מעריב, 26 ינואר 1990 — קבוצת ה־16 חוגגת [תמונה]
קבוצת ה־16 חוגגת
'10X10 01X1100 , 3*30 103 ש011110 010130 ש1030 1 , 03**111*0 3000שו '10X1 *010 1*00 "1777 , 0*01X1 0*1 ^0 031100 0*0X130
מאת קובי הראל סדנאות האמנים ובתוכם הגלריה לאמנות, הם גולת הכותרת של מפעל עירוני יפה, המאפשר לאמנים בתל־אביב תנאי יצירה נאותים. יהד עט הפיכת המקלטים הפזורים בעיר לסטודיות, שופץ מבנה בית ספר ישן בדרום תל אביב והפך למכלול ב; 17 סדנאות המקיפות גלריה גדולה ומרוד חת. מזה שנה מאוכלסות הסדנאות באמנים. הגלריה נחנכה בשבוע שעבר בתערוכה קבוצתית, בה מציגים 16 אמני הסדנאות. מודל זה של סדנאות לאמנים הובא מירושלים, שם הוגגים 5 שנים לייסודם בתערוכה קבוצית דומה. מטבע הדברים, שכאשר מדובר בתערוכה כל כך גדולה, קשה למ־ צוא מאפיינים, שתופסים לגבי כל חאמנים המציגים. זאת, נוסף לעובדה שבסדנאות עובדים אמנים מכל שכבות הגיל, משמעון אבני הוותיק ועד דניאל זק הצעיר. באופן מפתיע, ניתן לגלות, ששפת ההפשטה של מיכל היימן קרובה לזו של טנ? חפ כהףגן. זהו קישור שלעולם לא היה עולה בדעתי, אלמלא היו עבודותיהם תלר יות בסמוך. עובדה מעניינת נוספת, היא הקירבה שבין הומרי הפסל של סיגל ?די? מור לאלה של שמחח שפייזר, למרות שהנושאים בהם מתעסקים השניים דהוקים זה מזח מרחק רב. הברזל התעשייתי יכול להתפס כקישור טכני לא רלוואנטי, אך הוא מלמד על גבול האמביציה הפיסולית. פרימור צועדת אל מעבר גבול ההסתפקות במועט. היא יוצקת את אחד מהלקי הכלה המכאנית המופיעה ב"זכוכית הגדולה* של מרסל דושאן. היא ממירה את ענן התשוקה (גז, שביל החלב) היוצא מהכלה בזכוכית הגדלה בצילום של אולם אופרה. הצילום יוצר במובלע נוכחות של צליל, מיכל תהודה. בהמשך לתשוקח לצליל, יש לפסל שני מחושים שיוצאים ממנו ומסתיימיט בחרו־ טים צמודים לריצפה. חלק זח של חפסל מזכיר אפיסקופ של מפא ומתקשר ברמה
אחרת של דימוי לתשוקה לצליל. שפייזר, לעומתה, משתמש בברזל תעשייתי כדי לבנות יצור רב מפרקים. השפה הקונסט־ דוקטיווית שפיתח האמן בפסליו הקודמים, מנוצלת בפסל זה ליצירת עמידה אנושית מעניינת. פיליט רנצר מציג שתי עבודות שונות זו מזו. *דיוקן אינטלקטואל ערבי עם שפם כהול", היא עבודת אםמבלאז' עם הרבה הומור. רנצד בונה את דימוי הפרצוף ממשק־ פיים שבורות, רבעי פיתות ושוט. עניבת קרטון משמשת לאינטלקטואל כאף. בקומה התחתונה בגלריה הוא מציג רולד סקט מאורך שעליו כתוב באותיות קידוש לבנה
1א 1ז/\1¥ שם*^. העבודה כמו אמורה להסיע אותנו למחוזות אחרים ולרמז על יוםיום אופטימי המשלב הרפתקח במשחק. החרוטים של דניאל זק יוצרים גם הם חץ המתמשך על פני הקיר. אלה עשויים פיברגלס ואופיינים לסגנון עבודותיו של זק. בקומה העליונה מפתיע אותנו זק בשלושה ציורים בצבעים פססליים עליזים. על הרקע הפססלי הוא מצייר בקו אברי מין זכריים וצורות עובריות בתוך מיכלים. התערוכה היא למעשה צומת שבה נפגשים עבודותיהם האחרונות של אמני הסדנאות. כמעט כל אחד מהם הציג בתערוכות במשך השנה וכל עבודה בתערוכה זו היא מעין
דרישת שלום מהמשך העבודה של כל אמן. מוטי מזרחי חציג בתערוכת חפתיחה של גלריה שלוש בתל־אביב תקליט מתכת שעליו מוצב גפרור גדול. בתערוכה זו הורג הגפרור מגבולות התקליט ניצת ומאיר כתובת הצי עגולה, *. *1ו 1 בעבורח זו יש יותר משמץ דימיון לסגנונו הגראפי של אוח קצנשטיין. עבו־ דה אחרת שמציג מזרחי בתערוכה נקראת מורדוק, על שם האל האשורי העתיק ובע י צם קיצור בעגה העירקית לשם מרדכי(מוטי מזרחי עצמו). בעבודה זו הוא יוצר אוטו־ פורטרט מיתי של אדם מכונף בעל רגלי גלגלים. יציקת ברונזה של האל/אדם מוצבת על כן בצורת צלב כתזכורת לעבודות בהם השווה האמן את עצמו לישו(ויה דלו־ רוזח). דימוי המשור מלווה את עבודותיו של אורי קצנשטיין כבר זמן ניכר. בתערוכה זו הוא מציג דינוזאור ירוק הולך על משור. עוד דימוי ותיק בעבודותיו הוא צלב קרס שהפעם צורתו מוטמעת במבנה של ארבע קליבות לוחצות מבחנות ובהם אדמה. תוך כדי סיבוב בין העבודות בתערוכה נתקל הצופה בצורות שחורות המצויירות על קירות הגלריה. מנקודת מבט אהת סמוך לכניסה בגלריה מתלכדות הצורות לסימון אלכסוני של בית. נזקי *ו1ר*ן יצר עמדה שהיא ספק ציור, ספק פסל המנצלת את הארכיטקטורה של הגלריה על מנת לבנות דימוי במרהב. אחת העבודות המרגשות בתערוכה היא פורטרט של האמן מ$1יר טיצחיזה, שצוייר פיח ייל דיווכווו4 *ז*ומן מצליח ללכוד ^ את הלך רוהו המסובך והנוגה של פיצ'חדזה וקורא לדיוקן *מאיר*. עוד מוצגות בתערוכה עבודותיהם של שמעון אבני, יעקב מי י? שורי, אברהיט נובני, יורם קוטרמינץ, מד ריב ודוד שווילי. העושר הטיגנוני, שפע אופני הביטוי וטווח חגילאים חרחב מראה שבחירת האמנים בסדנאות נעשתה באופן דמוקרטי, ללא הכתבה של טעם אמנות, אחיד או תפיסה מסויימת.