צרי חליי

Piyut

	צרי חליי / ר' צאלח מצליח צְרִי חָלְיִי סְלַח מֶרְיִי וּזְדוֹנִי נִתְחָרַטְתִּי כִּי מָרַדְתִּי בַּאְדוֹנִי בִּי חָזַרְתִּי לְךָ שַׁבְתִּי מֵרְצוֹנִי צוּר גְּאוֹנִי אָנָּא הוֹשַׁע שָׁב מִפֶּשַׁע מְרוּדָיו שַׂמַּח אֶבְלוֹ נֶגֶד סִבְלוֹ מֵרוֹדָיו אִם הוּא בַעַר חֲשֹׁב צַעַר נְדוּדָיו נָד מִדּוֹדָיו לְךָ מִתְגָּאֶה כַּמָּה נָאֶה לִסְלֹחַ לְאִישׁ הֵלֶך לְךָ הוֹלֵךְ שְׁחוֹחַ דָּךְ מֵעוֹדוֹ גַּם כְּבֵדוֹ פָּלוּחַ מַר מָלוּחַ חֲשׁוֹב מַעְנִי כְּקָרְבָּנִי וְזִבְחִי לָצֵאת חָפְשִׁי הַנְפֵשׁ נַפְשִׁי וְרוּחִי רַחְשִׁי הַקְשֵׁב וְחִישׁ הָשֵׁב מַדּוּחִי צוּר מִבְטָחִי

	פיוט משירת השבחות של יהודי בבל ליום ראשון, שמחברו הוא ר' צאלח מצליח, רבה של בגדד במאה ה-18, שהיה גם משורר וחזן. שמו הפרטי חתום בראשי הבתים. במרכז הפיוט בקשת סליחה והבעת חרטה על חטאים כבדים. בחריזה צפופה ובמצלולים דחוסים עובר הפייטן מדיבור על חטאיו בגוף ראשון בבית הראשון אל תיאור האדם החוטא, הבער והשפל בגוף שלישי בשני בתיו האמצעיים של הפיוט, ושב אל לשון מדבר בעדו בבית האחרון. המעברים הללו משרתים היטב את מהלך הפיוט: הפיוט פותח בווידוי, שֶׁיאה לו הגוף הראשון. בבתים השני והשלישי מתוארת שפלותו של האדם באופנים שונים. מתאימה לכך הרחקת העדות של הפייטן העובר לדבר על האדם בר החלוף, קרוץ החומר, בגוף שלישי. את הסיום הולמת השיבה אל הגוף הראשון, שכן בו מבקש הפייטן שתפילתו זו תיענה כקרבן, ובכך תיגאל רוחו מכבליה.

	• צְרִי חָלְיִי – הקב"ה, שהוא המרפא לכאבי וחוליי. • סְלַח מֶרְיִי וּזְדוֹנִי – סלח למרד שמרדתי בך ולפשעי שנעשו מתוך כוונות רעות. ייתכן שמהדהד כאן הפסוק הכואב ממגילת איכה ג, מב נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ. • נִתְחָרַטְתִּי כִּי מָרַדְתִּי בַּאֲדוֹנִי – התחרטתי שמרדתי בה', אדוני, כפי שאומר דניאל בתפילתו (ט, ט) לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ. • בִּי חָזַרְתִּי לְךָ שַׁבְתִּי מֵרְצוֹנִי – התחרטתי, ועכשיו אני שב אליך מתוך בחירתי החופשית. • צוּר גְּאוֹנִי – כינוי לה' על שום עוצמתו ורוממותו, על דרך האמור במיכה (ה, ג) וְעָמַד וְרָעָה בְּעֹז ה' בִּגְאוֹן שֵׁם ה' אֱלֹהָיו וְיָשָׁבוּ... • אָנָּא הוֹשַׁע שָׁב מִפֶּשַׁע מְרוּדָיו – גאל בבקשה את מי ששב מחטאי צערו. אם בבית הקודם דיבר הפייטן בגוף ראשון על עצמו כחוטא, כמין וידוי על חטאיו, שלהם הוא אחראי, בבית השני והשלישי הוא כביכול מתרחק מעצמו, ומדבר על עצמו בלשון נסתר. 'מרודיו' – צערו, לפי איכה א, ז זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ, וראו גם שם, ג, יט ועוד. • שַׂמַּח אֶבְלוֹ נֶגֶד סִבְלוֹ מֵרוֹדָיו – שמח אותו כנגד הסבל שבו התייסר מידיהם של אויביו. • אִם הוּא בַּעַר חֲשֹׁב צַעַר נְדוּדָיו – גם אם פשע, הרי הוא עשה זאת כיוון שהוא בור וחסר דעת. על כן אל תדון אותו באופן חמור, אלא הבא בחשבון את סבל נדודיו בגלות. המשורר משתמש בצימוד שונה אות – 'בער' – 'צער', המעמיד את שקילת רפיון שכלו של האדם כנגד הסבל שבו נתייסר. • נְדוּדָיו נָד מִדּוֹדָיו – מסעות הנדודים שלו בגלות, שבהם נדד מאהבתו – מאלוקיו או מארצו. זהו לשון נופל על לשון. • לְךָ מִתְגָּאֶה כַּמָּה נָאֶה לִסְלֹחַ לְאִישׁ... – ה' הגאה והמרומם, כמה נאה וראוי לך לסלוח לאדם המוגבל. ה' מתואר כמתגאה בפיוט העתיק 'אל אדון' הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה. • לְאִישׁ הֵלֶך לְךָ הוֹלֵךְ שְׁחוֹחַ – לאדם בן תמותה, שאינו אלא עובר אורח בעולם הזה, ההולך אליך כפוף ונכנע, לפי ישעיהו ס, יד: וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ. • דָּךְ מֵעוֹדוֹ – האדם הוא מדוכא ומעונה מאז ומתמיד. • גַּם כְּבֵדוֹ פָּלוּחַ – כל גופו רצוץ. הדימוי המופיע כאן של הכבד המבותר של האדם שאוב מהתיאור המופיע במשלי ז, כג: עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא. • מַר מָלוּחַ – ניתן לפרש צירוף זה בשתי דרכים: א) גורלו הוא מר ומלוח, כטעם הדמעות. ב) המלה 'מר' משמעה גם טיפה, כמו בפסוק מישעיהו מ, טו הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם. האדם אינו אלא טיפה סרוחה ומלוחה, כפי שאמר עקביא בן מהללאל במשנה אבות: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ... מִטִּפָּה סְרוּחָה. • חֲשׁוֹב מַעְנִי כְּקָרְבָּנִי וְזִבְחִי – התייחס אל מענה פי, כלומר אל תפילתי, ואולי אל שיר תחנונים זה, כאילו הוא קרבן שהקרבתי לפניך, על דרך הפסוק מהושע יד, ג ...וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. לאחר שני הבתים שבהם הרחיב הפייטן הן בסבלו של האדם הן בסכלותו ובשפלותו, בהתייחסו אל עצמו בגוף שלישי, הוא שב בבית האחרון לדבר על עצמו בגוף ראשון. • לָצֵאת חָפְשִׁי הַנְפֵשׁ נַפְשִׁי וְרוּחִי – הרווח לי והוצא את נפשי ורוחי לחופשי ממועקת החטא והסבל. • רַחְשִׁי הַקְשֵׁב וְחִישׁ הָשֵׁב מַדּוּחִי – הקשב לתפילתי והשב אותי מהר מגלותי, שאליה נידחתי. • צוּר מִבְטָחִי – האל רב העצמה שבו אני בוטח. הפייטן חותם את הפיוט בכינוי הקרוב בצלילו אל הביטוי בו פתח: צְרִי – צוּר. הביטוי 'צור מבטחי' מהדהד לדברי ישעיהו (כו, ד) בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים.

Title	צרי חליי
Cycle of the Year	שבת;שירת הבקשות
Language	עברית

Title

Cycle of the Year

Language

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS

Piyut Interpretation

• צְרִי חָלְיִי – הקב"ה, שהוא המרפא לכאבי וחוליי.
• סְלַח מֶרְיִי וּזְדוֹנִי – סלח למרד שמרדתי בך ולפשעי שנעשו מתוך כוונות רעות. ייתכן שמהדהד כאן הפסוק הכואב ממגילת איכה ג, מב נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ.
• נִתְחָרַטְתִּי כִּי מָרַדְתִּי בַּאֲדוֹנִי – התחרטתי שמרדתי בה', אדוני, כפי שאומר דניאל בתפילתו (ט, ט) לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ.
• בִּי חָזַרְתִּי לְךָ שַׁבְתִּי מֵרְצוֹנִי – התחרטתי, ועכשיו אני שב אליך מתוך בחירתי החופשית.
• צוּר גְּאוֹנִי – כינוי לה' על שום עוצמתו ורוממותו, על דרך האמור במיכה (ה, ג) וְעָמַד וְרָעָה בְּעֹז ה' בִּגְאוֹן שֵׁם ה' אֱלֹהָיו וְיָשָׁבוּ...
• אָנָּא הוֹשַׁע שָׁב מִפֶּשַׁע מְרוּדָיו – גאל בבקשה את מי ששב מחטאי צערו. אם בבית הקודם דיבר הפייטן בגוף ראשון על עצמו כחוטא, כמין וידוי על חטאיו, שלהם הוא אחראי, בבית השני והשלישי הוא כביכול מתרחק מעצמו, ומדבר על עצמו בלשון נסתר. 'מרודיו' – צערו, לפי איכה א, ז זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ, וראו גם שם, ג, יט ועוד.
• שַׂמַּח אֶבְלוֹ נֶגֶד סִבְלוֹ מֵרוֹדָיו – שמח אותו כנגד הסבל שבו התייסר מידיהם של אויביו.
• אִם הוּא בַּעַר חֲשֹׁב צַעַר נְדוּדָיו – גם אם פשע, הרי הוא עשה זאת כיוון שהוא בור וחסר דעת. על כן אל תדון אותו באופן חמור, אלא הבא בחשבון את סבל נדודיו בגלות. המשורר משתמש בצימוד שונה אות – 'בער' – 'צער', המעמיד את שקילת רפיון שכלו של האדם כנגד הסבל שבו נתייסר.
• נְדוּדָיו נָד מִדּוֹדָיו – מסעות הנדודים שלו בגלות, שבהם נדד מאהבתו – מאלוקיו או מארצו. זהו לשון נופל על לשון.
• לְךָ מִתְגָּאֶה כַּמָּה נָאֶה לִסְלֹחַ לְאִישׁ... – ה' הגאה והמרומם, כמה נאה וראוי לך לסלוח לאדם המוגבל. ה' מתואר כמתגאה בפיוט העתיק 'אל אדון' הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה.
• לְאִישׁ הֵלֶך לְךָ הוֹלֵךְ שְׁחוֹחַ – לאדם בן תמותה, שאינו אלא עובר אורח בעולם הזה, ההולך אליך כפוף ונכנע, לפי ישעיהו ס, יד: וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ.
• דָּךְ מֵעוֹדוֹ – האדם הוא מדוכא ומעונה מאז ומתמיד.
• גַּם כְּבֵדוֹ פָּלוּחַ – כל גופו רצוץ. הדימוי המופיע כאן של הכבד המבותר של האדם שאוב מהתיאור המופיע במשלי ז, כג: עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא.
• מַר מָלוּחַ – ניתן לפרש צירוף זה בשתי דרכים: א) גורלו הוא מר ומלוח, כטעם הדמעות. ב) המלה 'מר' משמעה גם טיפה, כמו בפסוק מישעיהו מ, טו הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם. האדם אינו אלא טיפה סרוחה ומלוחה, כפי שאמר עקביא בן מהללאל במשנה אבות: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ... מִטִּפָּה סְרוּחָה.
• חֲשׁוֹב מַעְנִי כְּקָרְבָּנִי וְזִבְחִי – התייחס אל מענה פי, כלומר אל תפילתי, ואולי אל שיר תחנונים זה, כאילו הוא קרבן שהקרבתי לפניך, על דרך הפסוק מהושע יד, ג ...וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. לאחר שני הבתים שבהם הרחיב הפייטן הן בסבלו של האדם הן בסכלותו ובשפלותו, בהתייחסו אל עצמו בגוף שלישי, הוא שב בבית האחרון לדבר על עצמו בגוף ראשון.
• לָצֵאת חָפְשִׁי הַנְפֵשׁ נַפְשִׁי וְרוּחִי – הרווח לי והוצא את נפשי ורוחי לחופשי ממועקת החטא והסבל.
• רַחְשִׁי הַקְשֵׁב וְחִישׁ הָשֵׁב מַדּוּחִי – הקשב לתפילתי והשב אותי מהר מגלותי, שאליה נידחתי.
• צוּר מִבְטָחִי – האל רב העצמה שבו אני בוטח. הפייטן חותם את הפיוט בכינוי הקרוב בצלילו אל הביטוי בו פתח: צְרִי – צוּר. הביטוי 'צור מבטחי' מהדהד לדברי ישעיהו (כו, ד) בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים.

Have more information? Found a mistake?

This may also interest you

Who Is the Empty Chair at the Passover Seder Intended for?

While we all sit, as we do every year, at the Seder table, while we sing, ask questions, read the Haggadah and enjoy the holiday meal, hundreds of families among us will not be able to do this. Their holiday spirit, their joy, their loved ones were taken from them. Their loved ones were kidna

To the article on our blog

Let’s Raise a Glass for Miriam the Prophetess

As opposed to the Passover Haggadah, the Jewish Midrash tells us of the significant role played by Miriam the Prophetess in the Exodus from Egypt. Every Passover we are told of the Children of Israel’s journey from slavery to freedom, but it often goes unmentioned that Miriam the Prophetess, sister

To the article on our blog

World War II

World War II was the most destructive and deadly war in human history. The war officially began when Nazi Germany invaded Poland on September 1, 1939. Although the invasion of Poland is commonly seen as the first act of war, Nazi Germany’s annexation of Austria and its occupation of Czechoslovakia i

More on this subject

Format:

Popular Subject:

WhatsApp

Contact Us

Chat

Donate