מעריב, 22 אוקטובר 1978 — Untitled [כתבה]
(המשר מן העמוד הקודם) במובן אחד: כולן דהפו את המנהיגות ב"גדד". להימנע מנקיטת יתמות פוליטיות, ולהתרכז בנושאים מקומיים. המדיניות של המימשל הישראלי הקנתה עדיפות לשמירת הרגיעה בגדה, על פני 'בםיון לעודד פעילות עצמאית של המנהיגות הפוליטית במישור הכלל־גדתי. הנורמאליז־ ציה של החיים בגדה היתד. מלווה בהימנעות ישראלית מנקיטת יוזמות פוליטיות בנושא עתיד יהודה ושומרון. לפיכך נשאר השלטון הישראלי בגדה אדיש ליוזמות פוליטיות של אישים מקומיים, כמו ה־ יוזמה לדון בהקמתיישות פלש- " תינאית. "במקביל השלים המימשל הישראלי עם עמדות הצהדתיות לאומניות של המנהיגות, בתנאי שעמדות אלו אינן מתורגמות ללשון של פעילות מרי י — דבר שעלול היה להסתיים בגירוש לירדן. מדיניות זו היתד. נוחה לרובה המכריע של המנהיגות המסורתית. שכן, היא פטרה מנהיגות זו מן הצורר להכריע בין הסתכנות באיבת ממשלת ירדן, מזה והארגונים הפלשתינאים מזה. פעילות פוליטית
מובהקת בגדה מצד המנהיגות שם, היתה עלולה אף להבליט את הניגודים הפנימיים בין מנהיגי ה־ גדה בשאלת ההסדר הרצוי, ולצמצם במידה ניכרת את החלק מקרב שכבת המנהיגות הערבית המסוגל לשתף פעולה עם ישראל בהסדרת הענינים המעשיים היונד יומיים-. מבחינה זו גישתו של ה־ מימשל הישראלי , שלא לנקוט יוד מות במישור הכלל־גדתי , עלתה בקנה אחד עפ נטיח דומה שהיתר. קיימת בקרב המנהיגות המסורתית. © ירדן התנגדה לםל _המותנות גם המדיניות של ממשלת ירדן 8_לפי הגדה היתה י מכוונת להקפאת
כל יוזמה פוליטית במישור הכלל* גדתי, כל עוד היא. נמצאת , תהת שלטון ישראלי. באין פעילות פולי־ טית עצמאית בגדה, השותף ־ ?לכל הסדר אפשרי עם ישראל היא 'ממשלת ירדן — ואזי המפתח להשגת הסדר שיביא ליציאת השלטון ה־ ישראלי מהגדה נשאר בידי ממשלת ירדן. '? מצב דברים זה הקנה ל1- ירה עמדת מיקוה, הן י;ביחסיה עם ערביי •הגדה. והן ביחסיה עם דד עולם הערבי;' .. . • י בחודשיה • הראשונים שלאחד, יוגי 1967 הששו השלטונות הירדנים מ־ כל שיתוף פעולה בין השלטון דד ישראלי לבין המנהיגות י המקומית בגדה. כך למשל, נאלץ ראש עירית שבם, המדי כנעאן, להתפטר פעמי י יים על רקע האשמות כי הוא מש* תף פעולה עם הישראלים ולראש עירית חברון, י מוחמר עלי אל־ ג'עברי, היה דין ודברים עם השלי טון הירדני על רקע מגעיו ההדוקים עם שלטונות ישראל. מנהיגים שגורשו על־ידי השלטון הישראלי — כאיש הדת שיה' אל־םיאה ו־ ראש עירית ירושלים לשעבר רוחי אל־חטיב, זכו לברכת ממשלת ירדן. המכשיר העיקרי לקיום ההש־ פעה הירדנית בגדה היה בתקופה זו, ונשאר עד היום, סכומי הכסף שהולקו באמצעות נאמני השלטון הירדני, ובן הקשרים הכלכליים . והמשפחתיים, שקיומם נתאפשר. ע"י מדיניות הגשרים הפתוחים.
מצב זה השתנה בהדרגה, ויהד עמו נשתנתה משמעות הזיקה בין רבת־עמון לבין האליטה הפוליטית בגדה. מאז 1970 השלימה, למעשה, ממשלת ירדן עם פעילותם של ראשי העיריות והנכבדים המקומיים בגדה כמישור הלוקאלי, וביקשה למנוע. בעיקר יוזמות פוליטיות כלל־גדתיות, העשויות ל---השפיע על עתידה הפוליטי של ה־ גדה בכיוון לא רצוי לירדן, יתד על כן, ירדן הוסיפה לשלם משכו־ רות לעובדי מדינה ירדניים, המקבלים משכורות גם מישראל, אם
כי התשלומים לסוגים מסוימים של עובדים, כגון שוטרים, הופסקו. במקרים שבהם נמנעה ירדן מל־ תת גושפנקא לתמורות שחלו ב־ שלטון המקומי התגבשו הסדרים מיוחדים המבוססים על פער בין הפירוש הירדני והפירוש הישראלי למצב שנוצר. כך למשל, לאהד גירושו.. של נדים זארו, ראש עירית רמאללה, הוסיפה ממשלת ירדן ל־ ראות בממלא מקומו ה'ליל מוסד, ח'ליל סגן ראש עיר, ואילו ישראל ראתה בו ראש עיר לכל דבר. מוםה ה'ליל עצמו היה מופיע 'כ־ ראש עיר לפני המימשל הישראלי, וכסגן ראש עיר במסגרת הקשרים עם השלטון בירדן. דוגמה אחרת היא פרשת הקמת מועצת לשכות המסחר בגדה ה־ מערבית בסוף שנת 1968 בהשתת־
פות נציגי מזרה ירושלים — לצורך ייצוגן, הן לפני שלטונות ישראל והן לפני שלטונות ירדן. מועצה כזאת לא היתד. קיימת בתקופת השלטון י הירדני , להוציא שני נסיר נות בכיוון זה בשנים 1949 . ו־. 51 לשכת המסחר _ברבת־עמון שמשה כמרכז לכל לשכות המסהר בממלכת ירדן. המועצה היתד. מור־ כבת מנציגי לשכות המסחר של מזרח ירושלים( שכם, רמאללה, אל ; בירה, חברון ובית־לחם. יותרמאו־ חר צורפו אליהם גמ נציגי ג'גין וטול־כדם. כמקום מושבה הקבוע נקבעה מזרח ירושלים. כמזכיר המועצה נבחר פאיק ברכאת, מנהל לשבת המםחר במזרח ירושלים. בהקמת המועצה היה משום ניגוד לרעיון אחדות שתי גדות הירדן, המנהה את מדיניות ממשלת ירדן.
@ _נותמן ל_2עיות _מעשמת הקמת המועצה חיתה _פרובלמ־ טית גם מנקודת המבט של היחסים עפ שלטונות ישראל, עקב הכללת נציג לשכת המםתר במזרח ירושה לים, פאיק ברכאת. נציגי הלשכות
בגדה המערבית הסכימו לבסוף לקיים את קשריהם עם ירדן. דרך נשיאות , לשכות המטהר ברבת־ עמון ובתיווכה, ובכך הכירו במרות ירדן. באשר ליחסים עם ישראל, התליטו אנשי לשכות המסחר, כי פאיק ברכאת יהיה חבר המועצה, י אך. לאי יפעל באודה רשמי כנציג הגדה המערבית. כן הוהלט, כי דד מועצה לא תעסוק בעניינים פולי־ טייפ, אלא תתרכז בטיפול בבעיות י כלכליות. אף כי מספר הברים ב־ לשכות : של שכם וטול־כרם-גילו נטיה לארגון שביתות ' מסהר, נעשה הדבר על בסים אישי. רק פעמיים היתד. הריגה מנוהג זה, כאשר לשכת המסחר של שכס התייצבה כגוף מאורגן מאהורי שביתת המסהר שנערכה שם בפברואר , 1969וב־ פעם. השניה, כשהלשכה ברמאללה נהגה כך בשנת , 1977במסגרת מאבקה בתקנות ישראליות בדבר תשלום . מפ ערך מוסף. י שלטונות ירדן ושלטונות ישראל גילו נכונות לאפשר פתרון בעיות מעשיות — אם במישור הכלכלי
— באמצעות מדיניות הגשרים ה־ פתוחים והמשך פעילותן של לשכות המסהר?אם במישור המוני־ י ציפאלי — באמצעות פעילותן של העיריות 5 ואם ' במישור החינוכי — באמצעות תכניות לימודים ירדניות והסדרי בחינות בבתי םפר תיבו־ ניים. . ראשי הערים ופרנסי ציבור, ש־ לא הסתגלו למערכת זו נתקלו ב־ קשיים בפעולתם, ואיבדו את מש־ רותיהם. כך אירע להמדי כנעאן ש'ביקש' להפוך את תפקידו כראש עירית שכם כנקודת מוצא לעמדת מנהיגות אןורית, ובהקשר שונה לנדים זרו, ראש עידית רמאללה, שהיה מזוהה עם מפלגת הבעת/ חמדי כנעאן שביקש עוד בשנת 1969 לצרף למועצת עירית שכם אישים מקומיים שהשפעתם חורגת מן המסגרת המקומית -ד כחכמת אל־מצרי, קדרי טוקאן, וראשד אל־ גמר — קומם ביוזמתו לא. רק את
ירדן ואת ישראל, אלא אף הלק ניכר משכבת המנהיגים בעיר. כ־ תוצאה ממצב זה הוא נאלץ להתפטר, והפך למטיף ליוזמה פולי־ טית של תושבי הגדה תהת 'שלטון ישראל, שתתבטא בשלב ראשון ב־ בחירות הדשות של ראשי ערים. במובן זה ייחס חמדי כגעאן לתפ־ קיד שעל מועצת העיר למלא מש־ מעות פוליטית לאומית", החורגת מהמסגרת הלוקאלית. י נדים זדו, לעומת זאת, התקשה בסיפוק הצרכים המעשיים היומ־ יומיים _&ל אוכלוםית עירו בשל עירבוב השיקולים הפוליטייפ בתחום יהםי עירית רמאללה עם המימשל הישראלי. מצב זה בא לידי ביטוי בהתלבטויותיו בקבלת הלוואה מישראל לפיתוה העיר, ו־ בפעילות המכוונת למנוע יציאת פועלים מרמאללה והסביבה לעברי דה בישראל. גישתו זו של נדים
זדו הביאו בסופו של דבר לגירושו לירדן. ' _^' $ש_^ף: לחצים אלימים גורם שלישי במקבילית הכוחות שפעלה בגדה המערבית היו ה־ אירגוגים הפלשתינאים, בשל. הדגש תם את הצורך במאבק מזויין נגד הנוכהות הישראלית ביהודה ושומ־ רון על פני פעילות מדינית (בעיקר עד (1973 וכן בשל הנוכחות הישר־ אלית וההשפעה הירדנית בגדה ה־ מערבית, לא הפך אש"ף למכוון הבלעדי של הפעילות הפוליטית שם. אולם הוא הצליח, במידת מה, להטיל מעין "וטו" על צעדי המנ־ היגות הערבית בגדה. כך למשל, התנגד אש"ף לכל יוזמות התאחד נות עצמאית של ערביי הגדה, אפילו כשהמדובר היה בשיגור משלהות לארצות ע י רב, לדיון ב־ בעיות בתחום עיסוקם. טענת אש"ף היתה שחנציגות המוסמכת של ערביי הגדה אינה המנהיגים ההיים תחת שלטון ישראל, אלא מנהיגות
אש"ף. אש"ף לא נמנע מהפעלת לחצים ופעולות אלימות נגד סוטים מקו זה, בדומה לנסיון ההתנק־ שות ב־1967 בד"ד אל־פארוקי מ־ אל־בירה, שהטיף להקמתיישות " פלשתינאית" בהסכם עם ישראל. לפיכך, באורח פרדוכסלי, פעלה השפעת אש"ף, בעיקר עד , 1973 באותו כיוון שבו פעלו השפעות המדיניות של ישראל וזו של ירדן. היא סייעה ליצירת מצב שבו ההתנהגות האופטימלית של מנהיגי הגדה מבחינת האינטרס האישי שלהם להמשיך ולכהן בתפקידי מנהיגות, היתה הימנעות מיוזמות פוליטיות במישור הכלל־גדתי. גם דרך פעולתו של אש"ף ב־ יהודה ושומרון עד לפרסום תכנית הפדרציה של המלך הוסין במארס 1972 סייעה למנהיגות הוותיקה להתרכז בעיקר בפעילות במישור המקומי. עד לאותו מועד פעל אש"ף למען התבםםותו ביהודה ושומרון באמצעות מה שהוא כנד", דרך המאבק _המזוייף. מבחינה פוליטית, עניינו באותה תקופה התמקד בצורך לעודד ולחזק התנגדותה ה* פאסיבית של האוכלוסיה ביהודד. ושומרון לשלטון הישראלי שם. עמדתו זו של אש"ף הקלה על דד מנהיגות להציע גירםה שתתאים י לצרכיה בכל הנוגע לתרגומ העק־ רון של ההתנגדות הפאםיבית ל־ שפת מעשה., ובכך לשמור על: כושר פעולתה וממילא על המשך שלטד נה.
לאחר מארם , 1972כאשר החליט אש"ף להעמיק את השפ ־ ולהגביר את מעו _ר בותו הפולi. ' בגדה המערבית, מחשש מ_:ני פעילות ירדנית מוגברת. צמצם כוחו הגובר של אש"ף את כושר פעולתה של המנהיגות י הוותיקה ואיים על. עצם קיומה. הצלהותיהס של תומכי אש"ף ומקורביו בבחירות המוניציפאליות של 1976 לכבוש עמדות בוח חדשות בעדים שבם וחברון, ולחיזוק עמדות כוח קיימות בטול־ כרפ ורמאללה, והתבטאויותיהם ה־
קיצוניות ביחס לירדן ולישראל, הגדיל את הפיתוי לראות בכך מ־ שום אות לתפנית חדה בהתנהגותם של הנבחרים החדשים ביחס לקוד־ מיהם. תוהה הדעה, שההנהגה החדשה בגדה המערבית תהא נכונה ביתר קלות'להותיר בידי אש"ף את ה־ מונופול . לקבוע קודקס התנהגות מדוקדק בכל הנוגע לדרכי הפעולה הפוליטית. אמת כי נטייתם של המנהיגים . החדשים לפעילות פולי־ טית ראדיקלית היתד, חזקה יותר בהשוואה למנהיגות הוותיקה, אך עד כדי שינוי התנהגות שפירושה הכפפה ושיעבוד מוהלטים של ה־ אינטרסים הלוקאליים לאינטרסים אש"פים, הדברים לא הגיעו. ה־ לחצים שהופעלו עליהם מצד אש"ף לסטות מאורח הפעולה הלוקאלי , לא הגיבו את הפרי המיוחל.
_@ _לאן מש3ת הרוח! שינוי עמדות באופן קיצוני, לא איפיין, עד כה, את פעילותה של מנהיגות הגדה המערבית. התהש־ כות בבסיסי הכוה המסורתיים ה־ לוקאליים ממשיכה להיות שיקול מרכזי בהישוביה, הרף מגמות ה־ ראדיקאליזציה מבית ומחוץ. אפשר, כמובן, להעלות על הדעת שורה של צידוקים שהמנהיגות ב־ יהודה ושמרון יכולה לגייס לעצמה כדי לשנות מציאות זו' ולעלות על דדך הדשה של ייצוג אינטרסים ומטרות מעבר למישור הלוקאלי. טיעונים בנוסה של "אין ברירה " , " יש להציל את היש" ו"יש להמתין לימים טובים יותר, "יכולים להוות הלק ממגוון רחב של נימוקים. קיצורו של דבר: לאמץ אסטרטגיה של הרע במיעוטה שתוביל לקראת פתרון פוליטי במסגרת תוכנית ה־ אוטונומיה. אך דבר כזה. מצריך היווצרותם של תנאים פוליטיים שיעודדו לפחות חלקים משכבת המנהיגות ביהודה ושומרון להרהר בבד.