מעריב, 14 מרץ 1962 — יי ן םאמום זור ם ב עורק י ם ו ע ל הבמה [כתבה]
יי ן םאמום זור ם ב עורק י ם ו ע ל הבמה
"קפיטן קרגיוז" - בתיאטרון הקאמרי הצגת
טראגיי־קדמדיה )י פאר" שי־טראגדיה?אפוס ?י־ ;רי?דראמה של הווי.. ? ?מח טעש לחפש הגדרות בנוסחאות שחוקות ד שגורות )י המחזה "קפיטן קרגיוז" הוא משכת של יצורים חייש, בעלי יצ־ דים חיים, המשתלבים ל־ יצירה היה — שכל ה? ן טוב והנאה והחביב?ה־ מצוי וגלום כה, בא לידי ביטויו בהצגתו האחרונה של חתיאטרון הקאמרי. דם אדום כמו יין־סאמוס היווני רוחש ומבעבע בעורקי המחזה הזה — משמת ומעציב, מסעיר ומרגיע, ממריד ומייאש. איו זה מחזה עלילתי־
דרמאטי — אם כי יש בו עלילה _ודראםוע אין זה ערב־ הווי — אם כי הווי עממי פולקלורי _פדזש על מלו ד בושמו חודר לכל פינה. אין זה ער כ טראגי — אף־על־פי שמת... !ת כאן טראגדיה, באספקלריה של בית אחד. ב• שכונת־עעי שבפיראום. ואין זד. ערב מצחיק — אף־על־פי שהעליצות פורצת כל העת את סכרי העצבון.. קפיטן קר־ גיוז" הוא תשלובת אורגגית מוצלהת של כל היסודות הללו, המצטרפים לערב של הנאה תיאטרונית שלמה. . א.
לואי המחזאי גולי, השווייצי שאב בנדודיו בן ה־ במז - , 30 רח הקרוב לתוך ריאותיו את בושמי חיי־העוני לחוף הים־ התיכון ויצק אותם לדפוסים מחזאיים. במרכז העלילה עומד קפיטךהפרשים לשעבר ני־ קולאם זנודאקים' המכונה . קפיטן קרגיוז. "על שם דמות לים אחד עממי הליצגים , שהיה בתיאטדון־צל־ בעבר פופולארי בתורכיה. גיבור מוזר הוא קפיטן קר־ גיוז. גיבור, שזכה לאות־הצ־ טיינות מידי הגנראל, אחר שנפצע בקרב — בכדור שירה בכוונה בעצמו לתוך רגלו. גיבור־שליט בשכונתו, שאינו מהסס לרמות ולהונות את ה-
סובבים אותו. ואף־על־פי־כן מקובל על הכל. בגלל פקחותו, טוב־לבו וחדוות־התיימ השופעת ממנו. גיבור לשתות יין וגיבור לכבוש נשים. אך גם גיבור לאמץ ילדה יתומה וגיבור להסתיר מעיני החוק בן של ידיד. שהסתבך כרצח. בחכמת־החיים ובאהבת־החיים שלו. בטוב וברע המשמשים בו בערבוביה. מצטרף קרגיוז לגאלריה של הדמויות הבשר־ ודמיות' העממיות והספרותיות, מנאסר א־דין, טיל־אולינשפי־ גל והרשליד. מאוסטרוסולי ועד לזורבה היווני וקולא ברו־ בי
ין הוא • נבדל מהללו — כפי שמציין הבמאי בונים בספר־ הבימוי שלו — בכך, שהוא יותר עצוב ופחות גיבור. כי תקופתגו אינגה תקופה של נסים ובני־האדם אינם מאמינים עוד בגיבורים עילאיים. על־כן רב יותר העצב הנסוך על פני השמחה, מעללי הגבו־ רה הם דמיוניים — ולנגד עינינו נחשפת מציאות של דלות מרודה ודמות של . גיבור עממי דגם "1960 דומני, כי אין , כשמואל בונים. בתור במאי המסוגל להעלות לפנינו, בצורה אמנו־ תית מגובשת את מזג־הייו
מימין לשמאל, למעלה: קפיטן קרגיוז — יוסף ידין_, פלורה " ארוסתו" _. טניה פרס, אלכסיס, כומר — אברהם חלפי• למטה: גריגורי, רובל - ניסן יתיר, מאדופאס_, בעל מסעדה - מיכאל גור, קוסטאס — עודד תאומי, סוניה — גילה אלמגור•
המשכר של דראמה אנושית במסגרת של הווי עממי. כ־ אתנחתאות בין פרקי העלילה — המבויימים ברב־גוניות מ־ עוררת־עגין ומתגלגלים בקצב קולע~, הכניס הבמאי פרקי זמרה עממית' שבהם היו לי לשותפים־עוזרים מעולים המלחין גאדי ברתיני והזמרת מנגינותיו נחמה הנדל. את ברתיני המוטיבים מיצה ה ב־ • ריתמיים"מלודיים של שירי־ העם היווניים ישהיו לאופנה ברחבי העולם בשנים האחרונות, (הקרובים לנו בנעימת• נית התוגה הרכה הבלקאנית שלהם, —מזרח־תיכו־ כשהוא מי־ ני סיף * מהנה עליהם וערב עיבוד לאוזן " ימ־תיכו־ . נחמה הנדל, האינטרפרטאטורית ה־ מצויינת של שירי־עס, השכילה בהופעות־הביניים הנלבבות שלה לא להיות בדרניח - ולגעת ללב.
הצייר יגאל תומרקין העלו, על בימת הקאמרי תפאורה, שיש של בה תיירים מצד , " אחד שרק מרמזי הדיה י "וון הקלושים מגיעים לרובע־העוני בפיראוס!ומצד שני — הפונדק הדל וחדד־המגורים העלוב של משפחת הקפיטן, בהם יוצרים אביזרים מעטים תמונה שלמה של סביבת חייב. המתרגם נתן זד החליט לתרגם מחזה זה לא בשפד. עמ־ מית־עילגת, אלא בלשון נקיה וגאה. אחרי הרגעים _הראשינים של הפתעה, נוכח העובדה, שאנו שומעים מפי פשוטי־העם הללו "עברית טובה" כל־כך - אנו מתרגלים ונהנים מן הלשון הנאה והעשירה• רק פה ושם הכנים המתרגם בפי הגיבורים _מישחקי־לשון, הנשמעים - בעברית, על כל פנים - אינטלקטואליים מדי.
בהדרכתו של הבמאי, התעלה כמעט כל צווח השחק־ ניס בהצגה זו לרמת מיש־ חק גבוהה. משכמו ומעלה הוא יוסף ידין, בתפקיד קפיטן גרגיוז — גיבור שדרכו רצופה מפלות, מלד ללא שלטון: עסיסי בדיבורו והילוכו, חביב באופטימיותו־להכעיס, נוגע־ ללב למען מזון במאבקו , יין ואשה הגידון־לכשלון . היה זה שוב ערב גדול ליוסי 'דין, שאינן מבייש את מסורת "קז־ בלאן" ו"מלאר האבן. " טגיה פרם, בתפקיד אהובתו של הקפיטן, היטיבה לגלם. בתנועה ובדיבור, את דמות האשד'. הבונה את עתידה על קסם חמודותיה, קסם בתוך אש־ פתות חיי־העוני. גילה אלמגור, בגילום דמותה של סוניה, בתו המאומצת הצעירה של הקפיטן נה יסד
, שלה ־ בי , בערב , זה את , במעולוג־הפ־ הופעת־השיא רידד הלפי , . היה מאביה־המאמץ כומר שדוף . ועני אברהם . ב־ רמות העכברים המתרוצצים ב־ נסייתו, כומר שאמוגתו ביושב במרומים, אך לחמו בחסדי המהלכים עלי אדמות• ניסן יתיר בתפקיד הרוכל, היה בן־לווייה נאמן לקפיטן. זמירה ייני , בתפקיד בתו של הקפיטן, היטי־ בה בחיצוניותה לגלם את דמות לעולם הבתולה לא הזקנה תזכה . לבנות אשר חדדה לעצמה [ כ' בית משלה, אם כי חיתוך־הדי־ בור שלה גלש לפרקים אל תחום "הטראגדיה הגדולה. " מרים ברנשטיין־כהן, בתפקיד אשתו הזקנה של הקפיטן ו מיכאל גור, בתפקיד הפונדקי ז דבורה קדר, האלמנה העניר, ו־ אובדת־העצות - השלימו אח מעגל הדמויות העממיות הססגוניות.
בעיה בפני עצמה מתעוררת סביב דמותו של קוםטאס, ה־ צעיר שהסתבך ברצח. המגולם על־ידי עודד תאומי • דומה, כי כאן "גלש" המחזאי עצמו ממס־ גרת יצירתו. הדברים שבפי קוםטאס הם־הם שעוררו את המחאה הנודעת של נציגות יוון בישראל - משום שהוא מספר על מלחמת־האזרחים ביוון ועל רצח מפקד יחידתו בצבא, אשר היד. בעבר אשם בהוצאה־להו־ רג של אביו. המחאה הדיפלומאטית — הי־ תה מיותרת. כל עם ועם בעולם ידע בעברו מלחמת־אחים. גם אנו, היהודים, לא ברקינו מכך, בעבר הרהוק והלא־דחוק. ואמנם נכון - . לא נעים:" לא נעים להיזכר, לא נעים להזכיר, אולם אי־חנעימות אינה מצדי-
קה גזר־שתיקה על מה שקרה — בתנאי• בתגאי שבתוך המצידוק חזה יש דרמאטי לאירוע . הזה נראה ולהזכדתו לי , ני המחזאי גולי ביקש להוסיף כאן גופך . היסטורי־אקטואלי, 'למ־ חזהו, הבנוי בעיקר על יסוד אנושי ויסוד של הווי — ועשה מעשה מיותר_.. הנאום הפרוג־ ראמאטי" של קוסטאס הורג מידיעת המחזה הכללית. המחזאי היה מיטיב לעשות, אילו גרם לבריחתו ולהסתתרותו של קוסטאס — שהן חלק אינטגראלי במחזה — מטעמים אחרים, לא פוליטיים, משום שהוא מעלה רק . פוליטיקה בגרוש'' על קצה המזלג, בלי להקציח לה את המקום היאה לה באסמ, מובן על־כן, כי גילום הדמות על־ידי עודד תאומי יוצאת ד* חוקה מבין ה"חכמות" — משלו וממורשת אביו — שעליו להשמיע במצוות המהבד. יי
* , בחוש ובידע מצויינים, בהם העלה הבמאי בונים על במת הקאמרי את . _קפי; י קדגיוד, סיפור עממי" של . ;1ןאה שלנו — הוא הגיש לנו ערב של תי־ אטדון טיב שכולו הנאה,