מעריב, 14 ינואר 1987 — Untitled [כתבה]
* ?. ?»???. «?. — * ??"???' '?' nnuwi _lu. mn 11!!1. w w י'—'?*** ** בעבר העיזו מעטים' בארץ'להיכנס למערות כי _־ דאו בהן "חוריבו שחורים" . m ? 'כיוס רבים החוקרים והמתנדבים שבמסגרת מלח"ם ~ המרכז לחקר מערות' לארץ "חוקרי - מגלים מערות חדשות ומרחיבים את הידעעל הקיימות m ספלאולוגים ~ : מעדות _~ רביםמחוץ"'באים ארצה לחזות בתופעה יהודית " ' הגדולה ' מערת המלח מערות מלחענקיות שהשתמדולהפליא בעולם: ' 'm מטריםהמסתעפות באורח כללישל5600 בישראל מכילהמחילות ביותר '
@ טל שחף ץ הסלעים אתה רואה פתח שחור. אולי _^ זה מקום מסתור של חיה רעה, אתה J _^נוטה לתרץ לעצמך, אולי סתם צל נופל. מי בכלל צריך לחפש שם צרות?אבל יש כאלה שזיק מצית את התלהבותם למראה הפתח. אולי זו מערה?אולי יש בה נטיפים, עתיקות, בעלי חיים?עמוס פרומקין, (34) הוא מה שקוראים "משוגע לדבר. "חי ונושם אויר מערות במשך רבות משנות חייו: ובשנים האחרונות הפך זאת למקצוע, כמנהל המרכז לחקר מערות (מלח"ם) שליד החברה להגנת הטבע. פעם טייל ליד עופרה שבשומרון, ניתקל בפתח משהיד וזהל פנימה60, מטר אל בטן האדמה, בקו אנכי. המנהג הוא לתת שם לכל מערה שמוצאים. למערה הזו קראו "הבור הסיני:" בור, כי זו ההרגשה שלך כשאתה יורד פנימה, במנהרה אנכית שרוחבה נספר במטרים בודדים;סיני, כי אחרי 50 מטר של ירידה מאומצת והאחזות "בציפרניים" בסלע הרטוב, התחילו לחשוב שהבור הזה מסתיים בסין... היום נחשב הבור הסיני ל"מערה מטויי• לת" במיוחד. עפר לביא , (18)מתנדב בבית ספר שרה עופרה, מ!יביל אותנו אל תוך הבור. קודם כל הוא משלשל סולם חבלים מתכתי אל תוך הפתח ואנו נדחקים פנימה, אל הבוץ והרטיבות. אור היום נעלם לאחר מטרים ספורים והאור היחידי בוקע מפנס הכיס שבפיך או מותקן על קסדת הבטיחות שלך, אם אתה בר־מזל. אחרי ירידה של •מספר מטרים מגיעים למשטח המתנה. מכאן הנתיב מסתבך. צריך לעבור דרך נקיק שבין שני סלעים אימתניים, ברוחב שאינו עולה על רוחב הגוף. נדחקים, מהליקים על הסולם, בוץ ניתז לפה. והופ, הבור מתרחב ואנחנו מוכנים לשלב הבא.
כאן הכינו אנשי מלח"ם את השטח היטב. בתוך הניקבה האנכית נבנה סולם מתכת מר צק, מוקף בגדר בטיחות. אתה עומר על משטח הברזל שבראשו, מביט סביבך ואינך מבין איך הצליחו להקים את המבנה המרשים הזה. עופר מספר כי הסולם הובא בחלקים למערה, אלה הורדו לקרקעית ושני המקימים עבדו יומיים רצופים מבלי לצז1ת מהמערה, יצקו מעגני ביטון וריתכו את חלקי הסולם כשהין מתקדמים מהתחתית כלפי מעלה. פעם ירדו לכאן בסולמות וחבלים - עכשיו אנחנו יורדים באמצעות סולם המתכת, עוצרים מירי פעם להשקיף על הקירות מסביב. הסלעים חלקים_, נוטפי מים החוצבים לאיטם בגיר הרך ומרחיבים את חלל הניק י בה". כשיורד גשם, " מוסיף עופר, הטיפטוף הופך לזרימה של ממש. "אנחנו תולים תקוותינו במזג האויר האביבי שעזבנו מאחורינו. אחרי שני סולמות ארוכים מגיעים לתחתית. מי שציפה למצוא כאן שרידים ממרד החשמונאים או סליק מתקופת המחתרות
עלול להתאכזב. עופר, לעומת זאת, כמעט צונה מהסולם מרוב תדהמה כשהוא מגלה עטלף קטנטן על זיז סלע. ער שהצלם משרך דרכו אליו כבר נעלם העטלף ואובדת ההוכחה לער. ואולי לא היה זה אלא חלום? ? מסביבנו תלויים נטיפים גדולים שאנשי המערות נותנים להם שמות: פירמידות, אוז־ ני פיל, וילונות. אחר־כך אנחנו גם תורמים למסכת הסיפורים שתעבור מדור לדור: מצאנו מחזיר אור של פנס כיס, הדומה לכובע קולי סיני, והוא מולבש אחר־כבוד על ראשה של בובת בוץ קטנה שבנה מישהו בז־ מן מהזמנים. עכשיו כבר יהיה מה להראות למטיילים שמגיעים לתהתית הבור הסיני: הבובה הסינית העתיקה.., כשעמום פרומקין היה עדיין תלמיד תיכון נילווה לד"ר גדעון מן, אשר באותם ימים חקר ומיפה את מערת החריטון ליד בית־ להם. אז נחשבה המערה לגדולה בישראל ועמוס הנער הוקסם מהעיסוק ומהאתגר. מאז לא חדל לחפש ולחקור מערות. אהרי הצבא פנה ללימודי הגאולוגיה שאותם קשר כמובן למערות. היום הוא כבר מדבר כמפלאולוג, חוקר מערות. בישראל, הוא טוען, חתחום כמעט ואינו מפותח. באנגליה קיימים יותר מ־250 אירגונים לחקר המערות, וכך גם בארצות אירופאיות נוספות ובארצות־הברית.
המערות בארצות אלו שונות להלוטין מהיש• ראליות. הן גדולות ומסועפות יותר. אבל היום באים רבים לישראל, לחזות במערות כמותן טרם ראו: מערות המלח הגדולות בעולם, האקלים היבש של איזור הר־סדום הביא להיווצרות מערות גדולות מאור בסלע המלח, שבמקומות אחרים היה מתמוסס. כך גם נוצ־ רה המערה הגדולה בארץ, הקרויה מערת מלח"ם, שאורך המחילות בה מגיע ל־5, 600 מטרים. "בעבר אנשים לא נכנסו למערות" מסביר פרומקין". עבורם זה היה חור שחור. מעט מאוד נעשה בעבר בתחום זה ולכן יש לנו הרבה מה לעשות". הוא מדבר על מחקר בסיסי בתחומי גאולוגיה, בוטניקה, זאולוגיה והיררולוגיה.. על מחקרים ארכיאולוגיים במערות שנמצאו בהן שרידי אדם.
המרכז להקר מערות הוקם בשנת , 1981 בשיתוף ההברה להגנת הטבע. הוא נוער לר־! כז את מהקר המערות, להגן על המערות ובעלי החיים שבהן ולהביא אותן לתודעת הציבור. כיום עובר במרכז צוות קטן הנעזר במתנדבים בשנת שירות. מלבדם מסייעים _למלח"ם עשרות חובבים נלהבים ברחבי הארץ• במלח"ם מרכזים את כל המידע על המערות בישראל, ומתייקים אותו באמצעות מהשב. בנוסף מתקיימות כאן הרצאות והשתלמויות, טיולים מודרכים, וגם ספריה מיוחדת העומדת לרשות המעונינים. מלח"ם מפעיל גם חוג נוער המסייע באופן פעיל למחקר ולמיפוי, ומפרסם חוברת עבת כרס - "נקרות צורים" - המתארת בפרוטרוט את המחקרים וכוללת תיאורי מערות ודרכי גישה אליהן.