مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
יום שמחה הוא לישראל / סימן יוסף ששון חזק יוֹם שִׂמְחָה הוּא לְיִשְׂרָאֵל גִּילַת וְרַנֵּן בִּבְנוֹת בַּיִת הוֹדוֹת לָאֵל וְלוֹ אֶתְחַנֵּן לָעַד יִכּוֹנֵן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ כֹּל גּוֹיֵי אֶרֶץ שֵׁם יָהּ בֵּינֵינוּ שׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי עֶרֶץ דָּר בְּתוֹכֵנוּ תּוֹךְ מַחֲנֵנוּ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם הֵם בְּרַב חִיָּא וּבְרֹב טוּב אֲשֶׁר גְּמָלָם אֱלָהָא דִשְׁמַיָא מֶלֶךְ מַלְכַיָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל פְּרוּ וּרְבוּ בֶּן פֹּרָת יוֹסֵף זֶרַע אֲנָשִׁים יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים כֻּלָּם קְדוֹשִׁים זֶרַע יִשְׂרָאֵל שְׂשׂוֹן יִשְׁעָךְ הָשִׁיבָה מַלְכָּם בְּרֹאשָׁם וּלְעַם יִשְׂרָאֵל הֵטִיבָה פְּאֵר הַלְבִּישָׁם הִנֵּה לֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל חַזֵּק וְקַבֵּץ עַמֶךָ מְאַרְבַּע רוּחוֹת וְיָרְאוּ לְפָנֶיךָ בְּשֹׂבַע שְׂמָחוֹת עַל מֵי מְנוּחוֹת יִשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל |
|
פיוט לברית מילה במנהג יהודי לבנון. הפייטן חתם שמו בראשי המחרוזות – יוסף ששון – וצירף לחתימתו את מילת העידוד הנפוצה בחתימות הפייטנים, 'חזק', אך איננו יודעים היכן חי ואימתי. הפיוט מבטא רעיונות מקובלים בפיוטי ברית מילה: הוא מעלה על נס את שמחת הברית, את המשכיותו של עם ישראל, את נוכחותו של הקדוש ברוך הוא בתוכם – נוכחות המודגשת מאוד במעשה הברית – ומייחל לקיבוץ גלויות ולגאולה שלמה. למרות אלמוניותו של הפייטן, לא רחוקה היא ההשערה כי פיוטנו עצמו מגלה טפח מחייו הפרטיים. השערה זו נסמכת על המחרוזת הרביעית: "פְּרוּ וּרְבוּ בֶּן פֹּרָת יוֹסֵף / זֶרַע אֲנָשִׁים / יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף / בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים / כֻּלָּם קְדוֹשִׁים / זֶרַע יִשְׂרָאֵל"; אפשר בהחלט כי אזכורו של יוסף המקראי, אשר על פי המתואר בספר בראשית (נ, כג) זכה אכן לראות בני בנים נועד לשמש בשיר לא רק מקור ספרותי גרידא, אלא מקור להזדהות ממשית: כיוסף הצדיק כן יוסף הפייטן – זכו שניהם להכניס את נכדיהם בבריתו של אברהם אבינו, ולהמשיך בגאוות-סב את מסורת הדורות. |
| • יוֹם שִׂמְחָה הוּא לְיִשְׂרָאֵל גִּילַת וְרַנֵּן – יום זה הוא יום שמחה לעם ישראל, יום הראוי לשיר וזמר של שמחה. סוף הטור הוא שיבוץ של צירוף מקראי יחידאי המופיע בנבואת ישעיהו (לה, ב): פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. נבואה זו מעלה על נס את ערכה של שמחת הגאולה. • בִּבְנוֹת בַּיִת הוֹדוֹת לָאֵל וְלוֹ אֶתְחַנֵּן – ברית המילה, והרך הנולד, מייצגים את תחילת בנייתם של בית ומשפחה בישראל; הפייטן מבקש לנצל רגע ראשוני זה כדי להודות לאל ולהתפלל לפניו. ואפשר גם שבניית הבית המשפחתי מקביל לבנייתו המיוחלת של בית המקדש, מקום הודאה ותחנונים. תוכן התפילה מבואר בצלע הבאה. • לָעַד יִכּוֹנֵן לְבֵית יִשְׂרָאֵל – יהי בית זה – בית משפחת הנימול או בית המקדש – עומד לעד, בתוך עם ישראל כולו. • וְרָאוּ כֹּל גּוֹיֵי אֶרֶץ שֵׁם יָהּ בֵּינֵינוּ – כל עמי הארץ יראו כיצד שמו של האל מצוי בתוכנו ממש. על פי הפסוק בדברים (כח, י): וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. מחרוזת זו ממשיכה את כפל המשמעות שבמחרוזת הקודמת: שם ה' יכול להימצא בקרב ישראל הן באות הברית, המסמלת את הקשר ההדוק בין העם ואלוהיו (כנוסח הברכה הנאמרת אחר המילה: "ברוך אתה... אשר קדש ידיד מבטן, וחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם, וצאצאיו חתם באות ברית קֹדֶשׁ..."), והן בבית המקדש, המייצג את נוכחות האל בעולם. • שׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי עֶרֶץ דָּר בְּתוֹכֵנוּ – הקדוש ברוך הוא השוכן במרומי השמים מתגורר כביכול בינינו ממש, על ידי ברית המילה. עֶרֶץ הוא כינוי מקובל לשמיים בלשון הפיוט - משורש ע.ר.צ, המציין שליטה (ראו למשל ישעיהו ב, יט). • תּוֹךְ מַחֲנֵנוּ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל – האל מתגורר בקרבנו, בקרב עמו ישראל. • סְמוּכִים לָעָד לְעוֹלָם הֵם בְּרַב חִיָּא – בטוחים הם ישראל לנצח ברוב חיים. 'בְּרַב חִיָּא' – חידוש לשוני של הפייטן, מעין-ארמית; ואפשר שרומז למעשה או לעניין הלכתי כלשהו הקשור בברית או בבנים ונוגע לאמורא ר' חייא, מתלמידי החכמים המרכזיים בדור הביניים שבין חכמי המשנה והתלמוד – ולא פירש. • וּבְרוֹב טוּב אֲשֶׁר גְּמָלָם אֱלָהָא דִשְׁמַיָא – ובכל הטוב אשר גמל עמהם אלהי השמים. • מֶלֶךְ מַלְכַיָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – מלך המלכים (בארמית), מלך ישראל. • פְּרוּ וּרְבוּ בֶּן פֹּרָת יוֹסֵף זֶרַע אֲנָשִׁים – הפייטן מברך את הקהל בברכת פריון טוב, כשם שנתברך בו יוסף הצדיק, ככתוב בספר בראשית (מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר, ופירש רשב"ם (וכן גם אחרים): "בן פורת יוסף, בן הפורה וגדל יוסף". זרע אנשים הוא כינוי לישראל. • יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים – הואיל ושמו של הפייטן (או שמו של האיש שלכבודו נתחבר הפיוט), כעולה מן החתימה באקרוסטיכון שבראשי המחרוזות, הוא 'יוסף', נראה כי יוסף זה הוא סבו של הרך הנימול: סב שזכה כי ייוולדו על ברכיו בני הדור השלישי, דור הנכדים – כפי שזכה גם יוסף המקראי, על פי המתואר בספר בראשית (נ, כג): וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף. • כֻּלָּם קְדוֹשִׁים זֶרַע יִשְׂרָאֵל – כל הנולדים קדושים בקדושתו של עם ישראל (וראו במדבר טז, ג), קדושת הברית בין העם ואלוהיו – ככתוב בנוסח הברכה הנאמרת לאחר הברית: "וצאצאיו חתם באות ברית קֹדֶשׁ". • שְׂשׂוֹן יִשְׁעָךְ הָשִׁיבָה מַלְכָּם בְּרֹאשָׁם – אלוהינו, השב לעמך את שמחת הגאולה; פרפראזה על תהלים (נא, יד): הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי. • וּלְעַם יִשְׂרָאֵל הֵטִיבָה פְּאֵר הַלְבִּישָׁם – וגמול טוב עם עמך ישראל; לבוש הפאר הוא סמל לישועה, ככתוב בישעיהו (סא, י): שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. הִנֵּה לֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל – בטוחים אנו בך שלא תתעלם מצרותינו. שיבוץ מאחד מ'שירי המעלות' בתהלים (קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. • וְיֵרָאוּ לְפָנֵיךָ בְּשֹׂבַע שְׂמָחוֹת – לכשתקבץ את עמך לארצם, הם ייראו לפניך בעלותם לרגל בחגים. הביטוי שֹׂבַע שְׂמָחוֹת לקוח מתהלים (טז, יא): תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. ואפשר שהפייטן רומז לדברי המדרש במקומות אחדים (למשל במדרש פסיקתא דרב כהנא, פרשה כז): "אילו שבע כיתות של צדיקים שהם עתידים להקביל פני השכינה ופניהם דומות לחמה, ללבנה, לרקיע, לברקים, לכוכבים, לשושנים, למנורות בית המקדש". • עַל מֵי מְנוּחוֹת יִשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל – או אז יזכו ישראל לשכון לבטח, ברוגע, ללא צר ואויב המציק להם, ברוח דברי משה לישראל לפני מותו, כמתואר בספר דברים (לג, כח): וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. מקור הצירוף המטאפורי 'מֵי מְנוּחוֹת' בתהלים (כג, ב): בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. |
| عنوان |
יום שמחה הוא לישראל |
|---|---|
| دورة الحياة |
ברית מילה |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
