מעריב, 10 דצמבר 1986 — ‭tmmi ‬ [תמונה]
tmmi
נוסטלגיה סיגל ברקוביץ
* ו השנה התשיעית תעלה דגינה _מדזיני, בת ) , 88 לקברה של ידידתה הקרובה גולדה מאיר. רגינה היא אלמנתו של הפרשן המדיני משה מדזיני, ומי שהיתה המזכירה הראשית במהלקה המדינית בסוכנות היהו־ דית. כמזכירתם האישית של חיים ארלוזורוב, מעה שרת ואבא אבן וכיד ימינם של דוד _בן־גודיון, גולדה ורבים אחרים בתנועת הסוכנות היהודית, היא מתרפקת על זכרונות, מאורעות ועל הרבה הקדשות לבביות בספריה עמוסת ספרים בביתה בבית־הכרם שבירושלים. צלולה, בריאה, מיושבת, מחושבת, ומודדת כל מילה •(כך יאה . ("English Secretary'_^מזה תשע שנים גולדה איננה איתה. פרידה לאחר 72 שנות חברות. השתיים נפגשו בכתה א י , בבית הספר במילווקי שב־ אמריקה. מספרת רגינה: "כבר בגיל 7 היתה לה אישיות הזקה. היא תמיד היתה 'The head' בכתה. ידעה הכל. התמצאה בכל עניין. לא היה ספק שהיא משהו מיוחד. בגיל 10 היא הקימה את הארגון הראשון שלה 'אגודת האחיות הצעירות, 'שנועד לעזור לתלמידים
נזקקים לקנות ספרים. עתון במילווקי ערר כתבה אוהדת על הארגון, כולל תמונה , שבמרכזה 'יושבת הראש: גולדה, כמובן. אני הייתי ה'מתאמת' שלה. זו היתה תחילת הקריירה שלה כמארגנת ומתרימה. "לכאורה, אפשר לחשוב שזאת _היתה חברות רגילה: היינו הולכות לתיאטרון, לאופרה, לסרטים(לכל מד , שלא היה יקר מרי. (גם במקהלה שרנו. גולדה היתה אלט ואני - סופרן. כשהיא התחילה לעשן - היא הפסיקה לשיר. בגיל 14 היא ידעה להגדיר בבירור את הרעיונות הפוליטיים שלה. היא היתה עומדת ברחוב ונואמת על הצורף בהקמת מדינה ליהודים ועל הסוף לפוגרומים. אבא שלה ' הזהיר אותם שאם היא תטיף את הרעיונות שלה בקול רם - הוא ימשוך אותה משם בשערות. יום אחר כשהיא נאמה ואני הייתי לידה והקשבתי לה - הופיע אבא שלה. מאוד נבהלתי, אבל היא
שלוש חברות כשנת : 1971 (מימין לשמאל) רנינה מרועי, _רייזל וגולדה50. שנה לעלייתן אדיבה.
תשע שנים לפטירת גולדה מאיד. _הבדוגה מילדות, תינה מדזיני, מעלה זכרונות: תמיד ידעתי בי מהל המישה בהוריה שנפגוש, שלושה יתאהבו בה.. מעולה לא קרה להיפך... היא נראתה מאוד טוב
נאמה בצורה כל־כר ברורה ומשכנעת, שהוא עמד והקשיב לכל מילה שלה. "כשגולדה החליטה משהו - היא היתה מבצעת אותו בלי פשרות. היא רצתה ללמוד בבית־הספר, אבל אמא שלה טענה שחתן אפשר למצוא גם בלי ללמוד. אמא שלה היתה אשד, קשה מאוד. אם היא לא אהבה מישהו - עדיף היה לו לעזוב מהר את השכונה. לכן, בגיל , 14 גולדה ההליטה לברוח מהבית. בריחה מהבית, אף ללא רקע רומנטי, לא היתה דבר קל. התחלנו ללמד אנגלית ולחסוך כסף. את השאר - לווינו, _ובליל־הבריחה כמובן שצריכה הייתי לשתף־פעולה: עמדתי מחוץ לבית של גולדה והיא זרקה אליי מזוודה, אותה החבאתי עד ליום המחרת, כשהלכנו כרגיל לבית־הספר. כשחזרתי לבד _בצהרי־היופ שאלה אותי אמא של גולדה: 'ואיפה גולדילה שלי'!? נאלצתי להודות שהיא ברחה לדנוור, לאהותה. תארו לכם את המהומה שהתחוללה... "לאנשים קשה להאמין שהיא היתה כה יפה, אבל היא היתה!תמיד ידעתי שמכל חמשה בהורים שנפגוש - שלשה יתאהבו בה. מעולם לא קרה להיפך... היא היתד!תמיד _מלאת־חיים ונראתה מאוד טוב. מאז שהי-
תה קטנה, אהבה אנשים מסביבה, וזה לא השתנה גם כשהיתה ככר אישיות עסוקה מאוד: היא היתד, מתקש־ רת אלי מאוחר בלילה ושואלת: 'מה את עושה עכשיו'? אם עניתי 'כלום, 'היתה מציעה: 'אז בואי אלי י . לא משנה מה היתה השעה. "שאיפות ילדות?היו לנו שאיפות צנועות ביותר: שתינו עברנו בהופש בהנות מלאה בשוקולדים ובבוט־ נים. הרווחנו 3 דולר לחורש והממתקים היו יקרים מדי. הבטחנו לעצמנו שכשנגדל ונהיה עשירות נקנה ונאכל כל יום בוטנים... מאוחר יותר, לאחר שנפגשה לראשו־ נה עם בן־צבי ובן־גוריון ושמעה קריאתם ליהודים לעלות ארצה - הפר הענין אצל גולדה לשאיפה בלתי־ מתפשרת, עד הרגע בו הגשימה אותה. כר גם בענין
הפוליטיקה והמנהיגות: אני מאמינה שהם היו טבועים בה מאז ומתמיד, והיו חייבים להתממש, ולו גם במחיר הנישואין שלה, שנכשלו וגרמו סבל לילדיה. " את פרק הייהן המשותף מסכמת רגינה מדזיני תוך שליפת ספרה של גולדה "חיי, "השוכן, רוב־כבור, בספ־ ריתה. משם היא קוראת את ההקדשה: "רגינה, הרבו; מהכתוב בספר זה תכננו ובצענו יחד. למעשה, בספור זה פרקים רבים הם גם חייך. לך, למשה ולילריר - אהבתי, גולדה" ? ? שלוש חברות כםילווקי בשנת :1918 _דעינד, מד;י;י (מימין) רייןל(עומדת) תולדה מאיר(משמאל. (