מעריב, 21 ינואר 1983 — מזל שר רקדנית [כתבה]
מזל שר רקדנית
%> ני יהודיה" מכריזה, בלי כל מעצורים, לסלי בראון 1 *\9 (כוכבתתיאטרון הבלט האמריקני", שהגיעה לשורת " הופעות עם הבלט הישראלי), למען הדיוק, נולדה לאם \ יהודיה ממוצא רוסי, ואב נוצרי ממוצא אירי, וגדלה בבית X עם אווירה בינלאומית, בו חגגו את הכריםטמס" ולא את | חנוכה. (האב כבר נפטר, והאם העדיפה " לגדל ארבעה ילדים ן על־פני קאריירה ממושכת). קלי ואיזבל בדאון היו בעצמם רקדני בלט בצעירותם, והם שהעניקו לילדיהם (" גם אחי ואחיותי רקדנים") את החינוך האמנות, הראשון. התחלתי באופן טבעי, בעקבות ההורים, אך בגיל 12 " קיבלתי החלטה עצמאית — להיות רקדנית•" לחיות רקדנית, זאת אומרת לקבל על עצמך דרך חיים של תירגול גופני יום יומי מפרך, של דיאטה מתמדת ("גם לולא הייתי רקדנית, הייתי רוצה לשמור על גיזרד, ונכנסת לדיאטה... "), של הקפדה על שעות מנוחת; ושל תחרות בלתי פוסקת. אבל לסלי מרוצה בחלקה. לא הייתי מחליפה את זה " בשום מקצוע אחר", היא אומרת, אני בהחלט לא חשה " שאני מקריבה משהו כדי להיות רקדנית, להיפר — אני רק מרוויחה". המשמעת החמורה שהמקצוע דורש ממנה אינו מרתיע אותה, ובםד הכל, היא אומרת:זה חרבה יותר מעניין מאשר לשבת יום יום בין " 9—5 במשרד, ולתקתק במכונת־כתיבה... " לסלי, במכנסיים ורודים ומעיל קצר מקטיפה בגווני הסגול האופנתי, מעידה על עצמה , כי איננה אוהבת לחשוף I את הייה האישיים, אד עונה בסבלנות על כל השאלות כחלק מן המיסים" שעליה לשלם בהיותהכוכב אורה" ששמה מוכר " את הכרטיסים. זו הפרנסה שלי " ", היא מבן " ן הירה. בכל ימות השנה היא רקדנית מן המניין בתיאטרון הבלט האמריקני" (איי. בי. טי. ), אד מפעם לפעם " , בתיווך משרד אמרגנות המתמחה בכד, היא מוזמנת להגיש הופעת אורח עם להקות מקומיות בבלטים מפורסמים. אם זה תפקיד ש, יושב' עלי טוב", היא אומרת, אינני " זקוקה " לחזרות רבות. אני באה, צופה בלהקה ומנסה להשתלב בתוכה", במו סולן בתזמורת. מה שהפך אותה לכוכב מבוקש כל כד הוא ללא ספק § הצלחותיה הקולנועיות. היא היתד, בראשית דרכה כאשר I הוליווד הפיקה את הסרטנקודת מפנה". גלסי קירקלנד, I הרקדנית שאמורה היתד! לרקוד " לצידו של מיכאל ברשני־ 1 קוב, נפצעה וברגע האחרון נפלח חבחירה על לסלי. לשחק בסרטים בהחלט לא קל יותר מאשר לרקוד", היא " אומרת, § 8זה פשוט אחרת. אבל דורש אינטנסיוויות, ריכוז ומשמעת". " 1 הסרט זכה להצלחה רבה, ובעקבותיו הוצע לה לגלם § את דמותה של רומולה, רקדנית צעירה הנישאת לניז'ינסקי 1 וגורמת בכד לפירוד בינו לבין מאהבו המהולל דיאגילב, I המתגקם בו ומסרב להחזירו לבמה. זהו תפקיד דרמטי, ללא כל הופעות מחול, ובו הוכיחה לסלי בראון, כי רגישותה כאדם וכאמן מובאת לידי ביטוי גם במשחק. ובכל זאת, היא חזרח למחול. למזלי", היא אומרת, הציעו לי מספר תסריטים שלא " נראו לי". למה למזלה ? " כי אני קודם כל רקדנית; ובוודאי שכל עוד אני צעירה " , עלי להקדיש את עצמי למחול. את המעבר למשחק אוכל לעשות מאוחר יותר". האם היו לד אי־פעם ספיקות לגבי דרכך?" אני שואלת " את הבלרינה, המשיבה:מה זאת אומרת — היו " לי י יש. תמיד יש. אני אף פעם לא בטוחה בעצמי וזקוקה לחיזוקים". והחיזוק הטוב ביותר הוא — ההופעה! סרטי טלוויזיה וקולנוע מגיעים אמנם להרבה יותר קהל ומעניקים לשמת זוהר של פירםום ותהילה, אבל אישית — אין תחליף להופעה החיה". למפגש עם הקהל. לארוע האמנותי שיש I לו התחלה " , אמצע וסוף. התרגשות, מאמץ והתפרקות. ן י על ג'יין פונדה, קוליגה (בקולנוע) שפלשה לתחום 1 התנועה, פתחה בי"ס ופירםמה ספר, היא אומרת:היא " ... ן לא ראוי אפילו לתגובה" § לסלי בדאון והפרטנר שלה למופעים (ולאדימיר גלוואן § הרוסי, סולן האופרה בברלין) הקדימו בואם ארצה, וכאן § יכנסו לתקופה של חזרות, בר, יכירו זה את זה, ואת הלהקה. 1ובשעות הפנאי", אומרת לסלי, אטייל בארץ (איפה " 1 תשמש ? אמרו לי ללכת בעקבות חשמש " לישראל... ) ואעשה 1 קניות".