מעריב, 7 מרץ 1975 — "רק היום נולדתי' ־ אמרה כוכבת המו"מ. כוכבה לוי [כתבה]
"רק היום נולדתי' ־ אמרה כוכבת המו"מ. כוכבה לוי
, אני לא גיבורה" — אמרה בשיחה עם סופרמעריב' # אחרי " " " הלילה הזה נדמה לי שיותר לא אפחד לעולם" 9 גררתי את הפצוע; " היו לו כאבי תופת וצעקתי אליו:אתה מוכרח לחיות" # " "המחגיימ דיברו דברים מיצוגיים: אבל רצו לחיות"
מאת ורדי כן־יעקכ אתמול, בשעה עשר כבוקר, הזרה כוכבה לוי הביתה, אחרי ה־ לילה כמלון "פכ*י" ואחרי שעות של הקירה, מהזיקה כיד כתה, אפנת כת . 8 כדירח, כת שגי חדריה והצי, כרחוב הירקון, חיכו חאפ, רחל, והאחות אכיפה. חב שמעו את שמה של כוככח כחדשות, עזבו את בתיהן ונכנסו לדירה חריקה כמפתח שהן שומרות עימן. כשנשמעח חריקת מפתח במנעול הדלת, קמו ממקומן ויצאו למסדרון. האתית נשקה לכוכבה, האם חיבקה אות־ ואמרה. -יבורך השם, אלף " פעמים ־בורך השם". בתנועה אהידד. כמעט, מהו שלוש הנשים את עיניהן. בשקט, בלי להשמיע קי־'. אמא, מכל החדר רק אני נשאר־ תי " , רק אני יצאתי". מכבד. התיישבה בכורסא, השעינה את ראשה בידיה. אני בת־יום• רק היום נולדתי". ו־ אחר־כך " :זה שאני רואה את אור • " היום.. . היתר " לא חשוב, באמת לא חשוב"• ואחרי זה:לא פחדתי מהם, . • לא פחדתי". אביבה " הציעה לה לנסוע . ; לביתה, שבחולון, שלא תיטרד בביקורים ובצילצולי טלפון. כוכבה סירבה. לא. אני רוצה עכשיו דבר אחד. * להיות " בבית". ?*' + אסנת עמדה בפינת ההדר, מתבוננת חליפות באס, בדודה ובסבתא. בשבע בבוקר התעוררה כרגיל, להתרחץ להתלבש, לאמל וללכת לבית־הספר, { הקרוב לבית. איש לא היה בדירה. $: אביה, אברהם, קם כדרכו, פוקדם ">' בבוקר לעבודתו בלי שידע דבר ובלי שהרגיש כי משהו אינו כשורה. אסנת " ריאה לאמה ולא היתה תשובה. הת־I " " חלתי לבכות. בכיתי והטלפון צילצל. £י הרמתי את השפופרת וזו היתד. אמא. היא אמרה לי , אל תבכי, אסנת, אל ־ תבכי. תיכף אבוא לקחת אותך. אמא באה עם שוטר והס לקחו אותי ל־ \ משטרתי. בתחנת המשטרה חיכתה -י* אסנת עד שסיימו לחקור את אמה I 1 * על מה שאירע באותו לילדי '1 כוכבה ישבה בכורסה. על הקיר £ תלויות תמונות. היא היתה לבושה מכנסיים כהים, חולצה בהירה. אבל כל מי שהיה בקרב, יכול היה לראות, בדיבורה, בתנועותיה, בתנוחת גופה, כי היא חשד. מה שתש חייל בתום קרב ארוך וקשה שבו גפלו חבריו. הליאות הזו, השמחה — ותתושת האשמה שבהיים, המחשבה הבלתי פו־ סהת על האחרים, הרצון להמשיך — על הרתיעה הבאה עם ההבנה של מה שעבר. היא דיביה, כאילו לעצמה, בל־ להסתכל בפני איש — ובאותה עברית יפה הנשמעת מפיה יום יום בתי־ הבית, המכולת, השכנים, החברים. ?¥- אנ י לא גיבורה• אינני חושבת ש- " אני גיבורה. לא הרגשתי פחד אך יא הרגשתי גם דברים אתרים• שום דבר לא היה קיים, חוץ מהרצון שהחבריה שהיו איתי בחדר ואני, נצא משם. החזיק אותי, זה שידעתי שמסביב יש בני־אדמ. שאני לא לבדי. הקול האנונימי שהיה איתי בקשר ברמקול — היה חשוב, חשוב מאד. זה היה הקשר עם העולם שבחוץ. אני, הרי הייתי בעולם אהר. באותם רגעים לא חשבתי, לא על בעלי " , לא על המשפחה. רק על האנשים שהיו איתי, שהיו בסכנה. רצית־ שיצאו משם• לא זיעזע אותי שום מראה• לא הדס, לא הפצעים. רציתי שכולם יחיו, בכל מחיר. הרצון לחיות, אני חושבת שהוא היה עמוד השדרה שלי כשעות הארוכות האלה. רציתי שכולם יחיו, שגם האיש ה־ מרוטש יחיה. צעקתי שיחיה. (הפצוע בהומה התחתונה). בהתחלה שמעתי יריית וקולות. " ידעתי שזה משהו מוכר לי, הערבו־ ביה הזאת של רעשים• כאילו סיפור מוכר ששמעתי איוזו וקראתי עליו. ידעת־ שאני בסכנה. אני בכלל לא אמיצה, לא גיבורה, אבל אחרי ה־ לילה הזה נדמה לי שיותר לא אפהד לעולם. ראיתי דביים ששום סיפיר לא יכול להמחיש. וזה שיכולתי ל־ הגיד לאדם אקר , אל תפחדי, זה דבר שאין למעלה ממנו• נדמה לי שמי שיכול להגיע לזה, שום פגע רע לא יוכל לו. זה שיכולתי לתבוש את הפצועים, שיכולתי לחבוש אפילו למחבל את הפצע שלו.. . אבל רציתי שכולם יהיו. זה הדבר היחיד שזימזם לי בראש. * ל דבר משונה. מעולםא ־דעת־ " שאני יודעת לדבר ערבית — עד אתמול בלילה. תמיד רציתי ללמוד אנגלית — אבל ערבית היא שהצילה את ח־י. אף פעם לא השתמשת־ ב־ ערבית, אלא לשמיעח בלבד. בבית דיברו רק עברית• פתאום _ דיברה־ עיבית, פתאום — הבנתי כ ל מילה. פתאום• זה כמו אדם שלא יודע ל־־ שהית, זירהים אותו למים, והוא שוהה ומציל את עצמו. ־ הרי לא דיברתי עיב־ת, ממש, בחיים שלי, חוץ מ־ , בודי טובי, , מה שלומך'. אבל ל־ י, רגם את כל הבלשות והדרישות ש"יהם י מע"יים לא ידעתי, מעולם •י א דיברתי כך. אינני יידעת איך ־דעתי, אינני יודעת. עכשיו א־ניי בטיהה שאיכל ־'דבי כמי שדיברת־ אתמיל• :דרה ־י שזה היה לפעם אתת בלבד. ?¥? היצין לחיות. זה לא היה רה אצ־ "
לי, ראיתי את זה גם אצל האדם המרוטש שגררתי למטר" שתי הרג־ ליים שלו.. . הוא היה חי והוא הביט בי.. . היו שניות שהוא לא רצה ש־ אגרור אותו. טלטלתי אותו במדרגות. היו לו כאבי־תופת ואני צעקתי אליו , אתה מוכרח להיות, תעזור לי להוריד אותך' ואינני יודעת באילו כוחות עזר לעצמי להיגרר. היתד, בתוכו מלחמה שכזו, בצורה שהביט בי• הוא שמע שביקשתי ממנו להיות. ישב איתנו נער, כבן המש־עשרה. כשעליתי " למעלה בחזרה, אהרי שהורדתי את האיש הפצוע, רעד כילו ואמר , זה אבא שלי, אני מכיר את ההיל שלו' — הקול היה הצעקית שצעק אביו מכאבים. זה היה ילד הולנדי שדיבר עברית. הוא ישב בשלט, גם היא היה פצוע. ה־גשתי לו חתיכת שוקולד. אמרתי לו שלא יפ־ הד• אני חושבת שכולם, כל אלה ש־ ישבו בחדר, כל בני הערובה, לא פחדו, אולי היו מעבר לזה. כשאמרתי להם , יהיה בסדר, אני המקשרת', הם ענו: , אנחנו לא מפחדים'. היח שם גם גבי מבוגר, גרמני " נדמה לי. העורק בזרועו היה קרוע, והדם קלח למרחק של מטר. הרעתי סדינים וחבשתי את פצעו בהיזלה. היה שם גם בחורצ"ק שיהת דם בכתפו. חבשתי גם איתי, וגם חבשתי שניים מהמחבלים שהיו פצועים. אני חושבת שגם המחבלים רצי " לחיות, אף כי אמיו שהם מיכנים למית י. דיברתי למשל, עם אחד מהם. שאלתי אותו אם אין לו משפחה, ;אס אינו רוצה לשיב הביתה. הוא אמר שאיש ממשפחתו איני יודע מה 1הוא עושה, וכי היא מוכן למות. אבי' ראיתי ו שגם היא פוחד. 'שגם הוא רוצה לצאת ן משם. כעביר זמן, הם היו מ--כנים ו לוותר על התביעות שלהם יב'•־ !בד שייצאו בהיים. הם בילשי כד הזמן ו שאדבר בשבילם, בשמם, דהפו :איתי עיד ועיד לשאת ולתת. הס ד-ב-!רו דברים דיצוניים — ויצו ל הי"ז. האמת היא שלא השבתי מה ילדה ו " . השבתי רה — מה עכשיו, מה 1בשניות האלה. ידעתי, ידעתי שחימר' ההבלה ית- " פוצצו ו, שהכיני אותם להפעלה. זה ?שהכין איתם היה המום־מוה, טיפיס !עצבני• איים כמה פעמים ורצה לוהפעיל את הימ־י החבלה, אבל חבייי :מנעי את זה ממני , אב־ ידעתי ש־ י ייפעלו, זה נילי לי במוה. ברגעים שלפני ההסתערות עמדתי בחדר, ־יד והחלון הפרוץ, שממנו ה־יה־ מתקשרת עם האיש בעל הימקול. כשעמדתי '־ד ההלון, ראית־ אנש־ם ע ל כל והגגות סביבי. ראית־ אר. הראשים. ־דעתי שהבנ־ן מכיתר, ידעת־ ו שה- ; אנשים רואים אור־. . רצ־ת־ שהם ירא־ י איר־, . רצית־ שהם יבינו שיש :בי הכוח ל עמיד. ב־גע זה רצית־ דח־ש ד וי ידעה שאני עצמ־ ל־ימת, ש- * אני היה, שאני יראה באמה מה ש- * אני ריאה, שאני :מצאת בא־־ז' מל־ב , זזוועה שבו :מצא:. ב:־' פעם שה־ :מהבליכ רצי להציץ מבעד •ה־י 'ין :מנעתי את זה מהם• אמיתי יחם שיא ככדאי, שיפגע' בהם. רציתי ל שמיר נבכך על אלה שהיו במלון ועל עצמי,
וגם לא רציתי שהמחבלים יתתילו לירות מהחלון. גם את זה רציתי למנוע. כל המחשבות האלה התרוצצו בראשי בבת־אחת. היה גם השוב לי שהחבריה בחדר ידעו " שאני רוצה שהם יחיו. על־םי־ רוב ישבו דוממים כולם• היה שם זוג צעיר מאד, שווייצים נדמה לי, היתד. שם גם עוד אשד. קשישה אחת, דוברת צרפתית. היא נפגעה, ולפי דבריה הבנת י שהיא לא קלטה מה התיהש• היא קמה ורצתה ללכת. היא היתה כל־כך אנושית. היא אמרה , א:י פצועה ואני הולכת'. זה היה אבסורד אבל כל כך אנושי ומובן. אדם ריצה ללכת מהמקום שנפגע בו, שיגישי לו עזרה. הבחורצ'יק שנפצע התנהג למופת. " לא היציא הגה מהפה. רק אמר , אל תדאגו יהיה בסדרי. טוב היה לשמוע את הדברים ברגעים כאלה. אני הו־ שבת שגם הזרים הבינו אותו, א־ך שהוא. כולם התנהגו יפה, לא היו היסטריים, ישבו והיכו. קבוצת בני־ אדם יושבת בתוך הרס, עם מרצחים, והם שילט"ם בעצמם, ממת־נ־ם, מח־ כ־ס. הם לא ב־לשו שוס דבר, לא י־מיב, לא עזרה. הילד, הגרמני המבוגר שחבשתי, " הזיג הצעיר, הבחייצ'יה ש:פצע ב־ כתף, הזקנה, עיד בחור שאמי שהוא מסימליה, דיבר מעט מאד עברית, וא:י — ב:י הע--יב- - * כולנו היינו בחדר אחד. אמרתי " למהבלים , אני דוברת ערבית, אני מבינה אתכם ואני מיכנה לתווך, רק תירגעו'. ביקשיתי מהם כל הזמן ל* הירגע, הם היו נרגשים מאד בתהי־ לה. כבר אמרתי שכל הזמן ביקשו ממני להגיד דביים. כן• וכל אהד היה מט־ף י משהו שאגיד לא:שים בחיץ. ה־ה ברור שהם רוצים לחיות. כוי י ם ה־ו צעירים, בהורים צעירים. :דמה לי שביים עברו מ־ן שטיפת־ מ •ה. הם נשמעו כמו תלמידים מדק־ למ־ם כשאמרו , אנחנו באנו למותי. אבל כל ההתנהגות שלהם העידה על ההיפך. אני שיאלת את עצבי, איך ני־ צלתי " י אפילו בלי שריטה. א־ך ? אינני יידעת, אני לא יודעת. מכל כלי הנשק שהפעילו שם, מכל ה־ היס, הקירות שהתמוטטו, לבנית ה־ הבלה.. . אני הישבת שעיד זמן רב אשאל את עצמי איד באמת ניצלתי. אין ?י־ השיבה, אין. ־¥• ביגע ההתפוצצות עמדתי ליד ה־ " חדין 'מממנו דיברתי עם האנשים שלני בחוץ. שמעתי צרורות והיטלתי אי. עצמי לעבר הקיר, מתהת למיטה, ובאותה שניה ממש שהיתה ההתפו־ צצית, 'שמעתי קירות מתמיהטים. המיטה, בעצם, הצילה איתי • וזה *ש־ הייתי צמידה לדיר. עברו שניות אהדית, ואמרתי לעצמי: . כיכבה, עוד שניה :יהיה ''ך ־'היית, עיר שניה; יהתפלאת• 'ימה יא פ־געיב בי, ־מה א:' ־א :פגעי. . הייתי ב־ :ך מ־כנה לזה. הפליא איתי למה זה ־י א הגיע. ־מה ?י א ייה יי־ כ־ייב. שמעתי אי, ־, הבי ד. שי י :' לי־אים למישהי , אלון- ( סוף בעמיד 15)