Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי־פִי׃ אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי־קֶדֶם׃ אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ־לָנוּ׃ לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת ה' וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה׃ וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת־אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם׃ לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם׃ וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי־אֵל וּמִצְוֺתָיו יִנְצֹרוּ׃ וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא־הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא־נֶאֶמְנָה אֶת־אֵל רוּחוֹ׃ בְּנֵי־אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי־קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב׃ לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת׃ וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הֶרְאָם׃ נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה־צֹעַן׃ בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב־מַיִם כְּמוֹ־נֵד׃ וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכָל־הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ׃ יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה׃ וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם׃ וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא־לוֹ לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה׃ וַיְנַסּוּ־אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל־אֹכֶל לְנַפְשָׁם׃ וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר׃ הֵן הִכָּה־צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ הֲגַם־לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם־יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ׃ לָכֵן שָׁמַע ה' וַיִּתְעַבָּר וְאֵשׁ נִשְּׂקָה בְיַעֲקֹב וְגַם־אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל׃ כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ׃ וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח׃ וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן־שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ׃ לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע׃ יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן׃ וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף׃ וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו׃ וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם׃ לֹא־זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם׃ וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ׃ בְּכָל־זֹאת חָטְאוּ־עוֹד וְלֹא־הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו׃ וַיְכַל־בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה׃ אִם־הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ־אֵל׃ וַיִּזְכְּרוּ כִּי־אֱלֹהִים צוּרָם וְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם׃ וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ־לוֹ׃ וְלִבָּם לֹא־נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ׃ וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא־יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא־יָעִיר כָּל־חֲמָתוֹ׃ וַיִּזְכֹּר כִּי־בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב׃ כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן׃ וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ׃ לֹא־זָכְרוּ אֶת־יָדוֹ יוֹם אֲ?שֶׁר־פָּדָם מִנִּי־צָר׃ אֲשֶׁר־שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה־צֹעַן׃ וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל־יִשְׁתָּיוּן׃ יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם׃ וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה׃ יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל׃ וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים׃ יְשַׁלַּח־בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים׃ יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא־חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר׃ וַיַּךְ כָּל־בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי־חָם׃ וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר׃ וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ וְאֶת־אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם׃ וַיְבִיאֵם אֶל־גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר־זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ׃ וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃ וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת־אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ׃ וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה׃ וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ׃ שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל׃ וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם׃ וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד־צָר׃ וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר׃ בַּחוּרָיו אָכְלָה־אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ׃ כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה׃ וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן׃ וַיַּךְ־צָרָיו אָחוֹר חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ׃ וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר׃ וַיִּבְחַר אֶת־שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת־הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב׃ וַיִּבֶן כְּמוֹ־רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם׃ וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן׃ מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ׃ וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
המנון המספר את תולדות ישראל – מגאולתם ממצרים, דרך מסעותיהם במדבר וכיבוש הארץ ועד לכינון מלכות דוד. המזמור מתאר כיצד הציל ה' את ישראל מכל רעה למרות חטאיהם, מחל להם והביאם לגדוּלה ושלווה. מאחר שהמאורעות מתוארים בצורה פיוטית, כמה פרטים מנוסחים בצורה אחרת או בסדר שונה מהכתוב בתורה.
קטע האודות לפרק לקוח מתוך פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לתהלים, מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
|
• (א) מַשְׂכִּיל, מזמור שעיקרו לימוד והוראה,לְאָסָף. פתיחתו של המזמור מכילה דברי מוסר: הַאֲזִינָה, עַמִּי, תּוֹרָתִי; הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי. (ב) אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל, דיבור פיוטי שיש בו לקח, את פִּי; אַבִּיעָה חִידוֹת, דברי חכמה שיריים על מאורעות מִנִּי קֶדֶם, מזמן קדום. (ג) אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ במסורת וַנֵּדָעֵם מתוך כך, וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ. השיר הזה בא להמשיך את המסורת - (ד) לֹא נְכַחֵד, נסתיר את הדברים מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן, דורות מאוחרים כדי שגם הם יהיו מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת ה' וֶעֱזוּזוֹ, עצמתו וְנִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה. (ה) וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב, וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל, ובכלל הדברים הכתובים בתורה גם אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם. זכירת מאורעות מסוימים ומסירת הסיפור עליהם לבנים הן ממצוות התורה ודבריה. (ו) לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן, מאוחר את הדברים שדורות ראשונים יודעים אותם, ובָנִים אשר יִוָּלֵדוּ להם בעתיד, גם הם יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם. מעבר לידע ההיסטורי, יש תועלת מוסרית בדבר - (ז) וְיָשִׂימוּ בֵאלֹֹהִים כִּסְלָם, מבטחם, מקור כוחם ותקוותם, וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל, וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ. ישמרו. (ח) וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם, שבהם עוד ידובר, שהיו דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה, דּוֹר לֹא הֵכִין, תיקן, כיוון את לִבּוֹ וְלֹא הייתה נֶאֶמְנָה, מהימנה, חזקה ויציבה אֶת, עם אֵל רוּחוֹ. (ט) בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי, מחזיקי הנשק, רוֹמֵי, היורים בקָשֶׁת הָפְכוּ, ברחו משדה המערכה בְּיוֹם קְרָב. לא ברור למה רומזים הדברים, ייתכן שמדובר בניסיון עצמאי של שבט אפרים לצאת ממצרים קודם הזמן הראוי, ואפשר שמדובר בבני ממלכת ישראל שפרשו מדרך התורה. (י) הם לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹֹהִים, וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת. (יא) וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו של אלוקים אֲשֶׁר הֶרְאָם. (יב) נֶגֶד, לנוכח אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׂדֵה צֹעַן, כינוי מליצי למצרים על שם העיר החשובה צען שבזמן מסוים הייתה בירת מצרים. ועתה נמנים הנסים הבולטים ביותר: (יג) בָּקַע יָם סוף, וַיַּעֲבִירֵם - את ישראל בתוכו, וַיַּצֶּב, העמיד את המַיִם שבים כְּמוֹ נֵד, קיר, תל. (יד) ובהליכתם במדבר - וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם, וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ. (טו) יְבַקַּע צֻרִים, סלעים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ, השקה מהם מים רבים כִּתְהֹמוֹת רַבָּה, מאגרי התהום הגדולים. (טז) וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע, וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם בתוך המדבר. (יז) וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ, לַמְרוֹת, להמרות פי עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה, במדבר. (יח) וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם.(יט) וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹֹהִים משום שרצו לנסותו, ואָמְרוּ: "הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר?! (כ) הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם, וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ. הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת, אִם יָכִין שְׁאֵר, בשר לְעַמּוֹ?". (כא) לָכֵן שָׁמַע ה' את דבריהם וַיִּתְעַבָּר, כעס, וְאֵשׁ נִשְֹּקָה, הובערה בְיַעֲקֹב, וְגַם חרון אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל, (כב) כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹֹהִים, וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ. אלו היו ניסיונות שבהם נוסו בני ישראל. (כג) למרות המרי שלהם ודיבוריהם הקשים - וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל, וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח, (כד) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל, ובביטוי נרדף - וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ, להם. (כה) לֶחֶם של אַבִּירִים, מלאכים אָכַל אִישׁ, אכלו אנשים, צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשׂבַע. (כו) לאחר מכן - יַסַּע, העביר רוח קָדִים בַּשָּׁמָיִם, וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ רוח תֵימָן, דרומית, (כז) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר, בשר, ורבים כְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף, מתנת השְׂלָו. (כח) וַיַּפֵּל, הנחית ושטח את העופות האלה בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ, סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו. (כט) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד, וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם, שהרי זה היה הדבר שביקשו. (ל) לֹא זָרוּ, סרו מִתַּאֲוָתָם, עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם, (לא) וְאַף, כעסו של אֱלֹֹהִים עָלָה בָהֶם, וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם, באנשים החשובים שבהם, וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ, הביס. (לב) בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד, וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו, שהרי המשיכו לבקש ולהתלונן גם אחרי מעשה זה. (לג) וַיְכַל, סיים בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם, וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה, לא במיתה טבעית. הדברים רומזים לגזרה שנגזרה על הדור ההוא למות בנדודים במדבר, ולא להיכנס לארץ ישראל. ובכל המסעות הללו הדפוס חזר על עצמו: (לד) אִם הֲרָגָם - וּדְרָשׁוּהוּ, הם ביקשו את סליחתו ועזרתו, וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ, חיפשו, קידמו את אֵל. (לה) וַיִּזְכְּרוּ בשעת צרה כִּי אֱלֹֹהִים צוּרָם, וְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם, אלא שהתשובה לא הייתה כנה ושלמה - (לו) וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם, וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ. (לז) הם דיברו כאילו הם נאמנים לו ומאמינים בו, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן, כן עִמּוֹ, וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ. (לח) למרות שהדבר גלוי וידוע לפני ה', בכל זאת - וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית את החוטאים, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אחור, לסלק את אַפּוֹ, כעסו, וְלֹא יָעִיר, יעורר את כָּל חֲמָתוֹ. (לט) וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה, רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב. וכיוון שהם מוגבלים, נתונים ליצר וקצרי ימים, אין לבוא אליהם בדרישות יתרות. (מ) כַּמָּה, הרבה מאוד יַמְרוּהוּ, המרו את פיו בַמִּדְבָּר, יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן, בשממה. (מא) וַיָּשׁוּבוּ בכל פעם מחדש וַיְנַסּוּ אֵל, ואת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ, ביקשו אות; הציבוהו כמטרה לניסיונות; הגבילו כביכול את יכולתו; או: ציערו. (מב) לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ, גבורתו ביוֹם אֲשֶׁר פָּדָם, הצילם מִנִּי צָר, האויב המצרי והוציאם מארצו. וכאן עובר המשורר לספר קצת על מכות מצרים והיציאה ממנה: (מג) אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו, נִסיו, וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן. (מד) וַיַּהֲפֹךְ לְדָם את יְאֹרֵיהֶם של המצרים, וְאת נֹזְלֵיהֶם, מימי היאור בַּל יִשְׁתָּיוּן. (מה) יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב - וַיֹּאכְלֵם, וּצְפַרְדֵּעַ - וַתַּשְׁחִיתֵם. הצפרדע פגעה בשלמות גופם של המצרים, אולי אף עד כדי פגעה בנפש. (מו) וַיִּתֵּן לֶחָסִיל, שם נרדף לארבה, או: סוג מסוים של ארבה, את יְבוּלָם, ואת יגִיעָם, התבואה שהתאמצו לגדל נתן לָאַרְבֶּה. (מז) יַהֲרֹג בַּבָּרָד את גַּפְנָם, וְאת שִׁקְמוֹתָם, עצי השקמה שלהם הרג בַּחֲנָמַל, מין כנימה שצורתה דומה לכינה, התוקפת את עץ השקמה. (מח) וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד את בְּעִירָם, בהמותיהם, וּמִקְנֵיהֶם מסר לָרְשָׁפִים, ניצוצות אש או חִצים, כנראה כינוי לברקים. (מט) יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה, כעס וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים, דֶּבר שנשלח על ידי מלאכים רעים. (נ) יְפַלֵּס, יסלול נָתִיב, דרך לְאַפּוֹ כדי שירד על ארץ מצרים, לֹא חָשַׂךְ, מנע מִמָּוֶת נַפְשָׁם, וְאת חַיָּתָם, בהמותיהם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר, מסר. (נא) ובמכה האחרונה - וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם, רֵאשִׁית אוֹנִים, הבכורות בְּאָהֳלֵי חָם, מצרים, אבי האומה המצרית, היה בנו של חם בן נח. אחרי כל המכות הללו יצאו ישראל ממצרים: (נב) וַיַּסַּע כַּצֹּאן את עַמּוֹ, וַיְנַהֲגֵם כַּרועה המוליך עֵדֶר בַּמִּדְבָּר, כדי שהצאן לא יתעה. (נג) וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ, לא הייתה להם סיבה לפחד, וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם לאחר שנקרע ים סוף לישראל. (נד) לאחר הנדודים במדבר - וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ בארץ המובטחת, אל הַר זֶה, אשר קָנְתָה יְמִינוֹ, ההר שהוא קניין מובחר של ה'. (נה) וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם, עמי כנען, וַיַּפִּילֵם - את ממלכות הגויים בְּחֶבֶל נַחֲלָה, חילק נחלה לכל שבט ושבט - וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (נו) אולם גם אחרי שהתיישבו בארצם - וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹֹהִים עֶלְיוֹן, וְעֵדוֹתָיו, מצוותיו לֹא שָׁמָרוּ. (נז) וַיִּסֹּגוּ מדרכם הטובה, וַיִּבְגְּדוּ בה' כַּאֲבוֹתָם במדבר, נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה, קשת שאינה עשויה כראוי, ובמקום שתימתח ואפשר יהיה לירות בה, היא מתעוותת, והחצים נורים לכיוון אחר. (נח) וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם אשר בנו, וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ, יעוררו את קנאותו וזעמו. (נט) שָׁמַע, הבין אֱלֹֹהִים את מעשיהם וַיִּתְעַבָּר, כעס, וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל. (ס) וַיִּטֹּשׁ, עזב את מִשְׁכַּן שִׁלוֹ, שבסופו של דבר נמסר ביד האויבים וכנראה נחרב. הוא עזב את האֹהֶל ששִׁכֵּן בָּאָדָם. ה' לא קבע עוד את משכנו במקום מסוים בין בני אדם. לפי פירוש אחר, ה' נטש את המשכן הכללי והשרה שכינתו בין בני אדם פרטיים. (סא) וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי את עֻזּוֹ, הערים והמבצרים שנבנו בעזרתו, וְתִפְאַרְתּוֹ מסר בְיַד צָר. (סב) וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ, וּבְנַחֲלָתוֹ, עם ישראל הִתְעַבָּר. (סג) את בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ, ומאחר שהבחורים נהרגו, בְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ, התחתנו.(סד) כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ, וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה, כי גם הן נרדפו ונהרגו. אולם אחרי כל השעבוד והמפלות הגיע גם זמן הישועה: (סה) לאחר שבמשך דורות נראה היה כאילו נוטש את ישראל לגורלם המר - וַיִּקַץ, התעורר כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי, כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן, מריע במלוא גבורתו מִיָּיִן. (סו) וַיַּךְ את צָרָיו, אויביו עד שברחו אָחוֹר, חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ, להם. (סז) וַיִּמְאַס בתקופה זו בְּאֹהֶל יוֹסֵף, שבמשך שנים רבות היה השבט המנהיג, וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר. (סח) וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה, אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב, שיועד לבניין בית הבחירה, בית המקדש. (סט) וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים, במרומים, במקום גבוה את מִקְדָּשׁוֹ, וכְאֶרֶץ, אשר יְסָדָהּ לְעוֹלָם. (ע) וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ למלוך על ישראל, וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן, שם עבד בהיותו רועה לפני שנמשח למלך. (עא) מֵאַחַר עָלוֹת, בהמות רכות, הדורשות פיקוח וטיפול מתמיד, הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ. מי שהיה רועה צאן, נעשה רועה ישראל. (עב) וַיִּרְעֵם - את ישראל כְּתֹם, ביושר לְבָבוֹ, וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו, במיומנות יַנְחֵם, ינהלם וידריכם.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| Title |
תהלים עח: משכיל לאסף האזינה עמי תורתי |
|---|---|
| Cycle of the Year |
לכל עת |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
(א) מַשְׂכִּיל, מזמור שעיקרו לימוד והוראה,לְאָסָף.
פתיחתו של המזמור מכילה דברי מוסר: הַאֲזִינָה, עַמִּי, תּוֹרָתִי; הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי. (ב) אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל, דיבור פיוטי שיש בו לקח, את פִּי; אַבִּיעָה חִידוֹת, דברי חכמה שיריים על מאורעות מִנִּי קֶדֶם, מזמן קדום. (ג) אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ במסורת וַנֵּדָעֵם מתוך כך, וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ. השיר הזה בא להמשיך את המסורת - (ד) לֹא נְכַחֵד, נסתיר את הדברים מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן, דורות מאוחרים כדי שגם הם יהיו מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת ה' וֶעֱזוּזוֹ, עצמתו וְנִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה. (ה) וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב, וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל, ובכלל הדברים הכתובים בתורה גם אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם. זכירת מאורעות מסוימים ומסירת הסיפור עליהם לבנים הן ממצוות התורה ודבריה. (ו) לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן, מאוחר את הדברים שדורות ראשונים יודעים אותם, ובָנִים אשר יִוָּלֵדוּ להם בעתיד, גם הם יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם. מעבר לידע ההיסטורי, יש תועלת מוסרית בדבר - (ז) וְיָשִׂימוּ בֵאלֹֹהִים כִּסְלָם, מבטחם, מקור כוחם ותקוותם, וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל, וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ. ישמרו. (ח) וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם, שבהם עוד ידובר, שהיו דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה, דּוֹר לֹא הֵכִין, תיקן, כיוון את לִבּוֹ וְלֹא הייתה נֶאֶמְנָה, מהימנה, חזקה ויציבה אֶת, עם אֵל רוּחוֹ.
(ט) בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי, מחזיקי הנשק, רוֹמֵי, היורים בקָשֶׁת הָפְכוּ, ברחו משדה המערכה בְּיוֹם קְרָב. לא ברור למה רומזים הדברים, ייתכן שמדובר בניסיון עצמאי של שבט אפרים לצאת ממצרים קודם הזמן הראוי, ואפשר שמדובר בבני ממלכת ישראל שפרשו מדרך התורה. (י) הם לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹֹהִים, וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת. (יא) וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו של אלוקים אֲשֶׁר הֶרְאָם.
(יב) נֶגֶד, לנוכח אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׂדֵה צֹעַן, כינוי מליצי למצרים על שם העיר החשובה צען שבזמן מסוים הייתה בירת מצרים. ועתה נמנים הנסים הבולטים ביותר: (יג) בָּקַע יָם סוף, וַיַּעֲבִירֵם - את ישראל בתוכו, וַיַּצֶּב, העמיד את המַיִם שבים כְּמוֹ נֵד, קיר, תל. (יד) ובהליכתם במדבר - וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם, וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ. (טו) יְבַקַּע צֻרִים, סלעים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ, השקה מהם מים רבים כִּתְהֹמוֹת רַבָּה, מאגרי התהום הגדולים. (טז) וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע, וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם בתוך המדבר.
(יז) וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ, לַמְרוֹת, להמרות פי עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה, במדבר. (יח) וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם.(יט) וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹֹהִים משום שרצו לנסותו, ואָמְרוּ: "הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר?! (כ) הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם, וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ. הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת, אִם יָכִין שְׁאֵר, בשר לְעַמּוֹ?". (כא) לָכֵן שָׁמַע ה' את דבריהם וַיִּתְעַבָּר, כעס, וְאֵשׁ נִשְֹּקָה, הובערה בְיַעֲקֹב, וְגַם חרון אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל, (כב) כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹֹהִים, וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ. אלו היו ניסיונות שבהם נוסו בני ישראל. (כג) למרות המרי שלהם ודיבוריהם הקשים - וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל, וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח, (כד) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל, ובביטוי נרדף - וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ, להם. (כה) לֶחֶם של אַבִּירִים, מלאכים אָכַל אִישׁ, אכלו אנשים, צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשׂבַע. (כו) לאחר מכן - יַסַּע, העביר רוח קָדִים בַּשָּׁמָיִם, וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ רוח תֵימָן, דרומית, (כז) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר, בשר, ורבים כְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף, מתנת השְׂלָו. (כח) וַיַּפֵּל, הנחית ושטח את העופות האלה בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ, סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו. (כט) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד, וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם, שהרי זה היה הדבר שביקשו. (ל) לֹא זָרוּ, סרו מִתַּאֲוָתָם, עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם, (לא) וְאַף, כעסו של אֱלֹֹהִים עָלָה בָהֶם, וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם, באנשים החשובים שבהם, וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ, הביס.
(לב) בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד, וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו, שהרי המשיכו לבקש ולהתלונן גם אחרי מעשה זה. (לג) וַיְכַל, סיים בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם, וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה, לא במיתה טבעית. הדברים רומזים לגזרה שנגזרה על הדור ההוא למות בנדודים במדבר, ולא להיכנס לארץ ישראל.
ובכל המסעות הללו הדפוס חזר על עצמו: (לד) אִם הֲרָגָם - וּדְרָשׁוּהוּ, הם ביקשו את סליחתו ועזרתו, וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ, חיפשו, קידמו את אֵל. (לה) וַיִּזְכְּרוּ בשעת צרה כִּי אֱלֹֹהִים צוּרָם, וְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם, אלא שהתשובה לא הייתה כנה ושלמה - (לו) וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם, וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ. (לז) הם דיברו כאילו הם נאמנים לו ומאמינים בו, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן, כן עִמּוֹ, וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ. (לח) למרות שהדבר גלוי וידוע לפני ה', בכל זאת - וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית את החוטאים, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אחור, לסלק את אַפּוֹ, כעסו, וְלֹא יָעִיר, יעורר את כָּל חֲמָתוֹ. (לט) וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה, רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב. וכיוון שהם מוגבלים, נתונים ליצר וקצרי ימים, אין לבוא אליהם בדרישות יתרות.
(מ) כַּמָּה, הרבה מאוד יַמְרוּהוּ, המרו את פיו בַמִּדְבָּר, יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן, בשממה. (מא) וַיָּשׁוּבוּ בכל פעם מחדש וַיְנַסּוּ אֵל, ואת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ, ביקשו אות; הציבוהו כמטרה לניסיונות; הגבילו כביכול את יכולתו; או: ציערו. (מב) לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ, גבורתו ביוֹם אֲשֶׁר פָּדָם, הצילם מִנִּי צָר, האויב המצרי והוציאם מארצו.
וכאן עובר המשורר לספר קצת על מכות מצרים והיציאה ממנה: (מג) אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו, נִסיו, וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן. (מד) וַיַּהֲפֹךְ לְדָם את יְאֹרֵיהֶם של המצרים, וְאת נֹזְלֵיהֶם, מימי היאור בַּל יִשְׁתָּיוּן. (מה) יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב - וַיֹּאכְלֵם, וּצְפַרְדֵּעַ - וַתַּשְׁחִיתֵם. הצפרדע פגעה בשלמות גופם של המצרים, אולי אף עד כדי פגעה בנפש. (מו) וַיִּתֵּן לֶחָסִיל, שם נרדף לארבה, או: סוג מסוים של ארבה, את יְבוּלָם, ואת יגִיעָם, התבואה שהתאמצו לגדל נתן לָאַרְבֶּה. (מז) יַהֲרֹג בַּבָּרָד את גַּפְנָם, וְאת שִׁקְמוֹתָם, עצי השקמה שלהם הרג בַּחֲנָמַל, מין כנימה שצורתה דומה לכינה, התוקפת את עץ השקמה. (מח) וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד את בְּעִירָם, בהמותיהם, וּמִקְנֵיהֶם מסר לָרְשָׁפִים, ניצוצות אש או חִצים, כנראה כינוי לברקים. (מט) יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה, כעס וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים, דֶּבר שנשלח על ידי מלאכים רעים. (נ) יְפַלֵּס, יסלול נָתִיב, דרך לְאַפּוֹ כדי שירד על ארץ מצרים, לֹא חָשַׂךְ, מנע מִמָּוֶת נַפְשָׁם, וְאת חַיָּתָם, בהמותיהם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר, מסר. (נא) ובמכה האחרונה - וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם, רֵאשִׁית אוֹנִים, הבכורות בְּאָהֳלֵי חָם, מצרים, אבי האומה המצרית, היה בנו של חם בן נח.
אחרי כל המכות הללו יצאו ישראל ממצרים: (נב) וַיַּסַּע כַּצֹּאן את עַמּוֹ, וַיְנַהֲגֵם כַּרועה המוליך עֵדֶר בַּמִּדְבָּר, כדי שהצאן לא יתעה. (נג) וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ, לא הייתה להם סיבה לפחד, וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם לאחר שנקרע ים סוף לישראל.
(נד) לאחר הנדודים במדבר - וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ בארץ המובטחת, אל הַר זֶה, אשר קָנְתָה יְמִינוֹ, ההר שהוא קניין מובחר של ה'. (נה) וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם, עמי כנען, וַיַּפִּילֵם - את ממלכות הגויים בְּחֶבֶל נַחֲלָה, חילק נחלה לכל שבט ושבט - וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (נו) אולם גם אחרי שהתיישבו בארצם - וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹֹהִים עֶלְיוֹן, וְעֵדוֹתָיו, מצוותיו לֹא שָׁמָרוּ. (נז) וַיִּסֹּגוּ מדרכם הטובה, וַיִּבְגְּדוּ בה' כַּאֲבוֹתָם במדבר, נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה, קשת שאינה עשויה כראוי, ובמקום שתימתח ואפשר יהיה לירות בה, היא מתעוותת, והחצים נורים לכיוון אחר. (נח) וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם אשר בנו, וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ, יעוררו את קנאותו וזעמו. (נט) שָׁמַע, הבין אֱלֹֹהִים את מעשיהם וַיִּתְעַבָּר, כעס, וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל. (ס) וַיִּטֹּשׁ, עזב את מִשְׁכַּן שִׁלוֹ, שבסופו של דבר נמסר ביד האויבים וכנראה נחרב. הוא עזב את האֹהֶל ששִׁכֵּן בָּאָדָם. ה' לא קבע עוד את משכנו במקום מסוים בין בני אדם. לפי פירוש אחר, ה' נטש את המשכן הכללי והשרה שכינתו בין בני אדם פרטיים. (סא) וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי את עֻזּוֹ, הערים והמבצרים שנבנו בעזרתו, וְתִפְאַרְתּוֹ מסר בְיַד צָר. (סב) וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ, וּבְנַחֲלָתוֹ, עם ישראל הִתְעַבָּר. (סג) את בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ, ומאחר שהבחורים נהרגו, בְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ, התחתנו.(סד) כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ, וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה, כי גם הן נרדפו ונהרגו.
אולם אחרי כל השעבוד והמפלות הגיע גם זמן הישועה: (סה) לאחר שבמשך דורות נראה היה כאילו נוטש את ישראל לגורלם המר - וַיִּקַץ, התעורר כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי, כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן, מריע במלוא גבורתו מִיָּיִן. (סו) וַיַּךְ את צָרָיו, אויביו עד שברחו אָחוֹר, חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ, להם. (סז) וַיִּמְאַס בתקופה זו בְּאֹהֶל יוֹסֵף, שבמשך שנים רבות היה השבט המנהיג, וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר. (סח) וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה, אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב, שיועד לבניין בית הבחירה, בית המקדש. (סט) וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים, במרומים, במקום גבוה את מִקְדָּשׁוֹ, וכְאֶרֶץ, אשר יְסָדָהּ לְעוֹלָם.
(ע) וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ למלוך על ישראל, וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן, שם עבד בהיותו רועה לפני שנמשח למלך. (עא) מֵאַחַר עָלוֹת, בהמות רכות, הדורשות פיקוח וטיפול מתמיד, הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ. מי שהיה רועה צאן, נעשה רועה ישראל. (עב) וַיִּרְעֵם - את ישראל כְּתֹם, ביושר לְבָבוֹ, וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו, במיומנות יַנְחֵם, ינהלם וידריכם.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
