⁨⁨מעריב⁩, 15 נובמבר 1991⁩ — היא תהיה כוכבת [⁨כתבה⁩]

היא תהיה כוכבת

וינק קליין

ביום ראשון תעלה בערוץ 2 תוכנית ילדים ונוער חדשה, יום יומן. התוכנית תרוץ במשך חמישה ימים בשבוע. עשרים דקות כל תוכנית. את הטקסטים כותב אברי גלעד. מגישים יואב צפיר, המגלם את הבובה צ׳סטר, וחגית דסברג. לפני כשבועיים ערך ערוץ 2 מסיבת עתונאים להצגת תוכניות החורף שלו. אורי שנער, מנהל התוכניות של הערוץ אמר לעתונאים: "את יואב צפיר כולם מכירים, אבל חגית, היא תהיה כוכבת". שנער כנראה ידע על מה הוא מדבר. חגית דסברג הולכת להיות השם החם הבא של המסך הקטן. בבטן יש לה כבר פרפרים. מתרגשת לקראת התפקיד. הראשון שלה בטלוויזיה אם לא לוקחים בחשבון ההשתתפות בתשדירי שירות. למשל של בזק. בשבוע שעבר היא אפילו קנתה טלוויזיה, כדי שתוכל לראות את התוכנית בבית. "אני משחקת בתוכנית את חגית, המגישה, בחורה מלאת כוונות טובות אבל קצת אינפנטילית.

צ׳סטר, הבובה, המגיש השני, הוא טיפוס שחצן, שמת על עצמו ומשחק אותה המגיש הראשי. אני מנסה להרגיע אותו. שנינו מגישים את המסגרת של התוכנית. הפתיחה והסיום. באמצע יהיו פינות קבועות ושונות בכל יום. כמו פינת אמן אורח או פינת חדשות. לאט לאט אני מקווה ליצור את הכימיה הנכונה עם צ׳סטר ולהוסיף לחגית בתוכנית גם קצת ממני, כשהייתי ילדה*. בת 30. נולדה בבסיס צבאי שם שירת אביה, יליד הולנד, כפסיכיאטר. אחר כך עקרה המשפחה לירושלים. עיר שהיא אוהבת מאוד. בבית הספר היא תמיד הייתה במרכז. עד גיל 10. אז נסעה המשפחה להולנד. "פתאום הכל השתנה. כבר לא הייתי במרכז. להיפך. התבוננתי על הילדים מרחוק וכשרציתי להביע את עצמי הייתי צריכה להשתמש בגוף, בידיים, בהבעות הפגים. השנים האלה בהולנד נתנו לי, אולי, את הפתח לעולם התיאטרון', היא אומרת. בבית הספר היא אף פעם לא שיחקה בהצגות אבל השתתפה, כשחזרה לארץ, בחוג לדרמה של אחינועם מור. זה היה מן מפגש חברתי טוטאלי אחרי

ההסתגרות בהולנד והגית נהנתה מכל רגע. אחר כך באה נסיעה לאנגליה עם החוג וחוויות תיאטרון ראשונות. "כשהחלטתי ללמוד נרשמתי להמון מקצועות. לריפוי ועיסוק באוניברסיטת תל אביב. לציור ואמנות במדרשה של רמת השרון. נרשמתי גם למגמת משחק בבית צבי. כשקיבלתי מהם תשובה חיובית, לא חשבתי פעמיים. בחרתי במשחק. זו היתה התגשמות של חלום והיה לי ברור שאני הולכת על זה", היא אומרת. בית צבי היה עבורה חיפוש דרך. "למדנו יום ולילה וחיינו כמו בבועה. זה היה קשה", היא נזכרת. במחזור שלה למדה גם ריטה שהייתה אז בתחילת הנסיקה שלה לכוכבות. המחזור הזה היה מחזור מסוקר מאוד בתקשורת. מה שלא הפריע לחגית. להיפך. "בבית צבי שיחקתי המון תפקידים מובילים, לפעמים במקביל לריסה, כך שלא הייתה לי סיבה לקנא בה. אף פעם לא ראיתי בתפקידים הראשיים משהו מיוחד ואולי זו בעייה כי זה היה לי מאוד מובן". בבית צבי גם הכירה את דוד. בעלה. התחילו כזוג בתרגילי משחק. אחר כך באו המבטים הלוהטים והתחושה שזהו זה,

אבל היה גם הפחד. "במקום כזה לוחץ לא ממליצים בדרך כלל להיכנס לקשר זוגי אבל אנחנו פשוט התאהבנו', היא אומרת ומוסיפה שאצלם, בינתיים, אי אפשר לראות סימני קנאה כשאחד עובד ואחד לא. להיפך. יש הרבה תמיכה ופרגון. עוד לפני סיום הלימודים היא כבר הייתה חתומה בתיאטרון באר־שבע שהיה בית הספר השני שלה לתיאטרון. שיחקה ב׳קומדיה של טעויות׳ של שיקספיר, ב׳תזמורת על תנאי׳ של הספרי. הייתה בתקופה של תיאטרון נטו. בגלל המגורים בבאר שבע. בגלל ההתלהבות של שחקנים טריים. אחר כך עברה לתיאטרון החאן שהיה אז, לדבריה, בימים היותר טובים שלו. ב־B B השתתפה בפסטיבל עכו. גם שם הצליחה. ההצגה שבה השתתפה, "עדיף היה להישאר בחיים", זכתה במקום הראשון. לפני כשנה, החליטו היא ודוד, ששיחק עד אז ב׳קאמרי׳, לעזוב את הכל ולטייל במזרח הרחוק. כששיחקה בתיאטרון הרפרטוארי, הרגישה פתאום שהכל הופך שיגרתי מדי. אתה הולך לעבודה וחתר הביתה. "חלמנו לעזוב ולטייל אבל תמיד זה נידחה בגלל העבודה, בגלל הפחד הזה לעזוב את התיאטרון. אחר כך, כשסיפרנו לחברים שאנחנו נוסעים, שמענו המון תגובות כמו ׳כל הכבוד׳. אנשים קינאו בצעד האמיץ שעשינו". עד היום היא אוהבת במיוחד הצגה אחת. "הגן הציבורי" של מרגריט דוראס, שביימה ניקול קאסל והוצגה בתיאטראות הסימטה והססרידז. ברור לה שאת תפקיד חייה בתיאטרון היא עוד לא קיבלה. אבל אין לה בארנק רשימת תפקידים שעליהם היא חולמת. ישנו רק הרצון הזה לתת חלק מהנשמה על הבמה. ■

יואב צביר יהיה וניסטר, אבוי גלעד אחראי על הטקסטים ותנית דסברג תהיה התשובה של ערוץ 2 לדליק וגדי. תומיח חדשה לילדים, ״O l יומן . ביוח״ט היא יכולה לעבור ברחוב בשלווה