מעריב, 16 אפריל 1965 — * •?_־. [כתבה]
* •?_־.
_הויוודיע לשיאוויר רעיון מצויין היה לחבריי הצעיר _מ, (19 רפאל - בעל בשן ראיון (פרס השבוע _סוקומב " ללקט מיבולו " העשיר של ה - — דמויות אותם בשביל והאישים העתוו י שהספיק , ללקט לראייו מיבחר ו ייצוגי לה וציאו " של בצורת הגלריה ספר . המגוונת שלו עחה הספר לפנינו . - בלבושו יש לי חגראפי ר אי ו ף האיסתטי , מונח והנאה (דאגה לכד ההוצאה: עםעובד) הללו - וגם מי שקרא כבר את הראיונות מהם חנאח ב"מערי מרובה ב" של , יום שישי?ונהנה מקריאתם, לפי הכלל יי הידוע חנח , עתר כי . כל שוב מד, שאינו גם לקרי ראוי אה ראשונה לקראו . שנית אגב, , נכללו אינו ראוי כאן גם כמה ראיונות חדשים, אשר נערכו במיוחד למהדורת הספר ולא נתפרסמו בעיתון, ביניהם' הראיון הבלעדי עם דויד בן־גודיוו ")ובגן•, אתה הוא בשן ן" אמד בקורתי דויד . וסקר ברגוריון אותי , העיף מכף־רגל כי ועד מבט ראש. (". " במה כוחו של רפאל בטן, אמן ה• ראיונוח כתיבתו, , ותמי . שכה ד' מרבי ללא ם לחקות הצלחה את ? נוסח קודם טו ליל . הוא פסח: הבו הוא החמישי י ודע לשאז שב" ל הגדד י. הוא ", ניגש לב "לתפוס לעניו "דוגרי אח השוד '' ויש בקרני לו ו די . " אומץ־ עתים השאלות שלו הן פרובוקאטיביות, פעמים גם הן נראות במבט ראשון "נועזות" כלשהו, ופעמים קצת מוזרות ויוצאות דופי?אד חמיד אפשר לסמור על המראיין המנוסה: תמיד הוא קולע למטרה והוא י ודע מה שהוא רוצה הוא להשיג ניגש ולשמוע ישר לעני מפי ן: האיש "מדוע המרואיי פרשת ן. , אל מר בן־גוריון הכירורג־האמן , האם חפרופ באמת ' מרכוס פרשת י חוא .. ". מפנח די הממוצע את חשאלח הוא נודני : "חאם החולה ק ''? ואי ? היהו לו - את השומרים ".
זקן ר' אברהם שפירא שואל , הוא, פשוט: "אחה אוכל כל מקבל דבר בו , במקום מר שפי מפי רא הישיש '' ?והוא הרענו בן ה־, 95הפריט מלא ומגוון, המוס"ף רק "וויטאמינים" לראיון. שנ י ת , יודע בשן •לצייר, מעשה ידי אמן, את . חאווירח האופפת את אמותי האיש. ה הוא , ומקרב . מתאר את אותה הדמות אל בתור הקורא ד' , כאילו הקורא עצמו נמצא במחיצתו של המרואיין, והוא עצמו. הקורא, שואל את השאלות ומקבל את התשובות?ז ד. ו "נוסח בשן.. "במקום מסרים נוהג הוא להפסיק את דו־השיח עם האיש שהוא יושב מולו עם הפנקס ביד, והוא מצייר אותו מקרוב — "אן פאס" ובפרופיל, מצייר אותו בכמה משפטים, והתמונה מוכנה, והאיש עונ כאילו ינו י . עומד אנו רואים — או יושב אותו ממש , — חי לנגד * טי • זאציה : י וסף־ לזה של , עושה • הראיון בשן , באמצעית מעין־דראמא־ אותן הערות שהוא ?שם? אותן בסוגריים ודר ממלאות אותו תפקיד שנועד להערות אלו בספרות הדראמה — משקספיר עד אלבי של . הערות ? מצאנו, ?אלו כי המספר ?מופיע הגדול . י בראיון ביותר עמ האלוף עזר ווייצ ימן, מפקד חיל־האוויר. כאן לפנינו ממש "צרורות. "של הערות בנוסח קרסצ'נדו — וצרורות ממש: של תת־מקלע". מדגיש. "בחייו קל... משתלהב... בשאגה.. מסתובב _בכסא־חנע שלו, מניח רגל על המיסעד, מטיח, "וכוי וחדי לפנינו — הדמות ח ח י ח, בשר ודם, על כל הטמפראמנט הנסער של המפקד דר דינאמי בעל כנפי־הנשרים.. בשן שלישית הוא אמן — הסגנון וגם רביעי , הנותן ת: רפאל אמנם ודבר ל"קרמותיו" בנוסח ישלחם?אד הוא יודע גם לשים אותם ב"מסגרת" סגנונית נאותה משלו. אחרת יציג לאת מכס ברוד ואחרת את
" השריף . של? רמת־גן" הוא אברהם קריניצי. סגנון אחר דורשת הגב' פולה בךגוריון בהנמן, ראש וסגנון ישיבת אחר פוני — בז, ' הרב או י וסף ש"י עגנון, למשל. אגב, בראיון עם עמון? ניסה "פאטטי בשן בהצלחה ש, "האהובה רבה את כל־כך שיטת דר על הצרפתים, כלומר, הוא כותב את דד ראיון "בנוסה עגנו— "! לא פא־ ד:_$ה, חלילה, אלא כאילו היה כותב זאת בעל "וחיה העקוב למישורי' בכבודו ובעצמו. שיטח זו דורשת כמובן, כשרון ספרותי מיוחד, עם בקי ־ אות רבה בדרר הנתיבה של עגנון, נפגע וקצת ואפי קשה לו להאמין "כעס מאד כי הסופד , " והשב הגדול את הדבר ל"מעשה ליצנות, " כפי שמסופר ב"ראיון"־הסיום של הספר — הראיון _ןיט... רפאל בשן. כי גם הוא בין המרואיינים בידי רפאל בשן, — ואין זח?במקרה הראיון הגרוע ביותר בספרו המלא חכמה והן, הרציני והמשעשע, המבריק והמקסים, ספרו של היודע לשאול.
פרשמות _סעורווחייח כאשד מדובר אצל ק א פ ק א בילד בן הדיברות עשר , . וכאשר הכוונה מופיעות היא — אצל לעשרת , בעל לות" המשפט , הרי , " הן — מסמלות למשל, טקסטים מיטפחות דתיים רגי - . אריג כל־בך —, למה כלומר י משום — טקםטי שמיטפחת ל, ומטקס־ היא מזכיר טיל לא קאפקא רחוקח הדרן באיזה ל.. מקום . טקסטיס. מגף ואם , הרי הוא מתפוון גם בזה יש ל מגף" סמל '' האיטלקי שקוף ו" , עמוק לחצי :" ־ האי האפניני... קוריוזי במסווה ם אלה של של מדע " פרשנות לי קט " הסופר פפרו־ והוגה־הדעות תית הירושלמי חמנוח ד"ר פלינס וולט ש מחיר המונוגראפיה. החדשה על פראנץ קאפקא שמחברח הוא הפרופסור קורט וויינבדג, מרצה לספרות?משווה באוניברסיטת רוצ'סטר באדצות־הבדית. ספרו• של המלומד _ןןיהודי־אמריקאני י צא גם בתרגום גר־ מני י ")פראגץ קאפקא: חיקויי מיתוס, ("•- והד"ר מלטש, מחבר הספד החשוב 3דאנץ , קאפקא ;הדת וההומור " ואחד ביצירת מידידיו ו• של ה־ הרובים של הסופד עוד מימי הנעורים 0י. אג, י חד עם מכס ברוד והפדופ' ש$ ברגמן, - הקדיש לספרו זח של ח0דו> 0 וויינבדג מסד, בקורתית שנו-;
נה. שנתפרסמה לאהרונה בכחב־העת הספרות י לפורום" היוצא בווינה, דומה, שהיתה זו עבודתו האחרונה של הד"ר וולטש בתהום הבקורת הספרותית, מעין "שידת הברבור" שלו. בצדק מציין וולטש, כי יצירתו של קאפקא נותנת אפשרות של אינטרפר־ טאציות שונות, וכי זד. דבר י דוע ל־ מדי". אך שלאפשרויות אלו של אינטרפרטאציה שונה צריך להציב גבול, — עדות לכך משמש ספרו של וויינברג. "אכן, זוהי דוגמה בולטת לאן מובילה "פרשנותי' ספרותית מהמעוררות בוססת על לא כל מיני פעם השערות חיוך. על וסברות הפנים , , דווקא משום שהפרופסורים הנכבדים לוקחים אותן ברצינות כזאת. אך כלום פרשנות מעין זו?המסתמ־ כת בדרך כלל על תורת ההלימות ל־ פרויד לגבי קאפקא ועל פתרונותי ?_יהאם • ה אצלנו — , חלה אי ן תו־ רק פעות כאלון זכותו הגדולה של שלמה צמח היא?, שעשה ללעג ולקלס מין גידולי תית שלנו ־פדע . מסוג חן עוד זד? זכור בבקורת לנו הספרו אוחו ' - פרשן ספרותי?ש"התלבש" על אחד מ־ נון סיפוריו — המופלאים "שבועת אמוני ביותר ם, " וני של ש סה "י להד עג־ כיח באותות ובמופתים, כי אותן שבע הצעירות לבו של הכוטניקאי המתחרות מיפו ביניהן הדייר ? על דכני כיבוש ץ, מסמלות שביעית, את המנצחת שבעת בתחרות ? ימי ?השבוע ., מסמלת , . וח־ ממש את — , אוחה ח ש ב ת האטכולח ... והן זו , אותר הרואה ? • השיטה בילד בן לעשרת עשר המופיע הדיברות אצל :'. :קאפקא, . " .... סמל ד. ל. - .. "