מעריב, 2 ינואר 1991 — "התחת של אוברזון" -היסטוריה [כתבה]
"התחת של אוברזון" -היסטוריה
מ ה גיל? די ^1שט^"ן־יש3ה צילום: ראובן קסטרו
לאחר קבלת חוק איסור פרסום דבר תועבה, נערכים המפרסמים לקראת אתגר מקצועי חדש. למשל: פרסומות לבגדי־ים בחשיפה מינימלית של הגוף.
" ך וקר אהד קם כל עם ישראל וראה בהורה שרועה , ^בבגד־ים ברוהב 8 מטר ובגובה 3 מטר בצבע מלא, באופן שמצית את הרימיון'', אומר צבי לוין, מפרסום פוגל־לוין, על שלט החוצות המפורסם שנעשה עבור גדעון אוברזון וכיכבה בו פזית כהן. ולא סתם נזכרנו עכשיו באותו קיץ לוהט ב־. 1986 יש הטוענים שאותו השלט הוא הגפרור שהצית את ''חוק איסור פרסום דבר תועבה'', שהתקבל ב־17 בדצמבר '90 בכגסת, ברוב דחוק של 44 מול . 42 אותו קיץ החוגים הדתיים השתוללו ממש, על אהרון עבודי("שלטי עבורי'') איימו בשלילת זיכיונות. דוד פוגל התחיל לקבל טלפונים מאיימים בחצות הלילה. בלילח אחד הוצתו בשטח השיפוט של בני־ברק כמה שלטים. תחנות אוטובוס שכלל לא הוצגו בחם פוסטרים פרסום לאונרזון - אלא בגדי ים של חברות אחרות - רוססו בספריי שחור או נקרעו לגזרים, כותרות העיתונים זעקו: "העידן החרדי", "המלחמה מתפשטת דרומה: נשרפה תחנת אוטובוס בראשל"צ", "הרבנות כופה", "ההתפרעויות גוברות" ועוד. "זה לא שהתכוונתי להיות 'אפיקוירס להכעיס' או
פרובוקטיבי בכל מחיר" - מסביר צבי - "אלא שכלש־ נה לקראת האביב מוצפים כל שלטי תחנות האוטובוסים בבגדי־ים. ההצפה היא כזו, שקשה להבחין בין חברח אחת לאחרת. מסיבה זו, ורק מסיבה זו, החלטנו ללכת על שלטי חוצות בגימיק פרסומי. ואז חיח לי ברור, שהפרופורציה המאורכת של השלט מכתיבה את אופי הצילום. 'התחת של אוברזון' היה חייב לשכב לרוחב. השאר כבר היסטוריה". לוין, בן , 43 נשוי פלוס , 2 מדגיש, כי לרעתו "אין דבר כזה פרסום תועבה. יש פרסום ויש תועבח ואין קשר בין השניים. אם אנחנו מגדירים עצמנו כחברה חופשית, ליברלית ובעלת אוריינטציה מערבית - אז גם לא ברור לי מהי תועבה. כי בחורח בג'ינס צמוד או בביקיני זה לא תועבה, אלא יופי ואמנות. ואם בשביל כמה אנשים זו תועבה - אני מצטער בשבילם. אבל אי אפשר לאכוף קוד מוסרי חדש על החברה הישראלית". לוין גם מזהיר את ההוגים החרדיים, כי "לפחות בשלב הראשון החוק יעורר בדיוק את ההיפך ממה שרצה לחשיג. בגלל חוק החזיר אנשים חילקו ברחוב סנרוויצ'ים עם חזיר, וכך בגלל חוק פרסום התועבה
בחורות יופיעו חשופות יותר על החוף*. ואחרי רגע הוא מוסיף: "וגם לא על החוף". "זו תועבה כאשר משדרים לנו, במסגרת 'לעשות מאמץ לאומי', סיסמאות שהתאימו לשנות , 50*71 עם צילומים ממאגר ה־<3§6 1נ3ח1ות1 מחו"ל. יותר טוב שאוסף סגני השרים יראו לנו קודם דוגמה למאמץ לאומי" - דברי לוין. אגב, אין לשכוח כי הוא מעיד כאן נגר המתחרה. הוא מודה, כי מיגבלות החוק החדש יושבות לפרסומאים בראש טוב־טוב, "ויצריכו מאמץ קריאטיבי מיוחד כדי לפרסם השנה בגדי־ים, באופן שיתמודד עם החוק. וזה אתגר מקצועי". מכל מקום, הפוסטר ההוא, שהצית תחנות אוטובוסים ועלה למספר לא מבוטל של חרדים בשעות מעצר לא נעימות, הוצג בגודלו הטבעי במוזיאון ישראל: תערוכת "בוגר בצלאל", שנערכה שנתיים מאוחר יותר, הציגה עבודות של מספר בוגרי כית הספר, שעבורותיהם הטביעו חותמם על ההוויה הישראלית. מה שמוכיח שבניגוד לנית המחוקקים - המוזיאון לא התבלבל בין תועבה לאמנות, או אולי הוא פשוט טרם מכור לאגורת ישראל. ?