לילה בעולם, הכל נרדם, אימי נמה, ישן גם אביהמחשב נרדם, האם טי וי נדם, ערים רק אני ולבביפותח רדיו ומיד סוגר, המוזיקה מזמן יצאה מדעתהוהדמיון זורק אותי לזמן אחראל המדבר, אל השממהתופסת בידי, היא ואומרת לי: "אתה תראה, העתיד הוא מזהירובמקום הזה שאתה ואני עומדים, יבוא היום וכאן תקום עיר""הו, איזה לב תמים", אני חושב לעצמילוקח את ידה בידיואז הכל נמוג, והחלום שלה הופך סיוט בעולמיהו, ארצי שלי, מולדתי,הנה אני מתפכחחלומות של הילדות, תעזבו אותי,אני סתם מתגעגעומחר כמו אתמול בים הבטון אמצא את עצמי מתעוררואתפלל חזק לאלוהים שהים לא יהיה סועריצאנו אט, הרוח מן הים ליטף את שערההשמש שקעה, וצמתה ירדה מהכתף, אבל בחניה שכחתי את שמההזיכרון כואב, אך השלום קרב, אולי בסוף באמת יהיה טובאפילו שהמלך המשיח מת, האמונה היא חומר טובהו, ארצי שלי, מולדתי,הנה אני מתפכחחלומות של הילדות, תעזבו אותי,אני סתם מתגעגעומחר כמו אתמול בים הבטון אמצא את עצמי מתעוררואתפלל חזק לאלוהים שהים לא יהיה סוער
|