צריבה

אין זה ספר על ברנר וגם לא על שירה, אלא על החיבור שבין ספרות לחיים, על המגע שבין ספרות למציאות. באמצעות השירים על דמותו ויצירתו של ברנר מתבלטים יחסי הגומלין שבין הספרות המושפעת מן המציאות ובה בשעה משפיעה עליה. זהו ספר על נוכחותו של ברנר בעולמם של משוררים שהושפעו ממנו, ובאמצעותו הביעו את עצמם ואת דורם בשירתם. אשו של ברנר נגעה בהם והותירה צריבה בנפשם. הם הפנימו את מורשתו והוא נעשה חלק מזהותם ואחד ממקורות השראתם. ברנר שהיה למיתוס, נעשה חלק ממערכת המיתוסים המצויה בתשתית ההוויה הארץ-ישראלית והישראלית. ההיזקקות אליו כמו גם ההתרחקות ממנו, צמודות להתרחשויות ההיסטוריות, ואלה משפיעות על הזיקה האישית של כל יוצר אליו. ; דמותו של ברנר היא אחד היסודות היציבים בתרבות העברית והישראלית. באמצעותו נבנתה ונבנית מחדש הזהות הלאומית המשותפת, תוך פירוק מרכיביה האישיים, הספרותיים והמיתיים וחיבורם מחדש. דמותו איחדה ומאחדת את הפלגים השונים בעם, של תנועת העבודה כמו גם של המחנה הרביזיוניסטי לגלגוליהם השונים. משוררים המשתייכים לתנועות פוליטיות שונות ראו ורואים בו מקור השראה אישי ופוליטי. כל אחד מצא בו את מה שחיפש. חשיבותו ועוצמתו מקובלות על בעלי דעות שונות ומנוגדות, ומעבר לכל חילוקי הדעות העמוקים שחצו וחוצים את העם. מעמדו זה מסייע לגיבוש הזיכרון הקולקטיבי והתודעה המשותפת של העם. ; המחקר עוקב אחר למעלה מששים שירי-הדיוקן-הברנריים, שהתפרסמו מאז הירצחו בראשית שנות העשרים (ניסן תרפ"א) ועד לחתימת הסכם העקרונות עם הפלשתינאים (בתחילת שנת תשנ"ד). על רקע ההתפתחות ההיסטורית שעבר שיר-הדיוקן בכלל, מציג המחקר את ההתפתחות שעברו שירי-הדיוקן-הברנריים, מן ההמנונים ההרואיים שנהפכו ברבות השנים לסיסמאות, ועד לשירים האישיים, המורכבים והמופנמים, שלא איבדו את זיקתם החברתית, גם בשנים האחרונות. המחקר מציג שירת-תמיד זו בהקשריה ההיסטוריים, החברתיים, האידיאולוגיים, הביוגראפיים והפואטיים, ומצביע על מאורעות כל תקופת ורוחה כמסגרת, שבתוכה פעל כל משורר מתוך חירות היוצר. חלקו השני של הספר הוא אנתולוגיה מקיפה של שירים אלה. הספר כולל ציורים בצבע ובשחור לבן שציירו ציירים שונים את ברנר.