Sign in with Google
Sign in with Facebook
אהבתה של תרזה די-מון
גל, נירה | [1970]
Language:
שפה נוכחית
אהבתה של תרזה די-מון
Enlarge text Shrink text- Commercial recording
-
מתוך אלבום:
- פסטיבל הזמר תש"ל
- ישראל : הד ארצי
- [1970] Creators:
- בראון, יחזקאל (מלחין);
- גולדברג, לאה (מחבר)
Play songs in order
Part 1
Part 2
- Part 1
-
01.
פתאום עכשיו פתאום היום
-
02.
רבי עקיבא
-
03.
ילדות
-
04.
כוכבים בדלי
-
05.
שמלת כלולות
-
06.
מים לדוד
- Part 2
-
01.
אהבתה של תרזה די-מון
-
02.
בעיר הזו שלום
-
03.
אהבת קיץ
-
04.
תרזה יפה
-
05.
אם תבקשי
-
06.
ילד איננו ילד
Play songs in order
| מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָאוֹתוֹ הַגַּן נִשְׁקָף, אוֹתוֹ הַנּוֹף,וְיוֹם תָּמִים מֻתָּר לִי לֶאֱהֹבאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִטְּפָה עֵינְךָ.מוּל חַלּוֹנְךָ וְגַם מוּל חַלּוֹנִיבַּלַּיְלָה שָּׁר אוֹתוֹ זָמִיר עַצְמוֹ,וְעֵת יַרְטִיט לִבְּךָ בַּחֲלוֹמוֹאֵעוֹר וְאַאֲזִין לוֹ גַּם אֲנִי.הָאורֶן הַזָּקֵן, שֶׁבּוֹ כָּל מַחַטאֶת מַבָּטְךָ נוֹשֵׂאת כְּטַל טָהוֹר,עִם בֹּקֶר יְקַדְּמֵנִי בִּבְרָכָה -דְּבָרִים רַבִּים מְאד אָהַבְנוּ יַחַד,אַךְ לֹא זָרַח בְּאֶשְׁנַבְּךָ הָאוֹרעֵת בְּדִידוּתִי נָגְעָה בִּבְדִידוּתְךָ. |
|
"אהבתה של תרזה דימון" הוא שיר שכתבה לאה גולדברג. את השיר הלחינה לראושנה נורית הירש וביצעה הזמרת אילנית בפסטיבל הזמר של שנת תש"ל (1970). "אהבתה של תרזה די-מון" היה השם שנתנה גולדברג למחזור שירים שלם, ובו 12 שירים, שרובם פורסמו בשנת 1952. השירים לא היו "סתם" שירים; גולדברג הגבילה את עצמה לסוגת הסונֶטה, וכל 12 השירים בנויים במבנה זה. לכולם 14 שורות, שני בתים של ארבע שורות ושני בתים של שלוש שורות, ואת כולם חרזה גולדברג ביד אמן במשקל פנטמטר יאמבי, המשקל המוכר ממחזותיו של שייקספיר. גולדברג סיפרה שתרזה די-מון (Du-Mont, בצרפתית: מן ההר) הייתה אצילה צרפתיה שחיה בסוף המאה ה-16 סמוך לעיר אביניון שבצרפת. כשדימון הייתה כבת 40 (גילה של גולדברג בעת פרסום השירים), התאהבה בצעיר איטלקי שהגיע לביתה לחנך את ילדיה, וכתבה לו כמה עשרות שירים (שנשמרו במגירה). כשהגיעה שעתו של האיטלקי הכובש לעזוב, שרפה תרזה די-מון את כל השירים הללו, והיא בעצמה הצטרפה למנזר. "זכר שיריה נשאר רק כאגדה בפני בני דורה", כתבה גולדברג בתוספת לשירים. על פי גולדברג, היא כתבה את השירים כמחווה לאותה אצילה נשכחת ולרגשותיה. כשנחשפו יומניה של גולדברג, התגלה שתרזה די-מון לא הייתה ולא נבראה. גולדברג בדתה מליבה את הסיפור. את ההשראה לשירים קיבלה לאה גולדברג ממי שהיה ככל הנראה מושא אהבתה באותה תקופה שבה הם פורסמו: מורה לצרפתית מחיפה בשם ז'אק אדו. את אדו פגשה גולדברג לראשונה ב-1951, אז הגיעה לריאיון בתחנת הרדיו בשפה הצרפתית שבה עבד אדו. משם התפתח הקשר ביניהם, והם נהגו לשוחח על ספרים ולעיתים לטייל יחד. היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות, עד שבקיץ 1954 החליט אדו לעזוב את ישראל ולחזור ללוזאן. |
| Title |
אהבתה של תרזה די-מון |
|---|---|
| Performer |
אילנית |
| From |
פסטיבל הזמר תש"ל |
| Record Company |
ישראל : הד ארצי |
| Creation Date |
[1970] |
| Creators |
בראון, יחזקאל 1922-2014 (מלחין) אילנית (מבצע) גולדברג, לאה 1911-1970 (מחבר) |
| Language |
heb |
| System Number |
997009938785705171 |
תנאי השימוש:
Prohibition of copying
It may be prohibited to copy and use of the item for purposes of reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, including digital or analog media, without prior agreement of the copyright owner and/or the owner of the collection.
To check the use of an item, please complete the Inquiry for Copyright form.
Additional information: The item may be subject to copyright and/or terms of agreement.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, contact us using the Inquiry for Copyright form.
MARC RECORDS
About
-
"אהבתה של תרזה דימון" הוא שיר שכתבה לאה גולדברג. את השיר הלחינה לראושנה נורית הירש וביצעה הזמרת אילנית בפסטיבל הזמר של שנת תש"ל (1970).
"אהבתה של תרזה די-מון" היה השם שנתנה גולדברג למחזור שירים שלם, ובו 12 שירים, שרובם פורסמו בשנת 1952. השירים לא היו "סתם" שירים
גולדברג הגבילה את עצמה לסוגת הסונֶטה, וכל 12 השירים בנויים במבנה זה. לכולם 14 שורות, שני בתים של ארבע שורות ושני בתים של שלוש שורות, ואת כולם חרזה גולדברג ביד אמן במשקל פנטמטר יאמבי, המשקל המוכר ממחזותיו של שייקספיר.
גולדברג סיפרה שתרזה די-מון (Du-Mont, בצרפתית: מן ההר) הייתה אצילה צרפתיה שחיה בסוף המאה ה-16 סמוך לעיר אביניון שבצרפת. כשדימון הייתה כבת 40 (גילה של גולדברג בעת פרסום השירים), התאהבה בצעיר איטלקי שהגיע לביתה לחנך את ילדיה, וכתבה לו כמה עשרות שירים (שנשמרו במגירה). כשהגיעה שעתו של האיטלקי הכובש לעזוב, שרפה תרזה די-מון את כל השירים הללו, והיא בעצמה הצטרפה למנזר. "זכר שיריה נשאר רק כאגדה בפני בני דורה", כתבה גולדברג בתוספת לשירים. על פי גולדברג, היא כתבה את השירים כמחווה לאותה אצילה נשכחת ולרגשותיה.
כשנחשפו יומניה של גולדברג, התגלה שתרזה די-מון לא הייתה ולא נבראה. גולדברג בדתה מליבה את הסיפור. את ההשראה לשירים קיבלה לאה גולדברג ממי שהיה ככל הנראה מושא אהבתה באותה תקופה שבה הם פורסמו: מורה לצרפתית מחיפה בשם ז'אק אדו. את אדו פגשה גולדברג לראשונה ב-1951, אז הגיעה לריאיון בתחנת הרדיו בשפה הצרפתית שבה עבד אדו. משם התפתח הקשר ביניהם, והם נהגו לשוחח על ספרים ולעיתים לטייל יחד. היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות, עד שבקיץ 1954 החליט אדו לעזוב את ישראל ולחזור ללוזאן.
Have more information? Found a mistake?
More perormances
אהבתה של תרזה די-מון
גל, נירה
אהבתה של תרזה די-מון
פרגמן, אלון
