המצפה (קרקוב), 11 יולי 1913 — על המצמד‭.. ‬ [כתבה]
על המצמד. .
תרבות, נצרות ומוסר. באי־בתה של הנצרות עומרים תמיד וטוענים: הנצרית נצחה, לפי שהיא גורם של הרבות. האיסלס לא"נצח לפי שהוא גורם של - ברבריסמום מטבעו. במקום שיש הרבות יש במובן גם מוסר. אכל הנצרות אינה מסתפקת להיות גורם תרבותי ומוסרי לבד_# אלא היא רוצה לקחת אה ההרנות והמוסר במונופולין... עד כמה מתאמת הנצרות בכל צורותיה. ־עם התרבות אין פה המקום לדון. לכל מי שיש לו איזו ידיעה בהיסטוריה הכללית ובפרט כהיסטוריה של הכנסיה הנוצרית אין השאלה, הזאת שאלה בלל. הוא ידע שלא רק שהנצרות עמדה המיר במלחמה אמריה עם התרבות, במו שמודים היום אפילו הוקרים נוצרים הרבה, אלא גם שהנצרות. שכל עיקרה לא באה לעולם
אלא בעין ריאקציה להתרבות העתיקה, מוציאה לכתחילה את המושג תרבות. לוא משלה הנצרות כעולם ולא החרב העולמית, היינו ?יוד שקועים היום בכל הבערות של ימי הבינים. אבל נצרות ומוסר ? אפילו אויביה ומתנגדיה של הנצרות מודיפ, שהנצרות בשרה מוסר הדש לעמים ובלעדיה היינו עור בכל רע. לצערנו ישנס גם יהודים הרבה המורים בהשקפה הזאה. ליהודי, היודע ספרות עמו ובפרט הספרות העברית מימי התהוות הנצרות, ידוע למדי, שלא חדשה-הנצרות במוסי כלום, הכל נמצא גם בתורתנו, ואם יש במוסרה של הנצרות מה שאין ביהדות, אז הוא בשביל שהנצרות שאבה נםמםקורים . בלתי יהודיים, כמו למשל מן ההודיים והיונים. אכל לאיש
שאיגו בקי _בעניגי _ספיות ופילוסופיה, יקשה להוכיח' שהנצרות לא רק ־אינה עצם המוסר, כמו שטוענים באי־בחה_, אלא שהיא־ ב ח י י ם ה מעש י י ם רחוקה p המוסר ברחוק המותקןההיים"_. צריכים ?להראות לו על עובדות ועל המציאות הפשוטה של החיים. מעטים הם האגשיפ, שבכהם להבין דבר מתוך דבר ולחשוב באופן אבסטרקטי, אבל כל אדם בריא בחושיו יכול לראות ולהוציא משפטו על ירי החזיונות, שנתגלו לפניו. ישנן כמה הברות נצריות, שמטרחן להגן על בעלי חיים. מניעת צער בעלי חיים ודאי שהיא חובה מוסרית, אבל אם מרחמים על הבהמה ובאותה שעה מתהלכים כאכזר . עם בן אדם יצא השכר בהפסד. ואם עוד מרהמים על הבהמה כדי להתהלך באכזריות עם בן אדם אין זה יציאת שכר
בהפסד לבד, אלא צביעות נתעבה, _שא־ן למטה ממנה מרהטים על הבהמה ולוהמיס בשחיטה, שהיא לדעת כל _הפיזיולוגים מיתה קלה מכל המיתות לבהמה — רק כדי להסב צער ליהודים/ מרחמים על הבהמה ועושים בעת ובעינה אתת פגרומות ביהודים — פגרומות מיסרייס ומעשיים... האם לזה נקרא מוסר ? היהודים יודעים לכמת דבר זה בשם: עושים מ_$שה זמרי ומבקשים שכר כפנחס... ואם יבואו הכריות ויאמרו: אי אפשר לעשות את היחיד אהראי בעד הכלל ואי אפשר להוציא מסקנה ממעשי קבוצה אחת על דת גדולה, שמאות מיליוני נפש אדם מחזיקים כה, אז אין דרך אחרת מאשר להשיב לאנשים ההם: אין _טמירים את טובתה של דת אלא על ידי המעשים של באי _כחה ואס באי כחה, המדברים כשמה של
אותה הדת דוקא, עושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס רהדבר הזה הול ך וחוזר זה שנית אלפים, אך אין לעינינו חזיון בידר" אלא פעילה של שיטה דתית שלמה ויש לנו לא רק הרשות, אלא החובה לעשות את אותה הדת בעצמה אחראית - בעד מצב הדברים הזה. " אנשי רוסיה האמתים_, "גבורי הפוגרומים, הם נוצרים אדוקים ועושים מעשיהם כשם הנצרות כנכורי האינקוויזיציה לפני 500 שנה, הסוציאליס הנוצרים באוסטריה טוענים, שהם באי-כח הנצרות ובשמה הס מעלילים עלילות שקר על נקיים בזדון וגוללים עונוחם הם על ראש עם אחר והאפיפיור לא קם להכחיש דבריהם... רגילים אנחנו לדין תמיד על חזיונות כאלה מנקודת ראות מקומי ושואפים תמיר למצוא אלפי
סכות המבארות את החזיון הנתעב הזה. יהודי רוסיה אומרלם_, שהממשלה, אף על פי שמדברת• בשם הכנסיה והנצרות, אינה נוצרית־ באמה והעס הרוסי הוא נוצרי רק כאופן רשמי. נם באוסטריה מוצאים אנחנו סברות לאין קץ?, כדי להסביר על־ דרך ההגיון מעשיהם של הסוציאלים הנוצרים. מיעוט של קולטורה,, מלחמת הגזעים, מלחמת המפלנוח, הירידה הפוליטית, זיוף הלברליות ועוד אמתלאות כאלה. - אבל מה נאמר אם רואים אנו באנגליה/ החסידית בדת והלברלית כפוליטיקה. וה*אוהכת ישראל" בפרהכויה, שבאי בחה הרשמיים של _הכנסים האנגלית והחברות המוסריות באנגליה חוזרים על הכלל: "עושים מעשי זמרי ומבקשים שכר בפנחס?"באנגליה מתקימות ח5רות?נוצריות, רבוה, " שמטרחן ללחום במסחר נפש ארס. ביום הראשון לחורש עלי נפתח בלנרון הקונגרס האינטרנציונלי החמישי נגר המסחר בנפש אדם במעמד ראשי הכנסיה הרשמית האנגלית. באותו מעמד היו גס ראשי הדת של הכתות הנוצריות האחרות באנגליה, שאינן שייכות להכנסיה ?הרשמית. הגמונים וארבי הגמונים לבושים בגרי שרר ברכי את הקונגרס בשלום. גס הרב הכולל הד"ר הרץ הוזמן לכרך את הקונגרס בשמה של היהדות האנגלית. אך תחת להסתפק
בדברים בנליים כראשי הכנסיות הנצריות העיר את אזן הקינגרס על הפוליטיקה המתועבת של הממשלה _לרוסית, הדוחפת ביד חזקה בנות. ישראל לחיי החרפה בהכריחה עלמות ונשים עיריות, הרוצות להתעכב _מהוץ לההום המושב, לקחה הקרטה ?הירוקה של זונות, כי רק לזונות יהודייה מוהר לגור ברוסיה הפנימית ולא לצניעות, הד"ר הרץ, שהוא לא רק עסקן חרוץ בצרכי הצבור(, אלא גם עבריפטריוטי , " חס על כבודן של בנוה עטו, עשה את חיבתו וחשב שחבריו, ראשי הבנסיוה הדחיות האחרות באנגליה יודו לו על מעשהו, אבל הד"ר הרץ, ועמו כל יתר היהודים, שהיו כאותו מעמד, טעו טעות גדולה. ראשי הכהונה האנגלית וראשי ההכרות הנוצרעח, שמטרתן ללהום בהתפשטות הזנות _וכםחר נפש אדם, כעסו כעס גדול על אשר " חלל את הקדש" ופגע בכבוד אומה נוצרית, שהיא כעת ירידתה של אנגליה ובאשר לא מצאו הצירים הרוסים של הקונגרס עוז בנפשם, להחליט בגלוי, שהר"ר הרץ העליל על רוסיה עלילת שוא, נמצא אנגלי טהור, ראש ההברה האנגלית הנוצרית נגר סחר נפש אדם!שקם והחליט, •שהד"ר הרץ הגדיש , על הסאה ושךבריו אינם נכונים והגה יצא הרב * הכולל במכתב בטיימם" והראה לאדם " החסיר הנוצרי וגבור המוסר הזה, שלא רק שלא הנדיש את הסאה, אלא ' שלא אמר כל מה שידע ודוקא
בשביל טעמים טקטיים וכדי לחראות את אמתח החלטותיו. הזכיר :עדים כשרים;היםטוריץגים _כמוטזן _ולעקקע, דייסי' וערארע, המעידים כלם, שהממשלה הרוסית אשמה במה שהאשימה הד"ר הר י ץ. וכפרט אחרי שראש ־הלברלים בדומה הרוסית האשים כגלוי את הממשלה הרוסית כאותה הנבלה. ומה עשה האנגלי החסיד:ובעל המוסר הנוצרי הזה ?י יצא י נם הוא במכתב ב " טיימס:" נגד הרב והאשים אותו שעל ידי נאומו נגד הממשלה הרוסית. במעמד צירים של כליאידפה . ובמעמד דיפלומטי י ם, בהנים גדילים, באי כח הממשלה וחברי חצר המלך— . השביח את שמחת החג, חג פחיתת הקונגרס. באלו לא בא הקונגרס אלא לשם תעגוג למשתתפים בו והרב השבית שמחחם. זהו מוסר נוצרי. מטרת•"הקונגרס חוא ללחום בזימה ואם בא בח היהדות בא ובראה בראיות -שאין לערער עליהן, שממשלה' נוצריה גדולה, שתחתחסותח" חיים רוב ־עם הישראלי, דוחפת בשתי ידיה " _אמ כנות ישראל לזמה ומורידה ומחללה בזה את כבוד כל האומה הישראלית, מתמרמרים ראשי . הכהונה הנוצרית וכועסים הפוליטקגים הנוצרים... כועסים ויודעים על מה כגעסיס. היכ הכולל האנגלי גלה פתאום לעיני כל העולם את י הבוץ המוסרי... וכהני הכנםיה הנוצרית תרגישו, שאף על פי שאינם' בין הנאשמים בפירוש הם נאשמים באופן אמצעי. דבריו של הד"ר הרץ היו מכה־לחי לנצרות כלה. אשמתו שהטיל ' ביומיה הרשעה היא אשמתה של כל הנצרות—-
עישים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפגחם. רוסיה הרשעה . המרבה כיי כך להפצת הזימה 'בעולם, שולחת צירים לקונגרס - הא"גטדגציוגלי נגד מסחר הנשים — והקונגרס היודע את מצב הדברים ברוסיה. בפרט אחרי נאומו המצוין של הרב הכולל, שקנה לו על. ידו את עולמו כשעה אחת, מרשה לצירי רופיה להשאר בקונגרס — ולא רק זו אלא הקונגרס מבקש סליהה מהצירים הרוסיים... האם יש לנו לתמוה אם כל המלחמה של, ההברות הגוצריוה גגר המסחר בנפש אדם היא. לריק ואם כל הקונגרסים והקונפרגציוח שנתאספו למטרה זו, לא הצליחו כלום עד י הנה ?י הלא ראינו בזה, בי בל הקונגרסים האלה אינם אלא מין ספורט — עת מצוא לשאת נאומים יפים, לאכול ולשתות ביחד ולהשההף בבנקיטים יפים. אין פה לא מוםר ולא חרבות ולא כונה רצינה ללחום ברשעות אדם, משום שאין העמים _הנצריים מוכשרים ללחום מלחמה כזאת... אם. המדינה, שאיגה נוצרית מטבעה, תגמור להתחיל מלחמה בסחר נפש אדם, תצליח, כי לא רק . הכח, אלא גם הרצון המוסרייהיה . 'אבל הנצרות ובאי כחה לא"יצליחו אי אפשר לזכות בעת
אחת רוסיה הישעה וללחום נגד הרשעות וההלאה. אי-אפשר לדרש שבר כפנחס ולעשות בעת אחת מעשי זמרי, אין שום יחס לנצרות, לתרבות ולמוסר. "ואם נתעשרוהאנושיות - בתרבית ובמוסר במש ך שנות המאות האחרונות, אז נתחוור. הפרוצס בזה לא בשביל שיש נצרות בעולם, אלא למרות היותה נ ואפריון נמטי להד"ר הרץ, שהראה לנו עוד תפעם מת לנו לקוות מן התרבות והמוסר הנוצרי וטבאי-כהס. דיר ש. ט. מלמד. יי... . /. ? אותות הזמן'. האנטישמות י מתנכרת בארץ הזאת. העובדה הזאת גלויה לכל איש המתבונן בעין פקוחה על המצב במדינתנו, ובכל יום י ויום נוספים סימנים הרשים על הישנים, המראים, בי אש השנאה מתלקחת בארצנו יותר ויותר. _האנטישמוה, אותה _התגיעה, אשר לוחה את ישראל בכל דרכיו ההיסטוריים, מימי היותו לגוי עד היום הזה, אותה התנועה!אשר כבר בארץ מצרים התחלחד, ועד היום עוד לא נראה סיפה, אף כי אין לה צור י ה מסוימה בבל הזמנים י , •בי אם היא פושטת צורה ולובשת צורח אחרת לפי תנאי הזמן, אבל העצם חד הוא. עבודת הפרך בחמר ובלבנים י , הכבושים והחרבנות בימי היות ישראל בארצם, - המוקרות והגירושים מימי חגלות והבויקוט הפולני בימיני כל אלה אינם ' אלא הופעות שינות של דבר אחר,. הכל לפי תנאי הזמן והסביבה. והנה בזמן הזה לבשה האנטישמית ' צווית י ' ®ל מלחמת כלכלית' פוליטית. לפי רוח זמננו,
אמנם לא רהוק היא זמן הפרעות יהפיגרומות בריסיה ורומניה, איתם - הפוגממות, • אשך אין להם במה להתביש בפני כל הדומים להם בימי הכינים, אבל ביתר הארצות התפשטה השנאה ליהודים בצורת מלחמה קבועה ומסדרה במובן הכלכלי והפוליטי. י ונס בארץ הזאת מתנכרת התנועה הזאת?ביחור בזמן האחרון, אם מפני המשכר הכלכלי הנורא בבל מדינתנו, אשר אז חפץ תמיד כל אחד לתלות את הקולר באחי, או גם מפגי הקירוב: הגיאוגרפיוהלאומי ' אל פולן הרוסית, אשר שם הגיעה השנאה עד רום המדרגה, עד להכרזת הרם על היהודים ועד _^ריפת אנשים חיים. הטעם השני הזה יותר קרוב אל הדעת, כי שם קמו בזמן האחרון סופריפ גדולים וחשובים בעיני כל הפולנים, ובסברות מעקלות בםופיזטטי י ם מטעים משתדלים הם להצדיק את מעשה הרשע, אשר עמם עושה ליהודים, וההטפה התמידית הזאת 'מוליכה שולל לא רק את הפולנים שם, בי אם גם את כל בני עמם. ובן רבו בזמן האחרון האגיטטורים י האנטי־
שמיים, הבאים . משם לכאן, והם משפיעים הרבה על התנכרות השנאה פה-. והנה נוסדה לפני זמן מה בקראקא (_בהופעת אותם האגיטטורים מפולן הרוסית) הסתדרות ?מיוחדה, שבל מגמתה היא להבריח י כל מחיה מפי היהודים, הסתדרות, בויקוטית כאותן ההפתדריות בפולן. פה בטרגוב עומד להוסך אוצר לסתירות, וככר הוציאו קול קורא, המעורר. את הפולנים, להמגע מקנות _^די יתודים, ועליו חתומים .. בל?ראשי הניצרים בעיר, וגם אלה, אשר כל כחם גתן להם מאת היהודים ובן הוא בכל עיר ועיר. על אתת הכפרים אין מה לדבר, בי שם מתפתחת זה במה שנים תגועת הקואופירטיבה, הדוחקת את רגלי היהודים ומכריתת כל מתיה מפיהם. ומי מאהנו איננו זוכר אה שאלה הקינצסיות של בהי-המרזח לפני שלש שנים. כל זה מכוון להכרית באופן םיסטמטי,, אך בתשאי/ את היהודים הנליציים, עי" מלחמה כלכלית. אבל לצרך זח חפצים הם להתליש את היהודים גם' במובן הפוליטי. המתנגדים לתקון הבהירה אל הסים-־ת היה לחם להעמיד לעיני הפולגים את היהודים למפלצת ולהכריז, כי עוד יהודים אחדים יבחרו אל הסיס, למען יצאו הכהנים הגדולים בגלוי נגד י ההקון הזה ולבטלו בהתנגדותם הגמרצה ולחביא אף ילידי פרוק חסים. ואח"ב יצאו ב"מכתב הרועים" הנודע אל חבוחרים הנוצרים. דבר בזה לא הי ח עוד בשום פעם בגליציה, שחחגמונים בלם יחערבו בפוליטיקה נגד הממשלה. אמנם תתלת הכתירות כבר הראתה את הזרם האנטישמי הגדול בארצנו, אבל ביותר הוא נראה לפנינו, אם"נביט על תוצאות הבחירות : מפלגה חדשה קמה בארצנו ושם " מפלגה לאומיה-קהוליה" לה, ודומה ־ היא ככל הכוגהה ומגמהד. אל מפלגה הסוציאלים הנוצרים י אשר _להאשכנזים והטשכים.
המפלגה החדשה הזאה כבשה היכף בבחירוה הראשונוה תשעה (או עשרה) מנדטים אל הסים. לע"ע נצחה רק בכפרים, אכל גם בעיר לבוב קבל הקנדידט שלה פשיגרודזקי את מספר י הדעות תיותר גדול בין אלה שלא נבהרו. אבל הוץ מהאנטישמיים' הגלויים האלה, נבחרו עודאנטישמיים . פתות גלויים, כין אלה יש למנות ראשית כל-את הדיטוקרטים הלאומיים או כמו שקוראים להם "ךכ־ ©ולנים". לא לחנם הם אחיהס הפוליטיים של הדימוקרטים הלאומיים, אשר בפולן, לא להנם הם בני אותה 'הטפלנה, אשר בראשה עומדים בפולן ראשי צוררינו מבקשי נפשנו דמובםקי וסיעהו, אלה מעוררי הפוגרום בצורתו החדשה עי" הצתת הכהים על יושביהם כלילה ומעוררי הבויקוט. אבל גם כין יתר ?חמפלגות אינם חסרים אנשים הנודעים לאגטישמיים גלויים פתור;או יותר. א"כ
תוצאות הבהירות האלה סימן מובהק הן להתגברות השנאה לעמנו בקרבי הפולנ י ים. ולעמת זה אנהנו היהודים , מה אגו עושים? אך פירוד ומריבות מהעבר האחד ואדישות ואינדי - פתטיות גמורה _מחעבי השני י בקרב מחננו. תאם מטכסים אגו עצה לקרם את פגי . הרעה, האם יש לנו משטר וסדר, האם יש לנו שטה קבועה לכלנו, אשר היא הנהיג אותנו יחד וניבל לעמר בפני הסכנה הנשקפה לכל עמנו ?לא ולא. יש, אשר לפעמים הולכים אגו יחד בכחוה מאוחדים ומארגנים ואז אנו מנצחים, למשל בבחירה הר"ר אשכנזי בכתרי, אבל מה מעטים הס המקרים הללו!הנני מטעים ואומר: מקרים, כי חלא רק למקרית תחשב אוחד. חאחדוה, אשר קמה פתאם מסבות כלתי צפויות ולא עפ, "'שטה. אם נקת 'את הדגמה שהזכרנו, האם _ניכל לתשב את . האחדות _חזאת לאחדות עפ"י שטה, אם ביתר הערים, אשר 'ש להן רוב יהודי', לא י העמדו כלל קנדידטים. יהודים ועוד זאת, כי בטרנופול נבחר רב-פולני, ובדרוהוכיטש משומד ?ולעמת המקרים המעטים והבודדים האלה מה רבו המריבות והקטטות בתוכנו ן כמה כתות שונות קמו בקרבנו. !כל אלה מתקוטטות ונלתמות זכ"ז בבל כתן ונכורתן כענינים קטני הערך לרוב (כ י מו אהבת תשררת או בצע של יחידים) ובשביל זה "יוכחות - תן את הסכנה הצפויה לכל ן מבחוץ. ומלבד המלחמוה האישיוה ההמידיוח שבנו, יש לנו עוד חסרון נתל פח בארצנו: הה הר ש לו ה והכוק הי ד י ם. מפני ך, דבר הזה נופלים אנחנו היהודים הגליציים מאתינו, אשר בארצוה אחרות, ואין דבר קשה יותר מאשר לעורר אה אחינו היהירים פה' לידי מעשה משתף, אף אם תהיח נחיצות המעשה הזר. גלויה וידועה לכל. שני אלה : הפיריד וההתרשלות הם הם שונאינו הנוראים, הם מחלישים אה בחנו יוהר ויותר והם הםבות העיקריות של נםיגחנו אחור.
בשני המקצעות הנזכרים, ששונאינו נלחמים אהנו : בכלכלה ובפוליטיקה נם יתד, היתד. לנו השנה תזאת שנה רעה מאד. בחיים הכלכליים הלא נודע לכלנו המשבר הגדול, אשר גגע בכל המדינה וביתוד בנו היהודים, אבל מלבד הדבר הזה, אשר לא בנו האשם, כי לא בידי אדם היד. לתםב את גלגל המשכר אחורנית, אף מקום בטוח אחד, אשר אמרנו בנפשנו, כי תקענו בו יתד נאמן, ג"כ הלך ונאבד ממנו. המקום הזה הוא מקום ראש לשכת חמםחר' כקראקא. אחרי מוח מר דטנר לא מצאו היהודים, שהנם רוב הנבחרים _שןו, שום איש יהודי, שיהיה ראוי לאותה איצטלא, בי אם בחרו דוקא בנוצרי_-'־ ובכן המשרת הזאת, אחת מהיותר חשובות, שיש בכלל ליהודי אפשרות להשיגה,
לקחה מאחגו. ומה גדולה חיתח חשיבותה, לו התיצכה היא נגד החסתדריות חבויקוטיות, זה אין צרך לבאר. ועוד הפעם אוהו הםר-האתתת הוא שגרם לנו אה האבדח הזאת. וגם בטקצע הפוליטיקה ירדנו כשנת הזאת פלאים. התנהלו בהירות אל הסיס, תתת דגל האנטי ־ שמיות והיה כמעט מובן מאליו, כי עפ"י חק ניוטן הידוע , Actio aequat reaction! :נם היהודיס יתאחדו לעמד על נפשם ! ולבחר בכל מקום שידם מגעת דוקא בצירים יהודיים, והנה באו המעשים וטפחו על פני בל חקי ההגיון, והיהודים לא די שלא בחרו מתוכם בצירים חדשים, אלא י אף במקומות אלה, שהיו להם צירים עד היום והרו ולא העמידו כלל שום קנדידט (קראקא) או העמידו איש כזה, אשר היהודים לא יבלו בשום אופן __ להצביע עליו דעותיהם (לבוב. (וקרה, שהפולנים חפצו לתת לנו צירים ואנהנו לא חפצנו. מר, מוזר ומגחך מצב כזה! וכן אין לששים אלף היהודים אשר בלביב ילארכעים אשר כקראקא . שום בא כח כםים. ולולא בא הד"ר אשכנזי והעמיר את עצמו על הבחירה כברודי, בי אז לא נבחר אף יהודי אחד בין בל 28 צירי חערימ. וםוף כל דבר יש לנו תחת אחד עשר אחוזים ויותר המגיעים לנו לפי מספרנו), ראה במאמריתקון _םרר הבחירה אל _הםים הגליצי" ב"המצפה" " גליון מ"ט שה"ע) אך שנים וחצי וכל זה בא לנו מפני שבקרבנו שוררות תהה השלום — מריבות וקטטות, תחת חפץ המעשים — התרשלות ואדישות, תחת האחרות — השטה המחבמהנם לי נם_^לך לא יחיד "1 עד מהי עוד " !? טרנוכ. שלום בארון.
אגודת הרבנים בפולן. י ברשיו;הממשלה הרוםיה נוסדה בפולן אגודת הרבנים, שהעורהה לעזור את הרבנים בשעת צדה, מחלה, זקנה, הכנסת כלח, מכירת חבוריהם_, לעשות שלום בכל סכסוך שכין שני רבנים או בין רב וקהלחו, להגן על הרבנות מפני מנהג הקהלות לדרוש מידי הרוצים בכהונת רבנות כסף כשביל הקהלה או בשביל יהירים, להתחזק כנגד הבפיה וההכנעה מצד קצת נכדי הצדיקים ותסידיהם, המשפילים את כבוד רבני התורה בבונה וכופים את הקהלות לבחור ברב הרצוי בחצר האדמו"ר. ההנהגה של האגודה קבלח על עצמח לבקש עצית נגד הבויקוט ע"י כהני הקתולים, שמצד המיסר הדתי אינם יכולים להםבים לרשעה מאח* נוסדה קפה לתמיכת עניי הרבנים. האספה שלחה _כריזים לקהלות לקנות, רק אתרוגי ארץ ישראל ולא אתרוגים יוניים. האספה החליטה מהאה נגד היהודים
המם_*סיס בפועלים יחורים. אס תתחזק האנורר. תוכל לדאוג באסת בעד כלל ישראל, תבקש תחבולות להטיב את מצב היהודים, תשניח על הנולים, תעסוק בישוב ארץ ישראל, כתקין החנוך ובכל ענין צבירי. בשבוע שעבר היתר, ביאכלונא, עירה קטנה סמוכה לווארשא, אספה מוקרמת של רבנים, שנועצו על-אדות התקנות ועל כל הענינים הנ"ל. הרבנים קראו הנד על הסיפדים, המבטלים אותם ואת ערכם כאלו עכרו הרבנים ובטלו מן העולם ובאמת עוד תפקיד נדול יש לכל רב העדה, אלא שהוא עובד בהשאי ולפי שחסרו י להם. אגורה ואחרות חכחות _לא נכר פעלם ולא נשמע קילס. עתר?מקוים חרבגים לצאת ממחיצתם ולעבוד עבודת הצמר כגלוי, כמו שעבדו הרבנים הקדמונים בפולן כועד א־בע חארצות, שנוסד בתחלה רק לתכלית עריכת מסי הממשלה ובסיף היה לחבורה מחוקקים ומתקני תקנית ומשתדלים בעד הקהילות לפגי הממשלה. האגודה נספחה כאנודח ישראל _" , " עור לא אבד כח התורה אם נמצא כין הרבגים עכ"פ אהד — הרב מנובידבור — שהתעורר לעמוד כפרץ, להציל את הכתו. ומעמדם מתהום נשיה ולנסות עכ"פ לחחזיר עטרה לישנה ביסוד אגודה ־ כזאת. זה שניכ
אחדות משתדל חרח"ג ר' ראובן נייפלד בנוכידבור בדבר האגודה וכבדות כפולה היתד. לו, ־ כבדות פנימית, ידוע כמה קשה הדכר לעורר רבנים פולניים מתרדמתם, לעבוד עבודת הצבור, אהרישזה . כמאה שנה לא תתערבו כשום דבר צמרי והמסבות חכריחום להסתפק בהוראה לבד, ונם זו נצטמצמה כשלשים שנה האחרונות 'בדברים שבין אדם למקום, כמו שהיהדות ככלל כדור. הזה אינה בעיני _ההמין אלא מצות ומנהנים שכין אדם למקים. אבל נם כבדות חיצונה תיתה בזה מצר הרשות, עין הממשלה רעה ביהודים וביהדות וכמה עמל ותלאה היו נהוציס עד שהוסר בל השד ועד שהתרצה הנציב לתת רשיון להדק היהדות, שהיא בכלל שנואה ודהייה לפי שיטת הממשלה של עכשו. לנו רצויה כל אנודה יהודית הניםדה לשם הזיק כה יהודי, יהי. טי שיתית. הכל ססתרריס ולא תהיה בהגה כפונדקית?כל כנוס יהירי הוא לטיבה, כי נפילה היהדות בזמננו סבתה הפזור וחפרוד וזניחת עניני הכלל, המביאה לידי אדישות ולידי אנכיות נפרזה, שכל איש פינה אך לבצעו' והמרה הזאת אוכלת את ישראל ובורה לנו שתי"., לכן תהי נם אנודת הרבנים לברכה, אם אך יהפצו הרבנים באמת לעבוד. כדאי להזכיר, _^הרבנים המשתתפים באספה הם רבני ערים קטנות מאד. רבני הערים תנדולוה לא נענו לקייאה_, אין לפי כבודם'. הדבר מעורר מחשבות.