Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים, ה' — מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד־עוֹלָם אַתָּה אֵל תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד־דַּכָּא, וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי־אָדָם כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ, בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף, לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ כִּי־כָלִינוּ בְאַפֶּךָ, וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ, עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי כָל־יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ, כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ־הֶגֶה יְמֵי־שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן, כִּי־גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה מִי־יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ, וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע, וְנָבִא לְבַב חָכְמָה שׁוּבָה ה' עַד־מָתָי, וְהִנָּחֵם עַל־עֲבָדֶיךָ שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל־יָמֵינוּ שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ, שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה יֵרָאֶה אֶל־עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ, וַהֲדָרְךָ עַל־בְּנֵיהֶם וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור צ בתהלים נאמר במסגרת "פסוקי דזמרה" של תפילת שחרית בשבתות ובחגים, בכל המנהגים. |
|
• (א) תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹֹהִים. פתיחה בשבחו של ה': אֲדֹנָי, מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר. אתה הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומך.[1] אתה הוא היחידי שקיומו קבוע ונצחי, ובכל דור בני האדם מתארחים כביכול אצלך. (ב) בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, נוצרו, ובטרם תְּחוֹלֵל, יצרת אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם, לנצח, בכל הזמנים אַתָּה אֵל. מכאן קפיצה לבעיה האנושית: (ג) אתה, ה', תָּשֵׁב, משיב אֱנוֹשׁ, אדם עַד דַּכָּא, העפר, מביאו עד דכדוכה של הנפש,[2] וַתֹּאמֶר לאדם אמירה כללית: "שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם אלי, חזרו בתשובה".[3] (ד) כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ, ה', כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, כיום חולף שאין ממנו חוויה עכשווית אלא זיכרון בלבד, וכמו אַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה, זמן שבדרך כלל ישנים בו ולכן אפילו לא מרגישים שהוא עובר. אצלך אין לזמן משמעות. (ה) זְרַמְתָּם, זרימתם של החיים שאתה מזין בה את היצורים, כשֵׁנָה יִהְיוּ, מעין חלום חמקמק, הוויה שאינה ממשית לגמרי, עד שבַּבֹּקֶר, לאחר היקיצה מאותה שינה יתברר לאדם שכֶּחָצִיר יַחֲלֹף. חייו נבלו כחציר הצומח וקמל במהירות, ושוב איננו צומח עוד. (ו) בַּבֹּקֶר יָצִיץ, מופיע וְחָלָף, ולָעֶרֶב של אותו יום כבר יְמוֹלֵל, יישבר וְיָבֵשׁ. כך הם ימי חיינו לעומת הנצח האלוקי - הוויה בלתי ממשית וקצרת קיום עד מאוד. (ז) כִּי, אכן גם בחיינו כפי שהם, כָלִינוּ, אנו כלים ואובדים בְאַפֶּךָ, מזעמך, וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ. אנחנו נתונים במצוקה ובמעין מחבוא בשל כעסך. (ח) שַׁתָּ, שמת את עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ, אתה רואה את פשעינו, ועֲלֻמֵנוּ, סתרינו, סודותינו גלויים לִמְאוֹר פָּנֶיךָ, ואין אנחנו יכולים להיחבא או להסתתר. ומכיוון שבכל זאת אנו חוטאים, הרי בפועל יוצא שעונשיך גוזלים את רוב ימינו - (ט) כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ ונעלמו בְעֶבְרָתֶךָ, בגלל כעסך. כִּלִּינוּ את שָׁנֵינוּ, שנותינו כְמוֹ הֶגֶה, שיצא מן הפה, ואינו קיים עוד. (י) בסך הכול יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם - בחיי העולם הזה שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת, במקרה שהחיים חזקים יותר, הרי הם שְׁמוֹנִים שָׁנָה. ואף הם חסרי חשיבות, כיוון שאפילו רָהְבָּם, נקודות ההתפארות שיש בהם, הצלחותינו והישגינו אינם אלא עָמָל וָאָוֶן, חטא, וגם: יגיעה לריק, הבל ואיִן.[4] כל מפעלינו ופארנו אינם חשובים, בין היתר כִּי העולם גָז, עובר חִישׁ, מהר וַנָּעֻפָה, ואנחנו עפים ונעלמים. מצבנו כיצורים בני-חלוף כמעט אינו מאפשר לנו לחיות חיים הגונים, ובוודאי מקשה עלינו לחזור בתשובה. אנו יותר מדי טרודים במרוץ חסר-התכלית אחרי ענייני העולם הזה, החולף ועובר על פנינו; ואין לנו זמן ואף לא כוח לחשוב על העניינים החשובים באמת. (יא) מִי מאתנו יוֹדֵעַ עד היכן יכול להגיע עֹז אַפֶּךָ, כוח כעסך, וּכְיִרְאָתְךָ, כמו שאנו מתייראים ממך, הלוא היא גם עֶבְרָתֶךָ, כעסך. מצד אחד, אנו יודעים שהחטא יגרור עונש, אם כי לא תמיד אנו משערים בנפשנו את גודלו וחומרתו; ומצד שני, התרוצצויותינו הרבות כמעט אינן מותירות לנו הזדמנויות להעריך את המציאות כמות שהיא. (יב) אנא, לִמְנוֹת, לספור את יָמֵינוּ, ימי חיינו כהווייתם, כדי שבאמת נתפוס את קיצורם ואת חלופיותם, כֵּן הוֹדַע, תן בנו את ההכרה וההבנה. ואם נהיה מודעים לזמן העובר, נָבִיא, נצמיח[5] לְבַב חָכְמָה, לב חכם. לכל הפחות לא נלך אחר דברים חסרי ערך או רעים, שתועלתם קצרת טווח, ואין להם קיום אל מול פניך - בין משום שאינם מחזיקים מעמד לאורך זמן, ובין משום שבעקבותיהם יגיע עונשם. המזמור מסתיים בתפילה ובתחנונים העולים מאזלת ידנו וקוצר ימינו: (יג) שׁוּבָה, ה', והאר לנו את פניך. עַד מָתָי נימצא רחוקים?! וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ, אנו זקוקים לרחמיך, ה', גם אם איננו ראויים להם. ביטוי זה מופיע גם בתפילה אחרת של משה רבנו.[6] (יד) שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר, בשנות נעורינו, הבוקר של חיינו מחַסְדֶּךָ, ומכוחם של ילדות ונעורים מאושרים נְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ. (טו) לחלופין, שַׂמְּחֵנוּ בהמשך חיינו כִּימוֹת, כימים שעִנִּיתָנוּ, כמו שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה. תן לנו שמחה כמו ימי הסבל שהיו לנו, כך שלפחות סופנו יהיה טוב. (טז) וכאשר נדע מנוחה ושלווה, יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ, נוכל להתבונן במעשיך, ובכלל זה בטובה ובשמחה שתביא עלינו, וַהֲדָרְךָ יתגלה עַל בְּנֵיהֶם של עבדיך - על הדור הבא. המזמור מסיים בתפילה כללית על חיינו: (יז) וִיהִי נֹעַם, הנעימוּת, הנתינה הטובה של אֲדֹנָי אֱלֹֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּכתוצאה מכך, את מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, שאנחנו כל כך טורחים עליו ושאיננו בטוחים כלל בקיומו, וכל שכן בהתמדתו כּוֹנְנָה, יַצֵּב עָלֵינוּ, כך שנוכל לראותו גם בתוך חיינו, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ, בסס אותו, וכך יצליח ויחזיק מעמד.
[1] ראו בראשית רבה סח,ט. [2] רות רבה ו ועוד. [3] רש"י על פי חז"ל. [4] ראו רמב"ן במדבר כג,כא. [5] על פי רש"י, רס"ג וראב"ע. ויש מפרשים וְנָבִיא כתואר - נביא שלבו מביע חכמה. ראו תרגום; מורה נבוכים ח"ב לח. או: את תפקיד הנביא - שייעדר מאתנו ברבות הימים - ימלא הלב החכם שתיתן לנו. ראו אגרת הנחמה לרבי מימון. [6] ראו שמות לב,יב.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| Title |
תהלים צ: תפלה למשה |
|---|---|
| Cycle of the Year |
לכל עת;שבת |
| Prayer Time |
שחרית |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
(א) תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹֹהִים.
פתיחה בשבחו של ה': אֲדֹנָי, מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר. אתה הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומך.[1] אתה הוא היחידי שקיומו קבוע ונצחי, ובכל דור בני האדם מתארחים כביכול אצלך. (ב) בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, נוצרו, ובטרם תְּחוֹלֵל, יצרת אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם, לנצח, בכל הזמנים אַתָּה אֵל.
מכאן קפיצה לבעיה האנושית: (ג) אתה, ה', תָּשֵׁב, משיב אֱנוֹשׁ, אדם עַד דַּכָּא, העפר, מביאו עד דכדוכה של הנפש,[2] וַתֹּאמֶר לאדם אמירה כללית: "שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם אלי, חזרו בתשובה".[3] (ד) כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ, ה', כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, כיום חולף שאין ממנו חוויה עכשווית אלא זיכרון בלבד, וכמו אַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה, זמן שבדרך כלל ישנים בו ולכן אפילו לא מרגישים שהוא עובר. אצלך אין לזמן משמעות. (ה) זְרַמְתָּם, זרימתם של החיים שאתה מזין בה את היצורים, כשֵׁנָה יִהְיוּ, מעין חלום חמקמק, הוויה שאינה ממשית לגמרי, עד שבַּבֹּקֶר, לאחר היקיצה מאותה שינה יתברר לאדם שכֶּחָצִיר יַחֲלֹף. חייו נבלו כחציר הצומח וקמל במהירות, ושוב איננו צומח עוד. (ו) בַּבֹּקֶר יָצִיץ, מופיע וְחָלָף, ולָעֶרֶב של אותו יום כבר יְמוֹלֵל, יישבר וְיָבֵשׁ. כך הם ימי חיינו לעומת הנצח האלוקי - הוויה בלתי ממשית וקצרת קיום עד מאוד.
(ז) כִּי, אכן גם בחיינו כפי שהם, כָלִינוּ, אנו כלים ואובדים בְאַפֶּךָ, מזעמך, וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ. אנחנו נתונים במצוקה ובמעין מחבוא בשל כעסך. (ח) שַׁתָּ, שמת את עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ, אתה רואה את פשעינו, ועֲלֻמֵנוּ, סתרינו, סודותינו גלויים לִמְאוֹר פָּנֶיךָ, ואין אנחנו יכולים להיחבא או להסתתר. ומכיוון שבכל זאת אנו חוטאים, הרי בפועל יוצא שעונשיך גוזלים את רוב ימינו - (ט) כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ ונעלמו בְעֶבְרָתֶךָ, בגלל כעסך. כִּלִּינוּ את שָׁנֵינוּ, שנותינו כְמוֹ הֶגֶה, שיצא מן הפה, ואינו קיים עוד. (י) בסך הכול יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם - בחיי העולם הזה שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת, במקרה שהחיים חזקים יותר, הרי הם שְׁמוֹנִים שָׁנָה. ואף הם חסרי חשיבות, כיוון שאפילו רָהְבָּם, נקודות ההתפארות שיש בהם, הצלחותינו והישגינו אינם אלא עָמָל וָאָוֶן, חטא, וגם: יגיעה לריק, הבל ואיִן.[4] כל מפעלינו ופארנו אינם חשובים, בין היתר כִּי העולם גָז, עובר חִישׁ, מהר וַנָּעֻפָה, ואנחנו עפים ונעלמים.
מצבנו כיצורים בני-חלוף כמעט אינו מאפשר לנו לחיות חיים הגונים, ובוודאי מקשה עלינו לחזור בתשובה. אנו יותר מדי טרודים במרוץ חסר-התכלית אחרי ענייני העולם הזה, החולף ועובר על פנינו; ואין לנו זמן ואף לא כוח לחשוב על העניינים החשובים באמת.
(יא) מִי מאתנו יוֹדֵעַ עד היכן יכול להגיע עֹז אַפֶּךָ, כוח כעסך, וּכְיִרְאָתְךָ, כמו שאנו מתייראים ממך, הלוא היא גם עֶבְרָתֶךָ, כעסך. מצד אחד, אנו יודעים שהחטא יגרור עונש, אם כי לא תמיד אנו משערים בנפשנו את גודלו וחומרתו; ומצד שני, התרוצצויותינו הרבות כמעט אינן מותירות לנו הזדמנויות להעריך את המציאות כמות שהיא. (יב) אנא, לִמְנוֹת, לספור את יָמֵינוּ, ימי חיינו כהווייתם, כדי שבאמת נתפוס את קיצורם ואת חלופיותם, כֵּן הוֹדַע, תן בנו את ההכרה וההבנה. ואם נהיה מודעים לזמן העובר, נָבִיא, נצמיח[5] לְבַב חָכְמָה, לב חכם. לכל הפחות לא נלך אחר דברים חסרי ערך או רעים, שתועלתם קצרת טווח, ואין להם קיום אל מול פניך - בין משום שאינם מחזיקים מעמד לאורך זמן, ובין משום שבעקבותיהם יגיע עונשם.
המזמור מסתיים בתפילה ובתחנונים העולים מאזלת ידנו וקוצר ימינו: (יג) שׁוּבָה, ה', והאר לנו את פניך. עַד מָתָי נימצא רחוקים?! וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ, אנו זקוקים לרחמיך, ה', גם אם איננו ראויים להם. ביטוי זה מופיע גם בתפילה אחרת של משה רבנו.[6]
(יד) שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר, בשנות נעורינו, הבוקר של חיינו מחַסְדֶּךָ, ומכוחם של ילדות ונעורים מאושרים נְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ. (טו) לחלופין, שַׂמְּחֵנוּ בהמשך חיינו כִּימוֹת, כימים שעִנִּיתָנוּ, כמו שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה. תן לנו שמחה כמו ימי הסבל שהיו לנו, כך שלפחות סופנו יהיה טוב. (טז) וכאשר נדע מנוחה ושלווה, יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ, נוכל להתבונן במעשיך, ובכלל זה בטובה ובשמחה שתביא עלינו, וַהֲדָרְךָ יתגלה עַל בְּנֵיהֶם של עבדיך - על הדור הבא.
המזמור מסיים בתפילה כללית על חיינו: (יז) וִיהִי נֹעַם, הנעימוּת, הנתינה הטובה של אֲדֹנָי אֱלֹֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּכתוצאה מכך, את מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, שאנחנו כל כך טורחים עליו ושאיננו בטוחים כלל בקיומו, וכל שכן בהתמדתו כּוֹנְנָה, יַצֵּב עָלֵינוּ, כך שנוכל לראותו גם בתוך חיינו, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ, בסס אותו, וכך יצליח ויחזיק מעמד.
[1] ראו בראשית רבה סח,ט.
[2] רות רבה ו ועוד.
[3] רש"י על פי חז"ל.
[4] ראו רמב"ן במדבר כג,כא.
[5] על פי רש"י, רס"ג וראב"ע. ויש מפרשים וְנָבִיא כתואר - נביא שלבו מביע חכמה. ראו תרגום; מורה נבוכים ח"ב לח. או: את תפקיד הנביא - שייעדר מאתנו ברבות הימים - ימלא הלב החכם שתיתן לנו. ראו אגרת הנחמה לרבי מימון.
[6] ראו שמות לב,יב.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
