Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
שזופת שמש / ר' שלמה אבן גבירול שְׁזוּפַת שֶׁמֶשׁ לְחוּצַת פַּתְרוּסִים מְרוּדֶיהָ תְּנוֹבֵב בְּטַלְלֵי רְסִיסִים הָאֵל הָעוֹנֶה בְּעֵת רָצוֹן עֲמוּסִים מָגֵן הוּא לְכָל הַחוֹסִים שְׁלַח רוּחֲךָ הַטּוֹב לְהַחֲיוֹת גְּוִיֵּנוּ לְקַדְמוּתָהּ תָּשִׁיב נַחֲלַת צִבְיֵינוּ מִמְּךָ טוֹב לַכֹּל יִמָּצֵא פִדְיֵינוּ [פִרְיֵינוּ] הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּינוּ מִבְטַח כָּל הַיְצוּר וּמָעֻזָּם וְצִלָּם הַמֵּכִין טֶרֶף וּמָזוֹן לְכֻלָּם שְׁנָתֵנוּ תְּעַטֵּר בְּעַב מַלְקוֹשׁ וְתֻשְׁלָם וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם רְאֵה קָמָה לְמַלֹּאת בִּרְסִיסֵי בְרָכָה לֶחֶם לָאוֹכֵל וּמַרְפֵּא וַאֲרוּכָה הֱיוֹת הוֹגֵי דַת נְסוּכָה כְּכוֹכָבִים בְּהִלָּם וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגַם תַּחְגֹּרְנָה גְבָעוֹת גִּיל וּבִפְטוּרֵי צִיצִים תֶּאֱזֹרְנָה פְתִיגִיל יָרֹנּוּ יַחְדָּיו רֹב חֲסָדֶיךָ בְּמִלָּם וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם לְמַלְבִּישׁ סוּת סְמָדָר עֲרֻמֵּי שׂוֹרֵקָה וּמַשְׂבִּיעַ בְּטוּבוֹ נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה וּרְעֵבָה וְרֵיקָה בְּמַעֲדָנָיו מְמַלְּאָם וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' בַּשְּׁפֵלָה וּבָהָר וּמָלְאוּ הַגְּרָנוֹת בָּר וְהַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר תְּרַנֵּנָה פְּרָזוֹת עוֹמְדוֹת עַל תִּלָּם וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם |
|
יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל (ישעיהו כו, יט) במדרש מובא כי ברקיע השביעי, הנקרא "ערבות", גנוז הטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים: "...ערבות, שבו צדק ומשפט צדקה וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכות ונשמתם של צדיקים ורוחות ונשמות העתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים..." (ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שלט). נדמה שזהו הטל עליו כותב אבן גבירול בפיוטו - פיוט שבו כרוכים יחד תחיית המתים, תחייתה של האומה, העם, תחייתו של האדם הפרטי, של הטבע, האדמה. שְׁלַח רוּחֲךָ הַטּוֹב לְהַחֲיוֹת גְּוִיֵּנוּ - כך כותב רשב"ג במלים המהדהדות לנו את חזון העצמות היבשות ואת תחיית המתים. גְּוִיֵּנוּ עשוי להיות גופנו הפרטי וגם גוייתה של האומה בגלותה. האומה אותה הוא מכנה פה בחידושי לשון - שזופה, לחוצה, מרוּדה. הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּינוּ - הוא מבקש, ומהתחייה הזו הוא הולך ומצייר לעינינו את האדמה המתחדשת ומלבלבת, כמו חוגרת סביבה חגורה ירוקה ומשמחת של ניצנים וציצים, הגפנים העירומות המתכסות בלבוש ענבים, השיבולים המתמלאות בגרעינים, המדבר המזיל מים, שובע של גוף ונפש גם יחד, של אדם, חיה ואפילו עצים - יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' בַּשְּׁפֵלָה וּבָהָר. וכולם יחד אומרים שירה: יָרֹנּוּ יַחְדָּיו רֹב חֲסָדֶיךָ בְּמִלָּם וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם. פיוט זה מושר בקהילות הנוהגות את מנהג עדות המזרח כחלק מ"תיקון הטל" - רצף של פיוטים המושרים בין תפילת שחרית לתפילת מוסף בחג הפסח ומציינים את המעבר מחורף לאביב, שבסופם מבקשים: "לך לשלום גשם ובוא בשלום טל". אז מפסיקים לומר בתפילת העמידה "משיב הרוח ומוריד הגשם" ומתחילים לומר " מוריד הטל", עד לשמיני עצרת (חג שני של סוכות) שאז אומרים את "תיקון הגשם" ומבקשים על הגשמים. |
| • שְׁזוּפַת שֶׁמֶשׁ – כינוי לכנסת ישראל, וכאן הוא במשמעות של שחורה משמש המכה ללא רחם, רמז לגלות. הדימוי לקוח משיר השירים א, ו, שם קובלת הרעיה: אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. • לְחוּצַת פַּתְרוּסִים – לחוצה על ידי המצרים ששעבדוה. פתרוס הוא חבל הארץ הדרומי של מצריים ומופיע בכמה מקומות בתנ"ך, כמו למשל ביחזקאל כט, יד: וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מִצְרַיִם וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה. • מְרוּדֶיהָ – ימי עוניה וצערה בגלות. ביטוי זה מופיע באיכה א, ז: זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ. • תְּנוֹבֵב – תצמיח, תפריח. וכאן הבקשה היא להשקות, להרוות ברסיסי טל, בהמשך לדימוי הגלות כ"מכת שמש". הביטוי עפ"י זכריה ח, יז: כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת. • בְּטַלְלֵי רְסִיסִים – רסיסי טל. הצירוף של טל ורסיסים מוזכר גם הוא בשיר השירים, ה, ב: אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. • עֲמוּסִים – כינוי לעם ישראל המבטא את העובדה שהקב"ה כביכול עומס, נושא את עם ישראל עליו, משעה שיצאו מרחם אמם. הביטוי מופיע בדברי ישעיהו הנביא (מו, ג): הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם. • מָגֵן הוּא לְכָל הַחוֹסִים – שיבוץ משמואל ב (כב, לא): הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה', צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ. • רוּחֲךָ הַטּוֹב – האצלת רוחו של הקב"ה על האדם מופיעה בד"כ במשמעות רוחנית. מעניין שהצירוף רוח טוב מופיע מספר פעמים בתנ"ך בהקשר הכורך טובה והתחדשות גשמית ורוחנית, כמו למשל בנחמיה ט, כ: וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם; וכן גם בתהלים (קד, ל): תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה. • גְּוִיֵּנוּ – גוייתנו, במובן של גופינו. במתכוון בוחר המשורר בביטוי זה המזכיר גויה, במובן של מוות, להראות את מצבנו בגלות שהוא כמעט על סף מוות. ואולי גם רומז כאן לחזון העצמות היבשות המופיע ביחזקאל. • נַחֲלַת צִבְיֵינוּ – ארץ ישראל, המכונה בתנ"ך ארץ הצבי, על שום יופיה. • מִמְּךָ טוֹב לַכֹּל יִמָּצֵא פִּדְיֵינוּ – מאתך, האל שהוא טוב לכל בריותיו, תבוא ישועתנו. טוֹב לַכֹּל עפ"י תהילים קמה, ט: טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. • הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּינוּ – שיבוץ מתהלים פה, ז: הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ. • מִבְטַח כָּל הַיְצוּר וּמָעֻזָּם וְצִלָּם – בך בוטחים כל יצירי כפיך ואתה כמו מבצר להם ופורש עליהם את צלך, את כנפיך. • טֶרֶף – מזון. • שְׁנָתֵנוּ תְּעַטֵּר בְּעַב מַלְקוֹשׁ וְתֻשְׁלָם – מַלְקוֹשׁ הוא הגשם האחרון היורד בסופו של החורף, לפני תחילת האביב, שהטל הוא סמל לו. המשורר מבקש שהשנה תהיה מעוטרת, מקושטת בסופה בירידת המלקוש, וכך תבוא אל שלמותה, תושלם, וגם – תסתיים בשלום. • וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם – שיבוץ הלקוח מנבואת זכריה (ח, יב) אודות אחרית הימים, הגאולה: כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה. • רְאֵה קָמָה – מלא את התבואה בטל מבורך. • הֱיוֹת הוֹגֵי דַת נְסוּכָה – המשורר מבקש שהשנה תתברך גם בברכות רוחניות ולא רק גשמיות. כאן הוא מבקש שהשנה תרבה גם בהגות (יש לציין שהמשורר עצמו עסק בכך, והדבר היה קרוב לליבו). נְסוּכָה מלשון נסיכה, מושלת. • כְּכוֹכָבִים בְּהִלָּם – תלמידי החכמים יהיו מזהירים ככוכבים באורם. • יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר – המשורר מתבסס על הפסוק בתהילים סה, יג: יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה. מעניין לציין שהמילה "ירעפו" ,שמשמעותה ינטפו, יזלגו, אף היא מתקשרת לטל כפי שכתוב במשלי ג, כ: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל. • תַּחְגֹּרְנָה גְבָעוֹת גִּיל – הצמחים הם קישוט נאה לאדמה ומשמחים אותה, כמו חגורה שחוגרים בעת שמחה. עפ"י הפסוק בתהלים המובא לעיל. • וּבִפְטוּרֵי צִיצִים – פטר במקרא במשמעות בכור. וכאן הכוונה לראשית הפרחים, בעת שהם מתחילים להנץ. פטורי ציצים מופיעים בתיאור בית המקדש וקישוטיו: וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים (מלכים א ו, יח; וכן פסוקים כט; לב). • תֶּאֱזֹרְנָה פְתִיגִיל – אותם ניצני פרחים יהיו כחגורות ושרשראות נאות שחוגרים בעת שמחה. צלעית זו מקבילה בתוכנה לצלעית שלפניה: תַּחְגֹּרְנָה גְבָעוֹת גִּיל. • יָרֹנּוּ יַחְדָּיו רֹב חֲסָדֶיךָ בְּמִלָּם – יתרוננו וישירו על חסדיך – הן האדם והן האדמה והטבע. • לְמַלְבִּישׁ סוּת סְמָדָר עֲרֻמֵּי שׂוֹרֵקָה– סוּת במשמעות של בגד, לבוש, כסות. סמדר הוא פרי הגפן בראשית התפתחותו. שׂוֹרֵקָה היא גפן משובחת. הציור כאן הוא של האל המלביש את הגפן העירומה בכסות של ענבים. • וּמַשְׂבִּיעַ בְּטוּבוֹ נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה – עפ"י תהילים קז, ט: כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב. • וּרְעֵבָה וְרֵיקָה בְּמַעֲדָנָיו מְמַלְּאָם – גם כאן מתכוון המשורר לא רק למזון במובן הגשמי, אלא גם למזון רוחני. כמבואר בנבואת ישעיהו העתידית בפרק כט, ח: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן. • יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' – ע"פ הפסוק בתהילים קד,טז: יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע. • וּמָלְאוּ הַגְּרָנוֹת בָּר וְהַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר – תיאור של שפע, עפ"י נבואתו של יואל (ב, כד): וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. • תְּרַנֵּנָה פְּרָזוֹת – סמל לישיבת העם בארצו לבטח, באין מחריד. (שכן אין צורך בחומות וביצורים). |
| Title |
שזופת שמש |
|---|---|
| Cycle of the Year |
לכל עת;פסח;שמחת תורה / שמיני עצרת |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
