audio items
snunit
Back to search results

גדול דעה

Enlarge text Shrink text
playerSongImg
Title גדול דעה
Cycle of Life בר מצווה
Language עברית

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS
Piyut Interpretation

  • • גְּדוֹל דֵּעָה לוֹ אַבִּיעָה מִזְמוֹר לְתוֹדָה – הפייטן פותח שירו בהכרזה על מושא השיר, הקדוש ברוך הוא, המכונה 'גְּדוֹל דֵּעָה' על פי ברכת 'יוצר' (הברכה הראשונה שלפני קריאת שמע של שחרית): "אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה / הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה". הצירוף 'מִזְמוֹר לְתוֹדָה' הוא על פי הכותרת של אחד ממזמורי תהלים (ק, א): מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ.
    • כִּי זִיו הוֹדוֹ חָל עַל עַבְדּוֹ עַם אֲשֶׁר פָּדָה – השבח לאל הוא על שום שהוא משרה מזיוו ואורו על עם ישראל, עבדיו, אותם פדה וגאל ממצרים.
    • יוֹם לְעֵינָיו שָׂם לְפָנָיו תּוֹרָה וּתְעוּדָה – ביום זה בו מושר השיר – יום שמחת בר-המצווה, כמשתמע מן ההמשך – שם הנער לנגד עיניו את תורת האל. 'תְעוּדָה' מלשון ייעוד, כשם נרדף לתורה, על פי ישעיהו ח, טז: צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי.
    • עִם טוֹטָפוֹת הַמְצָרְפוֹת מַחֲשָׁב וְחֶמְדָּה – ביום זה עומדת לנגד עיני הנער לא רק התורה בכללותה, אלא גם מצווה מסוימת בתוכה, המזוהה יותר מכל עם יום הכניסה בעול מצוות – מצוות תפילין ('טוֹטָפוֹת' – על פי הפסוק המצווה על התפילין בספר דברים ו, ח: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ) – שנועדה לזכך ולצרוף את מחשבותיו ואת מאווייו. התפילין פועלות על המחשבה ועל הרגש על ידי מקום ההנחה שלהן בגוף – בראש, ובזרוע כנגד הלב. וראו שולחן ערוך (או"ח סי' כה, סעיף ה): "יכוין בהנחתם... על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח... וישתעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו". את החלוקה הסמלית בין תפילין של ראש הפועלות על המחשבה, ותפילין של יד הפועלות על הרגש, מפתח הפייטן בשתי המחרוזות הבאות, המוקדשות כל אחת לאחד משני הפנים שבתפילין.
    • אַחַת הִיא צִיץ לְתִפְאָרָה רַבַּת קְדֻשָּׁה – אחת מן ה'טוֹטָפוֹת' היא כציץ תפארת, וקדושתה רבה. הפייטן מתכוון בזה לתפילין של ראש, המונחות על הראש כציץ על מצחו של הכהן (לקשר שבין 'צִיץ' ו'תִפְאָרָה' ראו ישעיהו כח, א). הטורים הבאים ממשיכים לעסוק בתפילין של ראש בהתאם לחלוקה שתוארה לעיל.
    • בָּהּ כָּל מַחֲשָׁבָה זָרָה חָלְפָה וְחָלְשָׁה – בזכות התפילין של ראש מוכנעות כל המחשבות הזרות המסיטות את האדם מדרך הישר.
    • וּבָהּ עַל כָּל נִזְרֹק מָרָה חֶרְפָּה וּבוּשָׁה – נראה שרומז לדרשת התלמוד הבבלי (ברכות ו, ע"א): "ומנין שהתפילין עוז הם לישראל? דכתיב : 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח, י), ותניא [=ושנינו על כך בברייתא, שהיא מקור תנאי שלא נכלל במשנה]: רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש". תפילין של ראש מאפשרות להטיל אימה על עמים המצרים לישראל.
    • אַשְׁרֵי הָעָם אֲשֶׁר נֹעַם יָהּ לוֹ מוֹרָשָׁה – השבח לעם ישראל, שתורת ה' ('נֹעַם יָהּ'. ברוח דברי רב אמי בתלמוד הבבלי, עירובין נד, ע"א) היא תורתו. כאמור בדברים לג, ד: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב.
    • זֹאת הַתּוֹרָה הַמְּפֹאָרָה הִיא בַּת כְּבוּדָה – התורה המהוללת והנאה יקרה כבת מכובדת, כבת מלך – מלך מלכי המלכים. פרפראזה על תהלים (מה, יד): כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.
    • וְאוֹת עַל יַד שְׂמֹאל דִּינוֹ קָדוֹשׁ גְּבוּלוֹ – ומי שתפילין, שנקראו 'אוֹת' (דברים ו, ח: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ), מונח על יד שמאלו, חי בקדושה.
    • וְאִישׁ אִטֵּר יַד יְמִינוֹ יַנַּח לִשְׂמֹאלוֹ – הטור מתייחס לשאלה ההלכתית באיזו יד צריך אדם שמאלי (אִטֵּר יַד יְמִינוֹ) להניח תפילין של יד, וניתן להבינו בשני אופנים: א. אדם שמאלי יניח בכל זאת ביד שמאל, כרוב הציבור. ב. אדם שמאלי 'יעזוב' את יד שמאלו ('יַנַּח לִשְׂמֹאלוֹ' – משחק מילים על משמעויותיה השונות של המילה 'יַנַּח' בהקשר של השיר: הנחת תפילין מזה ועזיבה מזה), ויניח תפילין של יד על יד ימינו. שתי האפשרויות מופיעות בהלכה, ככתוב למשל בשולחן ערוך (או"ח, סי' כז, סעיף ו): "ואטר יד ימינו – אם עושה כל מלאכתו בשמאלו, מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם. ואם שולט בשתי ידיו, מניח בשמאל כל אדם. ואם כותב בימינו, ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו, או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין, יש אומרים שיניח תפילין ביד שתש כח, דבעינן יד כהה [=יד חלשה], ויש אומרים שהיד שכותב בה היא חשובה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה".
    • מוּל הַלֵּב כִּי שָׁם שָׂם קִנּוֹ שָׂטָן וְחֵילוֹ – יהא דינו של אדם שמאלי אשר יהא, העיקר הוא שהתפילין יהיו מונחות כנגד הלב, מקום בו שוכן 'שָׂטָן וְחֵילוֹ' – כלומר, יצר הרע, שהוא שליחם של כוחות הרע המנסים להטות את האדם מדרך הטוב.
    • וּבָהּ הָאוֹת שָׁם לְהַלְאוֹת כֹּחוֹ וְחֵילוֹ – לתפילין של יד כוח מיוחד להחליש את היצר הרע, כפי שצוין במקור שהובא לעיל מן השולחן ערוך (או"ח, סי' כה, סעיף ה): "יכוין בהנחתם... על הזרוע כנגד הלב... שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו".
    • וְאָז לֵב רָע לֹא יַחֲמֹד רָע כָּךְ הִיא הַמִּדָּה – בזכות התפילין לא יתאווה ליבו לעשות רע; כך ראוי. כָּךְ הִיא הַמִּדָּה היא מטבע לשון חז"לית. ראו למשל בראשית רבה, פר' עה, ח.


Have more information? Found a mistake?