Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא־יָכְלוּ לִי׃ עַל־גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ למענותם [לְמַעֲנִיתָם]: ה' צַדִּיק קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃ יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ׃ שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר׃ וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת־ה' אֲלֵיכֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ה'׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
שיר תודה זה, העשירי בחמישה עשר מזמורי שיר המעלות, עוסק בצוררי ישראל. יש בו תודה על ההצלה מן המתנכלים וגם קללה לשונאי ציון.
קטע האודות לפרק מעובד מתוך פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לתהלים, מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
|
• (א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. רַבַּת, הרבה צְרָרוּנִי, שנאו אותי מִנְּעוּרַי, מראשיתי - יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל - (ב) רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם, ועם זאת לֹא יָכְלוּ לִי. אויבי מאז ומקדם ועד היום לא הצליחו לממש את רצונם. (ג) אמנם עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, וניסו לחתוך בבשרי, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם, את הערוגה או התלם שלהם. כביכול חרשו על גבי תלם שהתארך והלך. (ד) אולם ה' צַדִּיק, והוא קִצֵּץ את עֲבוֹת, החבל שבו הרְשָׁעִים כבלו את הצדיקים. (ה) ובסופו של דבר יֵבֹשׁוּ, יתביישו וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שׂנְאֵי צִיּוֹן. (ו) בימי קדם היו הגגות השטוחים עשויים לעתים מטיט ואדמה, ומשום כך לפעמים צמחו עליהם שיבולים, אולם השיבולים הללו הגיעו עד שלב החציר, הגבעולים הירוקים, ולא הבשילו. באמצעות הדימוי הזה המשורר מקלל את האויבים: יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת, שֶׁקַּדְמַת, עוד לפני ששָׁלַף, הוציא שיבולת או פרח, כבר הוא יָבֵשׁ, שהרי אין בגגות די אדמה כדי להזין אותו. (ז) השיבולים כה מועטות, שֶׁלֹּא מִלֵּא את כַפּוֹ בשיבולים הקוֹצֵר, וְלא מילא את חִצְנוֹ, שולי בגדו המְעַמֵּר, האדם המקבץ את השיבולים לעומרים. (ח) וְכיוון שכך לֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים כדרך שאומרים לאדם הקוצר תבואה: "בִּרְכַּת ה' אֲלֵיכֶם, בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ה'".
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| Title |
תהלים קכט: שיר המעלות רבת צררוני מנעורי |
|---|---|
| Cycle of the Year |
לכל עת |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. רַבַּת, הרבה צְרָרוּנִי, שנאו אותי מִנְּעוּרַי, מראשיתי - יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל - (ב) רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם, ועם זאת לֹא יָכְלוּ לִי. אויבי מאז ומקדם ועד היום לא הצליחו לממש את רצונם. (ג) אמנם עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, וניסו לחתוך בבשרי, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם, את הערוגה או התלם שלהם. כביכול חרשו על גבי תלם שהתארך והלך. (ד) אולם ה' צַדִּיק, והוא קִצֵּץ את עֲבוֹת, החבל שבו הרְשָׁעִים כבלו את הצדיקים. (ה) ובסופו של דבר יֵבֹשׁוּ, יתביישו וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שׂנְאֵי צִיּוֹן. (ו) בימי קדם היו הגגות השטוחים עשויים לעתים מטיט ואדמה, ומשום כך לפעמים צמחו עליהם שיבולים, אולם השיבולים הללו הגיעו עד שלב החציר, הגבעולים הירוקים, ולא הבשילו. באמצעות הדימוי הזה המשורר מקלל את האויבים: יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת, שֶׁקַּדְמַת, עוד לפני ששָׁלַף, הוציא שיבולת או פרח, כבר הוא יָבֵשׁ, שהרי אין בגגות די אדמה כדי להזין אותו. (ז) השיבולים כה מועטות, שֶׁלֹּא מִלֵּא את כַפּוֹ בשיבולים הקוֹצֵר, וְלא מילא את חִצְנוֹ, שולי בגדו המְעַמֵּר, האדם המקבץ את השיבולים לעומרים. (ח) וְכיוון שכך לֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים כדרך שאומרים לאדם הקוצר תבואה: "בִּרְכַּת ה' אֲלֵיכֶם, בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ה'".
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
