מעריב, 27 אפריל 1972 — האיש שידע להסוודר עם כולם [כתבה]
האיש שידע להסוודר עם כולם
לרא?&עירית בית־דחם אליאם בנדק, שנפטר אתמול בגיל , 61עמד הכשרון להיות "אובייקטיבי" כלפי כל צד, כשנימוקו עימו_: "טובת העיר הקדושה"
— מאת יוםף צוריאל — " האיש שידע להסתר־ עם כולם, " כך ניתז דהנדיר את אישיותו שד ראש* עיריית _כית־להם, אדיאם כנדק, שנפטר אתמול בגיד , 01דאה, ־ מהדה ממארת. כמ-_'ד שדוש_-"עשרה שנות כהונתו שלטו: עדה הירדני כידו ועם " להסתדר השלטון '' עם היש ה־ - ראלי. הנימוק 'טהידבה להשתמש' בל היה: "טובת העיר הקדושה. " אליאס בנדק לא הגיע לעסקנות הציבורית בדרך מקרה. הוא נמנה עס אחת המשפחות הוותיקות, המכובדות והעשירוה בביהילחם. היתד. לו יכולת ביטוי בלתייגילה ־ והליכות וגימוסים שחיבבו אותו על היריות מאד. . על הכבוד כן לא היה בהל בעיני בכל ו תי דבר אר חשוב ובכ ל כבוד שהוענק לו. הוא נהג לומר כ' בעולמנו — מאומה לא ניתן חינם. ואם האפ י פ י ור , דרך משל, מוצא לנכון לזכותו במחמאה או במדליון, הרי סימן שהיא היה ראוי לכך.
תמיד " אובייקטיבי" כבן העיר בית־לחם י דע להבחין בדקויות שבין שני סוגי האוכלופיה במקזם. היא אמנם בן למשפחה נוצרית ותיקה, אך היה אהוד גם על המיעוט הגדול בעירי, הנמנה עם העדה המוסלמית. עוד בטרם נבחר לראשות העיר ידע?לכוון כלכליים את פעילותי באופן _העיביריה שתמיד זאת יהיה עסקי אוביי י ה־ קטיב י , "שאך• צד לא י ראה בואי "ש שלו. " לפני _כשלוש־עשרד, שנח נבחר " לכהונת ראש הע י ר י ת , ומאז ועד יום מותו עמד לו הכשרון למלא תפקיד זה בהצלחה יוצאת מגדר־הרג"ל. בעיני השלטון הירדני הוא סימל החוד של שיווי־המשקל בין האוכלוסיה המוסלמית והנוצרית במקום. והמעניין הוא, כי כך ראו אותו גם התושבים. המילות נוצריות אי מוסלמיות, שהסתכסכו ביניהן, היי פונות אליו כדי שיישב ביניהן את הילוקי־ הדעות. אך את עיקר הצלחתו כראש העיר קצר
דווקא בימי כהונתו תחת שלטון ישראל. במשך המש שנים י דע לדאוג היסב לצרכי ע-רו. וכאותה עת להישאר כביכול מחוץ לכל משחק פוליטי. עובדה זו לא הוציאה לו שם של . בוגד" או של בורח מן המערכה — תמיד היה לו תירוץ זכורה לי פגישה עמו, זמן קצר לאחר רזה איחוד , י כי רושלים בית־לחם . יום אינה _קודם־לכן צריכה יצא להי ב נתק -כמירושלים — הכרזה שעוררה תגובות שונות. הלכתי אליו לשמוע פרטים על אודות הכרזה זו. אך הוא העמיד פנים של מתפלא. היה נראה לו כי יש להבינה כפשוטה , ואין מקום להסברים. ידיד טוב של ראש העיר, שה י ה אותה עת עמו, ניצל הזדמנות שאליאס בנדק נלרא לשיהה טלפון, והסביר לי כך: זוהי הכרזה כל כךופיינית א לאליאם, שכן ־ש בה הכל — הישראלים יכולים לפרשה כי הוא בעד סיפוח בית־לחם לירושלים, והירדנים יכולים לפרשה שהוא אחת , רואה כך בירושלים שהאיהוד ובבית־לחם צריך ל היות הסי בט בה ל ומבוטל.
" שיעוד מאד'"; פיגעת יכולתי בדמותו " להסתדר כאיש־ציבור " עפ כל משכמו שלטון, ומע א י נה - לה, בכל תקופת כהונתו לא הטילו בו רבב — לא השלטונות ולא אנש־ האופוזיציה שבמועצת העיר. הם הוקירו את דאגתי לערבי העיד _ו־עריכי 'את _אישילתי התקיפה בכל הנוגע לצרכי המקום• ראש עיריית בית־לחס גילה רגישות מיוהדת לטוהר המידות של ציבור עוב-ד-ו, ובמיוחד דאג להקפיד שכבודם יישמר. זכור לי עד כמה היה נרגש מהחלטת שר־הבטחון, להעביר את המושל הצבאי מתפקידו כיוון שכבל את אחד מעובדי העירית שלא לצורך. הוא אמר לי אז, כי היפנה את התלונה לשר־הבשחון מתוך כוונה. להרג י ע את העובד שלו, אך כאשר נמסר לו ששר־ הבטחון החליט לנקוט בצעד קיצוני כלפי המושל הצבאי, הגיב: " זה כבר לא עונש, זהי שיעור מאלף לכולנו. "