Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
שאי קינה במגינה / סימן שמואל שְׂאִי קִינָה בִּמְגִנָה בַּת צִיּוֹן וְנוּדִי שְׁבִי דוּמָם כִּי נִשְׁמָם בֵּית מִקְדָּשִׁי וְהוֹדִי וְכִי נִפְלַל וְגָם צָלַל הָאִיתוֹן וּטְדִי בָּרַח דוֹדִי וּבָא שׁוֹדְדִי וְגַם גָּלָה כְבוֹדִי מִסְפֵּד מַר בְּיוֹם הֵמַר שַׁדַּי לִי אַגְדִּילָה וְאֶחְגֹּר שַׂק בְּיוֹם נָשַׁק שְׁבִיב אֵשׁ בְּבֵית הַתְּפִלָּה וְכִי חֻלָּל שֵׁם הֻלָּל וְגַם לִשְׁכַּת הַגּוֹלָה וְחָרַב מָחוֹז הַמָּעוֹז וְנִגְלָה בֵּית יְסוֹדִי בָּרַח דוֹדִי וּבָא שׁוֹדְדִי וְגַם גָּלָה כְבוֹדִי וְאֵשׁ מַטָּה לִי לִהֲטָה בִּמְקוֹם אֵשׁ אוֹכֶלֶת וְיוֹקֵד בֵּית הַמּוֹקֵד וְגַם אֶבֶן הַזּוֹחֶלֶת וְשָׁלַח אֵל לְגַבְרִיאֵל וְזָרַק אֵשׁ גַּחֶלֶת אֵשׁ עַמִּים הַזָּרִים קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית מוֹעֲדִי {{בָּרַח דוֹדִי וּבָא שׁוֹדְדִי}} {{וְגַם גָּלָה כְבוֹדִי}} {{אֵל קָרָא בְּיוֹם עֶבְרָה}} {{לְמִסְפֵּד בַּשָּׁמַיִם}} {{וּמַלְאָכִים בְּמַר בּוֹכִים}} {{מְחוֹפְפִים בִּכְנָפַיִם}} {{וּבָא אָב הֲמוֹן לְבֵית אַרְמוֹן}} {{וְיָדָיו עַל חֲלָצַיִם}} {{וְאָמַר אֲהָהּ וְעָנָה יָהּ}} {{בְּמֶרֶר מֶה לִידִידִי}} {{בָּרַח דוֹדִי וּבָא שׁוֹדְדִי}} {{וְגַם גָּלָה כְבוֹדִי}} {{לְמֶרְחַקִּים וְעַד שְׁחָקִים}} {{נִרְאֲתָה הַשַּׁלְהֶבֶת}} {{וּבָא מִשְׁמָר מוּל מִשְׁמָר}} {{וְעָלוּ רוּם מַעֲזֶבֶת}} {{וְלֹא נָסוּ לָאֵשׁ קָפְצוּ}} {{וְנִצְרְבוּ בָהּ צָרֶבֶת}} {{מְתֵי כֹהֲנִים וְהֵם שְׁמוֹנִים אֶלֶף מְתֵי סוֹדִי}} {{בָּרַח דוֹדִי וּבָא שׁוֹדְדִי}} {{וְגַם גָּלָה כְבוֹדִי}} {{וּבִי הֵעִיר יַד שֵׂעִיר}} {{בְּיוֹם זֶה עָלַי חַרְבּוֹ}} {{וְבָא בִיתֵּר וְשָׁם בִּתֵּר}} {{אַרְבַּע מֵאוֹת רִבּוֹא}} {{וְקוֹל אִישׁ תָּם בְּעָב נִסְתָּם}} {{מִלְּפְנֵי אֵל לָבוֹא}} {{הִכּוּנִי פְּצָעוּנִי}} {{וְגַם נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי}} {{בָּרַח דוֹדִי וּבָא שׁוֹדְדִי}} {{וְגַם גָּלָה כְבוֹדִי}} {{וּבְיוֹם קְרָב נָסוּ לְעֲרָב}} {{שְׁמוֹנִים אֶלֶף פְּרָחִים}} {{שׁוֹקְקִים לְמֵי מַשְׁקִים}} {{וְהֶאֱכִילוּם מְלוּחִים}} {{תָּלוּ עַיִן אֱלֵי יַיִן}} {{וְהֵמָּה נֹאדוֹת נְפוּחִים}} {{וְאֵין מְנַחֵם וְאֵין מְרַחֵם}} {{וְאֵין מְקַבֵּץ לִנְדוּדִי}} {{בָּרַח דוֹדִי וּבָא שׁוֹדְדִי}} {{וְגַם גָּלָה כְבוֹדִי}} {{זְכוֹר ה' לְכָל מְעַנַּי}} {{וְהָשֵׁב לָהֶם גְּמוּלָם}} {{וְחִישׁ יֶשַׁע לְעָם נוֹשָׁע}} {{וּשְׁבוֹר מוֹטוֹת עֻלָּם}} {{וְהַמְּקוֹנֵן יִתְרוֹנֵן}} {{הַשִּׁיר כִּימֵי עוֹלָם}} {{וְאָז נָשִׁיר בְּבֵית הַשִּׁיר}} {{זֶה רֵעִי וְזֶה דוֹדִי}} |
|
קינה הנאמרת בתפילת שחרית של תשעה באב קהילות הספרדיות. המחבר ידוע לנו רק בשמו הפרטי, שמואל, העולה מן האקרוסטיכון. המשורר מצייר באופן קודר ומוחשי את שאירע בתשעה באב ומקונן על החורבן והגלות כמו אירעו המאורעות הנוראים בימיו הוא. כמו כל הקינות, גם קינה זו נאמרת בישיבה על הקרקע, כשבהתאם למנהג האבלות של תשעה באב, ארון הקודש הוא ללא פרוכת וקישוטים והתאורה עמומה וקודרת. החזן או אחד המתפללים שר כל בית בנעימת קינה והקהל עונה בפזמון החוזר - בָּרַח דוֹדִי וּבָא שׁוֹדְדִי וְגַם גָּלָה כְבוֹדִי. |
| • שְׂאִי קִינָה – המשורר פונה אל השכינה ואל ציון, ומבקש ממנה שתשא קינה, על אודות השבר והחורבן. • בִּמְגִנָה – בשברון לב. עפ"י איכה, ג, ה: תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם. • וְנוּדִי – הניעי ראשך בצער על החורבן. • נִשְׁמַָּם – נעשה שמם. • נִפְלַַּל – נפל. • צָלַל – חרב, ירד לטמיון, כאבן שצללה במצולות. • הָאִיתוֹן וּטְדִי – שמות שערים בבית המקדש. • בָּרַח דוֹדִי – האל "ברח" מציון, ושכינתו גלתה. עפ"י שיר השירים ח, יד: בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים. • שׁוֹדְדִי – אויבי, שהחריב את בית המקדש, בזז את אוצרותיו והגלה אותי. • גָּלָה כְבוֹדִי – גלה כבודו של האל ושכינתו. הביטוי מוזכר בין היתר בשמואל א ד, כב, שם מתבטאת כלתו של עלי הכהן בצער לאחר מותו של עלי והארון שנלקח ע"י האויב: וַתֹּאמֶר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. • מִסְפֵּד מַר – עפ"י הפסוק ביחזקאל כז, לא, המתייחס לחורבן: וְהִקְרִיחוּ אֵלַיִךְ קָרְחָה וְחָגְרוּ שַׂקִּים וּבָכוּ אֵלַיִךְ בְּמַר נֶפֶשׁ מִסְפֵּד מָר. • בְּיוֹם הֵמַר שַׁדַּי לִי – ביום תשעה באב, שלאורך ההיסטוריה אירעו בו טרגדיות רבות לעם ישראל, מלבד חורבן בית ראשון ושני. המשורר משתמש כאן במילים אותן אומרת נעמי במגילת רות (א, כ): וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד. • אַגְדִּילָה – ארבה במספד ובבכי. • וְאֶחְגֹּר שַׂק – חגירת השק, כסמל לאבלות, מופיעה מספר פעמים במקרא, כמו למשל בירמיהו ו, כו: בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ. • בְּיוֹם נָשַׁק שְׁבִיב אֵשׁ – ביום בו הוצת בית המקדש. נשק הן במובן של בער והן מלשון נשיקה, המדמה את התלקחות ניצוץ האש. הביטוי "שביב אש" מוזכר באיוב יח, ה: גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְלֹא יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ. • וְכִי חֻלַּל שֵׁם הֻלָּל – שם ה' הנכבד, המהולל, חולל. • וְגַם לִשְׁכַּת הַגּוֹלָה – אחת מהלשכות שהיו בבית המקדש. כמתואר במסכת יומא יט, ע"א: "לשכת הגולה שם היה בור הגולה והגלגל נתון עליו ומשם מספיקין מים לכל העזרה". • וְחָרַב מָחוֹז הַמָּעוֹז – חרב בית המקדש. • וְאֵשׁ מַטָּה לִי לִהֲטָה – אש של מטה, מעשה ידי אדם, אש זרה שאיננה משל ה'. יתכן גם שהמשורר רומז פה גם לאש הגיהנום, הבאה מן השאול. • בִּמְקוֹם אֵשׁ אוֹכֶלֶת – במקום האש שהיתה יורדת מן השמים ואוכלת את הקרבנות. • וְיוֹקֵד בֵּית הַמּוֹקֵד – בית המוקד, שהיה בבית המקדש, גם הוא נשרף. בית המוקד נקרא כך על שום המדורה שהיתה במרכזו, ואשר שימשה את הכהנים שהיו ישנים שם. • וְגַם אֶבֶן הַזּוֹחֶלֶת – הביטוי אבן הזוחלת, נזכר בצורה יחידאית במקרא במלכים א א, ט: וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל. הכוונה ככל הנראה לאבן שהיתה מצויה סמוך לבית המקדש, בעין רוגל למטה בגיא, ושמי השילוח היו עוברים תחתיה. זו היתה כנראה אבן משמעותית בגודלה, שהיו יכולים לצפות מעליה על בית המקדש. וכך מפרש המצודת ציון פסוק זה: "אבן הזוחלת. נקרא כן על שם שהיו המים זוחלין ונגרין סמוך לה". • וְשָׁלַח אֵל לְגַבְרִיאֵל – עפ"י המדרש, שריפת המקדש החלה ע"י המלאך גבריאל, כמתואר במדרש תנחומא (תזריע, סימן ט): "...וכן אתה מוצא כשבאו אותן חמשה מלאכי חבלה להחריב את ירושלים נשתלח גבריאל עמהם, ככתוב, 'וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים וּזְרֹק עַל הָעִיר' [יחזקאל י, ב]. אמר לו הקב"ה לגבריאל, מלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר. בא גבריאל ועמד אצל האופן. אמר לו הכרוב, מה אתה מבקש. אמר לו, כך וכך ציוני הקב"ה. אמר לו, טול. אמר לו, תן אתה בידי. מיד, 'וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים' [שם י, ז]. ואמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי, אלמלא לא נצטננו הגחלים מיד של כרוב לידו של גבריאל, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ולא רצה הקב"ה לעשות הרעה על ידי עצמו, אלא על ידי מלאך"... המדרש הזה, כמדרשים רבים אחרים, מבטא את התפיסה שלא האויבים הם שהחריבו ושרפו את היכלנו, אלא מאת ה' יצא הדבר (וראו גם פסיקתא רבתי, פרשה כו). • בְּבֵית מוֹעֲדִי – בית המקדש, אשר שם האל ועם ישראל נועדים זה עם זה. כנאמר בשמות כה,כב: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים... • בְּיוֹם עֶבְרָה – ביום זעם וצרה. עברה מלשון כעס. כמו שמתואר בצפניה א, טו, לגבי יום ה' הגדול והנורא: יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל. • וּמַלְאָכִים בְּמַר בּוֹכִים – לפי המדרש המופיע במסכת חגיגה ה, ע"ב, שם מתואר כיצד הגיבה פמליא של מעלה ואפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו לחורבן: "והא כתיב [ישעיהו כב, יב] 'וַיִּקְרָא אֲדֹנָי אלוקים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק'. שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בכו שנאמר [ישעיהו לג, ז]: הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן'". • מְחוֹפְפִים בִּכְנָפַיִם – מכסים על עצמם בכנפיהם, כחופה המסוככת על החתן והכלה. • וּבָא אָב הֲמוֹן – אברהם אבינו, המכונה אב המון גויים בבראשית יז, ה: וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. • לְבֵית אַרְמוֹן – לבית המקדש. המשורר מכוון כאן למדרש במסכת מנחות נג, ע"ב, המבוסס על הפסוק בירמיהו, יא, טו: מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי. המדרש מתאר כיצד בא אברהם אבינו אצל הקב"ה וניסה ללמד זכות על בניו כפי שעשה לגבי סדום, אך כל סנגוריה שניסה ללמד עליהם נדחתה, כיון שעברו על הכל: "א"ר יצחק בשעה שחרב בית המקדש מְצָאוֹ הקב"ה לאברהם שהיה עומד בבית המקדש. אמר לו [הקב"ה לאברהם], 'מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי'? אמר לו [אברהם לקב"ה], על עסקי בָּני באתי. אמר לו, בניך חטאו וגלו. אמר לו, שמא בשוגג חטאו? אמר לו 'עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה'. אמר לו, שמא מיעוטן חטאו? אמר לו, הָרַבִּים. [אמר לו], היה לך לזכור ברית מילה. אמר לו, 'וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ'. אמר לו, שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה? אמר לו (ירמיהו יא) 'כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי'. מיד הניח [אברהם] ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר לו, שמא חס ושלום אין להם תקנה? יצתה בת קול ואמרה לו, 'זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ' (ירמיהו יא, טז). מה זית זו אחריתו בסופו אף ישראל אחריתן בסופן". • וְיָדָיו עַל חֲלָצַיִם – רמז למצוות ברית המילה הקשורה קשר הדוק לאברהם אבינו (הראשון שנצטווה על המילה) ואשר בעזרתה ניסה ללמד זכות על בניו. • וְעָנָה יָהּ בְּמֶרֶר מֶה לִידִידִי – הקב"ה כביכול פונה במרירות לאברהם ושואל אותו לשם מה בא, כפי שמתואר במדרש שהובא לעיל, המבוסס על הפסוק בירמיהו (יא, טו): מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי. • וּבָא מִשְׁמָר מוּל מִשְׁמָר – חילות הרומאים מול משמר הכוהנים ששירתו בשעת החורבן. המדרש (תענית כט, ע"א), מגולל את סופם הטרגי של אותם כהנים: "תנו רבנן, משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידן ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: רבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים, יהיו מפתחות מסורות לך. וזרקום כלפי מעלה ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם והם קפצו ונפלו לתוך האוּר. ועליהן קונן ישעיהו הנביא [ישעיהו כב, א–ב]: 'מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת: 'תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה'". • וְעָלוּ רוּם מַעֲזֶבֶת – עלו אל ראש הגג, כפי שתואר במדרש לעיל. מעזיבה בלשון חכמים הוא גג (ראו משנה סוכה פרק א, משנה ז). • לָאֵשׁ קָפְצוּ – כמתואר במדרש שהובא לעיל. • וְהֵם שְׁמוֹנִים אֶלֶף – מספרם של אותם פרחי הכהונה שקפצו לאש, היה שמונים אלף, כמתואר בירושלמי תענית כה, ע"א: "אמר רבי יוחנן, שמונים אלף פרחי כהנה ברחו להם לתוך קלתותים של בית המקדש וכולהם נשרפו". • מְתֵי סוֹדִי – אנשי סודי, הכהנים, הבאים בסוד ה'. הביטוי מופיע באיוב (יט, יט): תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי וְזֶה אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ בִי. כאן משחק המשורר במשחק מילים ומצלול, כאשר המילה מתי משמשת כמובן גם במשמעות של מוות. • וּבִי הֵעִיר יַד שֵׂעִיר – הקב"ה שילח בי את יד שעיר, היא מלכות רומי, שמלכה אדריאנוס קיסר ביצע טבח המוני בביתר, בט' באב של שנת 135 לספירה, לאחר מרד בר כוכבא. • וְבָא בִיתֵּר – העיר ביתר, שם ארע המעשה שהוא מפרט בהמשך: • וְשָׁם בִּתֵּר – קרע לגזרים בחרב ובמיתות משונות. • אַרְבַּע מֵאוֹת רִבּוֹא – בירושלמי תענית כד, ע"א מובא כך: "א"ר יוחנן, קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא". מספר ההרוגים בביתר אינו ברור אולם לפי המקורות בוצע שם טבח המוני ואכזרי ברבבות יהודים. • וְקוֹל אִישׁ תָּם – זהו יעקב אבינו שעליו נאמר שהיה איש תם יושב אהלים (בראשית כה, כז). • בְּעָב נִסְתָּם מִלְּפְנֵי אֵל לָבוֹא – הענן כיסה ומנע בעד קול תפילתו של יעקב להגיע אל ה'. המשורר משתמש כאן בדימוי המופיע במגילת איכה (ג, מד), שם קובל הנביא ירמיהו על כך שהאל מנע וחסם מהתפילות לעבור אליו: סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה. בדומה לכך, משאיל המשורר את המדרש בדבר קולו של יעקב אבינו, לאחר ההרג בביתר. וכך כתוב בירושלמי תענית כד, ע"א: "הקול קול יעקב והידים ידי עשו – קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר". • הִכּוּנִי פְּצָעוּנִי וְגַם נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי – שיבוץ משיר השירים ה, ז: מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. רש"י מפרש פסוק זה כמתייחס לנבוכדנצר וחילותיו אשר נשאו את הרדיד, הוא בית המקדש ואוצרותיו. • נָסוּ לְעֲרָב – לישמעאלים. • שְׁמוֹנִים אֶלֶף פְּרָחִים – שמונים אלף פרחי כהונה. • שׁוֹקְקִים לְמֵי מַשְׁקִים – משתוקקים למים לרוות את צמאונם. סיפור המעשה אליו מכוון המשורר בבית זה, מופיע בירושלמי תענית כה, ע"א, שם מסופר כיצד רומו ועונו אותם פרחי כהונה, אשר ברחו לישמעאלים בתקוה שאלו יסייעו בידם וירוו את צמאונם הממושך. אך תחת זו רומו, הגישו בפניהם תחילה מליחים שהגבירו את צמאונם ולאחר מכן נאדות נפוחים שבמקום מים, היו מלאים באויר, והם נחנקו ומתו בצמא. וזו לשונה של הגמרא: "א"ר יוחנן, שמונים אלף פירחי כהונה תוך חיילותיו של נבוכדנצר והלכו להן אצל ישמעאלים, אמרון לון, הבו לן נישתי דאנן צחיי [תנו לנו לשתות שאנו צמאים]. הביאו לפניהן מיני מלוחים ונודות נפוחות. אמרון לון, אכלון ואתון שתיי [אכלו ואחר שתו]. וכיון דהוה חד מינהון שרי זיקא ויהיב ליה גו פומיה הוה רוחא נפק והוה חנק ליה [כיוון שהתיר אחד מהם את הרוח והכניסו לתוך פיו יצאה הרוח וחנקה אותו]". • וְאֵין מְקַבֵּץ לִנְדוּדִי – המשורר בוחר לסיים את הקינה בנימה פסימית, המסמלת את מרירות הגלות והחורבן והנשענת על הפסוק בירמיהו מט, ה: הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד... מִכָּל סְבִיבָיִךְ וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד. • זְכוֹר ה' לְכָל מְעַנַּי וְהָשֵׁב לָהֶם גְּמוּלָם – קריאה לגמול לאויב כגמולו על מה שעוללו לעם ישראל, קריאה המהדהדת את מזמור תהלים קלז, מזמור החורבן: זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ... • וְחִישׁ יֶשַׁע לְעָם נוֹשָׁע – הושע במהרה את עמך, אותו כבר הושעת בעבר. • וּשְׁבוֹר מוֹטוֹת עֻלָּם – שחרר אותם מעול הגלות ושלטון האומות, שהוא כעול על צוארם, כפי דברי ה' לעם ישראל (ויקרא כו יג): אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. וכן בנבואת הנחמה של יחזקאל (לד, כז): וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ וְהָיוּ עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּשִׁבְרִי אֶת מֹטוֹת עֻלָּם וְהִצַּלְתִּים מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם. • וְהַמְּקוֹנֵן יִתְרוֹנֵן הַשִּׁיר כִּימֵי עוֹלָם – במקום לקונן יישמעו קולות שירה ושמחה כפי שהיה בשנים קדמוניות, כאשר בית המקדש עמד על תלו. • זֶה רֵעִי וְזֶה דוֹדִי – הקב"ה, לו נשיר שירים. השיבוץ משיר השירים (ה, טז), שם מתואר הדוד, הקב"ה: חִכּוֹ, מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם. |
| Title |
שאי קינה במגינה / לוב / משה מכלוף |
|---|---|
| Tradition |
ספרדים צפון אפריקה - לוב |
| Melodic tradition |
שאי קינה במגינה / לוב |
| מאפייני הקלטה -eng |
הקלטת שדה |
| Scale |
כללי |
| Cycle of the Year |
לכל עת |
| Composer |
ללא מלחין ידוע |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
