ליל הזוהר (ברית יצחק)

במסורת היהודית, במעבר משלב לשלב, נמצא מצווה או מנהג של ליווי: מצוות ליווי האורח בצאתו לדרך, ליווי חתן וכלה, להבדיל, לווית המת ואף ליווי ספר תורה בזמן יציאתו וכניסתו אל הארון.

ליל הברית נחשב לזמן מיוחד כזה, זמן מעבר, המזמין ליווי ושמירה מפני מזיקים רוחניים. בלילה זה נוהגים הספרדים לכנס מניין, להתאסף בבית הרך הנולד ערב הברית, וללמוד את סדר "ברית יצחק" (או ליל הזהר) ובו קטעים מספר הזוהר. הקטעים הנבחרים מדברים בשבח מצוות ברית מילה ובחובת האב למול את בניו. בקטעים האלו מסופר על אב לבן רך שכינס את כל אוהביו, ויחד התעסקו בתורה כל אותו הלילה וחידשו בתורה.

שמות נוספים ללילה הם "לילת תסמייא" (ליל נתינת השם) או "לילת אליהו הנביא"

בעיראק נהגו לקשט בעלי הדס את כיסא אליהו, ולכן קראו לו "לילת עקד אל־יאס" (קשירת ההדסים).

יש העורכים סעודה של ממש, הנחשבת לסעודת מצווה, ויש הנוהגים שמביאים רק מזונות ופירות. יש הנוהגים לתת לכל אחד מהאורחים להדליק נר לכבוד אליהו הנביא ולנדור צדקה לכבודו.

הסדר נקרא "ברית יצחק" משום שיצחק אבינו היה הראשון בעולם אשר נימול לשמונה ימים. בעבר נהגו ללמוד תורה כל הלילה לשמירת הילד, וכיום המנהג ללמוד רק את סדר "ברית יצחק" (אצל החסידים נמצא מנהג דומה, והלילה נקרא "וַואכְנַאכְט", ליל השמירה). באירוע נוהגים לשיר מפיוטי ברית המילה, כגן "אערוך מהלל ניבי" ו"הילד יהי רענן" ועוד, העוסקים בשמחה מהולדת הבן ובאליהו הנביא - שעל פי המסורת מגיע לכל ברית. תוכלו לשמוע בהקלטה כאן רבים מפיוטים אלו.

ברית מילה היא אחת המצוות החשובות ביותר במסורת היהודית, מכיוון שהיא מהווה סימן פיזי על גופו של הגבר לקשר ולברית בין אלוהים לעמו. על פי המדרש אברהם אבינו, שקיבל מהקב"ה את מצוות המילה, יושב על פתח גיהינום, "ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה".

לפי תורת הקבלה, במקום של קדושה גדולה, מתעוררת גם קנאה גדולה של כוחות הטומאה, ולכן כגודל הקדושה כן גודל הטומאה. משום שבשעת הברית הנשמה יהודית עומדת להפציע ולהאיר גוף חומרי, כוחות הטומאה מקנאים קנאה גדולה. ללימוד זה מיוחסת סגולה גדולה לשמירה והשפעת קדושה על היילוד.