ד"ר נתנאל כהן
דרך הקלטתו של הרב יהודה פתיה למוסף ליום כיפור נבחנים הלחנים בתפילה זו וזיקתם – אם קיימת – למנגינות "פאן־ספרדיות".
בתפילת מוסף של יום הכיפורים בנוסח ובנעימת יהודי בגדאד, המבוצעת בהקלטה שלפנינו מפי הרב יהודה עובדיה־פתיה, בולטות נעימות המכונות במחקר "פאן־ספרדיות". נעימות פאן־ספרדיות הן נעימות תפילה ופיוט המיוחדות לחלק או לכל קהילות הפזורה הספרדית באימפריה העות'מאנית, בצפון אפריקה ובאירופה. מכיוון שמדובר בנעימות שנמסרו בעל פה במשך דורות ושנמצאות בשימוש באזור גיאוגרפי נרחב, לכל נעימה קיימות על פי רוב כמה גרסאות.
נעימה פאן־ספרדית מובהקת היא נעימת הרשות לקדושה (קדושתא) מאת רבי יוסף אבן אביתור (המאה ה־10), "במרומי ערץ כסא שבתך". נעימה זו משמשת לקדושתות בימים הנוראים בקהילות ספרדיות רבות וכן לפיוט "ה' בקול שופר". חלוץ חקר המוזיקה היהודית, אברהם צבי אידלסון (1882–1938), הביא בספרו "אוצר נגינות ישראל" (1932) זו לצד זו חמש גרסאות לנעימה זו כפי שהיא נרשמה מפי מסרנים מהקהילות הספרדיות בירושלים, באיטליה, במרוקו, בלונדון ובקרפנטרץ (עמ' 77–78).
נעימה פאן־ספרדית אחרת היא נעימת חזרת שליח הציבור על תפילת העמידה. בדומה לנעימת "ה' בקול שופר", גם נעימה זו נפוצה בגרסאות שונות בכל רחבי הפזורה הספרדית. אברהם אידלסון הביא בספרו מקבץ של חמש גרסאות לנעימה זו מפי מסרנים ממרוקו, בגדאד, סוריה (חאלב), ירושלים, איטליה ולונדון ("אוצר נגינות ישראל", עמ' 73–74). אידלסון, בדומה לחוקרים ואספנים של מוזיקה יהודית בתקופתו, האמין שמקורן של כל הנעימות הפאן־ספרדיות הוא באדמת ספרד. יתרה מזאת, הוא ניסה להוכיח שחלק מהנעימות הללו, כמו נעימת תפילת העמידה, הן ממקור קדום אף יותר, אולי מימי בית המקדש השני. לשם כך הוא הציג לצד נעימות תפילת העמידה הספרדית לימים הנוראים נעימות הדומות לה מבחינה מוזיקלית ממקורות יהודיים שונים ואף ממקורות נוצריים. בין השאר הוא הדגים בספרו נעימה תימנית לתפילת השבת, נעימה פרסית לשירת הים, נעימה אשכנזית לקבלת שבת, נעימה נוצרית־סורית לספר תהלים ונעימה קתולית לספר דניאל. הוא האמין שמציאותה של נעימה משותפת במרכזים רבים ומנותקים זה מזה, גם אם בווריאציות שונות, מעידה על קדמותה. חוקר המוזיקה היהודית אדווין סרוסי הצביע על הבעייתיות הרבה שבקביעה זו של אידלסון אפילו לגבי מקורן הספרדי של הנעימות הפאן־ספרדיות. הוא חיזק את טענתו באמצעות הדגמת קשרים משמעותיים בין הקהילות הספרדיות אחרי גירוש ספרד, שקרוב לוודאי שלוו ביחסי גומלין מוזיקאליים, כמו מעבר של רבנים שליחי ציבור וחזנים בין הקהילות.[1]
נעימה שלישית, שייתכן שהיא פאן-ספרדית, היא נעימת הפיוט "חון תחון" (שהוא חלק מהפיוט "בת אהובת אל"). על מנת תעמוד על תפוצתה יש צורך במחקר נוסף, אך היא נמצאת בשימוש אצל יוצאי חלב ואצל הספרדים בירושלים. גרסה ירושלמית שלה הוקלטה בשנת 1970 בידי יצחק לוי מפי יוסף מיוחס, יליד 1929.[2]
יש לציין שאף שיהודים ספרדים הגיעו לבגדאד במספרים קטנים, מוצאם של רוב יהודי בגדאד איננו ספרדי. קרוב לוודאי שהם נחשפו לנעימות הספרדיות במפגשם עם יהודי חאלב, חברון וירושלים. עם הראשונים הם נפגשו בבגדאד ובחלב לצרכי מסחר וגם לשם לימוד תורה, ועם האחרונים הם נפגשו בדרך כלל בביקוריהם בארץ הקודש ובעלייה אליה, בדרך כלל מטעמים דתיים.
[1] Seroussi, Edwin. 1996. Spanish-Portuguese Synagogue Music in Nineteenth-century Reform Sources from Hamburg: Ancient Tradition in the Dawn of Modernity. Jerusalem: Jewish Music Research Centre, The Hebrew University of Jerusalem.
[2] יצחק לוי, אנתולוגיה של חזנות ספרדית, ירושלים, הוצאת המחבר 1974.
