מעריב, 16 ינואר 1983 — Untitled [תמונה]
התופעה המייחדת את הקיבוץ: הבנה לצרכים האישיים של החברים — ונםיון "ללכת לקראתם"
3 ואויה פלג*
,, זה שיגעון של קיכוץ" אוגר רונן ירוו על כפר הנשיא, קיבוצו. %ט בו משהו מיוחד שאין כצקו־ מות אחרים" הוא מוםיףי. רציתי לשוחח עם רוגן ירון על עתוןהמחתרת" של כפר הנשיא:כל " " הסוטה", שנתגלה ברבים — למורת רוחם של כותביו — לאחד מלחמת לבנון. העתון נעיד ונכתב בידי צעירים שרבים מהם מחוננים בכשרון בתיבה. םיגגון הכתיבה הוא אישי
חופשי ותקיף. העהון מבוקש גם על־ ידי המבוגרים, ובנים השוהים מחוץ לקיבוץ. הטעים חושפניים בגליון ה- " מלחמה" התפרסמו בכתב העתשד־ " ימות" (של צעירי תק"פ) והכותבים הסוטים" נתפרסמו. " אחת התופעות המייחדות את כפר הנשיא היא הוצאת שני עלונים ב־י־ בוץ אחד זה כמה שנים. הצעירים כתבו בצורה בוטה ומפולפלת מדי ומערכת העלון היססה לפרםם את דב־ ריהם. מזכיר הקיבוץ הציע להם להוציא עלון משלהם. העצה נתקבלה והתוצאה — ביטוי נפרד, המקנה לצעירים הרגשת עצמאות ומשלב את קולם המיוחד בסימפונית החייב" " של הקיבוץ. זוהי תופעה אופיינית לכפר הנשיא: הבנה הצרכים המיוחדים, הליכה לקראתם ורצון •לראות בהםנכס לקיבוץ כולו. לא מזמן נתקיימו בקיבוץ שני סמינרים קצרים: יום וחצי על בעיות המבוגרים ושלושה ימים על נושאים המענייגיט את הצעירים. השתתפו בהם
כמה עשרות חברים. המיוחד בסמי־ צרים הקצרים: בשניהם לקחו הלק חברים בני כל הגילים: צעירים, בגי גיל הביניים ומבוגרים, כולם רהשו אלד. לאלה כבוד "דדי והזדהות. היה גדול, היה מעולה" כותבים " בכל הסוטה" על שלושה *מי הס- " מינר לצעיריכ. בשביל זה, בדיוק " בשביל זה, אנחנו חיים כאן. בשביל זה אנחנו עובדיב, בשביל שלושת הימים הללו, בשביל מה שנאמר שם. אנשים עוליפ, יורדים, שונאים אוהבים. עצרנו הכל לשלושה ימים. ישבנו, שתינו קפה ודיברנו. אנחנו יכי־ לים להרשות לעצמנו את הלוקסוס הזה. בלי בל זד. אין טעם לכלובי'. וגם הוותיקים גאים. הם גאים על כד שמתוד 70 מייסדי הקיבוץ, כולם יוצאי •אנגליה, נמצאים אתם חיים, לאחר 33 שנים, 50 חברים, שעירו ביחד את כל השנים חקשות והצליחו להגיע היום לקיבוץ בן 270 חברים ש־170 מהם חם יוצאי בריטניה. גם יוה ניקור לייהוד: מוצא משותף, איפוק" אנ-
גלי, הומור יבש וחרבה סובלנות. בכפר הנשיא יש גאוות יחידה. יש ביגם הרבה ידידים, לא רק הבריב. במדי"כות אומרים שלום, חחב"יש נפגשים ומוכנים לשוהה. בימי שישי מתחמת הפעולות התרבותיות־החבדתיות בכבוי בטלוויזיה. במוצאי שבתיה כל היי־' הקיבוץ אוכלים בבית, משפ־ הות־משפהור. . האסיפות נעדכור. ביר־ ראשון. שוררת , בקיבוץ ההיגשד! נ* ה־ף ההליכה י י קראת החברימ או דןו?!א בגללה, קיימת שליטה על מסגרה רחיים, על אף החריגים פר. ושב. ההה־ לטור. המתקבלות במשותף — נשמרות. איש לא הפר את סידרי הלינה המשותפת 'לפני המעבר ללינה משפה־ היהב־ (, (1966 ואיש לא הבנים טל־ יויזיה לביתו לפני שהוחלט לרכוש את המכשירים לחברים. המצב הכלכלי 'שפיר. בית חרושת למוצר• יצ--קה (עתיר עבודה שכירה, אך מנסיכ ?הפטר ממנה על ידי העברת חלק מן המפעל לחצור הגלילית השכנה. י־ . ענפי החקלאות חרבים — אבולדו, כותנה, צאן דבשי, לול ועוד — כסת־ ' לים את הפרנסה. עם כל הטוב חזה האש זה משתהף גש ביציבות החברתית ימשך ־שניב, גט באחוזי קליטת הבנים י על בך יש לחברים כמו אריק המי־ רה, אירית המזכירה, משה הרפתן לשעיר, רונן ועופרת הצעיריב _ ך עה משלהם: מספר העוזבים איני אמד"מידה להרגשת הנשארים. היו השלמות — למשל מאוסטרליה — שהתמוטטו, ורק כ־50 אהוז מקרב הבנים נשארו בקיבוץ. עופרה, העובדת בחינוך שהתה לאחר עזיבתה באנגליה ושבה אד הקיבוץ• היא אומרת:כשבז עוזי, אין פירושו שיש כאן משהו " רע, אלא ייק שהוא לא מצא כנראה משהו שחיפש. זה לא , מתייג' את הרוב שנשאר". לעומת אחדות הדעות ביתם להרגשה הביתית לא היתד! תשובה אחידה בפי בני שיחי על השאלה, האם וכיצד ימלא הקיבוץ שליחות בעם ישראל, לרונן אין תשובה. לדברי אירית! אפשר לעשות יותר . בקרית שמונה ובחצור אבל אין ודאות שהתושבים רוצים בהם. לעומתה, עופרר, חשד, בפירוש:שם לא רוצים בקיבוצני־ " קיט. לכן העשיר, בקיבוץ תהיה גם התרומה הלאומית. מה גם שהקיבוץ פתוח לפני כל מי שיבחר בו. משה מאה בהנהגת הינוך משותף לילדי קיבוץ ולעיירה צעד ללדאר. הפתרון. אריק מלווה שנוסף על כך גם הצבא משמש כיי־ היתוך לצעירים מ--אז ומכאן. להערכתו, רק בסוף תה־ ל־ך ממושך מאוד יבינו את הקיבוץגם מעבר לכביש".