ריאיון עם עובדיה חממה: לידתו של "אנא בכח"

---

אנא בכח - מילים וביצועים

האם זכור לך המפגש הראשון שלך עם הטקסט של אנא בכוח והתחושות או הרגשות שהוא עורר בך? מה בעצם עורר בך את הרצון להלחין אותו?

המפגש הראשון עם הטקסט של תפילת אנא בכח היה במסגרת קורס לימודי קבלה. הלימודים היו מתנת יום הנישואין שהעניקה לנו עליזה רעייתי. למדנו על התפילה, המשמעויות הצפונות בה, על כוחה הגדול וסגולותיה.

אהבתי מאוד את הפשט של הטקסט, מעבר למשמעויות העמוקות. כל אחד יכול להבין באופן כללי את התפילה לאל, לטוהר ולנשגבות. המילים היו כל כך יפות בעיני. אין בהן את הכובד והתנ"כיות, מה שלעתים, בתפילות ובפיוטים, עלול להכביד על אוזן שאיננה מורגלת לשפת הקודש.

מכיוון שמאז ומתמיד הסתכלתי על העולם גם בעיניים של משורר ומוזיקאי יוצר, כאשר כל אירוע משמעותי הופך לבסוף לשיר, גם במקרה זה פשוט חשבתי כמה חשוב להלחין טקסט שכזה. אמרתי לעצמי שגם אם מעט ממה שמיוחס לתפילה וסגולותיה אכן עובד, הרי זה דבר חשוב מאין כמותו להפיץ זאת בשיר כדי שאנשים ייחשפו לכלים הרוחניים שעומדים לרשותם במלאכת החיים.

התחלתי להלחין את השיר ערב אחד עם הגיטרה אבל הנחתי לזה לכמה חודשים. ואז, בעקבות חוויה רוחנית שעברנו בל"ג בעומר באידרא רבא, המערה שבה כתב הרשב"י את ספר הזוהר (קהל רב שר שירים מספר הזוהר בדבוקת נשמות כשרוח קודש ממש באוויר), אמרתי לאשתי באותו מעמד שיש בדעתי להלחין ולהפיץ את אנא בכח כדי שבשנה הבאה ישירו זאת כולם בדיוק כך בקדושה וברוב עם.

כך אמרתי מבלי להבין ולתאר לעצמי שאחרי שנתיים וחצי זה יקרה, וזה היה רק חלק ממה שקרה... אנא בכח החל לפעול את פועלו בעולם.

הביצוע על ידי עשרה אנשים – מניין – האם חשבת על כך שזהו בעצם מניין, על כל המשמעות הנלוות אליו?

עניין המניין החל לעלות תוך כדי ההקלטות. הייתי הראשון לשיר. שרתי ממש חרישית והכפלתי את עצמי שוב ושוב עם קולות ואוקטבות שונות (כך עשיתי גם בשיר "סידורים אחרונים"). זה נשמע מאוד יפה ואווירת התפילה כבר היתה באוויר, אולם היה לי ברור שעומק משיגים עם קולות שונים. לכל המשתתפים היה די קשה "לשבת עליי" על האלתורים ועל הפרייזינג שלי. לא שרנו במקהלה אלא אחד אחד, כשלכל אחד הקדשנו כמעט ערב שלם. וכך במשך כמה חודשים, כשכל קול שהתווסף היה כל כך יפה שאי אפשר היה שלא לחשוב איך יכולנו קודם בלעדיו ושאין עוד מה להוסיף לו... אחרי שהבנתי זאת שאלתי את עצמי מתי עוצרים. מתי לא צריך להוסיף עוד קול כי הרי אין סוף לדבר... אז הכרזתי על המניין כיעד וכגבול. אחרי תשעה קולות דמיינתי באזני רוחי שאין מתאים יותר וראוי יותר מאהוד בנאי לחתום את המניין. לקח לאהוד כשלושה חודשים לחזור אלי ובסופו של דבר להיענות להזמנה. אני מייחס לקולו ולנוכחותו במניין חלק גדול מהצלחת השיר, אולם הוא בצניעותו הכובשת איננו מסכים אִתי...

האם תוכל לשתף אותנו בכמה תגובות מרגשות במיוחד שהגיעו אליך בעקבות השיר הזה?

היו המוני תגובות וכולן מרגשות ומספרות סיפור אנושי. בעידן האינטרנט אנשים מצליחים להביע רגשות בכמה לחיצות כפתור, וכך נוצרת דינמיקה של מגע ודיאלוג.

אציין שתי תגובות מיוחדות במינן. התגובה האחת היא של משפחתו של גיבור ישראל רועי קליין ז"ל, שבחרה באנא בכח לשיר שחותם את סרט ההנצחה המרגש. הם אף הזמינו אותי לשיר בערב לזכרו. לא הבנתי איך מוצאים כוחות נפש לעשות זאת, אבל אמרתי לעצמי שהבחור קפץ על רימון למען חבריו ולא התלבט, אז איך אפשר שלא להיענות להזמנה לשיר לזכרו?... עשיתי זאת בקול רועד כשמאות המוזמנים שרים אִתי יחד כבתפילה.

התגובה השנייה היא של ניצול שואה, מר דוד פרידמן, שהתקשר אלי טלפונית וביקש להשמיע לי ניגון אבוד ששמע במחנה הריכוז כששאיפתו לשכנע אותי להפיקו ולהפיצו כמו אנא בכח ובכך למעשה להצילו מאובדן. כשהוא שר לי את "הבט משמים וראה" בטלפון הצטמררתי כולי וקבענו להיפגש. עד מהרה הודעתי לו שאני נעתר לבקשתו. העבודה על השיר החלה, ומדובר ביצירה מרכזית באלבום הבא.

האם אתה מרגיש שהצלחת השיר שינתה משהו בך או בתובנות שלך לגבי השיר הזה?

לאורך עשרים שנות יצירה אמנותית בחביונים המשכתי לנסות לחפור ולהעמיק למרות חוסר ההצלחה. פעם כתבתי לעצמי שאני ממש סקרן לגלות מה יהיה השיר שישנה את ההתייחסות ליצירתי, ואף הבטחתי לעצמי להיות בשבילו מה שהוא יהיה בשבילי... וכך הפך אנא בכח למגדלור שלי שלאורו אכוון ואתהלך... למדתי עוד על הסודות הצפונים בו ובעיקר למדתי טוב טוב שלתפילות יש כח ושהן עובדות בזמן ובמקום הנכון.

פתאום הבנתי גם פן חשוב במושג "הצלחה" ציבורית. לא מדובר במצב שמגיעים אליו וזהו... להיפך, מכאן נדרש ממך המון – אמפתיה, סבלנות, הקדשה וחמלה לזולת. הצלחה היא שליחות, היא איננה מטרה. וככל שהכול נקי וחף מאגו וגאווה, הנגיעה אמִתית וממקום עמוק יותר. נדרש ממך יותר, אולם אתה גם מתמלא יותר, הרבה יותר.

האם יש לך הסבר אישי משל עצמך לגבי סוד הקסם של הפיוט וההצלחה הגדולה שלו?

לא נותר לי אלא להפנות למאמר של אמונה אלון, שבו היא מתארת את הפלא המתוקשר של אנא בכח כחלק מתכנית אלוהית להפצת סודות קבלה... בשעה שהרדיו חושב שהוא משדר שיר הוא משדר לדבריה, את הצופן הסודי של היקום.... 

מה לדעתך ההשלכות של הצלחה כזו לפיוט עתיק על חיי התרבות בישראל, אם בכלל? האם הדבר מסמן לדעתך תופעה או תהליך בחברה הישראלית? האם ואיך אפשר לגשר על הפער שבין ה"ישראלי" ל"יהודי", בין הפיוט והתפילה והעולם היהודי לבין התרבות הישראלית?

התהליך שאנו עוברים כחברה הוא תהליך של "מִדְבּוּר". ככל שאנו יותר בעומק המדבר כך הצימאון למים חיים רק גדל. שיממון החומר גורם לנו לצימאון לרוח. יש פה סוג של ניצחון של אמונה בדרך, נצחון אמנותי, כביכול פרטי שלי, אבל עם מסר שהעולם הופך רוחני יותר ויותר .יש פה גם את העניין שהמוזיקה והתקשורת יכולים להיות בעצם כלים אדירים של הפצת אור אלוהי בעולם ולא רק מקור של קור ציני ובידור זול.

לעניות דעתי התכנית האלהית על במת ההיסטוריה יצרה את הישראליות כגשר הנבחר העובר בדרכנו אל היהדות. רק בגלל השואה קמה מדינת ישראל, החל תהליך קיבוץ הגלויות, שיבת ציון ותחיית השפה העברית. כל זה היא מעין תשובה שיבה וחזרה לגבולות הארץ של ערכינו תרבותנו ותכליתנו כעם.

כרגע פעורה תהום גדולה בין ישראליות ליהודיות, אולם הישראליות תמשיך להשיג הישגים ארציים למופת עד בואנו והגיענו לשערי "אור לגויים".