|
מקומם הקבוע של ספרי התורה הוא בארון הקודש ("ההיכל"). בימים ובמועדים שבהם נערכת קריאה בספרי התורה, יש להוציאם ממנו ולהעבירם אל בימת התפילה. לאחר הקריאה מוחזרים הספרים אל הארון. אף על פי שמדובר במעשה טכני מעיקרו, הוא נתפס כבעל חשיבות מיוחדת. הזוהר אומר על כך: "כאשר מוציאים ספר תורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי הרחמים בשמיים, ובכך מעוררים את האהבה למעלה" (זוהר ויקהל רו). הוצאת ספר התורה מן הארון והשבתו אליו לאחר הקריאה מלוות באמירת פסוקים, תפילות ופיוטים, המשתנים בין המסורות ובין מועדי השנה. בשבת נערכת הקריאה בתורה לאחר תום תפילת שחרית ולפני תפילת מוסף. במסגרת הקריאה נקראות פרשת השבוע, ההפטרה וקריאות נוספות במקרה הצורך. ההוצאה בשבת נפתחת בפתיחת ארון הקודש. לאחריה נאמר מקבץ פסוקים בנעימה: "אתה הראת לדעת" (ספרדים ונוסח ספרד), "אין כמוך באלוהים" (כל המסורות), "מלכותך מלכות כל עולמים" ו"אב הרחמים" (אשכנזים). בקהילות ספרדיות נהוג לומר בשלב זה גם תפילה לשלום חיילי צה"ל ולשלום המדינה. לאחר מכן תיאמר ברוב הקהילות תפילה ארמית מספר הזוהר, המכונה "בריך שמיה", ורק בשלב זה, לאחר השירה והתפילות, יוצא ספר התורה מארון הקודש. השלב הבא הוא העברת הספר אל הבימה. במסורות האשכנזיות נהוג שהחזן אוחז בספר התורה, קורא "שמע ישראל" ו"אחד אלהינו" והקהל משיב. גם בקהילות הספרדיות נהוגה אמירת פסוקים. בהולכת הספר מארון הקודש לבימה הציבור משורר פסוקים (רוממו ה' אלהינו אצל הספרדים או לך ה' הגדולה אצל אשכנזים). למעשה זהו המפגש הישיר ביותר בבית הכנסת בין ציבור המתפללים לספר התורה. הציבור כולו עומד ורבים ניגשים אל ספר התורה על מנת לנשקו וללוותו. כשספר התורה מובא אל הבמה, נהגו במסורות הספרדיות להגביהו לעיני המתפללים. בעל הקורא מצביע באמצעות מוט ייעודי הקרוי "אצבע" על המקום שבו קוראים בספר התורה. הציבור מושיט את ידו בחיבוב, תוך כדי אחיזת ציציות הטלית, ואומר "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל". לאחר מכן נערכת הקריאה בתורה (הקריאה, המתחלפת מדי שבוע, איננה מופיעה במלואה ביחידה זו). מתפללי בית הכנסת עולים לשבע קריאות לפחות בפרשת השבוע, לקריאת מפטיר ולהפטרה. במסורות האשכנזיות נהוג כי הגבהת ספר התורה נעשית בשלב זה. לאחר מכן נערכת "הגלילה": מתפלל שמונה מראש אחראי לגלול את יריעות הספר ולהלבישו מחדש ב"מעיל". בשלב זה אנו מתקדמים לעבר תפילת מוסף. נראה כי שלב התפר הזה שבין התפילות, בעוד ספר התורה מונח על הבימה או מוחזק בידי המגביה, הוא מצע לשילוב תפילות רבות שאינן חלק מסדר התפילה הרגיל. הנה כמה בקשות שנהוג לומר בשלב זה: מי שבירך לקהל, הכרזת/ברכת ראש חודש, אב הרחמים, יקום פורקן, תפילה לשלום המדינה ולשלום חיילי צה"ל (במסורות האשכנזים). במסורות הספרדים והתימנים נהוג לומר כאן "ימלוך" מפי הילדים. בגמר כל האמור מושב ספר התורה אל מקומו בליווי פסוקים ואמירת מזמור לדוד, מזמור כט בתהלים, בניגון מיוחד. מקובל שהשבת ספר התורה נעשית במסלול שונה ממסלול הוצאתו. לאחר השבת הספר אל מקומו נהוג לומר כמה פסוקים העוסקים במנוחת לוחות הברית בארון הקדוש ושבח התורה ונותנה. |
| Title |
סדר הוצאת והכנסת ספר תורה לשבת |
|---|---|
| Scale |
כללי |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
מקומם הקבוע של ספרי התורה הוא בארון הקודש ("ההיכל"). בימים ובמועדים שבהם נערכת קריאה בספרי התורה, יש להוציאם ממנו ולהעבירם אל בימת התפילה. לאחר הקריאה מוחזרים הספרים אל הארון. אף על פי שמדובר במעשה טכני מעיקרו, הוא נתפס כבעל חשיבות מיוחדת. הזוהר אומר על כך: "כאשר מוציאים ספר תורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי הרחמים בשמיים, ובכך מעוררים את האהבה למעלה" (זוהר ויקהל רו).
הוצאת ספר התורה מן הארון והשבתו אליו לאחר הקריאה מלוות באמירת פסוקים, תפילות ופיוטים, המשתנים בין המסורות ובין מועדי השנה. בשבת נערכת הקריאה בתורה לאחר תום תפילת שחרית ולפני תפילת מוסף. במסגרת הקריאה נקראות פרשת השבוע, ההפטרה וקריאות נוספות במקרה הצורך.
ההוצאה בשבת נפתחת בפתיחת ארון הקודש. לאחריה נאמר מקבץ פסוקים בנעימה: "אתה הראת לדעת" (ספרדים ונוסח ספרד), "אין כמוך באלוהים" (כל המסורות), "מלכותך מלכות כל עולמים" ו"אב הרחמים" (אשכנזים). בקהילות ספרדיות נהוג לומר בשלב זה גם תפילה לשלום חיילי צה"ל ולשלום המדינה. לאחר מכן תיאמר ברוב הקהילות תפילה ארמית מספר הזוהר, המכונה "בריך שמיה", ורק בשלב זה, לאחר השירה והתפילות, יוצא ספר התורה מארון הקודש.
השלב הבא הוא העברת הספר אל הבימה. במסורות האשכנזיות נהוג שהחזן אוחז בספר התורה, קורא "שמע ישראל" ו"אחד אלהינו" והקהל משיב. גם בקהילות הספרדיות נהוגה אמירת פסוקים. בהולכת הספר מארון הקודש לבימה הציבור משורר פסוקים (רוממו ה' אלהינו אצל הספרדים או לך ה' הגדולה אצל אשכנזים). למעשה זהו המפגש הישיר ביותר בבית הכנסת בין ציבור המתפללים לספר התורה. הציבור כולו עומד ורבים ניגשים אל ספר התורה על מנת לנשקו וללוותו.
כשספר התורה מובא אל הבמה, נהגו במסורות הספרדיות להגביהו לעיני המתפללים. בעל הקורא מצביע באמצעות מוט ייעודי הקרוי "אצבע" על המקום שבו קוראים בספר התורה. הציבור מושיט את ידו בחיבוב, תוך כדי אחיזת ציציות הטלית, ואומר "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל".
לאחר מכן נערכת הקריאה בתורה (הקריאה, המתחלפת מדי שבוע, איננה מופיעה במלואה ביחידה זו). מתפללי בית הכנסת עולים לשבע קריאות לפחות בפרשת השבוע, לקריאת מפטיר ולהפטרה. במסורות האשכנזיות נהוג כי הגבהת ספר התורה נעשית בשלב זה. לאחר מכן נערכת "הגלילה": מתפלל שמונה מראש אחראי לגלול את יריעות הספר ולהלבישו מחדש ב"מעיל".
בשלב זה אנו מתקדמים לעבר תפילת מוסף. נראה כי שלב התפר הזה שבין התפילות, בעוד ספר התורה מונח על הבימה או מוחזק בידי המגביה, הוא מצע לשילוב תפילות רבות שאינן חלק מסדר התפילה הרגיל. הנה כמה בקשות שנהוג לומר בשלב זה: מי שבירך לקהל, הכרזת/ברכת ראש חודש, אב הרחמים, יקום פורקן, תפילה לשלום המדינה ולשלום חיילי צה"ל (במסורות האשכנזים). במסורות הספרדים והתימנים נהוג לומר כאן "ימלוך" מפי הילדים.
בגמר כל האמור מושב ספר התורה אל מקומו בליווי פסוקים ואמירת מזמור לדוד, מזמור כט בתהלים, בניגון מיוחד. מקובל שהשבת ספר התורה נעשית במסלול שונה ממסלול הוצאתו. לאחר השבת הספר אל מקומו נהוג לומר כמה פסוקים העוסקים במנוחת לוחות הברית בארון הקדוש ושבח התורה ונותנה.
Have more information? Found a mistake?
