Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. בלילה הראשון מוסיפים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. מדליקים את החנוכייה, ולאחר מכן שרים: הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנַוּ מַדְלִיקִין, עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הַהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל שְׁמוֹנַת יְמֵי הַחֲנֻכָּה הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד, כְּדֵי לְהוֹדוֹת לִשְׁמֶךָ עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעוֹתֶיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ. מִזְמוֹר שִׁיר־חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד׃ אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא־שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי׃ ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי׃ ה' הֶעֱלִיתָ מִן־שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי־בוֹר׃ זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ׃ כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה׃ וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל־אֶמּוֹט לְעוֹלָם׃ ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל׃ אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל־אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן׃ מַה־בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל־שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃ שְׁמַע־ה' וְחָנֵּנִי ה' הֱיֵה־עֹזֵר לִי׃ הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃ לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ׃ וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. (שש פעמים) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי, אֱלֹהַי אֶבְטַח־בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת־כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא־תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ, מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי־אַתָּה ה' מַחְסִי, עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: לֹא־תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, וְנֶגַע לֹא־יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ, לִשְׁמָרְךָ בְּכָל־דְּרָכֶיךָ: עַל־כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ, פֶּן־תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל־שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי־יָדַע שְׁמִי: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ־אָנֹכִי בְצָרָה, אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי: מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ |
|
חג החנוכה תוקן לציון ניצחון החשמונאים במרד נגד היוונים בימי הבית השני, השבת הריבונות היהודית בארץ לשנים הבאות ונס פך השמן. הדלקת החנוכייה נועדה לפרסום נסים אלו לציבור הרחב, ועל כן היא נעשית בשמונת לילות החג במקומות בבתים הנראים כלפי חוץ (כאדן החלון ומרפסת) ובאירועים רבים במרחב הציבורי. סדר זה הוא טקס מוכר וידוע, המצוין בבתים יהודיים רבים. 75% מיהודי ישראל ו־60% מיהודי ארה"ב דיווחו בשנים האחרונות כי מנהגם להדליק נרות בכל ערב, והשאר דיווחו על הדלקה בחלק מהערבים. חג זה הוא חלק אינטגרלי מהתרבות הישראלית גם בשירי הילדים הרבים שנכתבו סביבו וגם בהתייחסות מערכת החינוך אליו. ייחודו של הסדר הוא שהמרחב העיקרי לביצועו הוא הבית: בקרב המשפחה, ביחד. הטקס, שמוצג לילדים כבר מצעירותם, חוזר על עצמו במשך שמונת לילי החג, כאשר בכל יום מדליקים נר נוסף על הנרות הקודמים. הדלקת הנרות נערכת בנוסף גם בבתי כנסת ובכינוסים ציבוריים, אך יסודה הוא "נר איש וביתו". אצל הספרדים והתימנים מקובל כי הגבר מדליק חנוכייה אחת עבור כל בני המשפחה, ואצל האשכנזים מקובל כי לכל אחד מבני הבית (לרוב, מלבד האישה) חנוכייה משלו. תחילתו המקובלת של הטקס בברכות. שתי ברכות מלוות את כל ימי ההדלקה: ברכת להדליק נר חנוכה, על עצם המצווה, וברכת שעשה נסים לאבותינו, המזכירה את ההיסטוריה היהודית של אבותינו, את מעורבות האל בה, ואת הסיבה שבגינה מודלקים הנרות. ביום הראשון, כנהוג, נוספת גם ברכה שלישית: ברכת שהחיינו, שבה אנו מודים על עצם ההתחדשות במצווה (על פי תלמוד בבלי, שבת, כג עמוד ב, שולחן ערוך, אורח חיים תרעו). יש המקדימים לפני הטקס את אמירת "לשם יחוד", קטע קצר שמקורו בקבלה, העוסק בהתכוונות המדליק להדליק נרות חנוכה. לאחר ההדלקה אומרים, לרוב בשירה משותפת, את קטע "הנרות הללו", המובא במסכת סופרים. יש הבדלים דקים בנוסח בין המסורות השונות, אך כולם מכוונים לאמירה אחת: התייחסות ממשית לנרות שמולנו ולפעולת ההדלקה, ולקישורם לנסים ולנפלאות, לתשועות ולנחמות של החג. בקהילות רבות, בעיקר ספרדיות, נהוג לומר לאחר מכן את מזמור ל בתהלים, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. לאחר מכן שרים בקהילות רבות את הפיוט "מעוז צור", שמקורו אשכנזי אך לחניו רבים. הפיוט מתאר בשפה פיוטית את נס חנוכה, ובגרסתו הארוכה נסים רבים שהתרחשו לעם ישראל. במסורות שונות מושרים לעתים פיוטים נוספים כמו "יה הצל יונה", שתוכלו להאזין להם באתר. לאחר ההדלקה נהגו המשפחות לשהות יחד, לעסוק בשיח ובלימוד, לאכול ממאכלי החג ולשחק. בהקלטות שהעלינו יש גיוון רב, ופעפוע של לחנים ומנהגים מקבוצה זו לאחרת. לצד אלמנטים שנשמרים במסגרת המשפחתית, קיימים גם ההתחדשות והשינוי. האם זו האווירה הביתית שבה מבוצעת הדלקת הנרות שהפכה אותה למרחב שכזה? המפגש האנושי? האם המודל שהציבה מערכת החינוך הישראלית? דבר אחד בטוח: סדר זה ימשיך להיות אחד הטקסים החביבים על יהודים, להישמע ולהתפתח. |
| Title |
סדר הדלקת נרות חנוכה / הודו – בני ישראל / ניסים מוזס |
|---|---|
| Tradition |
מרכז אסיה וקווקאז - הודו |
| Melodic tradition |
סדר הדלקת נרות חנוכה / הודו – בני ישראל |
| Scale |
כללי |
| Cycle of the Year |
חנוכה |
| Composer |
ללא מלחין ידוע |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
חג החנוכה תוקן לציון ניצחון החשמונאים במרד נגד היוונים בימי הבית השני, השבת הריבונות היהודית בארץ לשנים הבאות ונס פך השמן. הדלקת החנוכייה נועדה לפרסום נסים אלו לציבור הרחב, ועל כן היא נעשית בשמונת לילות החג במקומות בבתים הנראים כלפי חוץ (כאדן החלון ומרפסת) ובאירועים רבים במרחב הציבורי.
סדר זה הוא טקס מוכר וידוע, המצוין בבתים יהודיים רבים. 75% מיהודי ישראל ו־60% מיהודי ארה"ב דיווחו בשנים האחרונות כי מנהגם להדליק נרות בכל ערב, והשאר דיווחו על הדלקה בחלק מהערבים. חג זה הוא חלק אינטגרלי מהתרבות הישראלית גם בשירי הילדים הרבים שנכתבו סביבו וגם בהתייחסות מערכת החינוך אליו.
ייחודו של הסדר הוא שהמרחב העיקרי לביצועו הוא הבית: בקרב המשפחה, ביחד. הטקס, שמוצג לילדים כבר מצעירותם, חוזר על עצמו במשך שמונת לילי החג, כאשר בכל יום מדליקים נר נוסף על הנרות הקודמים. הדלקת הנרות נערכת בנוסף גם בבתי כנסת ובכינוסים ציבוריים, אך יסודה הוא "נר איש וביתו".
אצל הספרדים והתימנים מקובל כי הגבר מדליק חנוכייה אחת עבור כל בני המשפחה, ואצל האשכנזים מקובל כי לכל אחד מבני הבית (לרוב, מלבד האישה) חנוכייה משלו.
תחילתו המקובלת של הטקס בברכות. שתי ברכות מלוות את כל ימי ההדלקה: ברכת להדליק נר חנוכה, על עצם המצווה, וברכת שעשה נסים לאבותינו, המזכירה את ההיסטוריה היהודית של אבותינו, את מעורבות האל בה, ואת הסיבה שבגינה מודלקים הנרות. ביום הראשון, כנהוג, נוספת גם ברכה שלישית: ברכת שהחיינו, שבה אנו מודים על עצם ההתחדשות במצווה (על פי תלמוד בבלי, שבת, כג עמוד ב, שולחן ערוך, אורח חיים תרעו).
יש המקדימים לפני הטקס את אמירת "לשם יחוד", קטע קצר שמקורו בקבלה, העוסק בהתכוונות המדליק להדליק נרות חנוכה.
לאחר ההדלקה אומרים, לרוב בשירה משותפת, את קטע "הנרות הללו", המובא במסכת סופרים. יש הבדלים דקים בנוסח בין המסורות השונות, אך כולם מכוונים לאמירה אחת: התייחסות ממשית לנרות שמולנו ולפעולת ההדלקה, ולקישורם לנסים ולנפלאות, לתשועות ולנחמות של החג.
בקהילות רבות, בעיקר ספרדיות, נהוג לומר לאחר מכן את מזמור ל בתהלים, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.
לאחר מכן שרים בקהילות רבות את הפיוט "מעוז צור", שמקורו אשכנזי אך לחניו רבים. הפיוט מתאר בשפה פיוטית את נס חנוכה, ובגרסתו הארוכה נסים רבים שהתרחשו לעם ישראל. במסורות שונות מושרים לעתים פיוטים נוספים כמו "יה הצל יונה", שתוכלו להאזין להם באתר.
לאחר ההדלקה נהגו המשפחות לשהות יחד, לעסוק בשיח ובלימוד, לאכול ממאכלי החג ולשחק.
בהקלטות שהעלינו יש גיוון רב, ופעפוע של לחנים ומנהגים מקבוצה זו לאחרת. לצד אלמנטים שנשמרים במסגרת המשפחתית, קיימים גם ההתחדשות והשינוי. האם זו האווירה הביתית שבה מבוצעת הדלקת הנרות שהפכה אותה למרחב שכזה? המפגש האנושי? האם המודל שהציבה מערכת החינוך הישראלית? דבר אחד בטוח: סדר זה ימשיך להיות אחד הטקסים החביבים על יהודים, להישמע ולהתפתח.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
