סיור סוכות מוזיקלי
צילום: צופיה צחי

סיור סוכות מוזיקלי

חנה פתיה

הצטרפו אלינו לסיור בין פיוטי חג הסוכות במסורות שונות.

בילדותי לא היו סיורי סליחות; סיורי סוכות לעומת זאת – היו גם היו. מדי שנה היינו יוצאים לסיור בין סוכות – מסתובבים בין כל הסוכות בשכונה, עומדים משתאים נוכח סוכות יפות במיוחד.

אתם מוזמנים להצטרף אלינו לסיור סוכות מוזיקלי – סיור בין פיוטי החג.

חג הסוכות הוא חג זִמרתי מאד, שרים בו הרבה, ולאורך כל ימי החג. לא זו בלבד שבכל יום שרים את ההלל ואת ההושענות אלא גם בחתימת החג – בשמיני עצרת (המוכר בימינו יותר כשמחת תורה), שרים פיוטי גשם וכמובן אין־ספור פיוטים לכבוד התורה וסביב ההקפות.

גם בהיבט ההיסטורי־ספרותי של הפיוטים חג הסוכות הוא חג מעניין במיוחד. דרים בו בכפיפה אחת סוגים שונים של פיוטים, שכל אחד מהם מהווה סוגה בפני עצמו במסורת הפיוט לתולדותיו.

חרף הציפייה למצוא בחג הסוכות פיוטים העוסקים בחג ובסמליו, כמו למשל הסוכה או ארבעת המינים, מעניין לגלות שמעטים מאד הם הפיוטים העוסקים ספציפית בחג הסוכות עצמו ובתכניו. עובדה זו עשויה אולי להסביר את הפופולריות הרבה והתפוצה של הפיוט "סוכה ולולב", שהתפשט במהירות לא רק בקרב ארצות צפון אפריקה (הפיוט חובר במרוקו) אלא אף במרבית הקהילות הספרדיות. אצל רובן, אם לא כולן, זהו הפיוט המרכזי לחג. גם אם לא מבינים לגמרי את הרמיזות הקבליות שבשיר, הפזמון החוזר השמח והקליט מחבב אותו על המפייטים והשומעים כאחד.

מרביתם של פיוטי חג הסוכות משתייכים לסוג ה"הושענות". מבין כל סוגי הפיוט הידועים לנו הסוג הזה נחשב לקדום ביותר ומשערים שנהג עוד בזמן בית המקדש, בעת הקפת המזבח עם הערבות.

אף על פי שמנהג אמירת פיוטי ההושענה נשתמר כחלק ממנהגי התפילה של חג הסוכות, הרי שלמרבית הפיוטים לא נשתמר לחן של ממש והם יותר נאמרים ממושרים, למעט מקרים בודדים, כמו למשל פיוט הושענה יפהפה של הקליר, הנאמר במסורות האשכנזיות – אום אני חומה.

פיוטי ההושענות שונים במנהג הקהילות הספרדיות והאשכנזיות, אולם בכל המנהגים פותחים בפיוט "למענך אלוקינו" וחותמים בפיוט שמבנהו הוא – כהושעת... כן הושע.. אני והו הושיעה נא...

להאזנה>>

פיוטי הושענות רבים במיוחד חוברו ליום "הושענא רבא", שבו נכפלות ההקפות שבע פעמים. ההושענות להושענא רבא ניכרות בדרך כלל באזכור של ערבה או שאילת גשמים בתוכן.

מעמד אמירת ההושענות הוא ציורי להפליא – דמיינו לעצמכם את התמונה הבאה – המתפללים, עטויים בטליתות, אוחזים ביד האחת באתרוג ובסידור התפילה וביד השניה לולב ערבה והדסים מונפים אל על, כאשר הם מסובבים את הבימה וממלמלים פסוקי הושענא.

בחג הסוכות שרים מדי יום את ה"הלל" (קובץ מזמורי תהלים), בשלל לחנים שונים מֵעתיקים ומסורתיים ועד כל מיני הלבשות "מודרניות" ולחנים שונים של הרב קרליבך. כמעט לכל קטע ב"הלל" יש כמה וכמה לחנים, מלחנים עולצים ומקפיצים ועד לניגוני דבקות ותחנונים.

את ההלל אומרים ושרים תוך כדי אחיזת ארבעת המינים. בקטע מסוים, כאשר אומרים את הפסוקים "הודו לה'" ו"אנא ה' הושיעה נא", מניפים את ארבעת המינים כלפי מעלה תוך כדי פנייה לארבע רוחות, ויש למנהג זה שורשים בקבלה. זהו מחזה מרהיב ביותר, הן לעין והן לאוזן. הן שירת ההלל והן ארבעת המינים מוסיפים לחגיגיות של המעמד ושל חג הסוכות.

להאזנה>>

גם כאן קיים הבדל בין מנהגי התפילה של הקהילות הספרדיות והאשכנזיות:

תיקון הגשם הספרדי פותח בפיוט של ר' שלמה אבן גבירול שפעת רביבים, ולאחריו הפיוט – מכסה שמיים בעבים. אחר כך מושר הפיוט לשוני כוננת (שרים אותו גם בתיקון הטל, הנאמר בפסח) ואז שרים את הפיוט – אל חי יפתח אוצרות שמיים, שכל בית שלו מזכיר דמות מגדולי האומה ומעשה הקשור למים. התיקון, שנאמר ובין תפילת שחרית לתפילת מוסף, נחתם בתפילה לגשמי ברכה.

להאזנה>>

בקהילות אשכנז נותר שריד למנהגי התפילה הקדומים, שבהם היו משולבים הפיוטים בתוך תפילת שמונה עשרה עצמה (ה"עמידה"), בחזרת שליח הציבור. נאמר קטע קצר מתוך פיוט של ר' אלעזר הקליר, "אף ברי". זהו פיוט אחד פיוט מתוך מערכת פיוטים רחבה שלא נאמרת כיום. לשון הפיוט קשה במקצת להבנה. בחלק מהקהילות שרים פיוט נוסף – זכור אב – שבדומה לפיוט "אל חי יפתח" של הקהילות הספרדיות, אף הוא מונה את אבות האומה ואת הקשר שלהם למים ולגשמים.

להאזנה>>