Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
השכבה לאיש טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע. אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא, וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד. יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. אֵל מָלֵא רַחֲמִים הוּא יִתְמַלֵּא בְּרַחֲמִים עַל נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַנִּפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם יִצְחָק בֶּן רִבְקָה. רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ בְגַן עֵדֶן, דְּאִתְפְּטַר מִן עָלְמָא הָדֵין, כִּרְעוּת אֱלָהָא מָרֵא שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְרַחֵם עָלָיו, וְיָחוּס וְיַחְמוֹל עָלָיו. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יַסְתִּירֵהוּ בְצֵל כְּנָפָיו וּבְסֵתֶר אָהֳלוֹ, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וּלְקֵץ הַיָּמִין יַעֲמִידֵהוּ, וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ. וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ, וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתוֹ, ה' הוּא נַחֲלָתוֹ. וְיִלָּוֶה אֵלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעַל מִשְׁכָּבוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב: יָבֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל-מִשְׁכְּבוֹתָם. הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ: הוּא וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ, בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן: |
|
השכבה (וגם: אשכבה) היא תפילה הנאמרת לעילוי נשמת הנפטרים לפי מסורת הספרדים. את התפילה אומר הרב, החזן או ותיק המתפללים בתום לווית הנפטר או הנפטרת, במהלך השבעה, בעת העלייה לקבר בתום השבעה והשלושים, וביום האזכרה בכל שנה ושנה, לאחר סעודת המצווה. התפילה נאמרת גם לאחר עלייה לתורה של קרובי הנפטר בשבתות ומועדים ולאחר הקריאה בתורה של ימי שני וחמישי. בחלק מן הקהילות נהוג לאומרה דווקא לאחר ההפטרה או החזרת ספר התורה לארון הקודש. לפי מנהג יהודי כורדיסטאן, התפילה נאמרת בבית הכנסת כל יום, בוקר וערב, במשך השנה לפטירה, וכן נאמרת מפי קרובי הנפטר לאחר שהם מברכים ברכת המזון. רגעי אמירת ההשכבה הם רגעים של התייחדות שקטה ולעתים כאובה עם זיכרון הנפטרים, ונהוג להקשיב בדממה לתפילה ובסיומה לענות אמן. התפילה היא בקשה מהאל לחמול על נשמות הנפטרים ולהכניסן לגן העדן, אתר שלפי המקובל הוא מקום מנוחת הנשמות, וזו נוסחתה הבסיסית: "הַמְרַחֵם עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו הוּא יָחוֹס וְיַחְמוֹל וִירַחֵם עַל נֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל (פלוני/ת בן פלונית). רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ (לאשה: תְּנִיחֶנָּה) בְגַן עֵדֶן". לעתים מקדימים לתפילת ההשכבה פסוקים אחדים שמתוך הקרבה למוות עשויים לעורר את השומעים לתשובה ולתיקון עצמי, ובהם הפסוקים "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו" (לאיש) ו"אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה" (לאישה). נוסח ההשכבה הקצר הוא הנפוץ יותר אצל יהודי עדות המזרח ואצל חלק מהתימנים, אך יש נוסחים ארוכים יותר הכוללים צידוק הדין, שבחים לנפטר ובקשה ארוכה ומפורטת יותר לעילוי נשמתו. אמירתם של אלו נפוצה פחות בעקבות המלצת המקובל ר' יצחק לוריא, המכונה האר"י (בספרו "שער הכוונות") להעדיף את הנוסח המקוצר ולהותיר הנוסח הארוך רק לנפטר שהוא "אדם גדול בחכמה וביראת שמים". מקור התפילה ונוסחיה אינם ידועים בוודאות, אך הם בני חמש מאות שנים לכל הפחות. במקורה שימשה המילה "אשכבה" (באל"ף) בארמית לציון מיתה, קבורה או הספד ולא לציון התפילה על הנפטר. כך, למשל: "יומי דאשכבתיה דרבי" – שהוא יום מיתתו של רבי או ההספד שערכו לו לאחר הקבורה. כינויה של התפילה לעילוי נשמת הנפטר בשם זה משמר אפוא משמעות סמנטית צרה ומצומצמת ביחס לזו שהייתה לאשכבה במקור |
|
• נוסח השכבה קצר הַמְרַחֵם - כלומר, האל. עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו - הברואים. לעתים בא ביטוי זה במשמעות של "כלל הברואים", ובכלל זה בעלי החיים, ולעתים במשמעות מצומצמת של "בני האדם". יָחוֹס - ירחם. נֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה - חלקי נשמת האדם לפי הקבלה.
"וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה" (איוב כח, יב) - פסוק שיש בו מעין צידוק הדין, שכן הוא עוסק בשפלות האדם אל מול גדולת האל ובכלל זה גם בהיעדר היכולת של האדם להבין את הדין האלוהי ואת מותו של הנפטר. פסוק זה נכלל באשכבה כדי לעורר את השומעים לתיקון עצמי וגם לקבלת הדין. "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה" (משלי ג, יג) - פסוק בשבח האדם החכם והנבון, שהוא, לפי ההקשר, האדם ירא ה' שבוחר לעשות טוב בחייו. "צָפַנְתָּ" - הצפנת, שמרת. "לַחוֹסִים בָּךְ" - למסתתרים בצלך. כלומר, לבוטחים בך. "נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" - בגלוי, מול עיני בני האדם האחרים. "יָּקָר" - גדול ורב. "יֶחֱסָיוּן" - יסתתרו. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ... וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם" - ישבעו מהטוב הבא להם מן השמיים. "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" - (קהלת ז, א). כפי שהשם שאדם קונה לעצמו בחייו טוב משמן טוב, מוצר שהיה יקר ערך בימים עברו, כך טוב יום המיתה מיום הלידה - שכן ביום היוולדו של אדם אין יודעים מה יעלה בגורלו והאם יבחר בטוב, וביום מותו של אדם הדבר נודע לאשורו. "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (קהלת יב, יג) - הפסוק החותם את קהלת ובו הנחייה לאדם לנקוט בדרך של יראת ה' ועשיית הישר והטוב. "מִשְׁכְּבוֹתָם" - במקור עוסקת המילה 'משכבותם' במשכב השינה, שינת הלילה, אך כאן היא נדרשת כעוסקת במיטת המת, במיתה. החסידים שמחים לאחר מיתתם שכן עסקו בחייהם בעשיית הטוב. "מְנוּחָה נְכוֹנָה בִּישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה" - לנפטר, בגן העדן. "ְחִלּוּץ עֲצָמִים" - חילוץ עצמות. במקור: עידון גופני, ובהשאלה: בקשה שה' ייטיב עם הנפטר. עפ"י: ישעיהו נח, יא. "אֲשָׁמִים" - אשמות, חטאים. "וְהַרְחָקַת פֶּשַׁע" - כלומר, מחילת הפשעים. "וְהַקְרָבַת יֶשַׁע" - קירוב זמן הישועה, דהיינו: ביאת המשיח ותחיית המתים. "שׁוֹכֵן מְעוֹנָה" - כינוי לאל השוכן בשמים. עפ"י: דברים לג, כז. "וְחוּלָקָא טָבָא" - (ארמית) וחלק טוב, שיהיה לו לנפטר. "תְּהֵא" - תהיה. "מְנַת" - חלקו של הנפטר. "דְּאִתְפְּטָר מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָארֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא - (ארמית) שנפטר מן העולם הזה כרצון האל, אדון השמים והארץ. מעין צידוק הדין. "וּלְקֵץ הַיָּמִין" - קץ הימים, אחרית הימים, תחיית המתים. עפ"י: דניאל יב, יג. "וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ" - וירעיף עליו מטובו. "וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ" - וישמור נשמתו במקום שבו חיות הנשמות לעד. עפ"י דברי דוד לאביגיל. שמואל א כה, כט. "הֹלֵךְ נְכֹחוֹ" - הולך בדרך ישרה. כלומר, הנפטר שהתהלך בחייו בדרכים ישרות ינוח על משכבו בשלום. עפ"י: ישעיהו נז, ב. "הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ" - הוא וכל שאר הנפטרים. |
| Title |
השכבה |
|---|---|
| Cycle of Life |
אבלות |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
נוסח השכבה קצר
הַמְרַחֵם - כלומר, האל.
עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו - הברואים. לעתים בא ביטוי זה במשמעות של "כלל הברואים", ובכלל זה בעלי החיים, ולעתים במשמעות מצומצמת של "בני האדם".
יָחוֹס - ירחם.
נֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה - חלקי נשמת האדם לפי הקבלה.
נוסח השכבה ארוך לאדם גדול בחכמה וביראת שמים
"וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה" (איוב כח, יב) - פסוק שיש בו מעין צידוק הדין, שכן הוא עוסק בשפלות האדם אל מול גדולת האל ובכלל זה גם בהיעדר היכולת של האדם להבין את הדין האלוהי ואת מותו של הנפטר. פסוק זה נכלל באשכבה כדי לעורר את השומעים לתיקון עצמי וגם לקבלת הדין.
"אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה" (משלי ג, יג) - פסוק בשבח האדם החכם והנבון, שהוא, לפי ההקשר, האדם ירא ה' שבוחר לעשות טוב בחייו.
"צָפַנְתָּ" - הצפנת, שמרת.
"לַחוֹסִים בָּךְ" - למסתתרים בצלך. כלומר, לבוטחים בך.
"נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" - בגלוי, מול עיני בני האדם האחרים.
"יָּקָר" - גדול ורב.
"יֶחֱסָיוּן" - יסתתרו.
"יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ... וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם" - ישבעו מהטוב הבא להם מן השמיים.
"טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" - (קהלת ז, א). כפי שהשם שאדם קונה לעצמו בחייו טוב משמן טוב, מוצר שהיה יקר ערך בימים עברו, כך טוב יום המיתה מיום הלידה - שכן ביום היוולדו של אדם אין יודעים מה יעלה בגורלו והאם יבחר בטוב, וביום מותו של אדם הדבר נודע לאשורו.
"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (קהלת יב, יג) - הפסוק החותם את קהלת ובו הנחייה לאדם לנקוט בדרך של יראת ה' ועשיית הישר והטוב.
"מִשְׁכְּבוֹתָם" - במקור עוסקת המילה 'משכבותם' במשכב השינה, שינת הלילה, אך כאן היא נדרשת כעוסקת במיטת המת, במיתה. החסידים שמחים לאחר מיתתם שכן עסקו בחייהם בעשיית הטוב.
"מְנוּחָה נְכוֹנָה בִּישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה" - לנפטר, בגן העדן.
"ְחִלּוּץ עֲצָמִים" - חילוץ עצמות. במקור: עידון גופני, ובהשאלה: בקשה שה' ייטיב עם הנפטר. עפ"י: ישעיהו נח, יא.
"אֲשָׁמִים" - אשמות, חטאים.
"וְהַרְחָקַת פֶּשַׁע" - כלומר, מחילת הפשעים.
"וְהַקְרָבַת יֶשַׁע" - קירוב זמן הישועה, דהיינו: ביאת המשיח ותחיית המתים.
"שׁוֹכֵן מְעוֹנָה" - כינוי לאל השוכן בשמים. עפ"י: דברים לג, כז.
"וְחוּלָקָא טָבָא" - (ארמית) וחלק טוב, שיהיה לו לנפטר.
"תְּהֵא" - תהיה.
"מְנַת" - חלקו של הנפטר.
"דְּאִתְפְּטָר מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָארֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא - (ארמית) שנפטר מן העולם הזה כרצון האל, אדון השמים והארץ. מעין צידוק הדין.
"וּלְקֵץ הַיָּמִין" - קץ הימים, אחרית הימים, תחיית המתים. עפ"י: דניאל יב, יג.
"וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ" - וירעיף עליו מטובו.
"וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ" - וישמור נשמתו במקום שבו חיות הנשמות לעד. עפ"י דברי דוד לאביגיל. שמואל א כה, כט.
"הֹלֵךְ נְכֹחוֹ" - הולך בדרך ישרה. כלומר, הנפטר שהתהלך בחייו בדרכים ישרות ינוח על משכבו בשלום. עפ"י: ישעיהו נז, ב.
"הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ" - הוא וכל שאר הנפטרים.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
