Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא־אָרֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ עַד־מְבֹאוֹ׃ מִצִּיּוֹן מִכְלַל־יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ׃ יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל־יֶחֱרַשׁ אֵשׁ־לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד׃ יִקְרָא אֶל־הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל־הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ׃ אִסְפוּ־לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי־זָבַח׃ וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי־אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה׃ שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי׃ לֹא עַל־זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד׃ לֹא־אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים׃ כִּי־לִי כָל־חַיְתוֹ־יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי־אָלֶף׃ יָדַעְתִּי כָּל־עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי׃ אִם־אֶרְעַב לֹא־אֹמַר לָךְ כִּי־לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ׃ הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה׃ זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ׃ וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי׃ וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה־לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי־פִיךָ׃ וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ׃ אִם־רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ׃ פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה׃ תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן־אִמְּךָ תִּתֶּן־דֹּפִי׃ אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת־אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ׃ בִּינוּ־נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן־אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל׃ זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
• (א) מִזְמוֹר לְאָסָף, מראשי הלויים המשוררים בזמן דוד המלך.[1] אֵל אֱלֹֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא לאָרֶץ, לעולם כולו. הוא מתגלה מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ. (ב) מִצִּיּוֹן, ירושלים מִכְלַל יֹפִי, המושלמת ביופיה אֱלֹֹהִים הוֹפִיעַ. בית המקדש שבציון הוא מוקד ההתגלות. מענה אנושי להופעת ה': (ג) יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ. יישמעו דבריו. אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל, שורפת, וּסְבִיבָיו, סביבתו נִשְׂעֲרָה, סוערת מְאֹד. התגלותו מלֻווה באש יוקדת וברוח סערה.[2] (ד) יִקְרָא ה' אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל, וְאֶל הָאָרֶץ יקרא לָדִין את עַמּוֹ: (ה) אִסְפוּ לִי את חֲסִידָי, שהם כֹּרְתֵי בְרִיתִי, עֲלֵי, על זָבַח. ההתייחדות אתי וכריתת הברית עמי ייעשו בהבאת קרבנות. במקביל לקריאה ליושבי הארץ: (ו) וַיַּגִּידוּ השָׁמַיִם צִדְקוֹ, כִּי אֱלֹֹהִים שֹׁפֵט הוּא. סֶלָה. ואלה הדברים שה' אומר בדין עמו: (ז) שִׁמְעָה, עַמִּי, וַאֲדַבֵּרָה; שמע, יִשְׂרָאֵל, וְאָעִידָה בָּךְ: זכור כי אֱלֹֹהִים, אֱלֹֹהֶיךָ אָנֹכִי. זהו אזכור לתחילת עשרת הדיברות שבברית סיני: אָנֹכִי ה' אֱלֹֹהֶיךָ.[3] (ח) אף על פי שיש בדברי עידוד והוראה להקריב קרבנות, הרי לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ, וְלא עוֹלֹתֶיךָ שאתה מביא הן העומדות לְנֶגְדִּי תָמִיד. איני נזקק לקרבנות הללו, ולא הם עיקר רצוני ממך.[4] (ט) לֹא אֶקַּח לצורך עצמי מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ, מהשטחים הגדורים של צאנך לא אקח עַתּוּדִים, תיישים, (י) כִּי לִי שייכוֹת כָל חַיְתוֹ, חיות היָעַר ובְהֵמוֹת שבְּהַרְרֵי אָלֶף, באלפי הרים. (יא) יָדַעְתִּי, אני מכיר את כָּל עוֹף הָרִים וְאת זִיז שָׂדַי - מיני עופות עצומים,[5] או: כלל החיות הנעות בשדה שעִמָּדִי, כפוף לי. (יב) לפיכך גם אִם אֶרְעַב, לֹא אֹמַר לָךְ, משום שלא לחסדיך אני נזקק, כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ. (יג) דברים אלה נאמרים, כמובן, בדרך אירוניה, שהרי הַאם אני, ה',אוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים, פרים, או דַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה?! את הקרבנות עליך להקריב אפוא לא מפני שה' זקוק לכך, אלא משום שאתה, האדם, צריך לבטא את יחסך כלפי באמצעות מעשה ומחויבות: (יד) זְבַח לֵאלֹֹהִים תּוֹדָה, וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ, אם נדרת להקריב קרבנות לכבודו. (טו) ואם תעשה זאת - וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה, שאז בדרך כלל הזמן שנוהגים לנדור נדרים, ואז אֲחַלֶּצְךָ, אוציא אותך מהצרה, וּתְכַבְּדֵנִי בהבאת הקרבנות. מן הקריאה של ה' לסתם בני אדם או ליראי שמים הוא עובר עתה אל הרשע: (טז) וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹֹהִים : מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי?! מדוע אתה מדבר על חוקי ה'?! וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ?! מדוע אתה קושר עצמך אל העם הקדוש ואלי?! (יז) והרי למרות דיבוריך הגבוהים אַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר, וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ. אינך מקיים את חוקי, ואפילו בז להם. (יח) כך למשל, אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ, אתה רץ, או רוצה להשתתף עִמּוֹ, וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ. אתה משתתף גם במעשיהם. (יט) פִּיךָ שָׁלַחְתָּ, שחררת, הנחת לו לדבר בְרָעָה מכל סוג, וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד, תקרב ותקשר למִרְמָה. זוהי רשעות כללית, שאיננה מופנית רק כלפי זרים. (כ) גם כאשר תֵּשֵׁב עם אנשים אחרים, בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר דברים רעים. אף בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי. (כא) את הרעות האֵלֶּה עָשִׂיתָ - וְהֶחֱרַשְׁתִּי. כביכול אינני מגיב עליהן, ואילו אתה דִּמִּיתָ, חשבת בלבך שהֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ, שארד לדרגתך, אתווכח אתך ואוֹכִיחֲךָ על רעתך וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ, אראה לך כמה רע עשית. אינני פועל בדרך זו, אך בסופו של דבר אדון את האדם: (כב) בִּינוּ נָא זֹאת, שֹׁכְחֵי אֱלֹֹהַ, כל אלה שכאשר עונשם אינו בא עליהם מיד, הם סבורים שנפטרו ממנו כליל, פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל מידי. והוא מסיים למקשיבים לדבריו: (כג) זֹבֵחַ קרבן תּוֹדָה, שכאמור אינני זקוק לו, ורק המקריב הוא זה שמרגיש צורך לבטא את הכרת התודה שלו לה' בדרך זו - יְכַבְּדָנְנִי. ומי ששָׂם דֶּרֶךְ, סולל ומתווה לעצמו את הדרך הנכונה, הוא האיש שבסופו של דבר אַרְאֶנּוּ בחייו בְּיֵשַׁע, את ישועת אֱלֹֹהִים.
[1] ראו דברי הימים א' טז,ז; כה,א-ט. [2] ראו מלכים א' יט,יא-יב. [3] ראו רמב"ן ויקרא א,ט. [4] ראו מורה נבוכים ח"ג לב; הביאור וההערה לירמיה ז,כב. [5] ראו בבא בתרא עג; ויקרא רבה כב ותרגום כאן.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| Title |
תהלים נ: מזמור לאסף אל אלהים |
|---|---|
| Cycle of the Year |
לכל עת |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
(א) מִזְמוֹר לְאָסָף, מראשי הלויים המשוררים בזמן דוד המלך.[1]
אֵל אֱלֹֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא לאָרֶץ, לעולם כולו. הוא מתגלה מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ. (ב) מִצִּיּוֹן, ירושלים מִכְלַל יֹפִי, המושלמת ביופיה אֱלֹֹהִים הוֹפִיעַ. בית המקדש שבציון הוא מוקד ההתגלות.
מענה אנושי להופעת ה': (ג) יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ. יישמעו דבריו. אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל, שורפת, וּסְבִיבָיו, סביבתו נִשְׂעֲרָה, סוערת מְאֹד. התגלותו מלֻווה באש יוקדת וברוח סערה.[2] (ד) יִקְרָא ה' אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל, וְאֶל הָאָרֶץ יקרא לָדִין את עַמּוֹ: (ה) אִסְפוּ לִי את חֲסִידָי, שהם כֹּרְתֵי בְרִיתִי, עֲלֵי, על זָבַח. ההתייחדות אתי וכריתת הברית עמי ייעשו בהבאת קרבנות.
במקביל לקריאה ליושבי הארץ: (ו) וַיַּגִּידוּ השָׁמַיִם צִדְקוֹ, כִּי אֱלֹֹהִים שֹׁפֵט הוּא. סֶלָה.
ואלה הדברים שה' אומר בדין עמו: (ז) שִׁמְעָה, עַמִּי, וַאֲדַבֵּרָה; שמע, יִשְׂרָאֵל, וְאָעִידָה בָּךְ: זכור כי אֱלֹֹהִים, אֱלֹֹהֶיךָ אָנֹכִי. זהו אזכור לתחילת עשרת הדיברות שבברית סיני: אָנֹכִי ה' אֱלֹֹהֶיךָ.[3] (ח) אף על פי שיש בדברי עידוד והוראה להקריב קרבנות, הרי לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ, וְלא עוֹלֹתֶיךָ שאתה מביא הן העומדות לְנֶגְדִּי תָמִיד. איני נזקק לקרבנות הללו, ולא הם עיקר רצוני ממך.[4] (ט) לֹא אֶקַּח לצורך עצמי מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ, מהשטחים הגדורים של צאנך לא אקח עַתּוּדִים, תיישים, (י) כִּי לִי שייכוֹת כָל חַיְתוֹ, חיות היָעַר ובְהֵמוֹת שבְּהַרְרֵי אָלֶף, באלפי הרים. (יא) יָדַעְתִּי, אני מכיר את כָּל עוֹף הָרִים וְאת זִיז שָׂדַי - מיני עופות עצומים,[5] או: כלל החיות הנעות בשדה שעִמָּדִי, כפוף לי. (יב) לפיכך גם אִם אֶרְעַב, לֹא אֹמַר לָךְ, משום שלא לחסדיך אני נזקק, כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ. (יג) דברים אלה נאמרים, כמובן, בדרך אירוניה, שהרי הַאם אני, ה',אוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים, פרים, או דַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה?! את הקרבנות עליך להקריב אפוא לא מפני שה' זקוק לכך, אלא משום שאתה, האדם, צריך לבטא את יחסך כלפי באמצעות מעשה ומחויבות: (יד) זְבַח לֵאלֹֹהִים תּוֹדָה, וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ, אם נדרת להקריב קרבנות לכבודו. (טו) ואם תעשה זאת - וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה, שאז בדרך כלל הזמן שנוהגים לנדור נדרים, ואז אֲחַלֶּצְךָ, אוציא אותך מהצרה, וּתְכַבְּדֵנִי בהבאת הקרבנות.
מן הקריאה של ה' לסתם בני אדם או ליראי שמים הוא עובר עתה אל הרשע: (טז) וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹֹהִים : מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי?! מדוע אתה מדבר על חוקי ה'?! וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ?! מדוע אתה קושר עצמך אל העם הקדוש ואלי?! (יז) והרי למרות דיבוריך הגבוהים אַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר, וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ. אינך מקיים את חוקי, ואפילו בז להם. (יח) כך למשל, אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ, אתה רץ, או רוצה להשתתף עִמּוֹ, וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ. אתה משתתף גם במעשיהם. (יט) פִּיךָ שָׁלַחְתָּ, שחררת, הנחת לו לדבר בְרָעָה מכל סוג, וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד, תקרב ותקשר למִרְמָה. זוהי רשעות כללית, שאיננה מופנית רק כלפי זרים. (כ) גם כאשר תֵּשֵׁב עם אנשים אחרים, בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר דברים רעים. אף בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי. (כא) את הרעות האֵלֶּה עָשִׂיתָ - וְהֶחֱרַשְׁתִּי. כביכול אינני מגיב עליהן, ואילו אתה דִּמִּיתָ, חשבת בלבך שהֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ, שארד לדרגתך, אתווכח אתך ואוֹכִיחֲךָ על רעתך וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ, אראה לך כמה רע עשית.
אינני פועל בדרך זו, אך בסופו של דבר אדון את האדם: (כב) בִּינוּ נָא זֹאת, שֹׁכְחֵי אֱלֹֹהַ, כל אלה שכאשר עונשם אינו בא עליהם מיד, הם סבורים שנפטרו ממנו כליל, פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל מידי.
והוא מסיים למקשיבים לדבריו: (כג) זֹבֵחַ קרבן תּוֹדָה, שכאמור אינני זקוק לו, ורק המקריב הוא זה שמרגיש צורך לבטא את הכרת התודה שלו לה' בדרך זו - יְכַבְּדָנְנִי. ומי ששָׂם דֶּרֶךְ, סולל ומתווה לעצמו את הדרך הנכונה, הוא האיש שבסופו של דבר אַרְאֶנּוּ בחייו בְּיֵשַׁע, את ישועת אֱלֹֹהִים.
[1] ראו דברי הימים א' טז,ז; כה,א-ט.
[2] ראו מלכים א' יט,יא-יב.
[3] ראו רמב"ן ויקרא א,ט.
[4] ראו מורה נבוכים ח"ג לב; הביאור וההערה לירמיה ז,כב.
[5] ראו בבא בתרא עג; ויקרא רבה כב ותרגום כאן.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
