|
(ברוב שבתות השנה, אשר אינן חלות ביום טוב, אומרים "במה מדליקין" ולאחריו קדיש דרבנן: במה מדליקין כָּל־יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר: בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין, אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכָלָךְ, וְלֹא בִּפְתִילַת הָאִידָן, וְלֹא בִּפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בִּירוֹקָה שֶׁעַל־פְּנֵי הַמָּיִם. לֹא בְזֶפֶת, וְלֹא בְשַׁעֲוָה, וְלֹא בְּשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם־טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל־הַשְּׁמָנִים בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן, וּבְנֵפְטְ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד. כָּל־הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ, אֶלָּא פִשְׁתָּן. וְכָל־הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים, אֶלָּא פִשְׁתָּן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טְמֵאָה הִיא, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: טְהוֹרָה הִיא, וּמַדְלִיקִין בָּהּ. לֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְּאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל־פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, וַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. הַמְכַבֶּה אֶת־הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, מִפְּנֵי הַחוֹלֶה שֶׁיִּישָׁן פָּטוּר. כְּחָס עַל־הַנֵּר, כְּחָס עַל־הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל־הַפְּתִילָה חַיָּב. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם. עַל־שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן: עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה, וּבַחַלָּה, וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה: עִשַּׂרְתֶּן? עֵרַבְתֶּן? הַדְלִיקוּ אֶת־הַנֵּר סָפֵק חֲשֵׁכָה, סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁכָה אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת־הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת־הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת־הַנֵּרוֹת. אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת־הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין וְטוֹמְנִין אֶת־הַחַמִּין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל־בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה', וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ: אַל תִּקְרִי בָּנָיִךְ, אֶלָּא בּוֹנָיִךְ. יְהִי־שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה־נָּא שָׁלוֹם בָּךְ: לְמַעַן בֵּית־ה' אֱלֹהֵינוּ, אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ: וּרְאֵה־בָנִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם עַל־יִשְׂרָאֵל: שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, וְאֵין־לָמוֹ מִכְשׁוֹל: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: קדיש דרבנן יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (אָמֵן) בְּעַלְמָא דִּי־בְרָא כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אָמֵן) בְּחַיֵּיכוֹן, וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) (קהל וש"ץ:) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעַלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר, וְיִתְרֹמַם, וְיִתְנַשֵּׂא, וְיִתְהַדַּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ־הוּא. (אָמֵן) לְעֵלָּא מִן כָּל־בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעַלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל־רַבָּנָן, וְעַל־תַּלְמִידֵיהוֹן, וְעַל־כָּל־תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְּעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא דִּי־בְאַתְרָא הָדֵין, וְדִי־בְכָל־אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לַנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי, מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע, וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וְשֵׁיזָבָא, וּרְפוּאָה, וּגְאֻלָּה, וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה, וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל־כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן)) ההקלטה מתחילה כאן: תהלים כט: מזמור לדוד הבו לה' מִזְמוֹר לְדָוִד, הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז: הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ: קוֹל ה' עַל הַמָּיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, ה' עַל מַיִם רַבִּים: קוֹל ה' בַּכֹּחַ, קוֹל ה' בֶּהָדָר: קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן: וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים: קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ: קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ: קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד: ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: לכה דודי / ר' שלמה אלקבץ לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה, פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה. שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד, הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְּיֻחָד, ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה. לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה, כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה, מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה, סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְחִלָּה. מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה, קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא, וְהוּא יַחְמֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה. הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי, עַל־יַד בֶּן־יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, קָרְבָה אֶל־נַפְשִׁי גְאָלָהּ. הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ, קוּמִי אוֹרִי, עוּרִי עוּרִי, שִׁיר דַּבֵּרִי, כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה. לֹא תֵבוֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי, מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה־תֶּהֱמִי, בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי, וְנִבְנְתָה עִיר עַל־תִּלָּהּ. וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שׁוֹסָיִךְ, וְרָחֲקוּ כָּל־מְבַלְּעָיִךְ, יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ, כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל־כַּלָּה. יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרוֹצִי, וְאֶת־ה' תַּעֲרִיצִי, עַל־יַד אִישׁ בֶּן־פַּרְצִי, וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה. בֹּאִי בְשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, גַּם בְּשִׂמְחָה בְּרִנָּה וּבְצָהֳלָה, תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם־סְגֻלָּה. בֹּאִי כַלָּה, בֹּאִי כַלָּה לְכָה דּוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּּה... תהלים צב: מזמור שיר ליום השבת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת: טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן: לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת: עֲלֵי-עָשׂוֹר וַעֲלֵי-נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר: כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן: מַה-גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ: אִישׁ-בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל-לֹא יָבִין אֶת זֹאת: בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה': כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה' כִּי-הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן: וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן: וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ: עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ: לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה' צוּרִי וְלֹא-עַוְלָתָה בּוֹ: תהלים צג: ה' מלך גאות לבש ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל-תִּמּוֹט: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה: נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם: מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה': עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ ה' לְאֹרֶךְ יָמִים: |
|
תפילת קבלת שבת היא טקס מעבר מימות החול אל השבת, והיא נאמרת ברגעי המעבר שבין ימי החולין המסתלקים לבין השבת היורדת. המתפללים כמו יוצאים לקראת השבת, המייצגת את הנוכחות האלוהית בעולם, ומקבלים את פניה בשירה. מוזמנים לקרוא בהרחבה על קבלת השבת במבוא שבאתר. |
| Title |
קבלת שבת / איטליה מילאנו / מרקו אוטולנגי |
|---|---|
| Tradition |
איטליה - איטליה כללי |
| Melodic tradition |
קבלת שבת / איטליה מילאנו |
| Scale |
כללי |
| Cycle of the Year |
שבת |
| Prayer Time |
קבלת שבת |
| Composer |
ללא מלחין ידוע |
| Language |
עברית |
| Performance Rating |
1 |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
תפילת קבלת שבת היא טקס מעבר מימות החול אל השבת, והיא נאמרת ברגעי המעבר שבין ימי החולין המסתלקים לבין השבת היורדת. המתפללים כמו יוצאים לקראת השבת, המייצגת את הנוכחות האלוהית בעולם, ומקבלים את פניה בשירה.
הטקס נוסד במאה ה-16 בידי מקובלי צפת, שחלקם נהגו לצאת אל הטבע ולקבל שם את פני השבת.
מרכזו של הטקס הוא הפיוט המפורסם "לכה דודי", שאף הוא נכתב במאה ה־16 מפי אחד ממקובלי צפת - ר' שלמה אלקבץ. לפניו ולאחריו נאמרים מזמורי תהלים, בשינויים מסוימים בין המנהגים.
מזמורי התהילים בהם נפתחת קבלת שבת פונים אל קהל רחב - עם ישראל, האנושות, הבריאה וקוראים לו לצאת לקראת ה' כדי לשיר לו ולהללו. מזמור כט, החותם רצף זה, מתאר את עוצמת ה' המתגלה בבריאה ומיד אחריו מושר הפיוט 'לכה דודי'.
התפילה נחתמת בשני מזמורי תהלים - "מזמור שיר ליום השבת" (צב) ו"ה' מלך גאות לבש" (צג), שנאמרים מפי כל הקהל בשירה ובחלק מן המנהגים בעמידה.
אופן אמירת המזמורים שונה ממסורת למסורת. במסורת צפון אפריקה ובחלק מן המסורות הספרדיות המזמורים נאמרים בשלמותם מפי כל הקהל בשירה. במסורת האשכנזית החזן שר את הפסוק הראשון בכל מזמור, הקהל קורא בשקט את הפסוקים והחזן מסיים באמירת הפסוקים האחרונים. במסורות החסידיות מוצמדים לקבלת השבת וביחוד לפיוט "לכה דודי" ניגונים שונים. ר' שלמה קרליבך הלחין נוסח משלו למזמורי קבלת השבת ול"לכה דודי", שהתקבלו בקהילות רבות. בנוסח זה המזמורים נאמרים כולם בניגונים הממשיכים אף מעבר למלות המזמורים, ומושרים בהתלהבות, במחיאות כפיים ואף בריקוד.
מוזמנים לקרוא בהרחבה על קבלת השבת במבוא שבאתר.
Have more information? Found a mistake?
