אל נעלה רפא

Piyut

	אל נעלה רפא / ר' משה אשקר הכהן אֵל נַעֲלָה רְפָא נַפְשִׁי רְפָא וּבָךְ תִּתְעַדַּן צוּר קָדְשִׁי כִּי חוֹלַת אַהֲבָה וְנִכְסְפָה אָנָּא עָלַי רְפָא מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי נַפְשִׁי וְרוּחִי יְהוֹדוּן לָךְ תָּמִיד לִשְׁמָךְ לֹא אֶתֵּן דֳּמִי כָּל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי תֹאמַר לָךְ אָנָּא עָלַי רְפָא שָׁאַלְתָּ מִנִּי יָהּ נוּר עֵינִי חֻקִּי וְדִינִי אֶשְׁמְרָה לָךְ בֵּינָךְ יָהּ רוֹעִי אוֹת וּבֵינִי נִשְׁבַּעְתִּי וַאֲקַיְּמָה לָךְ אָנָּא עָלַי רְפָא הֵן אָבִי הַיָּקָר אָמַר לִי אוֹת וְטוֹטָפוֹת חֲבֹשׁ עֲלָךְ לְכָה בְּנִי שְׁמַע בְּקוֹלִי לְמַעַן תִּחְיֶה וְיִיטַב לָךְ אָנָּא עָלַי רְפָא מַה טּוֹב חֶבְלִי וְגוֹרָלִי בְּהִתְפַּלְּלִי עִם קְהָלָךְ לְהִתְעַטֵּף בִּכְנַף מְעִילִי מִצְוַת גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ אָנָּא עָלַי רְפָא שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלְאוּ לִי וְיוֹם אֶחָד זֶה בוֹ אָחֹג לָךְ בְּקָשְׁרִי לְאוֹת עַל שְׂמֹאלִי וּבְשׂוּמִי עַל רֹאשִׁי כְּלִילָךְ אָנָּא עָלַי רְפָא הָאֵל אֱמֹר לִי אַתָּה בְנִי בִּזְכוּת אַב הָמוֹן שֶׁקָּרָא לָךְ אֲדֹנָי אַל נָא תַעַזְבֵנִי אַל תַּעֲבֹר מֵעַם נֶאֱצָלָךְ אָנָּא עָלַי רְפָא בָּרוּךְ אַתָּה שֶׁחִיִּיתָנִי וְקִיַּמְתַּנִי לַעֲבֹד לָךְ וְלַזְּמַן הַזֶּה הִגַּעְתָּנִי לֹא אֶחֱשֶׁה וְאֶנְשֶׁה גְמוּלָךְ אָנָּא עָלַי רְפָא אַמֵּץ עֲדָתָךְ לִמְנוּחָתִי תּוֹסִיף תֵּת דּוֹדָהּ בְּשִׂמְחָה לָךְ שָׁם אָבִיא אֵלֶיךָ מִנְחָתִי וְלֶחֶם מִשְׁנֶה אֶעֱרֹךְ לָךְ אָנָּא עָלַי רְפָא חָזָק בָּרֵךְ קָהָל וְשָׂרָיו הַמְשֵׁה עֶדְרוֹ יָשָׁר לִגְבוּלָךְ וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהָרָיו וְהָיְתָה הַמְּלוּכָה לָךְ אָנָּא עָלַי רְפָא

	פיוט לבר-מצווה במנהג ספרד-ירושלים, שנתחבר על ידי ר' משה אשקר הכהן (1877-1940), מגדולי פייטני חלב בדורות האחרונים, ומי שייסד וביסס את מעמדה של השירה החלבית בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה העשרים. השם 'משה' משוקע פעמיים בראשי המחרוזות השנייה עד השביעית. כפיוטי בר-מצווה אחרים, אף במוקד פיוטנו עומדות אותן מצוות המזוהות עם המאורע לשמו נתחברו – תפילין, ציצית, ותפילה במניין. אך בעוד רבים מן הפיוטים לבר-מצווה משקפים את דברי הציבור או הפייטן המופנים לנער הנכנס בעול תורה ומצוות, הרי שפיוטנו מציע התבוננות אחרת במאורע – דרך עיניו של הנער עצמו, המשמש, באופן נדיר למדי, כדובר בשיר: "שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלְאוּ לִי / וְיוֹם אֶחָד זֶה בוֹ אָחֹג לָךְ / בְּקָשְׁרִי לְאוֹת עַל שְׂמֹאלִי / וּבְשׂוּמִי עַל רֹאשִׁי כְּלִילָךְ". בהשוואה לדוברים 'שגרתיים' יותר המייצגים את הקהילה הבוגרת ואשר עבורם קיום המצוות נעשה דרך הרגל, 'מצוות אנשים מלומדה', ניכר הדובר-הנער בשירנו בחדוות הראשוניות המלבבת המלווה את קיומן של מצוות אלה עבורו: "מַה טּוֹב חֶבְלִי וְגוֹרָלִי / בְּהִתְפַּלְּלִי עִם קְהָלָךְ / לְהִתְעַטֵּף בִּכְנַף מְעִילִי / מִצְוַת גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ". 'ילדותיותו' של הדובר אפשרה לו לפייטן לגוון את מושג ה'אב' בפיוט – המתחלף בין אביו מולידו, אברהם אבינו, והקדוש ברוך הוא עצמו, המתבקש לראות את הדובר כבנו: "הָאֵל אֱמֹר לִי אַתָּה בְנִי".

	• אֵל נַעֲלָה רְפָא נַפְשִׁי רְפָא – הפיוט נפתח בפנייה ישירה של הדובר לאל, בה הוא מבקש ממנו רפואה לנפשו. בקשה על רפואת הנפש מופיעה כבר במקרא בדברי משורר התהלים (מא, ה): אֲנִי אָמַרְתִּי ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ, אך על פי ההמשך נראה כי משוררנו שואב אותה מפיוט קדום לו – 'ידיד נפש' לר' אלעזר אזכרי. • וּבָךְ תִּתְעַדַּן צוּר קָדְשִׁי – ממך תיהנה נפשי ותתענג. תִּתְעַדַּן מלשון מעדן ועונג, כמצוי הרבה במקורות (ראו למשל זוהר לשמות, ב ע"ב) ולא במשמעות המודרנית של עדינות. האל מכונה כאן 'צוּר קָדְשִׁי', על פי המקרא (למשל שמואל א, ב, ב, ועוד): אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. • כִּי חוֹלַת אַהֲבָה וְנִכְסְפָה – נפשי 'חולה' באהבת האל ובכיסופיה אליו – ביטוי מטאפורי לעוצמת אהבה זו. על פי 'ידיד נפש': "הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם / נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ / אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָה...".ּ • אָנָּא עָלַי רְפָא – אנא ממך, אלוהי, רפא אותי. ברקע הטור והמחרוזת כולה עומדת בקשתו של משה רבינו על מרים אחותו, בעת שלקתה בצרעת (במדבר יב, יג): וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. צלע זו תשוב ותופיע במהלך הפיוט כ'רפרין' [=פזמון חוזר] בסוף כל מחרוזת. • מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי – עוד בהיותי יונק דאגת לכל מחסורי. על פי תהלים (כב, י-יא): כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה, כפירוש רש"י שם: "'מבטיחי על שדי אמי' – זימנת לאדם שדיים לישען עליהם למחיה". • נַפְשִׁי וְרוּחִי יְהוֹדוּן לָךְ – נפשי תודה לך. 'יְהוֹדוּן' – יודו; על סמך התקדים הלשוני שקבע ר' שלמה אבן-גבירול בפיוטו 'שנאנים שאננים': "תְּהִלָּתְךָ / וְהִלָּתְךָ / יְהוֹדוּן מַחֲנוֹת אַרְבַּע // זֶה יַעְרִיץ / וְזֶה יַמְרִיץ / לְךָ זֶמֶר וְשִׁיר יַבַּע" (וראו תהלים מה, ח, ששימש לו מקור יחידאי). • תָּמִיד לִשְׁמָךְ לֹא אֶתֵּן דֳּמִי – כל ימי חיי לא אחריש ואשתוק מלספר שבחך. על פי ישעיהו (סב, ו-ז): עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ. • כָּל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי תֹאמַר לָךְ – כל עוד אני חי, נשמתי תאמר לך תהילה והודיה. שיבוץ מאיוב (כז, ג): כִּי כָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי. • שָׁאַלְתָּ מִנִּי יָהּ נוּר עֵינִי חֻקִּי וְדִינִי אֶשְׁמְרָה לָךְ – ביקשת ממני לשמור משפטיך ומצוותיך, וכך אעשה. האל מכונה כאן 'יָהּ, נוּר עֵינִי', כלומר – אש עיני ('נוּר' פירושו אש על פי דניאל ז, י). • בֵּינָךְ יָהּ רוֹעִי אוֹת וּבֵינִי – ביני ובינך, ה', הרועה אותי, יש אות ברית. טור זה מטרים ברמז את אחד מנושאיו המרכזיים של פיוטנו – מצוות תפילין, שהיא אות בין ישראל והקדוש ברוך הוא על פי דברים (ו, ח): וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. • נִשְׁבַּעְתִּי וַאֲקַיְּמָה לָךְ – נשבעתי לשמור מצוותיך ולקיימן. שיבוץ מתהלים (קיט, קו): נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. • הֵן אָבִי הַיָּקָר אָמַר לִי אוֹת וְטוֹטָפוֹת חֲבֹשׁ עֲלָךְ – מכאן ואילך נחשף תוכנו וייעודו המיוחד של הפיוט, כפיוט לבר-מצווה. הדובר – המתגלה כנער בן שלוש-עשרה – מביא מדברי אביו האהוב, אשר ציווה אותו להניח תפילין - על פי אותו פסוק מפרשיית התפילין בדברים ו, ח, אשר נזכר קודם: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. • לְכָה בְּנִי שְׁמַע בְּקוֹלִי לְמַעַן תִּחְיֶה וְיִיטַב לָךְ – האב הפציר בבנו שישמע בקולו ויקיים מצוות תפילין, המבטיחה אריכות חיים טובים. נוסח פניית האב מבוסס דווקא על דבריה של אם מקראית לבנה – רבקה המדריכה את יעקב כיצד להשיג את ברכת אביו (בראשית כז, ח): וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ. ההבטחה 'לְמַעַן תִּחְיֶה' נשענת על אזכורים שונים במקרא (ראו למשל דברים ל, יט). • מַה טּוֹב חֶבְלִי וְגוֹרָלִי בְּהִתְפַּלְּלִי עִם קְהָלָךְ – נפלה בחלקי הזכות הגדולה להתפלל בתוך קהל ישראל. בהקשר של פיוטנו יש להבין את הטור על רקע ההלכה שאינה מחשיבה ילד שטרם מלאו לו שלוש-עשרה שנים כמי שיכול להצטרף למניין. 'חֶבֶל' ו'גוֹרָל' הן מילים נרדפות לנחלה, על פי יהושע (יז, יד): וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה'. • לְהִתְעַטֵּף בִּכְנַף מְעִילִי מִצְוַת גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ – לא רק חוויית התפילה במניין והנחת התפילין חדשה עבור הנער-הדובר, אלא גם ההתעטפות בטלית, המהווה את קיומה של מצוות ציצית, כפי שהיא מתוארת בספר דברים (כב, יב): גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ. • וְיוֹם אֶחָד זֶה בוֹ אָחֹג לָךְ – ביום זה, בו מלאו לי שלוש-עשרה שנים, אחגוג לכבודך, אלוהי. • בְּקָשְׁרִי לְאוֹת עַל שְׂמֹאלִי וּבְשׂוּמִי עַל רֹאשִׁי כְּלִילָךְ – קשירת התפילין על היד והנחתם על הראש הן הביטוי לחגיגה שאני עורך לכבודך. ברקע הטור נמצא הפסוק מדברים (ו, ח) המצווה על התפילין ונזכר לעיל, וכנראה גם נוסח תפילת שחרית של שבת, המתארת את יחסו של הקדוש ברוך הוא למשה רבינו: "כליל תפארת בראשו נתת לו / בעמדו לפניך על הר סיני" (תיאור זה מבוסס על שמות לד, כט: וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ). • הָאֵל אֱמֹר לִי אַתָּה בְנִי – הדובר מבקש מן האל לראות אותו כבנו, כביטוי לקשר המיוחד ביניהם, וכדברי משורר התהלים (ב, ז): אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. • בִּזְכוּת אַב הָמוֹן שֶׁקָּרָא לָךְ – הדובר נשען בבקשתו על זכותו של אברהם אבינו, שהיה הראשון לקרוא בשמו של הקדוש ברוך הוא ולפרסם את אמונתו ברבים, כאמור בבראשית (יב,, ח): וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'. 'אַב הָמוֹן' הוא כינוי לאברהם על פי בראשית (יז, ד-ה): אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. יצוין שימושו המגוון והרב-משמעי של הפייטן בכינוי 'אָב' לאורך הפיוט – אביו מולידו, הקדוש ברוך הוא, ואברהם אבינו. • אֲדֹנָי אַל נָא תַעַזְבֵנִי – אנא, אלוהי, היה קרוב אלי ואל תעזוב אותי. ברוח בקשת משורר התהלים (קיט, ח-ט): אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ. • אַל תַּעֲבֹר מֵעַם נֶאֱצָלָךְ – אל תסיר את שכינתך מעם ישראל, עליו אתה מאציל את טובתך. הניסוח מזכיר את דברי אברהם אבינו למלאכים המבקרים אותו (בראשית יח, ג): וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. • בָּרוּךְ אַתָּה שֶׁחִיִּיתָנִי וְקִיַּמְתַּנִי לַעֲבֹד לָךְ וְלַזְּמַן הַזֶּה הִגַּעְתָּנִי – פרפראזה בנוסח אישי לברכת 'שהחיינו' המציינת את ההתחדשות הגלומה בפעולות שונות – אכילת פרי חדש, לבישת בגד חדש, ובמקרה של פיוטנו – קיומה של מצווה חדשה, היא מצוות התפילין. נוסח הברכה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". • לֹא אֶחֱשֶׁה וְאֶנְשֶׁה גְמוּלָךְ – לא אשתוק ולא אשכח ('וְאֶנְשֶׁה' – משורש נש.ה, על פי בראשית מא, נא) את הגמול הטוב שגמלת עמי, בכך שהבאת אותי ליום זה. • אַמֵּץ עֲדָתָךְ לִמְנוּחָתִי – הפיוט נחתם בשתי מחרוזות המבטאות את בקשת הדובר-הילד מהקדוש ברוך הוא על העם כולו. תחילה הוא מבקש שעדת ישראל תזכה לשוב לחיקו של האל בארץ ישראל, המכונה 'מְנוּחָתִי' – מקום מנוחת הקדוש ברוך הוא כביכול – על פי האמור בתהלים (צה, יא): אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי. • תּוֹסִיף תֵּת דּוֹדָהּ בְּשִׂמְחָה לָךְ – עדת ישראל תמשיך להעניק לך מאהבתה בשמחה, ברוח דברי הרעיה במגילת שיר השירים (ז, יב-יג): לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. • שָׁם אָבִיא אֵלֶיךָ מִנְחָתִי וְלֶחֶם מִשְׁנֶה אֶעֱרֹךְ לָךְ – בארץ ישראל אשוב לקיים את עבודת בית המקדש – אביא לפניך קרבן מנחה, ואערוך את לחם הפנים ('לֶחֶם מִשְׁנֶה' – מושג מהלכות שבת, המשמש כאן בהשאלה). • חָזָק בָּרֵךְ קָהָל וְשָׂרָיו – ברך את עדת ישראל ואת ראשיה. 'חָזָק' הוא כינוי לאל על פי ירמיהו (נ, לד): גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל. • הַמְשֵׁה עֶדְרוֹ יָשָׁר לִגְבוּלָךְ – אסוף והולך ('הַמְשֵׁה' כנראה על פי הערבית - הולך) את אותו קהל, המוני בית ישראל – לנחלתך, היא ארץ ישראל. • וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהָרָיו וְהָיְתָה הַמְּלוּכָה לָךְ – השיר נחתם בהבעת תקווה לגאולה שלמה, המנוסחת כפרפראזה על האמור בנבואת עובדיה (א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.

Title	אל נעלה רפא
Cycle of Life	בר מצווה
Language	עברית

Title

Cycle of Life

Language

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS

Piyut Interpretation

• אֵל נַעֲלָה רְפָא נַפְשִׁי רְפָא – הפיוט נפתח בפנייה ישירה של הדובר לאל, בה הוא מבקש ממנו רפואה לנפשו. בקשה על רפואת הנפש מופיעה כבר במקרא בדברי משורר התהלים (מא, ה): אֲנִי אָמַרְתִּי ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ, אך על פי ההמשך נראה כי משוררנו שואב אותה מפיוט קדום לו – 'ידיד נפש' לר' אלעזר אזכרי.
• וּבָךְ תִּתְעַדַּן צוּר קָדְשִׁי – ממך תיהנה נפשי ותתענג. תִּתְעַדַּן מלשון מעדן ועונג, כמצוי הרבה במקורות (ראו למשל זוהר לשמות, ב ע"ב) ולא במשמעות המודרנית של עדינות. האל מכונה כאן 'צוּר קָדְשִׁי', על פי המקרא (למשל שמואל א, ב, ב, ועוד): אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ.
• כִּי חוֹלַת אַהֲבָה וְנִכְסְפָה – נפשי 'חולה' באהבת האל ובכיסופיה אליו – ביטוי מטאפורי לעוצמת אהבה זו. על פי 'ידיד נפש': "הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם / נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ / אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָה...".ּ
• אָנָּא עָלַי רְפָא – אנא ממך, אלוהי, רפא אותי. ברקע הטור והמחרוזת כולה עומדת בקשתו של משה רבינו על מרים אחותו, בעת שלקתה בצרעת (במדבר יב, יג): וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. צלע זו תשוב ותופיע במהלך הפיוט כ'רפרין' [=פזמון חוזר] בסוף כל מחרוזת.
• מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי – עוד בהיותי יונק דאגת לכל מחסורי. על פי תהלים (כב, י-יא): כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה, כפירוש רש"י שם: "'מבטיחי על שדי אמי' – זימנת לאדם שדיים לישען עליהם למחיה".
• נַפְשִׁי וְרוּחִי יְהוֹדוּן לָךְ – נפשי תודה לך. 'יְהוֹדוּן' – יודו; על סמך התקדים הלשוני שקבע ר' שלמה אבן-גבירול בפיוטו 'שנאנים שאננים': "תְּהִלָּתְךָ / וְהִלָּתְךָ / יְהוֹדוּן מַחֲנוֹת אַרְבַּע // זֶה יַעְרִיץ / וְזֶה יַמְרִיץ / לְךָ זֶמֶר וְשִׁיר יַבַּע" (וראו תהלים מה, ח, ששימש לו מקור יחידאי).
• תָּמִיד לִשְׁמָךְ לֹא אֶתֵּן דֳּמִי – כל ימי חיי לא אחריש ואשתוק מלספר שבחך. על פי ישעיהו (סב, ו-ז): עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ.
• כָּל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי תֹאמַר לָךְ – כל עוד אני חי, נשמתי תאמר לך תהילה והודיה. שיבוץ מאיוב (כז, ג): כִּי כָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי.
• שָׁאַלְתָּ מִנִּי יָהּ נוּר עֵינִי חֻקִּי וְדִינִי אֶשְׁמְרָה לָךְ – ביקשת ממני לשמור משפטיך ומצוותיך, וכך אעשה. האל מכונה כאן 'יָהּ, נוּר עֵינִי', כלומר – אש עיני ('נוּר' פירושו אש על פי דניאל ז, י).
• בֵּינָךְ יָהּ רוֹעִי אוֹת וּבֵינִי – ביני ובינך, ה', הרועה אותי, יש אות ברית. טור זה מטרים ברמז את אחד מנושאיו המרכזיים של פיוטנו – מצוות תפילין, שהיא אות בין ישראל והקדוש ברוך הוא על פי דברים (ו, ח): וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.
• נִשְׁבַּעְתִּי וַאֲקַיְּמָה לָךְ – נשבעתי לשמור מצוותיך ולקיימן. שיבוץ מתהלים (קיט, קו): נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
• הֵן אָבִי הַיָּקָר אָמַר לִי אוֹת וְטוֹטָפוֹת חֲבֹשׁ עֲלָךְ – מכאן ואילך נחשף תוכנו וייעודו המיוחד של הפיוט, כפיוט לבר-מצווה. הדובר – המתגלה כנער בן שלוש-עשרה – מביא מדברי אביו האהוב, אשר ציווה אותו להניח תפילין - על פי אותו פסוק מפרשיית התפילין בדברים ו, ח, אשר נזכר קודם: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.
• לְכָה בְּנִי שְׁמַע בְּקוֹלִי לְמַעַן תִּחְיֶה וְיִיטַב לָךְ – האב הפציר בבנו שישמע בקולו ויקיים מצוות תפילין, המבטיחה אריכות חיים טובים. נוסח פניית האב מבוסס דווקא על דבריה של אם מקראית לבנה – רבקה המדריכה את יעקב כיצד להשיג את ברכת אביו (בראשית כז, ח): וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ. ההבטחה 'לְמַעַן תִּחְיֶה' נשענת על אזכורים שונים במקרא (ראו למשל דברים ל, יט).
• מַה טּוֹב חֶבְלִי וְגוֹרָלִי בְּהִתְפַּלְּלִי עִם קְהָלָךְ – נפלה בחלקי הזכות הגדולה להתפלל בתוך קהל ישראל. בהקשר של פיוטנו יש להבין את הטור על רקע ההלכה שאינה מחשיבה ילד שטרם מלאו לו שלוש-עשרה שנים כמי שיכול להצטרף למניין. 'חֶבֶל' ו'גוֹרָל' הן מילים נרדפות לנחלה, על פי יהושע (יז, יד): וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה'.
• לְהִתְעַטֵּף בִּכְנַף מְעִילִי מִצְוַת גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ – לא רק חוויית התפילה במניין והנחת התפילין חדשה עבור הנער-הדובר, אלא גם ההתעטפות בטלית, המהווה את קיומה של מצוות ציצית, כפי שהיא מתוארת בספר דברים (כב, יב): גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ.
• וְיוֹם אֶחָד זֶה בוֹ אָחֹג לָךְ – ביום זה, בו מלאו לי שלוש-עשרה שנים, אחגוג לכבודך, אלוהי.
• בְּקָשְׁרִי לְאוֹת עַל שְׂמֹאלִי וּבְשׂוּמִי עַל רֹאשִׁי כְּלִילָךְ – קשירת התפילין על היד והנחתם על הראש הן הביטוי לחגיגה שאני עורך לכבודך. ברקע הטור נמצא הפסוק מדברים (ו, ח) המצווה על התפילין ונזכר לעיל, וכנראה גם נוסח תפילת שחרית של שבת, המתארת את יחסו של הקדוש ברוך הוא למשה רבינו: "כליל תפארת בראשו נתת לו / בעמדו לפניך על הר סיני" (תיאור זה מבוסס על שמות לד, כט: וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ).
• הָאֵל אֱמֹר לִי אַתָּה בְנִי – הדובר מבקש מן האל לראות אותו כבנו, כביטוי לקשר המיוחד ביניהם, וכדברי משורר התהלים (ב, ז): אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ.
• בִּזְכוּת אַב הָמוֹן שֶׁקָּרָא לָךְ – הדובר נשען בבקשתו על זכותו של אברהם אבינו, שהיה הראשון לקרוא בשמו של הקדוש ברוך הוא ולפרסם את אמונתו ברבים, כאמור בבראשית (יב,, ח): וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'. 'אַב הָמוֹן' הוא כינוי לאברהם על פי בראשית (יז, ד-ה): אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. יצוין שימושו המגוון והרב-משמעי של הפייטן בכינוי 'אָב' לאורך הפיוט – אביו מולידו, הקדוש ברוך הוא, ואברהם אבינו.
• אֲדֹנָי אַל נָא תַעַזְבֵנִי – אנא, אלוהי, היה קרוב אלי ואל תעזוב אותי. ברוח בקשת משורר התהלים (קיט, ח-ט): אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ.
• אַל תַּעֲבֹר מֵעַם נֶאֱצָלָךְ – אל תסיר את שכינתך מעם ישראל, עליו אתה מאציל את טובתך. הניסוח מזכיר את דברי אברהם אבינו למלאכים המבקרים אותו (בראשית יח, ג): וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ.
• בָּרוּךְ אַתָּה שֶׁחִיִּיתָנִי וְקִיַּמְתַּנִי לַעֲבֹד לָךְ וְלַזְּמַן הַזֶּה הִגַּעְתָּנִי – פרפראזה בנוסח אישי לברכת 'שהחיינו' המציינת את ההתחדשות הגלומה בפעולות שונות – אכילת פרי חדש, לבישת בגד חדש, ובמקרה של פיוטנו – קיומה של מצווה חדשה, היא מצוות התפילין. נוסח הברכה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
• לֹא אֶחֱשֶׁה וְאֶנְשֶׁה גְמוּלָךְ – לא אשתוק ולא אשכח ('וְאֶנְשֶׁה' – משורש נש.ה, על פי בראשית מא, נא) את הגמול הטוב שגמלת עמי, בכך שהבאת אותי ליום זה.
• אַמֵּץ עֲדָתָךְ לִמְנוּחָתִי – הפיוט נחתם בשתי מחרוזות המבטאות את בקשת הדובר-הילד מהקדוש ברוך הוא על העם כולו. תחילה הוא מבקש שעדת ישראל תזכה לשוב לחיקו של האל בארץ ישראל, המכונה 'מְנוּחָתִי' – מקום מנוחת הקדוש ברוך הוא כביכול – על פי האמור בתהלים (צה, יא): אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי.
• תּוֹסִיף תֵּת דּוֹדָהּ בְּשִׂמְחָה לָךְ – עדת ישראל תמשיך להעניק לך מאהבתה בשמחה, ברוח דברי הרעיה במגילת שיר השירים (ז, יב-יג): לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ.
• שָׁם אָבִיא אֵלֶיךָ מִנְחָתִי וְלֶחֶם מִשְׁנֶה אֶעֱרֹךְ לָךְ – בארץ ישראל אשוב לקיים את עבודת בית המקדש – אביא לפניך קרבן מנחה, ואערוך את לחם הפנים ('לֶחֶם מִשְׁנֶה' – מושג מהלכות שבת, המשמש כאן בהשאלה).
• חָזָק בָּרֵךְ קָהָל וְשָׂרָיו – ברך את עדת ישראל ואת ראשיה. 'חָזָק' הוא כינוי לאל על פי ירמיהו (נ, לד): גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל.
• הַמְשֵׁה עֶדְרוֹ יָשָׁר לִגְבוּלָךְ – אסוף והולך ('הַמְשֵׁה' כנראה על פי הערבית - הולך) את אותו קהל, המוני בית ישראל – לנחלתך, היא ארץ ישראל.
• וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהָרָיו וְהָיְתָה הַמְּלוּכָה לָךְ – השיר נחתם בהבעת תקווה לגאולה שלמה, המנוסחת כפרפראזה על האמור בנבואת עובדיה (א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.

Have more information? Found a mistake?

This may also interest you

Who Is the Empty Chair at the Passover Seder Intended for?

While we all sit, as we do every year, at the Seder table, while we sing, ask questions, read the Haggadah and enjoy the holiday meal, hundreds of families among us will not be able to do this. Their holiday spirit, their joy, their loved ones were taken from them. Their loved ones were kidna

To the article on our blog

Let’s Raise a Glass for Miriam the Prophetess

As opposed to the Passover Haggadah, the Jewish Midrash tells us of the significant role played by Miriam the Prophetess in the Exodus from Egypt. Every Passover we are told of the Children of Israel’s journey from slavery to freedom, but it often goes unmentioned that Miriam the Prophetess, sister

To the article on our blog

World War II

World War II was the most destructive and deadly war in human history. The war officially began when Nazi Germany invaded Poland on September 1, 1939. Although the invasion of Poland is commonly seen as the first act of war, Nazi Germany’s annexation of Austria and its occupation of Czechoslovakia i

More on this subject

Format:

Popular Subject:

WhatsApp

Contact Us

Chat

Donate