עוזי אליך אשמורה

• עֻזִּי אֵלֶיךָ אֶשְׁמוֹרָה - שני פירושים: א. כוחי, כינוי לה', לכבודך אשמור את השבת. ב. את כוחי אשמור עבורך ולך, ה', בכך שלא אעשה בו שימוש בשבת ואשבות בה ממלאכה. המשורר עושה פה פראפראזה על הפסוק מתהלים (נט, י): עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי.
• שַׁבַּת קָדְשְׁךָ מַה נּוֹרָא - היראה מהשבת מופיעה בדרשת המלה 'בראשית' בתיקוני זוהר כנגזרת מהמלים 'ירא שבת'. היראה מהשבת נובעת באופן פשוט מכך שנגזר על מחלליה למות.
• כִּי עַל עַמְּךָ בִּרְכָתְךָ מִיָּדְךָ עֲשִׁירָה - הברכה הניתנת לישראל מעשירה אותם, כפי שנאמר במשלי י, כב בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר.
• זֵכֶר רַב טוּבְךָ אֶזְכְּרָה - אזכור את טובך הרב ואזכירנו, כלומר אבטא אותו, לפי תהלים קמה, ז: זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ.
• לְהוֹדוֹת שִׁמְךָ אֶבְחָרָה - אבחר להודות לשמך.
• עֵינִי לִבִּי רוּחִי חַי פָּעֳלָךְ - עיני לבי ורוחי הם פועלו של האל, שמתכנה כאן חַי.
• עֵינִי לִבִּי רוּחִי חַי אָשִׁיר לָךְ - בעיני, בלבי וברוחי אשיר לאל.
• בִּקְהַל אֱמוּנִים וְנוֹגְנִים - בקהל השר ומשבח את האל.
• בִּרְנָנִים וְזִמְרָה - ברינה ושירה.
• בְּיוֹם הַשַּׁבָּת... בּוֹ לְיִשְׂרָאֵל הוֹדַעְתָּ - מצוות השבת, בין יתר הדברות, ניתנה ביום השבת, שכן כך אומר התלמוד הבבלי (שבת פו, ע"ב): "ודכולי עלמא [=לפי כל הדעות] בשבת ניתנה תורה".
• מַתָּנָה טוֹבָה - השבת, לפי התלמוד הבבלי (שבת י, ע"ב): "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לֵךְ והודיעם".
• בִּנְדָבָה - בנדיבות.
• תּוֹרָה בוֹ לָהֶם הִנְחַלְתָּ - התורה, כאמור, ניתנה בשבת.
• וַתּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה - הופיע אור, כנראה במעמד הר סיני. בניגוד לאמור באיוב ג, ד: הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חשֶׁךְ אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְאַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה.
• דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ - דברי התורה ומצוותיה. זוהי שאילה מהאמור לגבי ציוויו של אחשוורוש במגילת אסתר (ב, ח; ד, ג; ח, יז; ט, א).
• אֶהְגֶּה בָּם בְּיוֹם שַׁבַּתּוֹ - אלמד תורה בשבת.
• אֶשְׁלַח פֹּארוֹת - אשלח ענפים, באמצעות התורה שבעל פה אגזור מהציוויים הכלליים שבתורה את פרטי הלכותיה של שבת.
• טַל - רמז לל"ט (טל=39) אבות מלאכה האסורות בשבת, לפי המשנה בשבת ז, ב.
• טַל אוֹרוֹת - לפי ישעיהו כו, יט: יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל.
• לְהוֹרוֹת בִּמְלַאכְתּוֹ - ללמד את מלאכות השבת.
• וּבִכְנִיסָתוֹ עַד צֵאתוֹ יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה - מכניסת השבת עד צאתה יראים את ה', כאמור לעיל. לפי תהלים ט, י: יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד.
• יִיטַב לִבִּי עַל שֻׁלְחָנִי - אשמח בסעודות השבת.
• בֹּשֶׂם רֵיחַ טוֹב בִּימִינִי - בצד ימין אתענג בבשמים, לפי מנהג המקובלים, ששורשיו בתלמוד, לברך על בשמים, הדסים, בשבת.
• יַיִן הָרֶקַח - יין רקוח, כלומר יין מזוג, לפי דברי הרעיה בשיר השירים ח, ב אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי.
• בְּלֶקַח טוֹב - התורה, הנקראת לקח טוב לפי משלי ד, ב: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ.
• אֶפְקַח אֶת עֵינִי - אשכיל בלימוד התורה.
• תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנִי - התורה תהיה בפי, או גם - הנהגותי יהיו הנהגות של חסד, כפי שנאמר במזמור 'אשת חיל', שנוהגים לאמרו בליל שבת (משלי לא, כו): פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ.
• חַסְדֵי יְיָ אָשִׁירָה - אשיר ואהלל את ה' על חסדיו, לפי תהלים פט, ב: חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי.
• הַמְעַנֵּג שַׁבָּת... נוֹתְנִים לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ - לפי דברי רב יהודה בשם רב בבבלי (שבת קיח ע"ב): "כל המענג את השבת - נותנין לו משאלות לבו, שנאמר 'והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך'".
• רַב טוּבוֹ - יהיה לו טוב מאוד. לפי תהלים לא, כ: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם.
• לֹא יִדְעַךְ נֵרוֹ - נרו ימשיך להאיר.
• וְצוּרוֹ בְעֶזְרוֹ וּסְבִיבוֹ - והאל יהיה בעזרו ויגן עליו.
• תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּקִרְבּוֹ - התורה שילמד תשרה בתוכו.
• עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמוּרָה - התורה תישמר בתוכו באופן ערוך ומסודר, לפי דרשת הפסוק משמואל ב כג, ה כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה... על ידי ברוריה בבבלי עירובין נד ע"א.
• וְשׁוֹמֵר שַׁבָּת מָחוּל לוֹ - לפי דרשת ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן בבבלי, שבת קיח ע"ב: "כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש - מוחלין לו, שנאמר 'אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו' - אל תקרי 'מחללו', אלא 'מחול לו'".
• נַחֲלַת עוֹלָם גְּבוּלוֹ בְּלִי מְצָרִים - מובטחת לו נחלה רחבה, ללא גבולות כפי שאומר ר' יוחנן בשם ר' יוסי בבבלי, שבת קיח ע"א-ע"ב: "כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר 'אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך' וגו' - לא כאברהם, שכתוב בו 'קום התהלך בארץ לארכה' וגו', ולא כיצחק, שכתוב בו 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל', אלא כיעקב, שכתוב בו 'ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה'."
• מִזָּרִים אַכְזָרִים יַצִּיל לוֹ - ה' יציל אותו מן האויבים, כדברי ר' נחמן בר יצחק שם על המענג את השבת - "ניצול משעבוד גלויות".
• וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ - כל אדם לפי ערכו, לפי משלי כז, כא מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ.
• זוֹכֶה לִנְשָׁמָה יְתֵרָה - זוכה לנשמה נוספת בשבת, לפי מה שנאמר במסכת סופרים יז, ה: "בין השמשות בערב שבת ניתוספת נשמה יתירה לישראל, ולאחר השבת נוטלין אותה הימנו".
• הַנְחֵל עֶלְיוֹן עַם... הַר צְבִי קֹדֶשׁ וְאוּלָם - הפיטן מבקש מה' - אל עליון - שינחיל לעמו את ציון והמקדש. לפי שירת האזינו שבדברים לב, ח: בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...
• עַם יְשֻׁלַּם - עם שיקבל כגמולו. ואולי יש כאן רמז לעבד ה', המכונה משולם, ודמותו לעתים מתלכדת עם העם, כמו למשל בישעיה פרק מב, יט...כב מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד ה'...
• צְבִי - תפארת.
• וְשָׁם יַחֲנוּ - בציון ישכון העם.
• יָרוֹנּוּ בְקוֹלָם - ישירו ויהללו.
• חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם - לפי דרשתו של ר' אלעזר בן עזריה בתוספתא סוטה ז, ו לפסוקים בדברים (כו, יז-יח) "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם... וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם" - "אמר להם הקב"ה לישראל: כשם שעשיתם אותי חטיבה אחת בעולם הזה, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא".
• וְשִׁמְךָ גָדוֹל בִּגְבוּרָה - כדברי ירמיהו (י, ו) מֵאֵין כָּמוֹךָ ה' גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה.