מעריב, 21 פברואר 1964 — ‭1 }‬ 'ל! ] ;ן( _^ *י I _ייל‭* _^ _^ "'‬ י_^ ‭*^ 1 5‬ ג ‭1-1 '^{_$>‬ הצעיר מתל־אביב [כתבה]
1 } 'ל! ] ;ן( _^ *י I _ייל* _^ _^ "' י_^ *^ 1 5 ג 1-1 '^{_$> הצעיר מתל־אביב
הצעיר מתל־אביב , ששימש נושא לספר ולסרט בגרמניה המזרחית, ביקר
במשפט אושוויץ ונפגש עם מצילו במחנה בוכנוואלד
- מאת משה כהנוביץ _. _ שני אורהיפ ישכו לא נזככר כיציע-האורהימ של האולם הגדול ככית עיריית _הראנקפווש, שש נעיר עתה משפט פושעי אושוויץ: וילי כלייכר, ראש איגוד פועלי המתכת במדינת פאדן-וירטגזכרג, ואיתן צווייג מתל-אכיב, _שטודנט כפוליטיכניון בעיר הצרפתית ליוו.
עניין מיוחד היה לשני אלה במשפט לה. איתן — אז נקרא עוד סטיפאן ייז'י — היד. בן שלוש כאשר נתגלגל למחנה בומוואלד, והאיש שהצילו, שמר עליו, קיימו, ומנע את שילוחו _לאושוויץ. היה וילי בליינד — אז אסיר פוליטי בבוכנ־ מאלד ופאנשי המחתרת האנטי־נאצית במחנה. שנים רבות לאחר המלחמה חיפש דלי בלייכר אתיושר' -- כך היה כינוי־ " החיבה של הילד בקטנותו — והדרך שהוליכו?לפגישתם, דראמאטית כמעט לא פהות מיל הפרשה של הצלת הילד. היפר גרמני, בדונו אפיץ, היושב בגרמניה המזרחית, כתב רומאן על פרשת
סגיפאן צווייג - בן 4 ככה _חדשיג לאתר השהדור הילד, בשם "ערום כין זאבים. "הספר הוסרט ובמוסקבה דאה אותו דודו של איתן, והלה שלח לאפ'יץ ־את כתובתו של הבחור בישראל. מיוהדת פרשה זו, משום שלא נודע שום מקרה של ילד יהודי אחר, שנשאר בחיים במחנות העבודה וההשמדה ה־ נאצים. כיום מלאה העתונות הגרמנית כולה תמונות ותאורים של המיבצע הדרא־ מאטי להצלת הילד, וביתו של וילי בלייכר בשםיוטגארט הומה כל היום אסירים־ לשעבר ממחנה בוכנוואלד, הבאים להתראות עם הבהור הישראלי, שבימי ינקותו סיכנו נפשותיהם למען הצלתו ואף עונו על כך בצינוקי הגסטאפו. ד"ר זכרית צווייג. _עורךירין מקראקוב, העובד עתה במשרד האוצר בישראל, הוא כיוס בן . 63חוויות המלחמה הטביעו חותמם בגופו ובפניו. כשהוא מגולל את הפרשה כולה, הוא תוהה גם כיום: היכן היה הכוח לעבור כל. אלד, ן. בפרוץ המלחמה, ישבה משפחת צווייג בקראקוב, שם היה זכריה _עורך־דין עצמאי מצליה, עש אשתו הלנה בת , 30ובתם סילוויה בת י 8• איתן — הוא סםיפן ייז'י — נולד ב־28 בינואר 6, 1941 שבועות לפני שהוכנסו יהודי קראקוב לגטו. לשם ישיבה בגטו היה צורך ברשיון־מגודים גרמני! וכל מי שלא היה לו רשיון כזה — וד"ר צווייג בתוכם — קיבלו הודעה להתייצב בדהוב מוגלסקח, לשם העברה למחנה־ עבודה, ד"ד צווייג ידע, שאם יתייצבו עם תינוק בן חודש, אין וה אלא גזד־דיו של מיתה למשפחה כולה. על כן עקד עם המשפחה לכפר פלאשוב הסמוך, עד שכעבור שבוע ימים הצליח להשיג תעודות־מגורים בגטו, בעזרת עמיתים, פקידי ה"יודנראט. "בעליית־הגג בביתו. סידר מקום־מחבוא למשפחה, וכך הצליח כמה פעמים למנוע את הוצאתם למחנות•' המוות.
פעוט כתוף יללןומ-גכ בנובמבר 1943 נתפס האב מחוץ לגטו, והוצא למחנה־העבודה בייז'אגוב, כ־12 ק"מ מקראקוב, בעוד משפחתו נשארת בגטו'. הוא הצליח לחזור רק באמצע מארס, עת הובא עם קבוצת אסירים לגטו כדי לחחרחץ. באותה שעה היה הגטו מוקף צבא ומשטרה — לחיסולו הגמור. בסלקציה, נשלחו הכשרים לעבודה למחנה פלאשוב, והאחרים — נשים, זקנים, ילדים וחולים — למחנות־המוות. מכונית האסירים, שלא הורשתה להיכנס לגטו, חזרה לבייז'אנוב, ובמחנה פלאשוב הודיעו על היסול הגטו. עובדי־מינהל בשני המחנות, שהיו להם קשדיט עם הגרמנים, השיגו מכונית ונסעו לקראקוב, ובאמתלה שבגטו נשארו תקועים ?עובדי־המחנות שבאו לשם להתרחץ, השיגו מאיש הס. ס. גט, שהיה ממונה על הגטו, אפשרות להוציא את המשפחות:.. אשתו של ד"ד צווייג הכינה לד, ילקוט־ גב, ולתוכו הכניסה את _סטיםאן־איתן הפעוט, לאהד שרופאה י הרדימה: אותו בטבלית־שינה. באותו זמן' יצא מן י הגטו גם חבד־הכנסת צימרמן. משפחת צווייג יצאה בשלום את המיון על־יד שעד הגטו להגיעה. למחנה כייז'אגוב. סטפאן, בן השנתיים, היה הילד היחיד שנמצא במחנה באופן בלתי־ליגאלי - ואנשי ד, ס. ס, היו עורכים אחת לכמה שבועות ביקורת אחר ילדים שלמטה מגיל , 16שנחשב גיל־עבודה, כדי להוציאם להשמדה. כל אימת שנודע על ביקורת קרובה, היו מוסרים את הפעוט לאיכרים בסביבות המחנה, וכתום מיבצע החטיפה היו מחזירים אותו למחנדרהנשים, אל אמו. במקרה של ביקורודסתע, היתה המשטרה היהודית מזהירה את צווייג, והוא היה לוקה את. הילד מאמו ומוסרו לשוטרים היהודים, שהיו מסתירים אותו בעליית־ הגג של משרדם. גדר־התיל של מחנה בייז'אנוב לא היתד, מהושמלת, וצווייג פרץ בה פירצה בפינה נידחת. בזמן ביקורת פתאומית במיוהד של ד, ס. ס" היו זורקים את סטפאן דדך הפידצד' לשדה הסמוך, ואיכרה מן היוש־ בות בסביבות | המחנה היתד. אוספת , אותו עד יעבור זעם. היו מקרים, שעובדי ה־ נקיון, שיבלו להסתובב במחנה באין מפריע, היו מכניסים את הילד למריצתנ ומכסים אותו בניידות, ועליהס זוממת וכך היו מובילים אותו אל הפירצה שבי גדר ומשליכים אותו החוצה עט האשפז " "ימאיכלמ 'היתר, _אזספמ אותו.
מובן שכל זה לא היה אפשרי בלעדי שיתוף־פעולה של הפעוט עצמו. אותו בן שנתיים כבר היחה לו תחושה של אימת־ המוות ודי היה ברמל, כדי שיעצור את בניו ויעשר, ככל הוראה שנחנה לו, המשפחה נפרדת באוקטובר 1943 הוסלו שני המחנות בייל'אנוב ופלאשוב ועציריהם הועברו למהנה סקאז'יםקו־קאמיינה. לקראת ההעברה, רוכז;כל עצירי בייז'אמב במחנה סלאשוב חקרוב, לאחר שנרצחו שם כל הילדים, הזקנים, חחולים והחלושים, ב־ יריות בתוך המהנה. לפני היציאה לסקאז'יסקו, עטף זכריה צווייג את הפעוט בתוך מעיל־גשם 'והניח אותו כצרור על כתפיו, וכך עבר את המיון. הרכבת של קרונות־בהמות הגיעה לסקאז'יסקו באמצע הלילה. בםקאז'יסקו היו גם ילדים מועטים, והגרמנים — שלא היו אנשי הס. ס. אלא אנשי "משמר המפעלים" — לא שמו לב אליהם. צווייג והילד הוכנסו למחנה א/ שם עבדו כ־5000 יהודים בייצור תחמושת, ואשתו ובתם הוכנסו למחנה ב, 'שם הועסקו בתיקון מכונות, חלקי־הילוף לכלי־נשק וכוי. תנאי העבודה במפעלי התחמושת והנשק היו בלתי־נםבלים, שעות־העבודד. חיו נמשכוח, הממונים היו מכים באכזריות, התזונה חיתה על גבול הרעב, והתנאים הסאניטא־ דיים היו איומים. במקום האלפים שניספו מפאת העמל והמחנות, היו מביאים יהד דים אחדים מן הגטאות. אבל לבל הפחות ניתן להסתדר בסקאז'יםקו במשפחות, כמה משפחות להדר, ולא היד, הסיוט של רציחח ילדים. חיסול מחנה סקאז'יסקו החל ביולי . 1944בהתקרב הצבא הרוסי לגבולות פולין. חלק מן העצירים הועברו למפעל נשה כצ'נסטחוב, והרוב למחנות בגרמניה, ובתוכם משפחת צווייג. היתד, פקודה, שילדים עד בני 14 שנה יסעו עם האמהות. אבל צווייג החליט, בי סכנה היא להשאיר אצל אשתו שני ילדים, ועל כן הנניב עמו את סטפאן, בעוד שהילדה, בת , 11נרשמה כבת , 14בכשרה לעבודה. לאחר זמן גורשו האשד, והבת ממפעל נשק בקרבת לייפציג לאושוויץ. זכריה צווייג ובנו חפעוט הגיעו למחנה
בוכנוואלד ב־5 באוגוסט 1944 בשעות־ הבוקר, בתוך שיירה של אלפיים יהודים. חמש יממות נמשכה הנסיעה, וכל אותו הזמן החזיק זכריה את הילד על חזהו. אבל י פעם אחת הקיץ בלילה — וסטפאן נעלם, להוא היפשו זמן דב בין המאות שישנו על רצפת הקרון, עד שמצאו מצטנף באחת הפינות. אוכל ניחן להם ליום אחד לפני יציאתם מסקאז'יסקו, ובכל משך חנסיעה לא קיבלו _טיפמ, מים, ןדבים מתו מרעב ומצמאון. הקרונות החתומים לא נפתחו במשך כל הנסיעה, הילד בכה כל הדרך מפאת רעב וצמא שחציקו לו. כשהגיעה הרכבת לתחנת לייפציג, התחננו לפני הפועלים שעבדו בתחנה, שיגישו להם מים — אך אנשי הס. ס. גירשו את הפועלים מאצל הרכבת. זכריה צווייג לא הספיק להכניס אח סטפאן לתוך תרמיל־חגב עד _שנותחה דלת הקרון, ואנשי חס. ס. צרתו: ., לצאת י לצאת!מהד"! יצא צווייג עם הילד בתוך כולם, והגרמנים התלחשו בינם למראה החזיון המופלא של ילד יהודי חי , המובא למחנה־דיכוז. הדבר הגיע, כנראה, גם
לאוזני מיפקדת המחנד_* כי בעת שהובלו אלפיים היהודים לרישום ולמקלהות, הופיע בריצה קצין ס. ס. בבניין המשרד, ציווה לאב עם התינוק לצאת מן השורה, וחקר את צווייג, איך הגיע עם הילד למחנה. נפחד עד מוות, הסביר צווייג, כי הילד היה ליגאלי במחנה סקאז'יסקו, והתחנן שירשו לי להישאר גם בבוכנויאלד, על־ חשבון _מנת־המזון שלו עצמו. לאחר הרהור קל, הסכים קצין הס. ס. במחסן ההלבשה ניגש אל צוו-יג גבר יפה, שבגדו מסומן במשולש האדום של האסירים הפוליטיים, ושאלו אם הוא שומע גרמנית. הוא אף הרגיעו, שאין יו מה לחשוש• כאשר אמר לו צווייג שהוא עורך־דין, הוציא אותו מיד עם הילד מן השורה והעבירם ראשונים בכל הפרוצדורה — רישום וקבלת מספר, הוצאת בגדי אסירים, תספורת, היטוי ובו. 'מאין בגדי ילדים במחסן, הלבישו את הילד כותונת גברים ארונה. אחד־כך לקח
וילי כלייכר העינוייפ לא שכרוהו האיש — הוא וילי בלייכר — את הילד ואמר לצווייג: "שמע, הבר, אתה לא תוכל בשום פניב להעביד את הילד עד סוף המלחמה,. די מרדד)'המדצהים) יקחו־ הו ממך. הוא ישאר אתי פה במחסן ונטפל בו, ונשתדל שאתה תשאר בבוכנוואלד ותוכל לבקרו לעתים קרובות". בוכנוואלד היה ממחנות־הדיכוז הראשונים שהוקמו בתוך גרמניה, בקרבת העיד וויימאד, ובעיקר נעצרו שם פעילי המפלגות הגרמניות שהתנגדו _למשטר ההינד לרי, ואחרי כן — אסירים פוליטיים מ־18 הארצות הכבושות. לא היו שם תאי־נאל, אבל רבבות נורו ליד קיר־מוות, והיתה משרפה לשריפת הגוויות. לאחר זמן הביאו לשם גם יהודים — תחילה אתרי , ליל הבדולח, "ולאחר למן ממחגות שהוסלו עם נסיגת הגרמנים, הילד לומד גרמנית ב־1943 העבידה הנהלת המהנה את כל תפקידי הניהול הפנימי . לידי האסירים הפוליטיים, והשאירה, לעצמה פיקוח. כללי בלבד, וכך נוצרו . אפשרויות נרחבות לפעולת מחתרת של עלרה הדדית בין האסירים. באמצעות קשרים, היחד. המחתרת מקבלת אינפורמאציה מכל המחלקות, והיתה עוזרת לסכל סכנות מצד אנשי ד. ט. ס. יתכן שגם הבשורות הקשות מן החזיתות וקרבתה של עיר גרמנית גדולה, גרמו ליחס שוגה במקצת _משהע היהודים רגילים בו בשאר המחנות. אהד שבוע של הנ_)גר, בדיקה רפואית וחיטוי, הועבדו כל אלפיים אנשי השיירה למחנות אחרים בגרמניה, אך צווייג נשאר יחד עם ילדו והיה יוצא יום־יום לעבודה מאחד חבלוקים כמחנה הגדול. זה חיה פרי השתדלותו של בלייכר. יום אהד
הזמין וילי את צווייג והסביר לי , בי הילד בוכה בלי הדף, על אף האוכל דמוב והיחס האבהי של עובדי המחסן, וגם לא למד עדיין גרמנית (שפתו של סטפאן היתד. פולנית. (מצב זה, אמר וילי בלייכר, מסכן את הכל, כי לא בקלות ישלימו המרצחים במציאות ילד קטן במחנה הריכוז. על כן יעוצה לו עצתו, שיעלים בכלל כ' סטסאן הוא בנו". הילד מוכרח ללמוד גרמנית, להיגמל ממך ולהתרול אלינו — אמד וילי-. ־• תן בנו אמון''. בלב כבד השלים זכריה צווייג עם הצעותיו של דלי. עברו כמה שבועות של געגועים עזים, עד שהודיע האחראי על הבלוק לזכריה צווייג, שיגש אל וילי , לפנישד. עם בנו. הוא מצא את הילד לבוש בגדים תפורים לפי מידתו ונעול מגפי־עור נאים — זו הפעם הראשונה בחייו — ובלייכד הראה לו מלתחה שלמה של אפודות, מעיל, לבנים וכן צעצועים — הכל מעשה ידי האסירים בבתי־המלאכה של המחנה. הילד למד בינתיים לפטפט בגרמנית, ורק בהי־ סוס הסכים להכיר את זכריה. יילי היד, כאב לפעוט, היד' מלבישו, מאכילו, רוחץ אותו ערב-ערב, וגם שולחן וכסא ומיטה התקין לו לפי מידותיו. המהתדת מחכה לרמז" " בעבור שבועיים הובהל צווייג שוב אל וילי: הילד הלה במחלה מידבקת וחומו גבוה, ועל כן העבירוהו למחבוא בתוך הבניין. להעבירו לבית־החולים של המהנה מסוכן היה, כי בוודאי היו ממיתים אותו שט. וילי סידר שרופא יהודי מהולאנר, מבין העוברים שהיו עובדים כפועלים שחורים במחנה, יישב לידו •יפ־יום, והמחתרת היתד. מספקת רפואות הבית־ מרקחת בווייםאר. לאחר עשרה ימים החלים הילד. בצד הבלוק שבו נמצא צוויינ, נתווסף בינחיים עוד בלוק אחד שנתמלא יהודים ממחנה ליד פיוטרקוב, ובתוכם עשרות
נערים בני 8 עד 14 שנה. בספטמבר !944 נודע במהנה, שמפקדת הס. ס. ציוותה להבין רשימה של ילדים ונערים יהודים לשילוחם למחנות אחרים — וברור היה לנל, שהכוונה היא לאושמיץ. צווייג רץ לווילי , והלה הרגיעו: "כבר עושים אח הבל לסכל את התכנית השטנית. הגדלנו את גילי הנערים בכרטסת וחילקנו אותם בין קבוצות העבודה" (ואמנם כל הנערים חללו נשארו חיים ביום שחרור המחנה. ( ואשר לו ולסטפאן, הסביר לו וילי, כבר סידרו• את הכרטסת, שהאב והבן אינם " נמצאים במחנה זה כבר, אלא הועברו למחנה אחר. בראשית אוקטובר שוב היחה בהלה. וילי הודיע לצוויינ, כי הואיל זד, ט. ס. לא קיבל מן המשרד את רשימת הילדים שנדרשה, הוחל בבירורים, וביחוד דרש מפקד המחנה לדעת. מה עם •אוחו פעוט, שהוא עצפל ראה אותו עם וילי ימים אחדים קודם לכן. עם זאת ניתנה פקודה נסדצת, כי ב־12 באוקטובר, בשעה 10 בבוקר, יביאו. את הילד לשער המחנח, בדי להעבירו ל"גן ילדים... "וילי הבטיח לזכריה צווייי , שממחתדת תעשה את הבל לסכל את המזימה. למחרת, חזר צווייג אל , יילי. כל היום היחד. תכונה גדולה במחסךהבגדים של קשרי המחתרת ופעי־ ליה. לבסוף נאמר לצווייג, כי למחרת, _ב־8 בבוקר, יתייצב לפני רופא המחנה איש הס. ס,. שהבטיח לקבל את הילד כחולה לבית־החוליכ. אבל כשבא זכריה צווייג אל הרופא, היתמ לו אכזבה. הרופא אמר לו, כי איננו יכול לקבל את הילד, וביקש שימ - סור לווילי שיתקשר אתו. רץ צווייג עם הילד אל וילי והלה אמר לו, כי בינתיים נתקבלה פקודה לשלוח את הילד גס אם
אנדרטה במחנה בוכנוואלד הקציע המתאר הםתרת הילד היהודי
"'_"*""" " י•*""""'"?־"?"־' האכ ו-יוכי'טראד איתן-כטפאן ודייר זכריה צוויינ
הוא חולה. עם זאת הודיע לו הרופא, שהמחתרת תשתדל לקבל איזה ., רמז" שהוא מן הממונים עליו — אחרת הוא מפחד להסתכן. נעשו מאמצים במשך כל היום — והכל היה לשוא, ובאין ברירה, סוכם, למחרת יביא צווייג את הילד• לשער המחנה. אחרי לילה של נדודי־שינה ובכי , בא זבריח צווייג למחרת למחסן. וילי סיפר לו, כי בכרטיסו של הילד שינו את לאומיותו לפולנית וגם נתנו לו שם פולני מובהק. גם דיברו עם איש הס. ס. הממונה על רכבת הגירוש, שיטפל בילד בזמן הנסיעה. בטחון _יהסי כמהנה-ההמנר מחזה מזעזע התרחש. במחסן־הבגדים למחרת. הילד _שהלבישוהו והכינו לו מזוודה קטנה עט מלבושים, פידות ודברי מתיקה, חש , שמשהו עומד . להתרחש . ולא חדל מבכי ומצעקות באח ני. אביו: "אני לא אלך. אני אשאר עמ זילו, לן אתה יי' דלי נשק לילד — ופתאום נתקף היסטריה ופרץ בצעקות: "לא אתן את הילד לרוצחים, לא אתן"! לשוא ניסו הבריו להרגיע אותו — והנח נכנס במרוצח אחד האסירים הפוליטיים, האנס שמו, והודיע שצריכים להביא את הילד לבית־החולים מיד: הרופא הסכים לקבלו. קרוב לאפיסת־ בוהות מרוב התרגשות והמאבק על חיי הילד בימים האחרונים, רץ זכריה צווייג לבית־חחולים בנשף סוחף והילד בזרועותיו, עטוף מעיל גשם. כבית"חחולים כבר ד, יכה. לו חובש, שהכניס את הילד למחלקת חולי הטיפוס והלריק לו זריקה להעלאת
חומו — שמא יבדקו. לא נתנו לאב לבקר את הילד בבית"ההולים, עד שהלההח־ " לים, "כעבור ארבעה ימים, והוצא מבית־ החולים. מעכשיו מסוכן היד, להחליק את הפעוט במהפךהבגדים, ועל כן העבירו אותו לחדרו של ואלטר, אף הוא אסיר פוליטי , הממונה על המחנה הקטן, הוא מחנה־ ההסגר. שם היה בטחון יחסי. כי אנשי ה. 0ס. הששז להתקרב למחנה מחשש מחלות מדבקות ומשרדים לא היו שם. וילי סידר לצווייג רשיון להכנס למתנה־ ההסגר בדי לבקר ־את בנו. כעבור שבועיים, נעצרו וילי בלייכר ועוד כמה מראשי המתתרת, ואנשי הגפ־ טאפו עינו אותפ והתעללו בד"מ, כדי לסהוט מהם סודות של פעולות ארגון המחתרת במחנה, ושמות הפעילים. אבל •איש במחנה לא חשש: הכל ידעו, _שולילי וחבריו לא יקנו את חייהם כמחיר בגידה. וילי הואשם גם בהסתרת ילד יהודי במחנה -־ ולא נמנע מלהטיח בפני חוקריו את פשעיהם האיומים ולומר לחם, שבקרוב יתנו את הדין עליהם. אסירי המחתרת הועברו לבית־כלא מחוץ למחנח. דק יומיים לאחר שחרור מחנה בוכנוואלד על ידי האמריקנים, ב־11 באפריל , 1945• הניע וילי בלייכר למחזר" לשאול לגורל הילד — ולא היה קץ לשמחתו על שבן־טיפוהיו. יושו, נשאר בחיים. והוא התגאה בבד• , שהילד התחיל לקרוא לו "אבא. " עד כאן סיפורו של זכריה צווייג• ומה סמלית ישיבתם לו של וילי בלייכד ואיתן צווייג — ביציע חקחל במשפט אושוויץ.