Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
קדיש לאתחדתא (קדיש הגדול) / אשכנז יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אָמֵן) בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא, וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנָא קַרְתָּא דִּי יְרוּשְלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכְלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא דִּי שְׁמַיָּא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵה וִיקָרֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. (בְּרִיךְ הואּ) לְעֵלָּא (בעשרת ימי תשובה: לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן) |
|
קדיש לאתחדתא נאמר בימינו בטקס סיום מסכת, בלוויה לאחר קבורת המת ובתשעה באב, ונוסחו שונה מאוד בין העדות השונות. הוא נקרא כך בשל התוספת "דהוא עתיד לאתחדתא" (=שהוא עתיד להתחדש) בתחילת הקדיש, ובמסורת אשכנז הוא מכונה "קדיש הגדול" בשל פתיחתו הרחבה השונה מהפתיחה המקובלת לקדיש. בעבר (ואף כיום במסורת תימן) שימש קדיש זה ללימוד תורה בציבור, ובימינו נשתמר בהקשר זה בקהילות אשכנז בטקס "סיום מסכת", שכן מנהג תפוצה זו, המשתלשל עוד מימי הראשונים, הוא לקיים סעודה חגיגית לציון סיום מסכת בתלמוד. מנהג זה הגיע גם לעדות הספרדים, אך רק בנוסח אשכנז הוקדש נוסח מיוחד של קדיש לאירוע זה, והוא נאמר בסוף טקס סיום המסכת על ידי התלמיד שעורך את הסיום (בדורות האחרונים גם לומדים ספרדים משתמשים בנוסח זה המופיע בדפוסי הגמרא). בעת הלוויה, לאחר קבורת המת, נאמר קדיש זה בפי האבלים או בפי גדול שבציבור (במסורת תימן). בעת הצער על המת אמירת הקדיש מהווה צידוק הדין והשבח שאנו נותנים לה' בשעה קשה זו מרמז על היותו דיין אמת ופועל צדק. בתחילת הקדיש מוסיפים תוספת שיש בה כדי לנחם את האבלים והציבור ולתת תקווה לעתיד, שבו יבולע המוות לנצח ויִמחה ה' דמעה מעל כל פנים, עתיד שבו העולם יתחדש, המתים יחיו והחיים ייוושעו. בנוסח הספרדים נוספת לקדיש פסקה הפותחת במילים "תתכלי חרבא". פסקה זו היא תפילה שיכלה המוות והרע בקרב עם ישראל ואמירתה ברורה לאור ההקשר שבו היא נאמרת. בנוסח תימן ישנה הרחבה של פסקה זו שעניינה דומה. היא חוזרת על עצמה שלוש פעמים (בפעם השלישית בשינוי מינורי) ומתחילה במילים "יתכלי מננא". קדיש נחמה זה משמש בקרב עדות הספרדים לנחם גם את אבלי ציון, והוא נאמר בפיהם בליל תשעה באב במקום קדיש תתקבל.
|
|
• יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא - יתגדל ויתקדש שמו הגדול. הנוסח מזכיר את תחילתה של ברכת גשמים הנזכרת בתלמוד הירושלמי: "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו" [=שאתה מפריד אותן זו מזו ולא מוריד עלינו מים בקילוח גדול שלא נוכל לעמוד בו] (ירושלמי ברכות, פ"ט ה"ב). • בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא (בנוסח תימן: דְהוּא עֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא) - ביטוי זה מתייחס לחידוש העולם בעתיד ורבו בו הפירושים. יש אומרים שהעולם ייחרב וייברא עולם חדש שכולו טוב, ללא עמל וללא יצר הרע, בו יחיו אלו שישובו בתחיית המתים; ויש סוברים שמדובר על ביאת המשיח, אז יהיה שפע רוחני וכלכלי ללא מלחמות בין עמים, אך הטבע לא יחדל ממנהגו. • וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא - האמונה בתחיית המתים היא מעיקרי היהדות. • וּלמִפרַק חַיַיָּא (בנוסח תימן) - להביא את החיים לעולם טוב יותר • וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא (בנוסח אשכנז וספרדי) - להביאם לחיי נצח בעולם הבא • הֵיכְלֵהּ - בית המקדש • פֻּלְחָנָא דִּי שְׁמַיָּא (בנוסח אשכנז וספרדי) - עבודת ה', עבודת הקרבנות בבית המקדש, בניגוד לעבודה הזרה. • פֻלחָנָא דִּי שְׁמֵיהּ (נוסח תימן) - עבודת הקרבנות בבית המקדש, שהיא עבודה לשמו של הקב"ה ולא לעבודה זרה. נוסח תשעה באב - ספרד ירושלים: • בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ - בעולם שברא כרצונו. • וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ - וימליך מלכותו. החוקרים מצביעים על קשר לשוני הדוק בין תחילת הקדיש (עד לשורה זו) לבין תפילה נוצרית ידועה וקדומה מאוד, דבר המצביע גם על עתיקותו של הקדיש. • וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ - ויצמיח ישועתו ויקרב את משיחו. משפט זה אינו נאמר בנוסח אשכנז ובנוסח יהודי איטליה. בנוסח תימן מוסיפים כאן את הבקשה "ויפרוק עמיה", שמשמעותה - ויפדה את עמו. • בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן ובְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל - בחייכם, וביומכם, ובחייהם של כל עם ישראל (כלומר, בזמן הזה ממש). • בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב - במהרה ובזמן קרוב. • וְאִמְרוּ אָמֵן - פניית אומר הקדיש לקהלו, להשיב אחריו באמירת 'אָמֵן'. למעשה, הקהל סומך לאמירת 'אָמֵן' גם את המשפט הבא, כפי שיבואר להלן. • תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא / יִתְכְּלֵי מִנָּנָא (נוסח ספרדי / נוסח תימן) - בעקבות מקרה המוות שבעטיו נאמר הקדיש, בקשה לעתיד שבו תכלה החרב וימחה ה' דמעה מעל כל פנים. • וּמַרְעִין בִּישִׁין (נוסח ספרדי) - שאר דברים רעים שגורמים צער בעולם. • וְיָתִיב קוּדשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּקוֹף רוּגְזַיהּ (נוסח תימן) - הביטוי המעשי להשבת חמתו הוא קץ הצרות. • יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא - יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. מיוסד על דברי דניאל: "עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא" [עונה דניאל ואומר: יהא שמו של האלהים מבורך מן העולם ועד העולם, שהחכמה והגבורה שלו היא] (דניאל ב, כ). ברכה מעין זו מופיעה במקרא גם בעברית, בספר תהלים: "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (קיג, ב). משפט זה נאמר הן בפי אומר הקדיש, הן בפי הקהל, אך ייתכן שבמקורו הוא נחצה לשניים - תחילתו נאמרה בידי אומר(י) הקדיש, וסופו בפי הקהל, כפי שמעידה הזכרתו הקדומה ביותר של המנהג, במדרש ההלכה התנאי ספרי לדברים: "ומנין לאומרים 'יהא שמו הגדול מבורך', שעונים אחריהם 'לעולם ולעולמי עולמים'? שנאמר: 'הבו גדל לאלהינו' (דברים לב, ג)". הדרשה מבוססת על הפסוק המלא (שם): "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ" - כלומר, כאשר אקרא בשם ה', הללו אותו (אך השוו לעומת זאת בבלי סוכה, לט ע"א). חז"ל הפליגו לדבר במעלת משפט זה, גרעינו של הקדיש, למשל באומרם: "העונה 'יהא שמיה רבא מברך', מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (בבלי ברכות, נז, א), וכן: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו, קורעין לו גזר דינו" (בבלי שבת, קיט, ב). • יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל - מילים קרובות זו לזו שמשמעותן אחת - שבח האל ותפארתו (וראו נוסח הברכה מן הירושלמי שהובאה למעלה). • שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - שמו של הקדוש ברוך הוא. חלק מן העדות עונות כאן "אָמֵן", ואחרות - "בְּרִיךְ הוּא", בחזרה על דברי אומר הקדיש. • לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא - למעלה (יותר) מכל הברכות והשירות, השבחות והנחמות הנאמרות בעולם. המילה 'נֶחָמָתָא' [נחמות] מהדקת את הקשר בין תפילת קדיש כשלעצמה ובין שימושה אצל האבלים. נוסח הטור כולו, ובעיקר מטבע הלשון 'לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא', מזכיר את האמור בנחמיה: "וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" (ט, ה). • יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא - פירוט הבקשות בפסקה זו מצטמצם ומתרחב בנוסחים השונים, וניכרת בה מגמת שליחי הציבור להוסיף תחנונים מליבם. • עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל - מי שמשכין שלום למעלה בעולמות העליונים, הוא ישכין שלום גם על הארץ, בקרב כל ישראל. למעשה, זו אינה אלא פרפראזה עברית על הנוסח הארמי שלפניה, ותוכנן זהה.
|
| Title |
קדיש הגדול (קדיש דאתחדתא) / אשכנז / אורי קרויזר |
|---|---|
| Tradition |
אשכנז - אשכנז כללי |
| Melodic tradition |
קדיש הגדול (קדיש דאתחדתא) / אשכנז |
| Scale |
כללי |
| Cycle of the Year |
לכל עת |
| Cycle of Life |
אבלות |
| Composer |
ללא מלחין ידוע |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
• יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא - יתגדל ויתקדש שמו הגדול. הנוסח מזכיר את תחילתה של ברכת גשמים הנזכרת בתלמוד הירושלמי: "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו" [=שאתה מפריד אותן זו מזו ולא מוריד עלינו מים בקילוח גדול שלא נוכל לעמוד בו] (ירושלמי ברכות, פ"ט ה"ב).
• בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא (בנוסח תימן: דְהוּא עֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא) - ביטוי זה מתייחס לחידוש העולם בעתיד ורבו בו הפירושים. יש אומרים שהעולם ייחרב וייברא עולם חדש שכולו טוב, ללא עמל וללא יצר הרע, בו יחיו אלו שישובו בתחיית המתים; ויש סוברים שמדובר על ביאת המשיח, אז יהיה שפע רוחני וכלכלי ללא מלחמות בין עמים, אך הטבע לא יחדל ממנהגו.
• וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא - האמונה בתחיית המתים היא מעיקרי היהדות.
• וּלמִפרַק חַיַיָּא (בנוסח תימן) - להביא את החיים לעולם טוב יותר
• וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא (בנוסח אשכנז וספרדי) - להביאם לחיי נצח בעולם הבא
• הֵיכְלֵהּ - בית המקדש
• פֻּלְחָנָא דִּי שְׁמַיָּא (בנוסח אשכנז וספרדי) - עבודת ה', עבודת הקרבנות בבית המקדש, בניגוד לעבודה הזרה.
• פֻלחָנָא דִּי שְׁמֵיהּ (נוסח תימן) - עבודת הקרבנות בבית המקדש, שהיא עבודה לשמו של הקב"ה ולא לעבודה זרה.
נוסח תשעה באב - ספרד ירושלים:
• בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ - בעולם שברא כרצונו.
• וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ - וימליך מלכותו. החוקרים מצביעים על קשר לשוני הדוק בין תחילת הקדיש (עד לשורה זו) לבין תפילה נוצרית ידועה וקדומה מאוד, דבר המצביע גם על עתיקותו של הקדיש.
• וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ - ויצמיח ישועתו ויקרב את משיחו. משפט זה אינו נאמר בנוסח אשכנז ובנוסח יהודי איטליה. בנוסח תימן מוסיפים כאן את הבקשה "ויפרוק עמיה", שמשמעותה - ויפדה את עמו.
• בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן ובְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל - בחייכם, וביומכם, ובחייהם של כל עם ישראל (כלומר, בזמן הזה ממש).
• בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב - במהרה ובזמן קרוב.
• וְאִמְרוּ אָמֵן - פניית אומר הקדיש לקהלו, להשיב אחריו באמירת 'אָמֵן'. למעשה, הקהל סומך לאמירת 'אָמֵן' גם את המשפט הבא, כפי שיבואר להלן.
• תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא / יִתְכְּלֵי מִנָּנָא (נוסח ספרדי / נוסח תימן) - בעקבות מקרה המוות שבעטיו נאמר הקדיש, בקשה לעתיד שבו תכלה החרב וימחה ה' דמעה מעל כל פנים.
• וּמַרְעִין בִּישִׁין (נוסח ספרדי) - שאר דברים רעים שגורמים צער בעולם.
• וְיָתִיב קוּדשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּקוֹף רוּגְזַיהּ (נוסח תימן) - הביטוי המעשי להשבת חמתו הוא קץ הצרות.
• יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא - יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. מיוסד על דברי דניאל: "עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא" [עונה דניאל ואומר: יהא שמו של האלהים מבורך מן העולם ועד העולם, שהחכמה והגבורה שלו היא] (דניאל ב, כ). ברכה מעין זו מופיעה במקרא גם בעברית, בספר תהלים: "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (קיג, ב). משפט זה נאמר הן בפי אומר הקדיש, הן בפי הקהל, אך ייתכן שבמקורו הוא נחצה לשניים - תחילתו נאמרה בידי אומר(י) הקדיש, וסופו בפי הקהל, כפי שמעידה הזכרתו הקדומה ביותר של המנהג, במדרש ההלכה התנאי ספרי לדברים: "ומנין לאומרים 'יהא שמו הגדול מבורך', שעונים אחריהם 'לעולם ולעולמי עולמים'? שנאמר: 'הבו גדל לאלהינו' (דברים לב, ג)". הדרשה מבוססת על הפסוק המלא (שם): "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ" - כלומר, כאשר אקרא בשם ה', הללו אותו (אך השוו לעומת זאת בבלי סוכה, לט ע"א). חז"ל הפליגו לדבר במעלת משפט זה, גרעינו של הקדיש, למשל באומרם: "העונה 'יהא שמיה רבא מברך', מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (בבלי ברכות, נז, א), וכן: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו, קורעין לו גזר דינו" (בבלי שבת, קיט, ב).
• יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל - מילים קרובות זו לזו שמשמעותן אחת - שבח האל ותפארתו (וראו נוסח הברכה מן הירושלמי שהובאה למעלה).
• שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - שמו של הקדוש ברוך הוא. חלק מן העדות עונות כאן "אָמֵן", ואחרות - "בְּרִיךְ הוּא", בחזרה על דברי אומר הקדיש.
• לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא - למעלה (יותר) מכל הברכות והשירות, השבחות והנחמות הנאמרות בעולם. המילה 'נֶחָמָתָא' [נחמות] מהדקת את הקשר בין תפילת קדיש כשלעצמה ובין שימושה אצל האבלים. נוסח הטור כולו, ובעיקר מטבע הלשון 'לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא', מזכיר את האמור בנחמיה: "וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" (ט, ה).
• יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא - פירוט הבקשות בפסקה זו מצטמצם ומתרחב בנוסחים השונים, וניכרת בה מגמת שליחי הציבור להוסיף תחנונים מליבם.
• עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל - מי שמשכין שלום למעלה בעולמות העליונים, הוא ישכין שלום גם על הארץ, בקרב כל ישראל. למעשה, זו אינה אלא פרפראזה עברית על הנוסח הארמי שלפניה, ותוכנן זהה.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
