תהלים פא: למנצח על הגתית לאסף

וכאן נזכרים חסדי ה' בעבר, ליחידים ולכלל: (ו) מצוות תקיעת השופר היא גם עֵדוּת בִּיהוֹסֵף, יוסף בן יעקב, שה' שָׂמוֹ, מינה אותו, בְּצֵאתוֹ להיות שר וגדול עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. המשורר אומר בשם יוסף: שְׂפַת, שפה שקודם לֹא יָדַעְתִּי, את השפה המדוברת במצרים שהייתה זרה לי, אֶשְׁמָע, רכשתי. המשורר עובר לדבר בשם ה': (ז) לאחר שיוסף היה כלוא בבית הסוהר, הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ, שחררתי אותו, כַּפָּיו מִלעבוד בדּוּד, בדוודים, בקדרות או בסלים - מלאכות שבהן עסק בבית האסורים, תַּעֲבֹרְנָה, יחדלו.

והמשורר פונה לעם ישראל בשם ה': (ח) בַּצָּרָה, בשעבוד מצרים קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ, הוצאתי אותך, אֶעֶנְךָ אף שקראת בְּסֵתֶר, אני עניתיך בקול רַעַם, או: בהיותי נסתר דיברתי אתך ברעמים. אולי רומז למתן תורה. ועם זאת אֶבְחָנְךָ, ניסיתי אותך עַל מֵי מְרִיבָה, שאמנם היה בהם ניסיון, אך בסופו של דבר עזרתי לך שם. סֶלָה, סימן מוסיקלי, או: אכן.

(ט) שְׁמַע, עַמִּי, וְאָעִידָה, אתרה בָּךְ; יִשְׂרָאֵל, אִם, הלוואי שתִּשְׁמַע לִי. תשועתך תלויה בציותך לי ולתורתי, וזו דרישתי: (י) לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר. (יא) וכאן בא אזכור נוסף של מתן תורה: אָנֹכִי ה' אֱלֹֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. זוהי התמצית של קבלת עול מלכות שמים ותחילת עשרת הדיברות מסיני. אני מבטיח לך כדרך שמבטיחים לילד קטן: אם תקיים זאת - הַרְחֶב פִּיךָ, אם רק תפתח את פיך לבקש מאכל - וַאֲמַלְאֵהוּ, תקבל את כל משאלותיך.

(יב) וְאולם לֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי, וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה, רצה לִי, לעשות את רצוני, לקיים את מצוותי. (יג) ולכן אֲשַׁלְּחֵהוּ, שחררתי אותם ללכת בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, לפי רצונותיהם, יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם, לפי עצותיהם ורעיונותיהם שאינם בדרכי ה'. ואז, בלא תמיכתו של ה', הם צריכים לשאת בתוצאות מעשיהם.

ומכאן להווה ולעתיד: (יד) לוּ, הלוואי, או: אם עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי, לוּ יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ, יתחולל שינוי גדול בגורלם: (טו) כִּמְעַט, בזמן מועט את אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ, וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב, אטה את יָדִי לשלוט בהם וללחוץ עליהם. (טז) מְשַׂנְאֵי ה' יְכַחֲשׁוּ לוֹ, יהיו כנועים כל כך שיעדיפו לשקר לו כדי להימנע מעימות אתו. וִיהִי זה עִתָּם, זמן הפורענות שלהם יימשך לְעוֹלָם. (יז) ואילו בישראל - וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב, מהחלק הטוב ביותר של החִטָּה, וּמִצּוּר, מן הסלע דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.

פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.