Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
אליו מי הקשה / ר' אברהם בר מאיר מהומפאלץ אֵלָיו מִי הִקְשָׁה וַיִּשְׁלָם שָׁמַיִם וָאָרֶץ כִּלָּם בְּשַׁבָּת בּוֹ נִזְהָרִים עַמּוֹ כֻלָּם לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בַּהֲלָכוֹת תֵּשַׁע וּשְׁלֹשִׁים מְלָאכוֹת בְּשַׁבָּת מַשְׁלִימִים מֵאָה בְרָכוֹת לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת יוֹצְאִים שִׁעוּר גְּבוּלֵיהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה רַגְלֵיהֶם בְּשַׁבָּת חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהֶם לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת אַרְבַּע רְשׁוּיוֹת סְפוּרוֹת הֵן הֵם בַּמִּשְׁנָה סְדוּרוֹת בְּשַׁבָּת וְדִין עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת בּוֹצְעִים עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת מַפּוֹת מְכֻסּוֹת מְפֹאָרוֹת בְּשַׁבָּת וּבָהֶן כָּל מִינֵי פֵרוֹת לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת רָצִים לֶאֱכֹל כָּל מִינֵי תַעֲנוּגִים אוֹכְלִים עוֹף בָּשָׂר וְדָגִים בְּשַׁבָּת שְׂמֵחִים וְלֹא דוֹאֲגִים לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת הֵם מַדְלִיקִין הַמְּנוֹרָה שֶׁמֶן זַיִת זָךְ וּבָרָה בְּשַׁבָּת יִזְכּוּ בְנֵיהֶם לַתּוֹרָה לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מַרְחִיקִין כָּל מִינֵי סְחוֹרָה גַּם דַּבֵּר דָּבָר אֲסוּרָה בְּשַׁבָּת וְגַם כָּל מַחֲשָׁבָה זָרָה לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת חָזָק אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא נוֹתֵן נְשָׁמָה יְתֵרָה בְּשַׁבָּת לְעַם בְּנֵי הַגְּבִירָה לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת |
|
פיוט לשבת במנהג קהילות המזרח וצפון אפריקה. בשל החתימה בשיר – "אני אברהם חזק" – מיוחס לעתים הפיוט לר' אברהם אבן עזרא (המאות ה־11–12), מגדולי משוררי ספרד; אולם ככל הנראה ייחוס זה בטעות יסודו (ויוכיח משקלו ההברתי־פונטי של השיר, שהתפתח בשירה העברית רק לאחר שירת ספרד), ומחברו של פיוטנו הוא ר' אברהם אחר – ר' אברהם בר מאיר מהומפאלץ. "אליו מי הקשה" הוא פיוט הלכתי השונה את הלכות ומנהגי השבת. כדרשן העומד לפני קהלו, הפייטן אינו מסתפק באזכור והוראה של מצוות היום, אלא מציין גם את השכר שבצידן, בטור השב וחותם כל מחרוזת כמעין "פזמון חוזר": "לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת" – לזמן הגאולה או לעולם הבא. אולם הבטחה זו אינה מלמדת רק על השבת, אלא גם על העתיד לבוא: באמצעות דימויו של העתיד לשבת – שהיא כשלעצמה חוויה מוכרת היטב למבצעי הפיוט ומאזיניו – מוּסר מעט מן הערפל המכסה על העתיד, והתקווה לגאולה לובשת אופי קונקרטי יותר; בעקבות הלויים המשוררים בבית המקדש מדמה גם משוררנו את אחרית הימים לשבת, ויודעים מאזיניו, כי כשם שלאחר ששת ימי המעשה ה"רגילים" עתידה להגיע השבת המנחמת, כך גם לאחר ימי המעשה של העולם הזה תבוא ה"שבת" בדמותו של העולם הבא. |
|
• אֵלָיו מִי הִקְשָׁה וַיִּשְׁלָם - מיהו זה שיכול להקשות קושיות כלפי האל, ולקבל תשובה מושלמת ומובנת, או לצאת בשלום. כפי שפונה איוב (ט, ד) אל האל: חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם. |
| Title |
אליו מי הקשה |
|---|---|
| Cycle of the Year |
שבת;שירת הבקשות |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
• אֵלָיו מִי הִקְשָׁה וַיִּשְׁלָם - מיהו זה שיכול להקשות קושיות כלפי האל, ולקבל תשובה מושלמת ומובנת, או לצאת בשלום. כפי שפונה איוב (ט, ד) אל האל: חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם.
• שָׁמַיִם וָאָרֶץ כִּלָּם בְּשַׁבָּת - מלאכת הבריאה נסתיימה ביום השביעי, כפי שמתואר בבראשית ב, א-ב: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה...
• בּוֹ נִזְהָרִים עַמּוֹ כֻלָּם - נזהרים מלחלל את השבת.
• לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת - עולם הבא, המכונה עולם שכולו שבת, כפי שנאמר במשנה, מסכת תמיד ו, ז: "בשבת היו אומרין 'מזמור שיר ליום השבת' [תהלים צב, א] - מזמור שיר לעתיד לבוא, לעולם שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים".
• נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בַּהֲלָכוֹת - לומדים ומתפלפלים בהלכות.
• תֵּשַׁע וּשְׁלֹשִׁים מְלָאכוֹת - ובאלו הלכות? הלכות שבת, הקשורות לל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת. אלו אותן שלושים ותשע מלאכות שהיו משמשות לבנין המשכן, ואשר הן ותולדותיהן נאסרו בשבת מפאת איסור עשיית מלאכה.
• בְּשַׁבָּת מַשְׁלִימִים מֵאָה בְרָכוֹת - משתדלים לברך בשבת מאה ברכות. (בכל יום צריך לברך 100 ברכות. בימות החול בתפילת "העמידה" לבדה יש 19 ברכות כך שפשוט יותר להגיע למאה ברכות. בשבת לעומת זאת בתפילת "העמידה" קיימות רק 7 ברכות לכן משתדלים להוסיף מאכלים כדי להרבות בברכות ולהגיע למנין של מאה ברכות).
• יוֹצְאִים שִׁעוּר גְּבוּלֵיהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה רַגְלֵיהֶם - "תחום שבת" הוא אלפיים אמה ואין להלך או לצאת מתחום זה בשבת. העירוב, המסבב את העיר והופך אותה לרשות אחת וכך מאפשר לשאת בתוכה חפצים בשבת, יש לכך שעור מדויק.
• חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהֶם - אסור לטלטל, לשאת חפצים, ארבע אמות ברשות הרבים ולהוציא חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים.
• אַרְבַּע רְשׁוּיוֹת סְפוּרוֹת - ישנן ארבע רשויות לענין שבת, כפי שכתוב במסכת שבת, ה, א: "ארבע רשויות לשבת: רשות היחיד. רשות הרבים. וכרמלית. ומבואות שאינן מפולשין".
• וְדִין עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת - ניתן לערב שתי רשויות כמו רשות היחיד (למשל, הבית) ורשות הרבים (החצר) ולהפוך אותן לרשות אחת אשר ניתן לטלטל בה, וכך למעשה נוהגים כיום.
• בּוֹצְעִים עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת - יש לבצוע בשבת על "לחם משנה" (שתי ככרות לפחות), זכר למן שהיה יורד במנה כפולה בשבת. ככתוב בשמות טז, כב: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד.
• מַפּוֹת מְכֻסּוֹת מְפֹאָרוֹת - את הלחם, החלות, מכסים במפה, ובדרך כלל המפה מקושטת ורקומה.
• רָצִים לֶאֱכֹל כָּל מִינֵי תַעֲנוּגִים... - נוהגים לכבד את השבת באכילת מיני תענוגים כמו בשר ודגים.
• בְּשַׁבָּת שְׂמֵחִים וְלֹא דוֹאֲגִים - שאין מתאבלים בשבת, וגם את יתר דאגות וטרדות החיים משאירים בצד.
• הֵם מַדְלִיקִין הַמְּנוֹרָה - הדלקת נרות שבת.
• שֶׁמֶן זַיִת זָךְ וּבָרָה - מובחר יותר להדליק בשמן זית, שאורו צלול יותר.
• בְּשַׁבָּת יִזְכּוּ בְנֵיהֶם לַתּוֹרָה - לאחר הדלקת הנרות, נושאת האם תפילה מיוחדת, בה היא מבקשת מהאל, שבניה יהיו מאירים את ישראל בתורה.
• מַרְחִיקִין כָּל מִינֵי סְחוֹרָה - שאין לעסוק במסחר ובקנין בשבת.
• גַּם דַּבֵּר דָּבָר אֲסוּרָה - גם דיבורים הקשורים לעסקיו, אסור לו לאדם לדבר בשבת.
• וְגַם כָּל מַחֲשָׁבָה זָרָה - ואפילו מחשבות של חולין הקשורות לעבודתו, ושאינן קשורות לקדושת השבת. השורות האחרונות מבוססות על פסוק בישעיהו (נח, יג), הנאמר גם כחלק מהקידוש של שבת בבוקר: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר.
• נוֹתֵן נְשָׁמָה יְתֵרָה - עפ"י חז"ל ותורת הסוד, ניתנת לעם ישראל בשבת, נשמה יתרה, דהיינו כביכול נשמה נוספת לזו שכבר ישנה. כפי שמתואר בתלמוד הבבלי (תענית כז, ע"ב): "דאמר ריש לקיש: נשמה יתירה ניתנה בו באדם בערב שבת, במוצאי שבת נוטלין אותה ממנו, שנאמר (שמות לד, לא) 'שבת וינפש' - כיון ששבת, וי אבדה נפש".
• לְעַם בְּנֵי הַגְּבִירָה - עם ישראל, בניה של שרה, המכונה "גבירה" בתורה.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
