יעור לב עגום

Piyut

Play songs in order

All traditions ספרדים צפון אפריקה - תוניס

All traditions ספרדים צפון אפריקה - תוניס

1.

ספרדים צפון אפריקה - תוניס יוסף בלעיש
2.

ספרדים צפון אפריקה - תוניס נסים מסיקה

Play songs in order

	יעור לב עגום / ר' ישראל נג'ארה יֵעוֹר לֵב עָגוּם מִשְּׁנָתוֹ בּוֹעֵר בְּאִשּׁוֹ כִּי רָאָה חֶזְיוֹן מָצָא פִדְיוֹן וְהוּא תּוֹךְ מוֹקְשׁוֹ כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם אִישׁ, וְאוֹכֵל וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ אֵל חִישׁ לוֹ פּוֹתֵר וְתֵן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ שָׁמַר לֵב לְפִיו מַחְסוֹם בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדּוֹ תַּם כֹּחוֹ וְחַרְבוֹנֵי קַיִץ נֶהְפַּך לְשַׁדּוֹ זְכֹר צוּר צִדְקַת אַב הֲמוֹן לְנִינוֹ וּלְנֶכְדּוֹ וּלְצַר מַכְנִיעַ בְּנֵיהֶם כֹּף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ רַוֵּה לֵב צָמֵא וְהוֹמֶה מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ הַשְׁקֵהוּ נַחַל עֲדָנֶיךָ וּנְעִימוֹתֶיךָ לָךְ יִקְרָא, כִּי לֹא יֵשׁ לוֹ גוֹאֵל קָרוֹב בִּלְתֶּךָ וּבִרְכוֹתֶיךָ יַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל דְּבִיר אַבִּיר וְלַסַּף נִכְסַף הַיְשַׁר אֲשׁוּרָיו הַתֵּר מִכֶּבֶל רַגְלוֹ וְיִמַּסּוּ אֲסוּרָיו וְקַיֵּם אֲשֶׁר צוּר נִשְׁבַּעְתָּ לִשְׁלֹשֶׁת הוֹרָיו יִלְבַּשׁ סוּת פְּדוּת וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ

	פיוט לבר מצווה במנהג יהודי תוניס. הפיוט נכתב על ידי ר' ישראל נג'ארה, מגדולי הפייטנים בכל הדורות (המאות ה- 16-17, צפת-דמשק-עזה), ושובץ על ידו במדור 'עולת תמיד',, הכולל פיוטים שכוחם יפה לכל עת, ולאו דווקא למאורע ספציפי. הפיוט אינו עוסק בנושאים הרווחים במסורת הפיוטים לבר-מצווה, ואפשר שנתקבל לייעודו זה בשל מרכזיותם של הלב והראש במהלכו (בפתיחת ובחתימת כל המחרוזות) – שני איברים בעלי חשיבות בקיומה של מצוות התפילין (המונחים על הראש, ועל היד – כנגד הלב), המשמשים בפיוטנו בהקשרים אחרים; תרם לכך, אולי, ציור גאולתו העתידה של עם ישראל בדימויים של לבוש בסוף הפיוט, דימויים העשויים אף הם להזכיר את מצוות התפילין: "יִלְבַּשׁ סוּת פְּדוּת / וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ" – ובכל זאת מכלל השערה לא יצאנו. בפיוטנו מגולמות כמה מאיכויות השירה המיוחדות לר' ישראל נג'ארה: שפה ציורית יפהפיה, עולם דימויים עשיר, ונוכחותם האינטנסיבית של ביטויי תשוקה וסער הרגש – כל אלה אופייניים לשיריו הרבים ומזוהים עימם. לתשומת לב מיוחדת ראוי בהקשר זה, הציור הפותח את הפיוט: "יֵעוֹר לֵב עָגוּם מִשְּׁנָתוֹ בּוֹעֵר בְּאִשּׁוֹ / כִּי רָאָה חֶזְיוֹן מָצָא פִדְיוֹן וְהוּא תּוֹךְ מוֹקְשׁוֹ / כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם אִישׁ וְאוֹכֵל וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ / אֵל חִישׁ לוֹ פּוֹתֵר וְתֵן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ". ההתפכחות מן החלום, מאשליית הגאולה, וה'נפילה' הכואבת אל קרקע המציאות (התפכחות המתוארת בהרחבה בשיר אחר של פייטננו – 'יחלם לבי כי בא עת קץ'), מבטאת היטב את חוויית היסוד של המשורר – משורר אשר חש קרוע בין שמיים וארץ, בין תקווה וייאוש, ואינו יודע להיכן יוליך את כיסופיו.

	• יֵעוֹר לֵב עָגוּם מִשְּׁנָתוֹ בּוֹעֵר בְּאִשּׁוֹ – השיר נפתח בתיאור לב, ונראה כי המשורר מדבר כאן על לבו שלו, על עצמו. לבו עגום ועצוב כאשר הוא מתעורר משנתו, שכן הוא חש בעירה פנימית; סיבת הבעירה והעצב הכרוך בה יבוארו בטורים הבאים. ציור הלב הער מיוסד על דברי הרעיה בשיר השירים (ה, ב): אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. תיאור בעירת הלב כביטוי לחוויה דתית נזכר אף הוא במקרא, בתהלים (לט, ד): חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי. • כִּי רָאָה חֶזְיוֹן מָצָא פִדְיוֹן וְהוּא תּוֹךְ מוֹקְשׁוֹ – כעת מבאר המשורר את סיבת עצבות ליבו: בשעה שישן זכה לנבואה, או ראה מראות אלוהים, ואף מצא גאולה וישועה, אך כאשר קם, גילה כי עדיין שרוי הוא בגוף, בחומר, העומדים לו למוקש; הפער בין התקווה שהתפתחה בו בשנתו למציאות הריאלית הוא המכאיב לו כל כך. • כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם אִישׁ וְאוֹכֵל וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ – המשורר מדמה מצב לבו לאדם החולם כי הוא אוכל, וכאשר הוא מתעורר – מגלה שבטנו ריקה. הטור מבוסס על נבואת ישעיהו (כט, ח): וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן. • אֵל חִישׁ לוֹ פּוֹתֵר – המחרוזת נחתמת בבקשת המשורר מהאל לזרז את בוא פותר חלומו; ואין מדובר כאן במי שיעניק פשר לחלומו, אלא במי שיממש את חלומו ויגלמו במציאות – כלומר, המשיח הגואל. • וְתֵן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ – בראש מלך המשיח יינתן כתר מלכות, המעיד על שלטונו המבורך באחרית הימים, כשם שעשה אחשוורוש לאסתר (ב, יז): וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי. • שָׁמַר לֵב לְפִיו מַחְסוֹם בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדּוֹ – לבו של הפייטן הציב מחסום לפיו, כדי שלא יחטא – בשעה שאויבו עומד לנגדו ומחכה לנפילתו. על פי תהלים (לט, ב – מרחק שני פסוקים מן הפסוק שצוטט בפירוש טור הפתיחה): אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי. • תַּם כֹּחוֹ וְחַרְבוֹנֵי קַיִץ נֶהְפַּך לְשַׁדּוֹ – מרוב עייפותו ותשישותו של הדובר, שאויבו עומד לנגדו תמיד, התייבש לשד חייו. על פי תהלים (לב, ג-ד): כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה. כפי שביאר את הפסוק ר' אברהם אבן עזרא: "הליחה החמה שבה חיי האדם גם בחרבוני קיץ, דרך משל – שיבשה הליחה וימיו קרבו למות". • זְכֹר צוּר צִדְקַת אַב הֲמוֹן לְנִינוֹ וּלְנֶכְדּוֹ – אנא ממך, אלוהי ('צוּר' – על פי שמואל א, ב, ב), זכור את צדקתו של אברהם, המכונה 'אַב הֲמוֹן' (על פי בראשית יז, ד: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם), לצאצאיו, והושע אותם בזכות אביהם. פרפראזה על דברי אבימלך מלך פלשתים לאברהם בספר בראשית (כא, כג): וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ. בעוד אבימלך תובע מאברהם עצמו שלא לשקר ולרמות את צאצאיו שלו – של אבימלך – משוררנו תובע מהאל לגאול בזכותו של אברהם את צאצאיו שלו – של אברהם. • וּלְצַר מַכְנִיעַ בְּנֵיהֶם כֹּף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ – לאחר שביקש מהאל להושיע את בני אברהם, הוא מבקש ממנו להשפיל, לכופף את ראש האויב כאגמון, שהוא צמח נהרות רפוי. פרפראזה על נבואת ישעיהו, שאינה עוסקת כלל בהכנעת אויבי ישראל אלא בתיאור דרכם הלא-ראויה של ישראל בצומותיהם (נח, ה): הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'. • רַוֵּה לֵב צָמֵא וְהוֹמֶה מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ – גם המחרוזת השלישית נפתחת בהתייחסות ללב, המתואר הפעם כצמא ומשתוקק לזכות לרוויה על ידי האל. על פי תהלים (לו, ט): יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. • הַשְׁקֵהוּ נַחַל עֲדָנֶיךָ וּנְעִימוֹתֶיךָ – השקה לב צמא זה מנחל מימיך הנעימים והמענגים – המים משמשים כאן כמטאפורה לטובו השופע של הקדוש ברוך הוא, בהמשך ישיר לטור הקודם ולמקורו המקראי. • לָךְ יִקְרָא כִּי לֹא יֵשׁ לוֹ גוֹאֵל קָרוֹב בִּלְתֶּךָ – ליבו המשתוקק של המשורר קורא לקדוש ברוך הוא, כי אין לו גואל קרוב יותר; 'גוֹאֵל', במקורו, הוא מונח הלכתי המציין קרוב משפחה הדואג לצרכיו של בן משפחתו שירד מנכסיו (ראו למשל ויקרא כה, כו: וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ), או שמת ולא השאיר אחריו צאצאים. בשירו מציג הפייטן את האל כביכול כקרוב משפחה האחראי לדאוג לבן משפחתו שהידרדר, ויוצר בזה זיקה אינטימית בין האל והמשורר המשתוקק לו. • וּבִרְכוֹתֶיךָ יַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ – ברכות האל ינוחו בשלמות ובתוֹאַם על ראשו של הדובר, ברוח האמור במשלי (י, ו): בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס. הצירוף 'יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ' הוא שיבוץ מפסוק מספר שמות, שהקשרו המקורי הוא התוכנית האדריכלית של המשכן, המחייבת התאמה בקרשים התומכים את המשכן מצדדיו (כו, כג-כד): וּשְׁנֵי קְרָשִׁים תַּעֲשֶׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם וְיִהְיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ. • אֶל דְּבִיר אַבִּיר וְלַסַּף נִכְסַף הַיְשַׁר אֲשׁוּרָיו – אל בית המקדש הולך את עמך וכוון מבטיו ('הַיְשַׁר אֲשׁוּרָיו' – על פי צורה מקראית נדירה יחסית, המופיעה למשל בהושע יג, ז: וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ שָׁחַל כְּנָמֵר עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר, וראו בפרשנים שם). בית המקדש מכונה כאן 'דְּבִיר אַבִּיר' (דביר – כינוי מקראי למשכן ולמקדש, ראו למשל תהלים כח, ב) ו'סַּף נִכְסַף' (צירוף בו עשה פייטננו שימוש גם בשירו 'יערת דבש') – שני כינויים המבטאים את תשוקתו העמוקה של הדובר לבית אלוהיו. • הַתֵּר מִכֶּבֶל רַגְלוֹ וְיִמַּסּוּ אֲסוּרָיו – התר את עמך מן הכבלים האוסרים אותו למקומו בגלות. עם ישראל מדומה כאן לאסיר המנוע מלזוז, כפי שמתאר משורר התהלים את יוסף במצרים (קה, יז-כ): שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ. • וְקַיֵּם אֲשֶׁר צוּר נִשְׁבַּעְתָּ לִשְׁלֹשֶׁת הוֹרָיו – וקיים לעמך את השבועה שנשבעת לשלושת אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב – אותה שבועה המחייבת אותך לגאול בניך ולהצילם. זכרון השבועה לאבות האומה נשען על תפילת משה לאחר חטא העגל בספר שמות (לב, יג): זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם. • יִלְבַּשׁ סוּת פְּדוּת וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ – ילבש עמך בגד שחרור וגאולה וישם בראשו כובע ישועה. 'סוּת', במשמעות של בגד, כסות, הוא ביטוי יחידאי במקרא: אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ (בראשית מט, יא). לשון הטור ודימוי הגאולה לפרטי לבוש נשען על נבואת ישעיהו (נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה, בעוד הנביא מתנבא על הגואל – הקדוש ברוך הוא – ומתאר בדימויי הלבוש את מעשיו, פייטננו מתאר את בגדי השחרור של מושא הגאולה – עם ישראל הנאנק תחת מעבידיו.

Title	יעור לב עגום
Cycle of Life	בר מצווה
Language	עברית

Title

Cycle of Life

Language

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS

Piyut Interpretation

• יֵעוֹר לֵב עָגוּם מִשְּׁנָתוֹ בּוֹעֵר בְּאִשּׁוֹ – השיר נפתח בתיאור לב, ונראה כי המשורר מדבר כאן על לבו שלו, על עצמו. לבו עגום ועצוב כאשר הוא מתעורר משנתו, שכן הוא חש בעירה פנימית; סיבת הבעירה והעצב הכרוך בה יבוארו בטורים הבאים. ציור הלב הער מיוסד על דברי הרעיה בשיר השירים (ה, ב): אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. תיאור בעירת הלב כביטוי לחוויה דתית נזכר אף הוא במקרא, בתהלים (לט, ד): חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי.
• כִּי רָאָה חֶזְיוֹן מָצָא פִדְיוֹן וְהוּא תּוֹךְ מוֹקְשׁוֹ – כעת מבאר המשורר את סיבת עצבות ליבו: בשעה שישן זכה לנבואה, או ראה מראות אלוהים, ואף מצא גאולה וישועה, אך כאשר קם, גילה כי עדיין שרוי הוא בגוף, בחומר, העומדים לו למוקש; הפער בין התקווה שהתפתחה בו בשנתו למציאות הריאלית הוא המכאיב לו כל כך.
• כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם אִישׁ וְאוֹכֵל וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ – המשורר מדמה מצב לבו לאדם החולם כי הוא אוכל, וכאשר הוא מתעורר – מגלה שבטנו ריקה. הטור מבוסס על נבואת ישעיהו (כט, ח): וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן.
• אֵל חִישׁ לוֹ פּוֹתֵר – המחרוזת נחתמת בבקשת המשורר מהאל לזרז את בוא פותר חלומו; ואין מדובר כאן במי שיעניק פשר לחלומו, אלא במי שיממש את חלומו ויגלמו במציאות – כלומר, המשיח הגואל.
• וְתֵן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ – בראש מלך המשיח יינתן כתר מלכות, המעיד על שלטונו המבורך באחרית הימים, כשם שעשה אחשוורוש לאסתר (ב, יז): וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי.
• שָׁמַר לֵב לְפִיו מַחְסוֹם בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדּוֹ – לבו של הפייטן הציב מחסום לפיו, כדי שלא יחטא – בשעה שאויבו עומד לנגדו ומחכה לנפילתו. על פי תהלים (לט, ב – מרחק שני פסוקים מן הפסוק שצוטט בפירוש טור הפתיחה): אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי.
• תַּם כֹּחוֹ וְחַרְבוֹנֵי קַיִץ נֶהְפַּך לְשַׁדּוֹ – מרוב עייפותו ותשישותו של הדובר, שאויבו עומד לנגדו תמיד, התייבש לשד חייו. על פי תהלים (לב, ג-ד): כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה. כפי שביאר את הפסוק ר' אברהם אבן עזרא: "הליחה החמה שבה חיי האדם גם בחרבוני קיץ, דרך משל – שיבשה הליחה וימיו קרבו למות".
• זְכֹר צוּר צִדְקַת אַב הֲמוֹן לְנִינוֹ וּלְנֶכְדּוֹ – אנא ממך, אלוהי ('צוּר' – על פי שמואל א, ב, ב), זכור את צדקתו של אברהם, המכונה 'אַב הֲמוֹן' (על פי בראשית יז, ד: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם), לצאצאיו, והושע אותם בזכות אביהם. פרפראזה על דברי אבימלך מלך פלשתים לאברהם בספר בראשית (כא, כג): וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ. בעוד אבימלך תובע מאברהם עצמו שלא לשקר ולרמות את צאצאיו שלו – של אבימלך – משוררנו תובע מהאל לגאול בזכותו של אברהם את צאצאיו שלו – של אברהם.
• וּלְצַר מַכְנִיעַ בְּנֵיהֶם כֹּף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ – לאחר שביקש מהאל להושיע את בני אברהם, הוא מבקש ממנו להשפיל, לכופף את ראש האויב כאגמון, שהוא צמח נהרות רפוי. פרפראזה על נבואת ישעיהו, שאינה עוסקת כלל בהכנעת אויבי ישראל אלא בתיאור דרכם הלא-ראויה של ישראל בצומותיהם (נח, ה): הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'.
• רַוֵּה לֵב צָמֵא וְהוֹמֶה מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ – גם המחרוזת השלישית נפתחת בהתייחסות ללב, המתואר הפעם כצמא ומשתוקק לזכות לרוויה על ידי האל. על פי תהלים (לו, ט): יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם.
• הַשְׁקֵהוּ נַחַל עֲדָנֶיךָ וּנְעִימוֹתֶיךָ – השקה לב צמא זה מנחל מימיך הנעימים והמענגים – המים משמשים כאן כמטאפורה לטובו השופע של הקדוש ברוך הוא, בהמשך ישיר לטור הקודם ולמקורו המקראי.
• לָךְ יִקְרָא כִּי לֹא יֵשׁ לוֹ גוֹאֵל קָרוֹב בִּלְתֶּךָ – ליבו המשתוקק של המשורר קורא לקדוש ברוך הוא, כי אין לו גואל קרוב יותר; 'גוֹאֵל', במקורו, הוא מונח הלכתי המציין קרוב משפחה הדואג לצרכיו של בן משפחתו שירד מנכסיו (ראו למשל ויקרא כה, כו: וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ), או שמת ולא השאיר אחריו צאצאים. בשירו מציג הפייטן את האל כביכול כקרוב משפחה האחראי לדאוג לבן משפחתו שהידרדר, ויוצר בזה זיקה אינטימית בין האל והמשורר המשתוקק לו.
• וּבִרְכוֹתֶיךָ יַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ – ברכות האל ינוחו בשלמות ובתוֹאַם על ראשו של הדובר, ברוח האמור במשלי (י, ו): בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס. הצירוף 'יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ' הוא שיבוץ מפסוק מספר שמות, שהקשרו המקורי הוא התוכנית האדריכלית של המשכן, המחייבת התאמה בקרשים התומכים את המשכן מצדדיו (כו, כג-כד): וּשְׁנֵי קְרָשִׁים תַּעֲשֶׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם וְיִהְיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ.
• אֶל דְּבִיר אַבִּיר וְלַסַּף נִכְסַף הַיְשַׁר אֲשׁוּרָיו – אל בית המקדש הולך את עמך וכוון מבטיו ('הַיְשַׁר אֲשׁוּרָיו' – על פי צורה מקראית נדירה יחסית, המופיעה למשל בהושע יג, ז: וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ שָׁחַל כְּנָמֵר עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר, וראו בפרשנים שם). בית המקדש מכונה כאן 'דְּבִיר אַבִּיר' (דביר – כינוי מקראי למשכן ולמקדש, ראו למשל תהלים כח, ב) ו'סַּף נִכְסַף' (צירוף בו עשה פייטננו שימוש גם בשירו 'יערת דבש') – שני כינויים המבטאים את תשוקתו העמוקה של הדובר לבית אלוהיו.
• הַתֵּר מִכֶּבֶל רַגְלוֹ וְיִמַּסּוּ אֲסוּרָיו – התר את עמך מן הכבלים האוסרים אותו למקומו בגלות. עם ישראל מדומה כאן לאסיר המנוע מלזוז, כפי שמתאר משורר התהלים את יוסף במצרים (קה, יז-כ): שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ.
• וְקַיֵּם אֲשֶׁר צוּר נִשְׁבַּעְתָּ לִשְׁלֹשֶׁת הוֹרָיו – וקיים לעמך את השבועה שנשבעת לשלושת אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב – אותה שבועה המחייבת אותך לגאול בניך ולהצילם. זכרון השבועה לאבות האומה נשען על תפילת משה לאחר חטא העגל בספר שמות (לב, יג): זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם.
• יִלְבַּשׁ סוּת פְּדוּת וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ – ילבש עמך בגד שחרור וגאולה וישם בראשו כובע ישועה. 'סוּת', במשמעות של בגד, כסות, הוא ביטוי יחידאי במקרא: אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ (בראשית מט, יא). לשון הטור ודימוי הגאולה לפרטי לבוש נשען על נבואת ישעיהו (נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה, בעוד הנביא מתנבא על הגואל – הקדוש ברוך הוא – ומתאר בדימויי הלבוש את מעשיו, פייטננו מתאר את בגדי השחרור של מושא הגאולה – עם ישראל הנאנק תחת מעבידיו.

Have more information? Found a mistake?

This may also interest you

Who Is the Empty Chair at the Passover Seder Intended for?

While we all sit, as we do every year, at the Seder table, while we sing, ask questions, read the Haggadah and enjoy the holiday meal, hundreds of families among us will not be able to do this. Their holiday spirit, their joy, their loved ones were taken from them. Their loved ones were kidna

To the article on our blog

Let’s Raise a Glass for Miriam the Prophetess

As opposed to the Passover Haggadah, the Jewish Midrash tells us of the significant role played by Miriam the Prophetess in the Exodus from Egypt. Every Passover we are told of the Children of Israel’s journey from slavery to freedom, but it often goes unmentioned that Miriam the Prophetess, sister

To the article on our blog

World War II

World War II was the most destructive and deadly war in human history. The war officially began when Nazi Germany invaded Poland on September 1, 1939. Although the invasion of Poland is commonly seen as the first act of war, Nazi Germany’s annexation of Austria and its occupation of Czechoslovakia i

More on this subject

Format:

Popular Subject:

WhatsApp

Contact Us

Chat

Donate