Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
לַמְנַצֵּחַ עַל־הַגִּתִּית לְאָסָף׃ הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃ שְׂאוּ־זִמְרָה וּתְנוּ־תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם־נָבֶל׃ תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׃ כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃ עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא־יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע׃ הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה׃ בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל־מֵי מְרִיבָה סֶלָה׃ שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם־תִּשְׁמַע־לִי׃ לֹא־יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר׃ אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב־פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ׃ וְלֹא־שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא־אָבָה לִי׃ וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם׃ לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ׃ כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי׃ מְשַׂנְאֵי ה' יְכַחֲשׁוּ־לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם׃ וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור המזכיר את ראש השנה, ומדבר על נסים ותשועות שהיו בישראל בעבר, ועל האפשרות שהם ישובו ויתרחשו גם כעת – אם עם ישראל יקבל על עצמו עול מלכות שמים.
קטע האודות לפרק לקוח מתוך פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לתהלים, מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
|
• (א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, כלי נגינה, שאולי מוצאו בעיר גת, לְאָסָף. (ב) הַרְנִינוּ, שאו רינה לֵאלֹֹהִים עוּזֵּנוּ, כוחנו ומבטחנו, הָרִיעוּ לֵאלֹֹהֵי יַעֲקֹב. (ג) שְׂאוּ קולכם בזִמְרָה, וּתְנוּ, הביאו, או: השמיעו קול, הכו בתֹף, בכִנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל. (ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ, ראש חודש, שבו מתחדשת הלבנה, בשׁוֹפָר. הכוונה בעיקר לראש השנה, שהוא ראש חודש, ומצוותו בתקיעת שופר. הריעו בשופר בַּכֶּסֶה, בזמן הקבוע המיועד לְיוֹם חַגֵּנוּ. חכמים דרשו 'כסה' מלשון כיסוי הירח המאפיין את החג הזה. (ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא לתקוע בשופר ולנגן בכלי שיר ביום החג, מִשְׁפָּט, דין הוא לֵאלֹֹהֵי יַעֲקֹב. וכאן נזכרים חסדי ה' בעבר, ליחידים ולכלל: (ו) מצוות תקיעת השופר היא גם עֵדוּת בִּיהוֹסֵף, יוסף בן יעקב, שה' שָׂמוֹ, מינה אותו, בְּצֵאתוֹ להיות שר וגדול עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. המשורר אומר בשם יוסף: שְׂפַת, שפה שקודם לֹא יָדַעְתִּי, את השפה המדוברת במצרים שהייתה זרה לי, אֶשְׁמָע, רכשתי. המשורר עובר לדבר בשם ה': (ז) לאחר שיוסף היה כלוא בבית הסוהר, הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ, שחררתי אותו, כַּפָּיו מִלעבוד בדּוּד, בדוודים, בקדרות או בסלים - מלאכות שבהן עסק בבית האסורים, תַּעֲבֹרְנָה, יחדלו. והמשורר פונה לעם ישראל בשם ה': (ח) בַּצָּרָה, בשעבוד מצרים קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ, הוצאתי אותך, אֶעֶנְךָ אף שקראת בְּסֵתֶר, אני עניתיך בקול רַעַם, או: בהיותי נסתר דיברתי אתך ברעמים. אולי רומז למתן תורה. ועם זאת אֶבְחָנְךָ, ניסיתי אותך עַל מֵי מְרִיבָה, שאמנם היה בהם ניסיון, אך בסופו של דבר עזרתי לך שם. סֶלָה, סימן מוסיקלי, או: אכן. (ט) שְׁמַע, עַמִּי, וְאָעִידָה, אתרה בָּךְ; יִשְׂרָאֵל, אִם, הלוואי שתִּשְׁמַע לִי. תשועתך תלויה בציותך לי ולתורתי, וזו דרישתי: (י) לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר. (יא) וכאן בא אזכור נוסף של מתן תורה: אָנֹכִי ה' אֱלֹֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. זוהי התמצית של קבלת עול מלכות שמים ותחילת עשרת הדיברות מסיני. אני מבטיח לך כדרך שמבטיחים לילד קטן: אם תקיים זאת - הַרְחֶב פִּיךָ, אם רק תפתח את פיך לבקש מאכל - וַאֲמַלְאֵהוּ, תקבל את כל משאלותיך. (יב) וְאולם לֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי, וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה, רצה לִי, לעשות את רצוני, לקיים את מצוותי. (יג) ולכן אֲשַׁלְּחֵהוּ, שחררתי אותם ללכת בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, לפי רצונותיהם, יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם, לפי עצותיהם ורעיונותיהם שאינם בדרכי ה'. ואז, בלא תמיכתו של ה', הם צריכים לשאת בתוצאות מעשיהם. ומכאן להווה ולעתיד: (יד) לוּ, הלוואי, או: אם עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי, לוּ יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ, יתחולל שינוי גדול בגורלם: (טו) כִּמְעַט, בזמן מועט את אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ, וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב, אטה את יָדִי לשלוט בהם וללחוץ עליהם. (טז) מְשַׂנְאֵי ה' יְכַחֲשׁוּ לוֹ, יהיו כנועים כל כך שיעדיפו לשקר לו כדי להימנע מעימות אתו. וִיהִי זה עִתָּם, זמן הפורענות שלהם יימשך לְעוֹלָם. (יז) ואילו בישראל - וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב, מהחלק הטוב ביותר של החִטָּה, וּמִצּוּר, מן הסלע דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| Title |
תהלים פא: למנצח על הגתית לאסף |
|---|---|
| Cycle of the Year |
ימים נוראים;לכל עת;ראש השנה |
| Prayer Time |
ערבית |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, כלי נגינה, שאולי מוצאו בעיר גת, לְאָסָף.
(ב) הַרְנִינוּ, שאו רינה לֵאלֹֹהִים עוּזֵּנוּ, כוחנו ומבטחנו, הָרִיעוּ לֵאלֹֹהֵי יַעֲקֹב. (ג) שְׂאוּ קולכם בזִמְרָה, וּתְנוּ, הביאו, או: השמיעו קול, הכו בתֹף, בכִנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל. (ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ, ראש חודש, שבו מתחדשת הלבנה, בשׁוֹפָר. הכוונה בעיקר לראש השנה, שהוא ראש חודש, ומצוותו בתקיעת שופר. הריעו בשופר בַּכֶּסֶה, בזמן הקבוע המיועד לְיוֹם חַגֵּנוּ. חכמים דרשו 'כסה' מלשון כיסוי הירח המאפיין את החג הזה. (ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא לתקוע בשופר ולנגן בכלי שיר ביום החג, מִשְׁפָּט, דין הוא לֵאלֹֹהֵי יַעֲקֹב.
וכאן נזכרים חסדי ה' בעבר, ליחידים ולכלל: (ו) מצוות תקיעת השופר היא גם עֵדוּת בִּיהוֹסֵף, יוסף בן יעקב, שה' שָׂמוֹ, מינה אותו, בְּצֵאתוֹ להיות שר וגדול עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. המשורר אומר בשם יוסף: שְׂפַת, שפה שקודם לֹא יָדַעְתִּי, את השפה המדוברת במצרים שהייתה זרה לי, אֶשְׁמָע, רכשתי. המשורר עובר לדבר בשם ה': (ז) לאחר שיוסף היה כלוא בבית הסוהר, הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ, שחררתי אותו, כַּפָּיו מִלעבוד בדּוּד, בדוודים, בקדרות או בסלים - מלאכות שבהן עסק בבית האסורים, תַּעֲבֹרְנָה, יחדלו.
והמשורר פונה לעם ישראל בשם ה': (ח) בַּצָּרָה, בשעבוד מצרים קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ, הוצאתי אותך, אֶעֶנְךָ אף שקראת בְּסֵתֶר, אני עניתיך בקול רַעַם, או: בהיותי נסתר דיברתי אתך ברעמים. אולי רומז למתן תורה. ועם זאת אֶבְחָנְךָ, ניסיתי אותך עַל מֵי מְרִיבָה, שאמנם היה בהם ניסיון, אך בסופו של דבר עזרתי לך שם. סֶלָה, סימן מוסיקלי, או: אכן.
(ט) שְׁמַע, עַמִּי, וְאָעִידָה, אתרה בָּךְ; יִשְׂרָאֵל, אִם, הלוואי שתִּשְׁמַע לִי. תשועתך תלויה בציותך לי ולתורתי, וזו דרישתי: (י) לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר. (יא) וכאן בא אזכור נוסף של מתן תורה: אָנֹכִי ה' אֱלֹֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. זוהי התמצית של קבלת עול מלכות שמים ותחילת עשרת הדיברות מסיני. אני מבטיח לך כדרך שמבטיחים לילד קטן: אם תקיים זאת - הַרְחֶב פִּיךָ, אם רק תפתח את פיך לבקש מאכל - וַאֲמַלְאֵהוּ, תקבל את כל משאלותיך.
(יב) וְאולם לֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי, וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה, רצה לִי, לעשות את רצוני, לקיים את מצוותי. (יג) ולכן אֲשַׁלְּחֵהוּ, שחררתי אותם ללכת בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, לפי רצונותיהם, יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם, לפי עצותיהם ורעיונותיהם שאינם בדרכי ה'. ואז, בלא תמיכתו של ה', הם צריכים לשאת בתוצאות מעשיהם.
ומכאן להווה ולעתיד: (יד) לוּ, הלוואי, או: אם עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי, לוּ יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ, יתחולל שינוי גדול בגורלם: (טו) כִּמְעַט, בזמן מועט את אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ, וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב, אטה את יָדִי לשלוט בהם וללחוץ עליהם. (טז) מְשַׂנְאֵי ה' יְכַחֲשׁוּ לוֹ, יהיו כנועים כל כך שיעדיפו לשקר לו כדי להימנע מעימות אתו. וִיהִי זה עִתָּם, זמן הפורענות שלהם יימשך לְעוֹלָם. (יז) ואילו בישראל - וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב, מהחלק הטוב ביותר של החִטָּה, וּמִצּוּר, מן הסלע דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
