מעריב, 10 ינואר 1979 — , אווקי©וי- Minn בעד.עט ‭;201‬עי! חוה!ננוע מטית [כתבה]
, אווקי©וי- Minn בעד. עט ;201עי! חוה!ננוע מטית
-אורי קיפדי, שנפטר _הכוקר •כגיל 80 היה. עתונאי מזהיר, געל _עטיזהכ ופגנון מיוחד,, אף כראש וראשונה גךאנוש שאהב »ת האדפ. כמאות ואלפי כתכיו, שראו אור כעתוגות מישראלית, כתכ כעיקר על האדפ. נשתרככו בהם לכ ומוח. הוא. חיפש וגילה תמיד• נשמות מאהורי _הדיוקגיפ ומצא תמיד את הנקודה האנושית.
•היה עורר. בחסדי אך בנפשו רפורטר, יפילימונייפט. אורי קיסרי נולד ביפו. אביו, גתן קייזרמן שהיד, א*רונום, עמדי בראש ;מוסד־ פיננסי. אמו מריפ ?)_זניהם היו in '• גבי־ציוז שעלו ארצה מ־ אודיסה שבאוקראינה) מיתה _פםנתרגית ומורה לפסנתר. מאמו • ירש כנראה »ת . המוזה. זאת הפיוס, מאביו את מכושר _המינהלי. . 1 על חינוכו שקדו הוריו ב־ ?_ןפדגוזז. _מורימ _פרטייפ השגיחו _»ל רכישת השפות האירופיות אנגלית צרפתית וגרמנית• מ-
שחר _למיו קיבל מאמו שעורים גנגיגד• _ומלפ לחיית מוסיקאי. _גימנםיד. הרצליה'' גתליאביג ובית הספר " הריאלי בחיפה, אליה ־עקרה משפחתו', הוסיפו _מטעניפ להשכלתו. י" •*חיותו. גז •, 14בחיפה, דבק י כו לפתע הידק מסיפור?. הוא גילה, כתוכו משיכה עם כושר מסוייפ לספר _טפוריפ והחל לכתוב גובלות , וסיפורים. את אחד הסיפורים שלה לעורך ירחון לספרות יפה בשםמע- " ברות" והסופר יעקב פיכמן קבע, כי הסיפור נכתב ב---גשרון/.
בשנת 1911 עד _1924 היד, _8קיד בבנק אפ"ק בחיפה, אך נפשו, השקה לצאת אל:. העולם ' הגדול, בעיקר לפרים. ? אמר ועשה. בעת שהאניה עגנה כ• הפלגתה בנמל אלכסנדריה, התחשק לו נפעם _הו־אשוגה לכתוב רפורטז'ה על התרשמות מהדרך ובמיוחד על דמותו של קצין יהודי איטלקי. את הכתכה, בשםפגישות, " "1 שלח לעתוןהאד, '?שעורכו " היה אז ד"ד משה גליקסון ז"ל. משום מה נתאחרה. הדפסת?הרשימה. קיסרי, שלא:מצא , :ג• משו: מספר שבועות. את רשיי מתו בעתון:, הפיק ' שפרסומת נפסל. הוא שלה רשימה פוליטית בינלאומית אל עורךד* " " גר"גדל _כצנלסוו ז"ל. הרשי-
מה פורסמה. בדל כצנלםון שלח לקיסרי _איגרתיעידוד ומינה אותו כסופרדבר" בפריס. בדרך " כלל כתב פיליטונים בסגנונו המיוחד שהלהיב את כצנלסון, אך בדרכו הקדיש )את ? כתביו בעיקר לחיפוש האדם. בתקופות _י שנות: שהותו בצרפת ראיין קיסרי אנשי-שם בז'אן י פולםארטד, פרופ' והנו"ן שניפה לחדש נעורי אדם, מישל מורגן וז'ראר. פיליפ, ?אנרי גרנשטיין, יאשה . חפץ, את השען היהודי שלום שווארצ־ ברט שהרג את פטליורד, ואת _זאכ . ז'בוטינפיןי. הוא. ;שוחח גס פעם עם קפטן אלפרד דר"פום., אך כשגילה לו, שהוא עתונאי מארץ-ישראל, ברח ממנו. י
י בשנת 1925 חזר קיסרי ארצה ונתקבל לדבר" כסוםר־ " משתתף קבוע. הוא גהג לחתום על רשימותיו גשם אוריאל קיסרוב, אך לפי . הצעתו של ברל כצנלסון שינה את השם הרוסי לשם עברי — קיסרי. הוא היה בעל טור בשםעם " הזרם. "סיפור אחד, לחם " , " עודר התלהבותו של משה שרת ז"ל, שכתב לו:כתבת ב- " התרשמות, בהתרשמות ישירה. "באותו זמן. המשיך לפרסם ב" הארץ" סיפורים על אנשים כמוהמשומד מנאפולי, "פיליטונים " קלילים ופרחוניים, שהוציאו לו מוניטין כעתונאי בעל סגנון חד ומושחז, הברקת לשון ולדר טו י טי שפה, שהיו להם הדים חזקים בקרב 'הקוראים. בכל רשימותיו בולטת המשיכה אל האדם, קטן וגדול. צרכיו, לבטיו, דאגותיו וחלומותיו.
:בשנת 1932 הזר ארצה ועבד כמזכיר המערכת בדאר הי שנמצאה " ב• יום''• בירושלים, _חחוב הםולל, הפליט סטריוטי " הירושלמי. קיסרי עשה שעות בבית הקפה המהולל דאז ' י הוינה, "נפגש עפ גדולי " מר, אך לא שכח כדרכו ל־ הקדיש רשימות בזכוץנותיו על המלצרים שבמקום. כבר אז גילה משיכה לעתונאימ ד סופרים צעירים, ולגילוי כש* _מגומ הושיט. אפשר לומר
עליו, כי הוא היה האיש שגילה את רוב העתונאים הצעירים והכשחניים והכניסם למקצוע. ' דלתו היתה תמיד פתוחה בפניהם, הוא סייע להם בעצה ובהדרכה ופירסם את רשימותיהם הראשונות. היה זה קיסרי שחנציח לראשונה בטרמינולוגיה חשוטפת. את הביטויבת 18 אבי- " בים" והוציא לראשונה אל השוק את הצבר" כתו היכר, " כסימן לילידי הארץ, במאמר שפירסם בדואר היום" בשם " אנחנו עלי הצבר. "ענינו• של " המאמר היד• הקיפוח שמקפחים את המוסדות ילידי האדץ_^ הם הצברים. "
קיסרי היה משתתף קבוע בעתון;הארץ. "הוא נמנה עם " מייסדיידיעות אחרונות, "עד " שנוסד העתוןמעריב" והיה " לחבר, מערכת שלו. הוא כתב בעתונים רבים, י אך תמיד התפאר בכך:, ש* מעולם לא היה לו חבר בהם — לא שולחן, אפילו לא ' כסא משלו. האמת — לא דרשתי" — " כתב פעם. כך היד, נוח ו- " טוב . לי. "הוא אהב להגיע _לל בנין_^המערכת כאורה, להסב לשולחן זה או אחר, לשוחח, למסור את מאמרו, לבדוק את תיבת. המכתבים ולהסתלק כבן חורין ללא עול . של _מחוגי־ י שעון.
החל משנת 1937 בנה לעצמו במה עתונאית משלו, קלילה ופופולרית מאד בשםתשע " בערב, "שהכריזה על עצמה כבמת' חיים, דיעח חפשית, " דופק הזמן, הומור וסטירה, הי שעשועים והלחם. "שבועוןזה הפך. כעבור שנים להעולם " הי"*!• . ?, :-, • יכ"מעריב" השתתף תחילה במדור הפפךותיספרא וסייפא" ז " ברשמיםעל ספרים ובסידרה בכבישי ' היום ואתמול, "ב- " רשימות על מושבות וכפרים בישראל. הוא סייר בכל פינות זזארץ, סר לישובים ותיקים ו---פחות ותיקים, בדי לאסוף רישומים לצורך מאמריו. הוא שילב בהם עבר בהווה בכל ישוב, רשמים טריים בזכרונות הדהויים והמתוקים, את ההיסטוריה חחמה והבוערת של הרגע בדברי חימים של ילדותו, במגילות חשנימ שנערמו מאז זו על גבי זו. _בעקבוח מסעות אלה פירםם קיסרי ספר בשםנסיעה אל העבר. "
. _קיםךי היה מטבעו צנוע וענו, אך הוא היה עטור פרסיספרות'. הוא זכה בפרס השלישי בתחרות , הבינלאומית מטעם העתון האמריקניניו " יורק החלד _טריבייך, על הסיפור הקצרדמדומים של " ירושלים. "בשנת 1966 . זכה בפרס ש?מרץ מטעם המסדר על שם זאב ז'כוטינסקי עבור מאמרו על עולה הגרדום בדמשק אלי בהן ז"ל, שפורסם במעריב. "בשגת 1960 זכה " בפרס סוקולוב לעתונות מטעם עירית תל־אביב. בשנת 1976 העניקה לו עירית _תליאביב את התואריקיר תל־אביב" " . ב- " שנת 1965 נבחר כיו"ר אגודת העתונאים כתל־אביב. בשנת 1975 פירסם קיסרי ב - שםזכרונות _ליומ המחר, "מ- " עין סיפור חייו בצורת זכרונות מפגישות עם אנשים גדולים וקטנים. הוא עמד על כך, כי אין !המדובר 'באוטוביוגרפיה אלא בזכרונות, בפגישות ורשמים מאנשים, בני-אדם, אפיזודות מן החיים, שהוא כה אהב אותם.
בשנים האחרונות לא ראו י אותו עוד ברחוב, בבית־קפה, בטרקלין, בתיאטרון ובאולם־ קונצרטים. נעדר חיוכו החם והמלבב'. הוא היה חולה ונחבא אל ביתו. הכל הרגישו בחסרונו. תמיד ידע מלה טובה, עידוד ותקוה. הטענה 1 היחידה שנשמעה נגדו היתד" כי הוא מרבה ברשימותיו... לשבח ולהלל, _לפעמיפ יתר על המדה, וממעט לבקר ולקטול. "מ- " עולם לא השמיץ ולא ביטל אדם. כשהעידו לו פעם על כך, השיב . בחיוך מלבב: זה עניו של אופי. "דומה, " שהיה זה קיסרי עצמו שהגדיר גמליפ אלד• את אופיו. מ־ מייזלפ