שערים, 18 דצמבר 1959 — [כתבה]
הקבר בקרית האורברסיטה
בן־ציון גרשוני
ססור
(סוף מעמוד ד. ') תייחס של הרננים, תגאוניס וקרו־ ני משפחה — חשה צפורה עתה נעליוניחה עליהם. היחד. לד. הרגשה, שהיא יצאה נזה נמנצחת נמאנק הסמוי. היא הסילח אחור. נ'י' את קווצות שערה, שהרוח נ־ דרת! על פניה, שרבנה ראשה בהנאה כלפי זיתה של חמה, שהקרין איי סניה והציף חבל ומלואה, ומצב דוחה שפר עליה• משהועבדה האונינרסיטה אל הנדנים החדשים טרחה צפירה גיל־ די[ יהשיגה תוך מאמנים את החדר, אשר חלינו נשקף ישירות אל מול הקנר. ונטרם תנוח עין הפסו־ מסים על הקבר, נסםלר. אליו ונעמל ידיה יישרה את תל העפר וחע1נר, ו נערוגח גנה. קנתה שתי־ לי פוחיס יפים ותסעם נערוגהו נהתרסרות שנצתם מעשה אומן ע"פ הקנר, ואף גדר קנים התקינה לו סחירינחור. עתר, נטוחה היתד. , כי לא תעלה נל וזשר על נםשה מטירת קנר. ייקי ניקר יוצאת היתר. אל ה־ עריגה, םננעת את העעבים, משקד. את הזרתים וסוקרת בסיפוק נפש רנ את הקבר, אשר ט• נמר. יקר עתי• געיניה• עיתים נסמכה על אדו ייחלון בחדרה ובהלימה ראשה ננפות ידיד. השקיפה ממושכות על העהגח, מתמכרת להרהוריה, *וללת נננכי מעבר. והןיוגח הרתינח את מןין גמדו
פרחיה הססנוניים — !ולי קומה וזעירים, רני עלים ומופע!, פרחי משי ופרחי קטיפה! לתם מצינים אל על ומווקדיס להם נגנדרנות, ומוזס צנועים, המרנינים ראש נענ־ ווח חו. . עילם מלא־, הרהרה, . נ? אום נן ציץ השדר, ".. . ברם, לקטוף מהם לא מלאה לנה. קודש היו לה אלה הפרחים, יונקי לשום מקבר אמה, ולא הרשתה אף לאחרים לנגוע נהם. דומה היה לה לצפורה שהיא נאה אל המנוחה עם ' התקנת הערוגה' אלא שנאן קפץ עליה רוגזם של אילו סטודנטים ערלי לנ, אשר סרנו לציית לאזהרתו? לנלי שלוח " יד נפרחי הערוגה, וניניהם נאלה שדתקא אזהרתה היא־היא שעוררה נהם חשק עו ללקט להם צרור פרחים.. . והיא — לנה חשב נה להתפקע משסף חרון ונער, בחזות עיניה היאך מדלגים ההויובות הללו אל תוך ערוגת החן ורומסים אותה נרגליהפ הגסות, והיתר, נ"זפת בהם וגוערת, צועקת ומתחננת, ולא אחת היגירה ומער, חרישית בצינעא, ס• * ־גי־ . ' דיד־דלבון ודתסרמז־ות. והפנה ערוגת הפרחים לפרשה מיוחדת נאונינרסיסה• 1פורה גילוין וערוגת הפרחים שמות נרדפים היו אלה! ויש אשר אף בפניה נינוה! . ערוגת הפרחים•. דב וןיזז ה• פנל שנפל נחלקה, ואילו ע1ד, לה־ חלץ מן המיצר רחוקה הימנד, בר* פנל זה הדק עוד יותר איו •נוי•
תר, - עם הקנר, שנהיה לסיוט נש־ נילה, ונחלומה אף הופיעה האם — נוגה קדורנית ונר. לננית — והודתה לד. על מאמציה לנסירת הקנר. צפורה לגלגה בלבת לחלום ועם זה הסנ לה הנאה מדונה. ובלילות מתחמקת היתר, נאין רואים אל הקנר ומוצאת לה פורקן מעגמת נפשה נהזילה נחשאי דמעותיה על הפרחים. קרנה ונאה עונת החופש הגדול לן הלימודים בקיץ — •תור הזהב" הנכסף של תלמידי האונינרסיטה להחפרקית זמנית מן הלימודים :להתמסרות להרגשת תיי־שעד, נטולי עול ענווה ו"וגירה* על הספרים והמחנרות. התלמידים הנם ננולם, נטשו את העיר לתקופה של שנועות וירחים. ואילו צפורה גילחן נינרה הפעם להמרת את אלה המעטים שנשארו לנילוי חופשתם נין כתלי מעון הססודנסיס. למרות נויוותד, החמורה ניתנה לה האפשרות לצפורה לנסוע לשארי משפחה אחדים, שהטו לה חסד והזמינוה אליהם לתקופת החופש, אל:8 ר. יא לא ר. יד. אז נפזמ־. להיענות להזמנות אלו, אשר ראתה נהן רגשי רחמים אליה יתר על חיבה נפשית. ונעיקר לא שקט נר, לבה הפעם לתלולית עפר זו, בה גנזו אז1ר נפשי יקר לד* לבל תחולל ביד תולי-זלשים. קשוןזי לב. אך כי למונה שמחתה נשארו בפ• גיפיח מן המתוקנים *בין הפסו•
ונסים, הרי לא עצרה כוח לנטוש לתקוםד, כר, ארוכה את הקנר ללא השנחתה, והיא יצאה אך למשך שלשה . ימים להחארח אצל מנדיםידידים בטרנר העיר. עם שונה העירה ירוד, מן ה־ אוטובוס. נננר המרנזית על יד שעון העיר" איזה עורב התעופף לקראתה וקים פניה בקירקור . רק־ רע, רק־רע". " והגם שהיא התגחנה נלעג לנבואתו השחורה, ע0 כל זאת התפעמ נד? לנה והיא נחפזה מיד ישירות לקנר. ואנן, נהגיע צפורה עדיו אחזתה פלצות — נמקימה של ערוגת הפרחים התנשאה לפניה תינת־אשפהגדולה מאוששת כמ־ קופ, שהותקור, כאן מטעם ההנהלה המשקית של האונינרסיטר. התקנת קנע: חונרה ניתדות אל הקרקע ואף הושקעה נחלקה נתוך האומה. ולא ריקה היתר. התיבה, היא אווה נבר נתונה לנה הגונה של אשפה. תחילה מאנה צפורה להאמין למראה עיניה, והיא חקרה ונדקר, היסב אם אמנם זהו הפקוסן לאחד מן י<ד6י• *זביש מפר א*. ומי־ נה ותגשש מפנינ להתכח שמא נבל זאת נשאר הקנר, ואולי למנעד בחלקו, מענר לתיבה. אך מ• שהתנדפה גם אשלייתח זו הסתערה על תיבתיהאשפה בחמת מידוף, ונעות בח נופוניח וננל מאמני נוחה אמור, להסיסד, הצדה. נד* על נקלה ענוה על סעותר" ;0
שהרגישה כי אך לשוא הם מאמציה הנואשים להזיז תיבה איתגר, זו ממקימה. יהיא צנחה אין־אונים ארצה. דמעות נזלגי מעיניה. עתה אניד הוא הונר, אניד נהחלס• אין אף נל טעפ לנקד ולהפציר בהנהלה שתחליף את מקיש תינת־האשפה, ללא נל נימוק מתקנל על ד. ועח. נעלה לכל ספק. כי לשמע ודישה זו נלנר יאשרו את הדעה הרתחת כיו הסטודנטים, כי איזה טירוף נונק נה. וצפה לפניה דמותו של איתי וקו, אשר גילגל דבריו נוחת אל המהנדס על חששי. שמא יקימ־ דיר־חזיויס על קנרו. מר. צדק ה־ זקו־ | — סלחי לי, אמא יקרה, רטטו שפתיה נהתישחה בנכי קולני, לא ני האשם, סלחי לי. צריחת ננאיפ של ןורנ (יומה איתי ןורנ... ) שהשיק נננפיו ממעללה התמזגה נהמיית התיפחותד, תיו הוסרה יסניב ותעלה על לנד, את אווירת בית־העלמין כנקידר. כד ל:;יפ. סטווום שהציץ מבעד לחלין סקר אותי• סקיר היפנ ונחפז לנשר ל• וזנריפו * — וטווה נילדין כנר נטרפת דעתה עליה ממש, הדיה• מיסלת ע*י תיבת־הושפה ומייללת על ערוגת הפוחיפ. .