מעריב, 22 אוקטובר 1978 — Untitled [כתבה]
@ ראשו־ אל־נמר
® חמדי כנען
© קאדרי _טוקאן
% רוחי אל-חטיב
@ חכמת _&ל מצרי
© מוחמד עלי ג'עברי
@ מחמד אבו שלבאיח
_נואת ד"ר שאול משעל _»_מח_3ר הוא מרצה גחוג למדעי _מטדיגה _8אוניגד»י0ו* י*_לי_8!<_יג _&ן&@ עמן הקמתה של רשות |ך מימשל אוטונומית ב-!-יהודה ושומרון נתקבל H _בקמפ דייוויד על זעת 3ל _משתתמי הוועידה בפתרון _אמשרי לבעיה הפלשתינאית. _אולמ ס_2ק אמ מנסחי _תהסכמ לקחו בחשבון את הקשיי_© הכרוכיפ בקבלת ההסבמ על ידי המנהיגות הפוליטית הקיימת בגדת המערבית. הרשות האו• טמומית המיועדת אמורה לשאוב את כוחה ואת ראשיה משכבת מנהיגות זו. _אולט יש _מקוט לחשש, שבסוגיה זו עלולימ אנו לעמוד לפני הפתעה, שסימניה בבר _מורגשימ בשטח. בתנאים ת־ _קיימיכז, הנעליימ של הממשל מעצמי, המוצעות למנהיגי. חגרה המערבית, מתגלות בגדולות־. מג>_6 'מייהמii*!*"(_i:: :* מאז סיפוח הגדה ־לממלכת" ירדן נתונים היו ערביי הגדה בההלבטד
יות לגבי הגדרת זהותם. מצד אחד היו בגדה מהלכים לאידאולוגיות _פאן־ערביות שמצאו את בטויין ב־ שאיפה לאהדות ערבית־ מגמות אלה בלטו בעיקר בקרב מפלגת הבעת/ תנועת "הלאומנים הער־ ביים" ושאר חוממ נאצר. אולם בו בזמן התפתהה, . 'על רקע הקונפליקט עם ישראל מצד אחד, ודד ניכור החלקי בין הממסד הירדני והאוכלוסיה הפלשתינאית מצד ש־ ני , גם תודעת ייחוד פלשתינאי , ב---תוך בלל האומה הערבית. כל בסידן למסד את הזהות ה־ פלשתינאית עמד בניגוד ברור ל* אינטרסים של ממשלת י ירדן שראתה עצמה כממשלת שתי הגדות. נסיון ראשון למיסוד כזה היתה "ממשלת כל־פלשתין, "שהוקמה ב־ עזד. ב־1948 עוד לפני חתימת הס־ במי שביתת הנשק בין ?ישראל לבין מצרים ובין ישראל לבין ירדן. מ־ 1964 היה זה "הארגון לשהרור פלשתין" שהתר למעמד של מקור השראה למבקשי הזהות הפלשתי־ _נאית.
בשנות השישים התפתהה נטיה נקרב חלק מאישי הגדה לראות ב־ ארגונים הפלשתינאים ובעיקר ב* פת"ח את מייצג הזהות הפלשתיג־ _איוג נסיה זו התחזקה לאחר מלה־ מת יוני 1967 והגיעה לשיאה בתקופת הקיוכריהדיו של הארגונים הפלשתינאים וממשלת ירדן בתהר _23י הגדה המזרחית, עד למלחמת האזרחים בירדן ב־. 1970 בצד שתי _זהרירת אלו קיימת היתה גפ הזהות הנובעת מן ה־ _שייכות לישות _המדיבית־יטריטודי* אלית 8>ל ממלכת ירדן. תודעת הזהות הירדנית בקרב תושבי יהודה ושומרון התגלמה בהשתתפות הפוליטית בהייה של ממלכת ירדן, _ובהזקקות לטובות הנאה כלכליות, שמקורן בשלטון הירדני.
% !וקונו!_השלשמ _הירדמ _הנטיח להבחין בין הזהות המדינית טריטוריאלית, הקשורה ב־י ירדן, לבין הזהות הפלשתינאית ו־ הפאן־ערבית, עודדה גם קיומה של אבהנה שהלכה והתגבשה לגבי תפקיד המנהיגות בגדה המערבית לעומת זד, של האירגונים הפלשתי־
:אים שמחוץ לירדן. בעוד _שהמני היגות הפלשתינאית שפעלה מחוץ לירדן נתפסה בעיני הציבור דר פלשתינאי, ואף בעיני עצמה, במי שממלאת בראש ובראשונה תפקיד הכרח* בגיבוש ערכים לאומיים, נצטיירה ־־ המנהיגות הפלשתינאית בגדה כמי שמתרכזת בהבטחת צריכים כלכליים ויומיומיים. בתקופת השלטון הירדני ביהודה ושומרון היתה קיימת נטיח ברורה בקרב המנהיגות הפוליטית שם ל---תפיסה תועלתנית של תפקידיה, המנהיגים שהגיעו לעמדות מוסד־ יות, או שהיתה להם השפעה על הממשל _ברבת־עמון. ללא עמדה מוסדית מוגדרת, התרכזו במידה רבה בהבטחת טובות הנאד—, הן לעצמם והן לאוכלופיד—, ושמשו כמתווכים בין השלטון לאזרח. י מנהיגות ?זו היתה ? בעיקרה מנהי" גות השואבת את עצמתה הפולי' טית מעצמה כלכלית או ממעמד משפהתי. מאחר שהמעמד המשפה־ _תי או הכלכלי היה לרוב לוקאלי, לא . היה למנהיגות בסיס מוצק של תמיכה.., כאשר: ביקשה :לרכוש. ל־ £_^_5_&_ןעמד1^^:-ה_£_-_^_#לל־
?דתית- או-יכלל_^ארצית- . - גם ־שייכי־ תם של רוב המנהיגים הערביים ב - גדה למשפחות בעלות אינטרסים מסחריים וכלכליים החריפה את ה־ תלות ברבודעמון והקשתה על מנ־ היגים אלה לנקוט עמדות . שהיו עלולות להביאן לידי קונפליקט גלויי' עם השלטון הירדני. רמת המיסוד הנמוכה של החיים הפוליטיים בגדה המערבית שמשה גורם נוסף שהקשה על המנהיגות שם למלא פונקציות בעלות משמ־ עות לאומית סולידארית והבליטה את האספקט התועלתני והלוקאלי שבפעילותה. קבוצות הנכבדים ש * התארגנו במסגרת רשימות פוליטי ־־ יות פרדירדניות, דוגמת: "אל־ נהדה", _"_אל־אומדד ו"המפלגה ה־ תחיקתית הערבית, "היו חסדים כלים לגיוס פוליטי של חברים ב - קנה מידה גדול. זאת בניגוד למפ - לגות האופוזיציה, דוגמת הקומוני' סטים והבעת/ במערכות בחירוה שונות הופיעו רשימות קואליציות של אישים שהתארגנו לרשימה ה־ נושאת. שם מסוים. קואליציות אלו התפרקו לא פעם לאחר הבהירות ואותם אישים הופיעו לעיתים 3־ רשימות הנושאות שם שינה ב־ בהירות שלאהר מכן.
% תהליך ההסתגלות על אף הפעילות המפלגתית, ועל אף קיום־ של מוסדות נבחרים, הן במישור הפרלמנטרי והן במישור המוניציפאלי, נשארה איפוא ה־ עוצמה הפוליטית בעיקרה פרי של מעמד משפחתי, רכוש והשפעה דד מתבססת על קשרים אישיים בקרב האליטה המקומית. רק לעיתים רתוקות נעשה שימוש _כתהלימם פוליטיים מובהקים, כמו בחירות, לצורך כיבוש עמדות מנהיגות מצד אנשים הטרי מעמד חברתי או כלכלי. המנהיגות היתה מפוצלת על בסיס איזורי ומשפחתי. נטית המנהיגות בגדה המערבית להתרכז בפעילות פראגמאטית בעיקר במישור הלוקאלי נמשכה אמנם ' גם בתקופת הממשל הישר־ אלי. אך בשל היות . הממשל הישר* אלי ממשל זר בעיני תושבי הגדה, היה נדמה כי המנהיגות לאחר יוני 1967 תהיה מפוגלת למלא באורח •פעיל'. : יותר תפקיד של מנהיגות לאומית. ברם, להוציא נםיונות
_ביהודה ושומרון לא ־התגבשה אף פעם _שבבת מנהיגות פוליטית שענינה הדג נועבר לנושאיים מקומ"ם־מזניציפאיל"ם _&י הלחצים של השלטון ה_*דדני, השלטון ה_*ש_1א!לי ואיש'_יף ־ כולם פעלו בכיוון אהד: מניעת המנ-היגיס-' המקומיים 'מנקיטת יוזמות פוליטיות ממשיות
אחדים בכיוון זה בשנים הראשר נות לשלטון ישראל ביהודח ושומ־ רון, דבר זה לא עלה יפה. המנהיגות בגדה עברה כמד, של־ בים בתהליך הסתגלותה למצב ש־
תקופה זו, ועד לשלהי , 1970נערכו נםיונות להתארגנות פוליטית כלל־ י גדתית, סביב רעיון "הישות הפל־ שתינאית" ובכיוון מנוגד, של מדי אזרחי כנגד שלטונות הממשל ה־
נוצר מאז יולי . 1967לאחר שלב ההלם בא שלב המבוכה וחיפוש הדרך הן במגעים עם השלטון ה־ ישראלי והן . ביחסים עפ ממשלת ירדן והארגונים הפלשתינאיים. ב־
צבאי. זוהי התקופה בה גברה פעי־ לותם של חוגי צעירים ואינטליגנציה בעיקר בירושלים ובשכם ש־ ביקשו לעורר תופעות מרי בקרב האוכלוטיה המקומית. הארגונים הפלשתינאים הגבירו פעילותם ב־ שטחים המוחזקים והן בתוך גבו־ לות ישראל שלפני , 1967ובראש ובראשונה בירושלים. הפעילות של חסידי "הישות ה־ פלשתינאית" התנהלה לפי מספר דפוסים: עורך, הדין עזיז שחאדה מרמאללה, ד"ר חמדי תאג'י אל פאדוקי מאל־בירה, והעתונאי מח־ מד אברשלבאיה מירושלים . פעלי בעיקר בחוגי . המשכילים. ברוח זו ביקשו הם להיכנס למו"מ עם ישראל על הקמת מדינה פלשתינאית בגדה המערבית. אך ההתנגדות ל־
־עיון מצד ישראל, ירדן ואש"ף 'נסיון ההתנקשות בהייו של אל" _2ארוקי בדצמבר 1967 מצד אש_"ף, &זמה קץ לפעילותם של אישיפ _עלה למען הרעיון. לעומת זאת, מוחמד עלי אל־ג'עברי, ראש עירית חברון, ניסה במרוצת 1969 ד1970 להניח יסוד להסדר ישיר בין ה־ פלשתינאים תושבי הגדה לבין ישראל, על־ידי נסיונות התארגנות פוליטית של ראשי הערים. מאסר ציו לא נשאו פרי. פעילות אחרת בעלת משמעות לגבי בלל יהודה ושומרון-, באד. לידי ביטוי בגלי הפגנות ונםיונות שביתה שפקדו את הגדה המער־ בית בשלהי , 1968ושנמשכו עד לראשית . 1969כך למשל, נעשו נסיונות לקראת סוף נובמבר 1968 לארגן שביתות והפגנות מחאה של תלמידים בשכם, רמאללה, ג'נין יץ בית־לחם, על רקע גירושם לירדן של שמונה מורים מהגדה המערבית. בראשית ינואר -1969 נערכו אף נסיונות לארגן הפגנות ושבי־ תות תלמידים תוך הפנית דרישח למימשל הצבאי להחזיר את דד מורים שגורשו.. גל אהר. של-עבל תות והפגנות התעורר מסוף. ?ינואר 1969 והתרכז בעיקר באיזור ה* שומרון, כשמוקד הפעולות הוא שכם. זאת בתגובה על שביתת נשים ערביות במזרת ירושלים בי כנסיה הקבר שנערכה באותו חודש 28—26) לינואר. ( נסיון למסד את, פעולות המרי במסגרת של "ועדות ליכוד לאומי" שיעברו בשלב . יותר מאוחר ל&י עילות כלל־גדתית, נולד בראשית
נובמבר 1968 בשכם. הצעה ברוח זי הועלתה מטעם "הלאומנים הערביים" והקומוניסטים שם. מגמת ההצעה היתד. ש"וועדות ליכוד לאומי" יטלו על עצמן את המאבק המדיני בשלטון הישראלי. נסיונות דומים נעשו באותה תקופה גפ ברמאללה ובאל־בידה. ביסודה של יוזמה זו היתד. מונהת שאיפתם של משכילים צעירים משכם, כמו ' ד"ר פיצל כנעאן, חאתם ענבתאוי י ' * וליד טתתיה, לשמש דוגמה לחוגים צעירים ומשכילים בשאר העריס. הנםיון להקים "ועדות ליכוד ל־ אומי" נתפס על־ידי רובה של דד מנהיגות הוותיקה כאיום על מעבד דה. לפיכך אין פלא שבשכם, ל" משל, נוצר מתה בין המשכילים שהתכנסו סביב ועדות אלו, לבין המנהיגות המסורתית, שגרם לכש" לון היוזמה. מצב זה הבליט את כשלוגה של המנהיגות הפוליטית בגדה למלא תפקיד של הנהגה לאומית במישור הכלל־גדתי. במרוצת 1970 חל תהליך . של מיתון הפעילות הפוליטית בגדה. פחתה הנטיה לנקוט ביוזמות מדי־ ניות בלל־גדתיות ונחלשו גילויי המרי כלפי רשויות המימשל ה־־ ישראלי. בנסיבות אלו נטתה ה־ מנהיגות להתרכז ביחסיה עם דד שלטון הישראלי בפעילות יומיומית ברמה המקומית. התרומה של דד מנהיגות במישור הלאומי התבטאה בעיקר בהבעת נכונות מוצהרת ל" ראות באש"ף את נציגה החוקי.
ןן השלטון הישראלי נשאר 4_נדיש למעשה, נוצר בגדה המערבית במרוצת 1970 מצב של מעין מק־ בילית כוחות שבו השלימו השפעות המימשל הישראלי, ירדן והארגד נים הפלשתינאים זו את זו, לפחות (המ'טד בעמוד _הכא)