נוריאל חסיד – בונה ומזמר

לכל הקלטות נוריאל חסיד באתר הפיוט והתפילה

נוריאל חסיד נולד בעיר אצפהאן שבאיראן. את השפה העברית, החומשים וסידור התפילה למד בבית הספר "אליאנס" (כל ישראל חברים) שהוקם בעירו ב־1901. את נעימות התפילה למד בבית הכנסת "מוֹלָא יצחק" (בית כנסת על שם הרב יצחק או שייסד הרב יצחק) שבו נהג להתפלל דרך קבע. במיוחד שבה את לבו קולו הנעים של אחד מהמתפללים, גם הוא בשם יצחק, שנהג להתפלל ברגש רב. מר חסיד נהג לשבת לידו ולהאזין היטב לנעימותיו, במטרה לקלוט אותן.

גם היום, בהיותו איש עסקים וקבלן ידוע, שומר נוריאל על חיבור למוזיקה – הן כחזן בבית כנסת, הן כפייטן חובב והן כמוזיקאי לעת מצוא.

על עלייתו לירושלים, בגיל שבע עשרה, הוא מספר:

"עלינו לארץ בשנת 1962 ושמו אותנו באזבסטונים, מקום לעולים חדשים. הסתכלנו מסביב וראינו מכולת, בית ספר, כל מיני דברים, אבל היה חסר דבר אחד – בית כנסת. ומבחינתנו, בלי ית כנסת אי אפשר. יום אחד לקח ציון אחי הגדול, ה' ישמור עליו, טורייה, ואני לקחתי מעדר. מצאנו שטח ריק והתחלנו לחפור. אנשים באו, ראו ושאלו מה אנחנו עושים. אמרנו שבעזרת השם אנחנו חושבים לעשות בית כנסת. היו כאלו שלא ראו זאת בעין יפה. אבל היו כאלו שבאו והתעניינו ואמרו: איזה יופי, במה אנחנו יכולים לעזור. הגיעו עוד ועוד אנשים ואנחנו לאט לאט בנינו את בית הכנסת.

אם היו לנו שישה–שבעה שקלים היינו קונים שק מלט אחד. עם השק הזה היינו מגיעים למרכז בית הכנסת הנבנה, וכל השכונה ידעה שהיום הגיע שק מלט, והשמחה הייתה גדולה מאוד. כולם שמו בסירים הפרטיים שלהם חול וחצץ שהיו מפוזרים בשכונה (שהייתה אז בבנייה), ערבבנו עם שק המלט, היינו מכינים בטון, שרים ורוקדים ושמחים. בונים עוד קטע, עוד קטע ועוד שורה. החוויה הייתה מדהימה. כל השכונה הייתה מאוחדת בשעות האלה במקום הזה.

הייתה אישה מרוקאית אחת נחמדה מאוד שכל ערב הייתה אופה לחם בתנור שהיה לה. כל אחד היה מביא דבש, גבינה או חמאה, והיינו מורחים את זה בלחם שלה ואוכלים. זה היה טעים לאין ערוך. היינו עובדים, אנשים היו מביאים תה, קפה, מה שהיה בידם. לא יכולנו ללכת לישון מרוב שמחה.

בנינו את בית הכנסת ברוך השם בהדרגה, והיינו מתפללים בתוכו תוך כדי שנבנה. לא היה חשוב לנו אם יש קירות או תקרה. על ספר התורה הקפדנו. היינו מעבירים אותו לאחד הבתים, ורק בשבתות היינו מביאים אותו לבית הכנסת.

את רוב התפילות שרנו בסגנון אספהאן, אבל נתנו מקום לכולם, מרוקאים, כורדים ועוד.

אם מישהו יבקר באזבסטונים בשכונה הזו יראו שהרסו את כל המבנים מן העבר, אבל מבנה אחד נשאר עומד: המבנה של בית הכנסת."

ד"ר נתנאל כהן, מוזיקולוג, מרכז את תחום המוזיקה באתר הפיוט והתפילה.