מעריב, 20 יולי 1964 — הזמריה־נעים זמירות ישראל [כתבה]
הזמריה־נעים זמירות ישראל
7_^7 7 7_>_774:77 :
ן* הזפדי ?י• החמישית והיא היתד. כד. מרהיבה, פה בעלת ערכים ודמה, עד כי רשאים אנו לוסד, כי מזמדיד, אחת לשניה נתגבשה הדמות בהיותה חותרת אל השלימות. בפתח וזתבניה היפה מעשה נמצאנו ידיד. של למדים אגודת , כי , הזמי _הזמריה ר, "אגו היא - דה לארגון חגים בישראל., ויש לה לאגודה זו שושבינים רבים, שמר משד. שרת עומד בראשם, ושיושב ראש הכנסת, פר קדיש לוז, עם ראשי העדים הגדולות במדינד" מירושלים ותל־אביב עד חיפה. רמת גן ונתניה, הם חברי הנשיאות של אגו־ דה זו ועמם עוד כמד, עשרות נכב־ דים ופעילים המפוזרים בכל מיני ועדות מנהלתיות" מוסיקאליות, כספיות וארגוניות. אף לסה לא נקבע, בלא הצטנעות מיותרת, כי . האיש אשד עשה ממש, ברוח אמונתו ובעשר אצבעותיו, את הזפריד* הוא א. צ. פדופס . וצד כפר. שלא נחזור וגאטר ונם־ רע ליוזם _ולמארגן את המגיע לו. אין אנו אומרים אלא !חלק קטן פן הצריד להיאמר. _%_* הי וממריד" אם לא דרך מודד ־ (<0 נית של עלייה לדגל, עלייה ל־ רגל בשיר וממד?פד. י פד, התפונד, של מקהלות מקהלות אלו, יהודים ושאינם יהודים, העולים ירושליםה, אל אדמת הקודש, בהשמיעם מזמור לאחוות אנוש, כשכאן י וצאות לקרא־ תם מקהלות ישראל. זהו מפגש מקר רי של הלשון המשותפת לכל הנברא בצלם, לשון _זזמנגינד. והזמר. זבדי ימי ישראל יודעים את נעים הזמירות הראשון, את דוד המלך, שאחז לא דק בשלח אלא גס פרט פלי נבל. וכיום. אלפי שנה לאחד מנגינתו של נעים זמירות י שראל, באה הזפדיה ומהווה את כלי הביטוי החדיש לזמירות ישראל והעמים.
*** , קיי• 82 נו כאן את הזמדיה הראשונה. מים רבים זרמו בירדן מני אז, ופני החברה הישראלית פשטו צורה ולבשו צורה. גם החזות המוסיקאלית של החברה ידעה תפורות, ואין תימה, שהגישושים של הזמריד. הראשונה הפכו היום, בהפישית לזמדיות, להישג בביר. רב דפות ומשובה. וצדק ד"ד ישעיהו שפירא. שבדברי הפתיחה שלו בתכניה החגיגית. הביע את חתקוה והאפונה, כי מפגני הזמר הללויפתחו • דדן . בטוחה י ותר בפני טלחיגי ישראל. מעטים הם היודעים את פרטי העבודה . הגמלה מעשית מאחורי הקלעים על ידי אגודת "הזמיר, " אבל אלפים ורבבות חיים בנוכחותם יכל שנתיים דיה. הס , או באי שלוש ם_^_לשמוע , את ,, תווייונ להאזין,, הי אבל ם־ בעצם הטיזזדבזד 'י וחד ט9_דים ז _*רידא. למעשה? ", הם תורמיםממיטב ' האהבה אשר. בלבם למפגש לאופי , אנושי ר אחיזתי זה. תארו לעצמכם, שבראיון זה, שהיינו עדי לום, השתתפו 23 מקהלות ישראליות ו־11 מקהלות מחוז ליש־
אהרן פרופס ראל. אמנם' אותו ערב, לא איפשר לנו הנודם הפיפי — אני מדבר על הזמן — לשמוע אלא 2 מקהלות י שראליות בלבד, שכן דק טבעי היה הדבר, שמתוך הוקרה וחיבה תינתן בכורת ההופעה למקהלות הזרות. אבל אנו מקווים, כי עוד תיערד מעין זמריה זוטא, פנימית, על טהרת הישראליות, ושם יינתן לנו להאזין גם לזפדתן של מקהלות קיבוצי הנגב, איחוד הקבוצות והקיבוצים. מקהלת הפועלים המאוחדת, הי פה, אשקלון, נתניה, הקיבוץ הארצי ' חקי ־ בוץ המאוהד, השרון, עין החורש, גבעתיים, רמת גן, דליה. כפר גלעדי , עין דוד, כאשר גם את מקהלת . אחים" ע"ש האחים גובר, המקהלה ע"ש צדיקוב ואחרות, אם נשמט ממני שמה של אהת המקהלות שלנו. בערב הפתיהדי שמענו. מבין כל המקהלות הללו. רק את המקהלה הפולקלוריסטית של עולי עדן, בניצוחו של עובדיה טוביה, ואת מקהלת הבנות של קיבוץ עינת, שהדםה אל־ רואי טבצ'ניק היטיבה לנצח עליהן. לעומת זה דב ומגוון היד, קציר המנגינות של המקהלות האודהות. הן באו מקנדה, מדנמרק, מאנגליה. מצרפת, מיוון. מהולנד, מאיטליה, משוודיה, משויצאריה' מארצות הברית ומיוגוסלביה. אין אנו עוסקים כאן בבקורת מוסיקאלית. ולכן לא נתעכב על הישגיה וייחודה של כל מקהלה ומקהלה מביו המקהלות חללו, שכמעט כל אחת מהן מהווה נכס זימרתי. מוסיקאלי ותרבותי בעל רמה גבוהה. חברי המקהלות המבצעים, עם מנצ־ חיהן יורגן נילסון, עמנואל פישר, ז'אק גרימבר, תליה ויזאנטיו, האנק ואן וילינק, קודט דוביאנםקי , טרא־ סטאן אנדרפון, וילי גוהל, ברוניסלב פסקן, פרנאנד גדאטון ורוברט שט־ ראפבור, העניקו לנו ערב לא דק של האזנה נעימה. אלא של חווייה חב־ דתית שמעטות כמוחד, בהיינו הפרוזאיים. ואולם, אל נא נקפח את אנשינו שלנו, את מנצחינו •הותיקים ואת הצעירי "יעקב ם, כנעני '־?הידועיט , י על • והפוזות תבור, '" את ידועי , נסי ם ם , _אלשייך, האנרי קלאוזנר וי 'עקב' שגיא, עקב הולנדר' י שראל ברנדמן, אב־ רתם ברגא י , אורי גבעון, י הודה אנגל, מיה שביט, אפרים מרכוס. ער־ בדיהו טוביה אלכסנדר טרסקי. יצ-
חק דרור, לאה דגן, הדסה מבצ'ניה ואחרון _אלראי , אהרון י וסף גאדי ברוך, ברתיני אברהם , עם דאוס מק־ , חלתו?שכולנו גאים בה". רי נת. "אנו מאמינים, כי רעיון זה של זמריה נימית, שתשמש מיפגש לכל מקה־ לוח מארץ, ייצא לפועל בעתיד הקרוב. I * אולם ההישג , הלאומי הבה ונתעכב ואפילו . המדיני קמעא. ליד של מפעל הזמדיה. שם י שראל מתפרסם כאן ברחבי עולם על ידי שגרירו 11 הארצות בצורה מכובדת, ששום מי־ טינגים ומשלחות, שום שחקני בדוד דגל, שום להקות תיאטרון לא י עשו לשמה של ישראל. מד, שיעשו פאות הזמרים הללו, בשובם לארצותיהם. הם לא באו רק לשיר בישראל, הם לא באו רק להשמיע. הם באו גם לראות ולשמוע. ובהיותם אורחי הקיבוצים והישובים שהסכימו לגהוג בהם הכנסת אורתים ולאכסן אותם, מאילת השחר ועד כפר שמריהו, משמיר וער יד מרדכי, ראו כיצד חיים כאן הישראלים' כיצד הם נאבקים, כיצד הם שרים וכיצד הם נאלמים, שעה שבגבולות פותחת מקהלה אח ־ דת, מקהלת יריות והתפרצויות. פועלי המין השוודים, הםטודנטים ה־ צרפתים, יהודי לונדון, נערי ונערות דנמארק, הקנדאים האהודים, הנערות מאתונה ויהודים מהולנד, בחורי איטליה וההוגים האינטלקטואלים של שוויץ, מקהלת יוגוסלביה הלוהטת ומקהלת לוס אנג'לס הממושמעת, כל אלה הפנו לשעה קלה לשגרירים ה־ נודדים, המתנדבים, של מדינת י שראל. ובצדו של הישג מדיני תעמולתי מות זה' אל האנושית לנו לעצום העולה עין מפגי לגבי שה ההמי זו, ־ כשנערים וקשישים, יעלות תן באבי ־ בן השמונה־עשרה ואמהות, ואולי אפילו פבחות, עשו דרך ארוכה אל ארץ זרה, כדי לחביא, על לשונם ובשפתותיהם, קצת חום, קצת אחוות אנוש ואהבת האדם לאדם. ואנו בטוחים' כי בהביאם זאת. קיבלו כתמורה גם את אהבת הישראלים ואת תמימות הארץ המארחת אותם.
_£ תחתי בדברי הערכה למד פדר —1 פס. ואיני יכול לסיים את דברי בלי לחזור ולומד, כי האיש הדינאמי הזה, חפועל בצנעה' בשקט ובענוות־ נות, ראוי לא דק לשבתים אלא לתודה נאמנה. הוא עומד בשעה זו בעיצומו של מפעל חייו: הפסטיבל למוסיקה ולדרמח. אד על אף חמשי ־ מות הרבות לא הזניח את הזמריה והגיש לנו אותה בכל זוהרה. אין אנו מחדשים דבר בהגידנו בפעם ת־ אלף את אשר אמר אדם נבון לפני שנים רבות: -כשאתה רוצה שמשהו גדול ייעשה וייעשה בהצלחה, הטיל אותו על כתפיו של אדםשאי "ן לו רגעפנוי ' ביממה;!"" •!;־ז'>;~ _4ן'? 1 י 70!•• _^