• אֲנִי אֲשַׁוַּע בַּבֹּקֶר – אתפלל אליך בבוקר. המשורר רומז כאן לנסיבות השירה, הבקשות המושרות לקראת בוקר השבת. בצירוף מהדהד אולי גם הפסוק מתהלים פח, יד: וַאֲנִי אֵלֶיךָ ה' שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ. • וּבְהֵיכַל הָאֵל – בבית הכנסת. • אֲקַדֵּם בִּתְפִלַּת בֹּקֶר – אקדם את פני האל בתפילת שחרית. • אֶשְׂבַּע אֶת חַסְדּוֹ בַּבֹּקֶר – אקבל את השפעת החסד האלוהי בבוקר. על פי הלשון בתהלים צ, יד: שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ. • יְבַקְּשׁוּ מֵאלֹהֵינוּ בְּלֵיל זֶה שַׁבָּת קָדְשֵׁנוּ – אף כאן מזכיר המשורר את אירוע הבקשות שלשמו נכתב הפיוט. • נָרִים כַּשּׁוֹפָר קוֹלֵנוּ – נתפלל בקול רם כקולו של השופר, לפי הפסוק מישעיהו נח, א קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ... • וּבְיוֹם נִקְרָא יַעֲנֵנוּ – ה' יענה לתפילתנו בקראנו אליו. לפי תהלים קב, ג: אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי (ראו גם תהלים קלח, ג). • וְתַעֲנוּג קְרָא אוֹתוֹ – האדם נקרא להתענג בשבת, לפי הפסוק מישעיהו נח (יג), הנאמר בקידוש של שבת בבוקר לפי נוסח עדות המזרח: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. • כִּי קֹדֶשׁ הוּא – כמו שנאמר בשמות לא, יד וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם. וְכִבַּדְתּוֹ מִדַּבֵּר דָּבָר זוּלָתוֹ – כבד אותו בכך שלא תדבר בו דיבורי חולין. גם זה לפי הפסוק הנ"ל (ישעיהו נח, יג): וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר, שאותו דרשו בתלמוד הבבלי, שבת קיג, ע"ב: "שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול". • לֹא תַעֲשׂוּ מְלַאכְתְּכֶם וּבְנֵיכֶם... שָׁבַת אֱלֹהֵיכֶם – לפי האמור בעשרת הדברות בספר שמות כ, י-יא, פסוק הנאמר בקידוש של שבת בבוקר לפי נוסח אשכנז: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי... • פִּיכֶם יֶהְגֶּה בְּתוֹרַת עֹז – תעסקו בשבת בתורה. התורה מכונה עוז לפי דרשת חכמים בויקרא רבה לא, ה. • כִּי חָכְמָה לְאָדָם תָּעֹז – החכמה תתן לאדם כוח, כפי שנאמר בקהלת ז, יט: הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. • וּבְיָהּ זִמְרַתְכֶם וָעֹז – שירתכם וכוחכם מה', לפי דברי ישראל בשירת הים בשמות טו, ב: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה... (ראו גם ישעיהו יב, ב ותהלים קיח, יד). • כִּי הוּא לָאֶבְיוֹנִים מָעוֹז – העניינים יכולים לבטוח ולהישען על אלוהים. לפי ישעיהו כה, ד: כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ... • סַגְּלוּ מִצְוַת מַלְכֵּנוּ – הרגילו את עצמכם לקיים את מצוות הקב"ה. • כִּי רָצָה לְזַכּוֹתֵנוּ – לפי המשנה המסיימת את מסכת מכות (ג, טז): רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר. • וְרַב מְאֹד שְׂכָרֵנוּ – כיוון שמוטלות עלינו מצוות רבות, יהיה לנו שכר רב. • תַּבַּעְנָה שִׂפְתֵי קְהִלָּה דִּבְרֵי תְהִלָּה – אנשי הקהילה יהללו את ה', לפי הפסוק מתהלים קיט, קעא: תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. • לְמוּל אֵל נוֹרָא עֲלִילָה – לנגד ולמול הקב"ה, שמעשיו גורמים ליראה ממנו, לפי תהלים סו, ה: לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם. • הוֹן יָקָר יִמָּצֵא... אֶת שְׁלַל אוֹיְבֵינוּ – נזכה בעושר רב ושלל מן האויבים, לפי משלי א, יג כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל. • קָמֵינוּ – אויבינו. • חַזֵּק אַנְשֵׁי קְהַל (צוֹבָה) עֵדָה – המשורר מחזק את אנשי קהלת ארם צובא הקמים לבקשות, שלכבודם כתב את שירו. • וְעוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂבָה –יתנו פרי גם כשיהיו זקנים, לפי הפסוק המתייחס לצדיקים מתהלים צב, טו: עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. • עַל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה – בארץ ישראל, המכונה כך בשמות ג, ח: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָש...ׁ ובעקבות פסוק זה גם בברכת המזון.
|