|
לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי־קֹרַח׃ כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל־אֲפִיקֵי־מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים׃ צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים׃ הָיְתָה־לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל־הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ׃ אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד־בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל־רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג׃ מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי־עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו׃ אֱ?לֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל־כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר׃ תְּהוֹם־אֶל־תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ׃ יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שירה [שִׁירוֹ] עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי׃ אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה־קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב׃ בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל־הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ׃ מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה־תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי־עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
שיר געגוע ותחינה של אדם גולה ומבודד, רדוף ושנוא, שיודע כי רק ה' לבדו יכול להושיעו מכל הצרות המקיפות אותו.
קטע האודות לפרק לקוח מתוך פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לתהלים, מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
|
• (א) לַמְנַצֵּחַ, מַשְׂכִּיל, כינוי לשיר אולי משום דברי ההגות והלימוד שבו, לִבְנֵי קֹרַח, מחבריו של השיר או הלחן, או הממונים לשיר אותו. זהו הראשון בסדרת שבעת המזמורים של בני קֹרח. (ב) כְּאַיָּל תַּעֲרֹג, כאיילה המשתוקקת, או: המשמיעה קול תחינה עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן, כך נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ, אֱלֹֹהִים. (ג) צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹֹהִים, לְאֵל חָי. מָתַי אָבוֹא אל המקדש וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹֹהִים?! אל המקדש באים כדי להיראות אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'. המשורר מתאר את מצבו המרוחק והגולה: (ד) הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי דבר שבשגרה כלֶחֶם הנאכל יוֹמָם וָלָיְלָה, בֶּאֱמֹר אֵלַי אויבי כָּל הַיּוֹם בלעג: "אַיֵּה אֱלֹֹהֶיךָ?!" (ה) את הדברים האֵלֶּה אֶזְכְּרָה, וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי. נפשי משתפכת בזיכרונות על הזמנים שבהם הייתי קרוב לבית ה', כִּי, כאשר אֶעֱבֹר, הייתי רגיל לעבור בַּסָּךְ, בתהלוכת קהל רב. אֶדַּדֵּם, הייתי פוסע אתם במעין קפיצה או ריקוד עַד בֵּית אֱלֹֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה בתוך הָמוֹן חוֹגֵג. (ו) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי, למה את שחוחה, כפופה ומדוכדכת, נַפְשִׁי, וַתֶּהֱמִי עָלָי, תסעירי אותי, תגרמי לי לנהום מתוך עצבות?! הוֹחִלִי, קַווי, התפללי לֵאלֹֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ, אודה לו ואזכה לראות את יְשׁוּעוֹת פָּנָיו. (ז) אֱלֹֹהַי, עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח, מדוכדכת, מושפלת. עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ ביתר שאת במרחק, מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, אזור מקורות הירדן שמעבר לגליל העליון, סמוך להר חרמון, מֵהַר מִצְעָר, אחד ההרים הנמצאים בצפון. (ח) תְּהוֹם, קיבוץ מים רבים אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ. קול שטף המים וזרימתם נשמע כקריאת הנהרות זה לזה, אך אין אלו קולות שמחה - כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ, גלים נשברים וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. געש המים והמייתם משקפים את הטלטלות והזעזועים העוברים עלי. שוב חוזר המשורר אל תקוותו ודבקותו: (ט) יוֹמָם, ביום יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ, והוא מעניק לי כוח להמשיך, וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה, שירו עִמִּי, אני יכול לשיר לו תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי. (י) ובתפילה זו אוֹמְרָה, אומר לְאֵל סַלְעִי, מקור החוזק שלי: לָמָה שְׁכַחְתָּנִי?! לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב, (יא) בְּרֶצַח, בדקירה או מכות אכזריות בְּעַצְמוֹתַי?! כי חֵרְפוּנִי, גידפו אותי צוֹרְרָי, שונאי, בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם: "אַיֵּה אֱלֹֹהֶיךָ?!" הכאב הגדול ביותר הוא השאלה הלועגת והמבזה. (יב) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי, נַפְשִׁי?! וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי?! במקום זאת הוֹחִילִי לֵאלֹֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ לאחר הישועה ובזמן הישועה עצמו, על כך שהוא יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| Title |
תהלים מב: למנצח משכיל לבני קרח / הודו - קוצ'ין / לחן לסוכות / חיים קלינגל |
|---|---|
| Melodic tradition |
תהלים מב: למנצח משכיל לבני קרח / הודו- קוצ'ין / לחן לסוכות |
| Scale |
כללי |
| Cycle of the Year |
לכל עת |
| Language |
עברית |
| Performance Rating |
1 |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
(א) לַמְנַצֵּחַ, מַשְׂכִּיל, כינוי לשיר אולי משום דברי ההגות והלימוד שבו, לִבְנֵי קֹרַח, מחבריו של השיר או הלחן, או הממונים לשיר אותו. זהו הראשון בסדרת שבעת המזמורים של בני קֹרח.
(ב) כְּאַיָּל תַּעֲרֹג, כאיילה המשתוקקת, או: המשמיעה קול תחינה עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן, כך נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ, אֱלֹֹהִים. (ג) צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹֹהִים, לְאֵל חָי. מָתַי אָבוֹא אל המקדש וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹֹהִים?! אל המקדש באים כדי להיראות אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'.
המשורר מתאר את מצבו המרוחק והגולה: (ד) הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי דבר שבשגרה כלֶחֶם הנאכל יוֹמָם וָלָיְלָה, בֶּאֱמֹר אֵלַי אויבי כָּל הַיּוֹם בלעג: "אַיֵּה אֱלֹֹהֶיךָ?!" (ה) את הדברים האֵלֶּה אֶזְכְּרָה, וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי. נפשי משתפכת בזיכרונות על הזמנים שבהם הייתי קרוב לבית ה', כִּי, כאשר אֶעֱבֹר, הייתי רגיל לעבור בַּסָּךְ, בתהלוכת קהל רב. אֶדַּדֵּם, הייתי פוסע אתם במעין קפיצה או ריקוד עַד בֵּית אֱלֹֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה בתוך הָמוֹן חוֹגֵג.
(ו) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי, למה את שחוחה, כפופה ומדוכדכת, נַפְשִׁי, וַתֶּהֱמִי עָלָי, תסעירי אותי, תגרמי לי לנהום מתוך עצבות?! הוֹחִלִי, קַווי, התפללי לֵאלֹֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ, אודה לו ואזכה לראות את יְשׁוּעוֹת פָּנָיו.
(ז) אֱלֹֹהַי, עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח, מדוכדכת, מושפלת. עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ ביתר שאת במרחק, מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, אזור מקורות הירדן שמעבר לגליל העליון, סמוך להר חרמון, מֵהַר מִצְעָר, אחד ההרים הנמצאים בצפון. (ח) תְּהוֹם, קיבוץ מים רבים אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ. קול שטף המים וזרימתם נשמע כקריאת הנהרות זה לזה, אך אין אלו קולות שמחה - כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ, גלים נשברים וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. געש המים והמייתם משקפים את הטלטלות והזעזועים העוברים עלי.
שוב חוזר המשורר אל תקוותו ודבקותו: (ט) יוֹמָם, ביום יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ, והוא מעניק לי כוח להמשיך, וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה, שירו עִמִּי, אני יכול לשיר לו תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי. (י) ובתפילה זו אוֹמְרָה, אומר לְאֵל סַלְעִי, מקור החוזק שלי: לָמָה שְׁכַחְתָּנִי?! לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב, (יא) בְּרֶצַח, בדקירה או מכות אכזריות בְּעַצְמוֹתַי?! כי חֵרְפוּנִי, גידפו אותי צוֹרְרָי, שונאי, בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם: "אַיֵּה אֱלֹֹהֶיךָ?!" הכאב הגדול ביותר הוא השאלה הלועגת והמבזה.
(יב) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי, נַפְשִׁי?! וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי?! במקום זאת הוֹחִילִי לֵאלֹֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ לאחר הישועה ובזמן הישועה עצמו, על כך שהוא יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
Have more information? Found a mistake?
