מעריב, 21 אוקטובר 1960 — ך88 ך‭?'‬ך ך "־‭1 "_*‬_אז_^ דויךד"יךיץ ‭177?‬ ע ? חן_^ר ! ן ‭7¥\!@11_^ / 7 _901 _^ _^ 1 !‬ י ‭39 ?‬ י\ ‭*** <! I 8 1009 V / 93 \*_£ 7 ‬ [כתבה]
ך88 ך?'ך ך "־1 "_*_אז_^ דויךד"יךיץ 177? ע ? חן_^ר ! ן 7¥\!@11_^ / 7 _901 _^ _^ 1 ! י 39 ? י\ *** <! I 8 1009 V / 93 \*_£ 7
' ד
, י '• י' י י י " י ?יי 'י 'י י 'קו;ן על החייל האמיץ. שוויי ק > ~ ! " " /' ־ י י, ; 1 , י' *', '•'! ו ' _חל'>יע אותו לכהונת, שר־החלץ?. " י ' '
- מאת רפאל בשן - בדיהה—. ! כד כפירוש, ובכל גילוי הלב. הראיון הזה ?הוא, פשוט, כריחה. זהו י אני נמלט עמ עפרוני ופנקפי מן ה _" פרשה" על סיבוכיה, הכחשותיה ונפתוליה, הגזתחדשיפ עלינו —- מדי בוקר. י אמת: ניתן היה אולי לדובב את זה, ואת ההוא הניצבים משני צדי המתרם, לשמוע רמזים עבים בקורת כית־הבד, וגילויים עזי־נפץ, שהצנזורה המחוק. לפעמים נדמה לי, בי הל העסק הזה _נמאם קצת על כולנו5. ך או כך, מצאתי _לראיוני מקלט מבובד אצל ד"ר מ ב פ כ ר ד ד. מופר בעל מוגיטין עולמי, משורר מעודן, מהזאי נודע, הוגה־דעות מקורי, מלחין, מגלה... גניופיפ _הבויים, ובכלל: אדמ שיש לו מה להגיד, והוא יודע איך. מכה ברור, כן ה־, 76פידפם בחודש האחרון את ספר חייו, את האוטוביוגרפיה המקיפה שלו:היי ריב, "שהפך. מיד עם י הופעתו, ככוח הגילויים ההפוניפ בו, והפרשיות " הנעלמות המקופלות כתוכו, למה שקורין, פצצה ספרותית" באירופה. " ובכן: אני כורח לעולמו של מכם כדוד, דוציפ _להצטרך 1
הוא קבע לי פגישה בבית־קפה סואן, השוכן בטבור רחוב בךיהודה, בתל־אביב. דווקא שפ '• — אני אוסר — אולי במקום שקט יוחד — ? אין דבר!אין דברו — מחייו ברוד — הרעש אף פעם אינו מפריע לשני אנשים, השקועים בשיחה ירצינית! באתי, וחוא כבר ישב שם, לוגם בניחותא "אספרסו" נפול ")עם צנצנת גדולת הלב, גבירתי. ונעה נפולה סוכר, כן — , ("!? ובבן, אמרתי — ובכן, באירופה זו סנסציה ספרותית ל הוא: למה אתה מתנוון בדיוק, אדוני? אני: לאוטוביוגרפיה של מכט ברוד. ה ו א (מבליע חיוכו!קטנטן:( נו, נו, אל נא תגזים, ?אבל יש שט אי־אלו גילויים הדשים־באמת. שאלה: מר ברוד, מדוע הופיע הספר בגרמניה דווקא ז הוא פורש ידיו לצדדיו, בתנועה של חוסר־אונים גמור ואומר: פשוט מאד! פשוט מאד!אף מו"ל ישראלי לא פנה אלי. ההוצאההגרמנית ", קינצלר" הזמינה את האוטוביוגרפיה אצלי — ואני נתכתי אותה, בשבילם. זאח היא הוצאה רצינית וחשובה בתרגום . גרמני הם . חוציאו גם ,, • . -., ? אח ? "אקסודוס" — סליחה"!אקסודוס, "ספד רציני הוא בעיניד?•
ביו "אק סודוס" ו " אונאמבו" ברוד: רציני — לא. אבל תפוצתו עצומה. ואף זה משהו). במרירות מטודנת) לפני כמה שניט כתבתי רומן. שציר־עלילתו, מלחמת השחרור, ושטו "אונאמבו. "הוא הופיע בגרמנית, וזכויות התרגום נמסרו להוצאה ענדית — עד ענשיו טרט טרחו להוציאו. אינני תופס מדוע ו הספר לגמרי לא רע. והנה, בימיט אלה ממש, הרהרתי לי: כל _נף הרנה דברים צפים על גלי "אקסודוס!"למה לא יםתייע בהם גם "אונאמבר' שלל 1 אני: אכל, מר, ברוד!כלום אין זה _טימן דע מאד לטעמו הספרוהי של הדור, וכחבר אט נעל " " דאובני דרכו של שר טיכו היהודים ברהי , " אל חייב האלוהים להיות " סמור על שולחנו של _ליאון יוריס? ברוד נאנח ומלמל למעמקי ספל הקפה שלו: אלה הם הזמנים, אדוני!כאלה הם הזמנים! השבוע, הוא הזר מסיור _מושף באירו־ פה!כיועץ טפרותי של תיאטרון "הבימה, " הביא בציקלונו שפע של פחזות, אותט היה רוצה להציע לתיאטרון. אפשר לשמוע
, מה למשל, מר בדודו' הוא: למשל: "המשפט של אנדרםונ־ מיל, ''בו מסופר על אודות בעל שרדה אהד, העושה עוול איוט וטוען אהר־כד, כי,.. מילא רק פקודות הממוניט עליו, ויש בנל העניין כמין פאדאלל לפרשת _אייכמן. ואני רוצה נט להציע ל"הבימה" את חעיבוד _חמחודש של "הפדטיט" ל־ איטנילוט, מחזה הזונה בימיט אלה להצלחת נבירה באירופה!יש במחזח סינורה אחת הטדנרח בדיוק נמו... גאולייטר גרמני טיפוסי ועוד מחזה: "חחייחח של רוזח קאמרוך מאח מנס צוויינ, סופר בעל מוניטין' הדחוק לקרן זווית, נשלח ונעזב, בישראל — נעור שיצירותיו זונות להד גדול נחוץ־לארץ. מחזה זח, הדן ?במלחמת האזדתיט הספרדית, יועלה השבוע, בהצנח ננורה עולמית ב, " וופדל, גרמניה), מסתייג החאוט) יותר אינני רשאי לגלות לד, אדוני!טוף טוף, יש קונקורנציה הדיטה, ולא אונל לחניח את נל הקלפים שלנו על השולחן! — שלנו—? אני אומר שלנו!חוזר מנס נדוד נתמיהח־מה
, — , כלומר: של "חבימח. '' א נ י 1 ומח יחטיד אתם ל נלום נשמעים עליחם הס לעצתו אחה ן ממליץ האט מציגימ ?הלום הס הסכמת את המחזות ני — . , '. רגעו רגע!_מיין־חעו—! תובע ברוד—, בענין "הבימה" אני יכול רק לומד לו דבר ולא יותר: הט אנשים מצויינים וחבריט טובים שליו אני: אבל.., שתי משלחות באו... בדוד עושת תנועח חקיטח בידו, כמו פטק!זהו זהו ואף מלה אחח נוספת. אחר־נך חוא נזנר בחיוך: נאשר עליחי ארצה בשנת , 1939באח לביו!המלון שלי סשלחת מטעט "הבימה" וביקשו, בי אהיה קשור באופן אקטקלוזיבי אליהט בדבר. ! עוד אמרתי אני : עומד תנו לי לעלות שהות לחדו להרהר 'י , והנח נגיעה דלגאציח רבח"רושט מתיאטרון "אוהל" ובראשה שחקניה נאה מאו, באמת נאה מאו ו ננואה גילה לחם מישהו את חולשתי. " והנה, מתישבת
השחקנית היפה על ידי , ומתהילה לשכנע אותי, בדברי נועם, כי ה"אוהל" ממש נוצר בשבילי. מה אגיד לך?כל החן לא עזר לה. לבי נבר היר, נתון ל"הביטח!'' כן אדוני , דאס !וארן צייטן! זנרון גורר וכדון!ומכם ברוד אוהב את האתמול, נאחז בו, מתרפק עליו בגעגועים כמוסים!פעמ, — חוא מפפר — נטעתי לערב הקראות בטכניקום בחיפה—, יחד עם הנה _דובינא. היא הקריאה — בעברית, ואחדיר" אני נרגש מאוד — מנטח לקרוא בעברית משהו משלי. היא — כמובן, זכתה לתשואות סוערוח. גט לי מחאו ב3ייט—, אולי מתור נימוס גרידא. אחרי ההופעה ניגשה אלי הגברת דובינא ואמרה באמת : נהדר מר ! ברוד דק. . , היית . רק. יוצא .. שנדמה מן הכלל לי , . כי — הקהל שעקב אחרי עיניך, שם לב שאתה מקריא עברית משמאל לימין... ועוד חוייר" שנחרתח אצלו בלנ: נאשר ד, גיע מנס ברוד ארצה, נערכה לכנודו סידרה ארונה של באנקטים, ממינות, קבלות־פנים, כמקובל מימים ימימה. אחרי ננלות נל' "הפרסק, "כשחםפובין נתפזרו כבד לבתיהט, ניגש אל ברוד שאול טשר־ ניהונסקי , משכו לפינה, שם ידו על שכמו ויאמר: אדון ברוד!שמעת בימים האחרונים מבול של נאומים, אבל את זה אי אפשר לאכול. תגיד לי בגלוי: אולי אתה זקוק. לבמה לירות ? זה טשתיהובסקי , אשר "משלו לא היה לו כלום — אף : לא שולחך. ". חמ_^לשוו , א - ־- — _. אגב: מה עפ העברית שלך. מר ברוד ?הנה אתה עשרים שנת בארץ ו האם הנך נותנ נבר עברית? ברוד (נועץ בי מבט מהורהר, :( אדוני!אדוני 1 איש אינו יכול להאשימני שלא עשיתי כמיטב יכולתי. נאשר הגעתי ארצה, התישבתי ולמדתי יום יום—, שמונה ער עשר שעות — עברית. החיסרחי בהרבה חבלי לשון, ועכשו אני קורא, מדבר, ואםילו כותב רשימות קטנות. נאומים ומכתבים בעברית.
־- ן ח 1 א: לא! — אולי זח עוד יבוא ? ברוד (עגום:( מאוחר מדי!אני מאושר לקרוא ולדבר בעברית. לא נל אחד הייב לנתוב טפרים בלשון הקודש ו עזיבתו אני: של מטפרים ארנולד ' , כי צווייג אחת את הטיבות ישראל ל־ , היתה העובדה שהוא לא רצה' או לא היה מסוגל ללמוד עבריה ?! מנס ברוד (נזעם — עושח תנועת ביטול בידו:( צווייג!צווייג!עזו'ב אותו! הוא לגמרי לא נסדר!על מה הוא התמרמר?הלוא אח המפר היתיד שנתב בארץ' . הקרדום מוונדסבק" פירפמו בעברית. אז מה הוא רצה עוד?ענשו חאיש הזה יושב הגרמניה המזדהית, יש לו משוה בה לא צויד לעבוד הרבה, מטפיק לקלל אח ישואל, ולנתוב מניפסטים כשנחו של הער חוושציוב, צוויינ!שוק־ ליד 1 אני איני אוחנ לחיזנר בו ו —ובפונץ וורפל? — אוח, זח דבר אחר לגמרי—! אומר ברוד!איך אפשר לחשוות בנלל ו ב"חיי ריב" שלי, אני מגלח הרבה עונדות בלתי־ידועוח עליו, אני מפטר שם על אווות אגות קטנח ששיגו אלי וורסל, והקולונל אהרי ההצלחה , "בערי הנבירה אירופה ובארצוח של " יעקובובטקי הברית, לאנשי בה נתב " בין הבימה השאר : , " אבל סטר אל נא תפציר על ההצלחה בהט יותר במיוחד מדי , , אט ני נימוקי־הנגד יציגו את " יעקונונסקי שלהם, יסודם " ו במעמקי הרגש היהודי. מסתבר, ני ריקמת חיהטיט בין בדוד לוורפל, היהה םנונה ומפותלת מאד. תהילתה —־ בידידות גדולה ועמוקה! ואח"נ, ליטיט, בא קרע שהעמיק והלך — עד שהפך לנרוגז גדול, ראשיחו של הטנפוך היה על רקע,.. טילופוטי טהור. נדוד נמנה עם חסידי שופנחאואר ה־ נלהניט!וורפל נהה אחדי ניטשח. ד בגלל זח, חחקוטטו האנשים הטובים, בימים הטובים החט.. .
הוא היה - יהודי ... — ועכשיו, האזן נא לדבר מעניין - אומד נדוד — שלשום קבלתי אגרת מאלמנתו של סרנץ, הגברת אלטה מהלד־ וורפל, נוצריה טהורה בטאה אחוז, הנותנת לי בתרעומת קשה, ני הניעו לאזניח שמועות, נאילו בישראל _מוטצת היויעה, שסרנץ ווירפל התנצר לפני מוחו, הוא היה יהודי גאה ו חיא כוחבח—., הי ביהודי, ונקבר ניחודי!הגנות אלמה _מהלר־וורטל, אישיווו מופלאה ומיותרת במינח _מטטר ברוד!חיא חיחח נשואה ל־4 מגדולי גאוגי־הדור: לטהלד המלחין, לגוושיופ חאוויכל, לקוקושקה חצייו ר לוודפל הטופר, דומה, ני היה לו לטנס. , ברוד ,, מין "חוש שניעי" שנזר" לגלות _נידונות חבויים לתשוף גניופים נפתרים למצוא
בצדי־דרכים ושבילי־עפר — כוכבים, םכוםי־עובש של יאוש, הלודה של אדישות, מוקפי חומות גבוהות של דלות וחוסר בטחון עצמי!והוא, ברוד—, היח םצהצחם ןזםמרקט עד היות להם ברק — מציג אותם בפני הצבור!והנה — שנה שנתיים, והם: טיטיאוריט זוהרים בשמי העולם. על אודות פרנץ קפקה נבר יודעים הנל, מקצה תבל ועד קצה!אד כלום מפורסם וידוע הוא, כי ברוד היה זה אשד העניק לעם הציכי את גדול ההומוריסטים שלו — את ירוםלב האשק. באוטוביוגרפיה מתוארת פרשיה זו בהרהבה יתדה!כאן, נביא דק את אשר יספר לנו ברוד, נבה, על קצה המזלג — ובכן: האשק, ראשיתו — התעלמות גמורה מצד ההוגים הספרותיים הרציניים של פראג. •הם פשוט בזו לו, זלזלו בו, נמנעו מלהיפגש עמו ברחוב. למה ו קודם כל, אדם מוזר ויוצא־דופן היה האשק זח!בז לנל המוסכמות של החברה הבורגנית הטובה, חסר נימוסין ..., שתיק נרוני. את זנויות ההצגה של אחד מטהזותיו הראשונים, מנר למנהל תיאטרון פרגאי, בעבור". נוס גדולד, של בירה פילזן. כאשר חזר ירוסלב האשק מן חשבי חרוטי. בתום מלחמת העולם הראשונה, הביא עמו נסיכח דוסיח בשם לבונה, הצהיר כי היא רעייתוהתוקית ,. ופשוט צפצף על אשתו שחיכתה לו בפראנ. כל החוקיט בטלימ ומבוטליט! הצהיר חגיגית. כולל איטור הביגמיה... את "החייל האמיץ שתייק" הדפים ב־ המשכיט, והוא עצמו נהג לחזר על פתחי הבתיט, לטטס במעלות המיועדות למשרתות, ולמנור לחט את חוברותיו, במהיר קרונה, ההמשך. ידיד חניא לברוד כמה הוברוח של , החייל האמיץ שווייק — . " לא חית קץ לחתפעלותו—. ! אומד בדוד. ובעיגיו מהבהב אוד־חזכרונות — כתבתי אז בעהונות הספרותית ז שימו לב להאשק!הוא הומוריסט בהסד עליון, הדורות . הבאים עוד ישוו אותו ל־ סרוונטס וראבלה 1
"כאשר היהודי לקח אותי... " ברוד התחיל לנהל מערכת תעמולה שיטתית למען האשק, — והאשק המשיך לרבוץ _בבתי־תםרזת, מדומדמ למהצה, המשיד לכתוב סאטירות ארמיות. אתה הטוב באדם, אדון בדוד הנכבד—! כתב לי ברגשנות הסופר העוקצני וח־ ממולח. ולידידיו נהג לומר: עד עכשיו הייתי כלום פלוס כלום!עתה, כאשר כבר היהודי חלאי הזה ז. לקח י?;י3 אותי !יי י1 :' בידייט — . ; :? . , ;;'.. '' אתם ונד היה: ברוד•לקח ;, את_^חחייל האמיץ שווייק" לידיים ויהד ?עט ריימן עיבד את הספר למהזה, שהוצג בביטויו של פיסקא־ טור הנודע — ושמו של האשק יצא ל־ תהילה. האשק עצמו, לא זכה לראות ננצהונו — הוא דעד אט, אט, ומת מ־ אלנוהוליזפ, לפני בוא יומו הגדול. נם את _המלתין הציני הנודע ליאוש יאנצ'ק ואת הקומפוזיטור הדני קרל נילםן, עורר ברוד, חמד בהט, הניא את נשרונט המזחיד לידיעת חעולט — דומה, טמון בו באיש חזח, איזה מין טיטמוגרף... ההושף גאוניט 1
ועיקר העיקריט: הנה זה האיש חווריין־ הקלםתר. עם השפתיים ההדוקות והשיער הכםוף, המטודק בקפידה לאהוד—, הנה הוא שנתן לעולם את אהד מגדולי־הרוה של זמננו, את איש ההידות והרזיט הגאוני: פרנץ קפקה. סודושל ק אפ ק ה דומה, כי קפקח — מין ים בדול. רהב ועמוק הוא. ספרים ומחקרים ננתבו על אודותיו!מופרים ואנשי מדע בלשו את כתביו, שודד, אהדי שורה, מצרפים צירר פים, מפענהים נפתרות, מגלים פנים י הד־ שות, מוצאים ביצירותיו תלי תילים של פי־ רושיפ ביוגראפיים ופםיכואנליטיים טוצי־ אלייט, פוליטייט, ויהודיים, ובטוף נל הטו־ פים — הידד, האיש ויהי להידה. והטוד, פודו של קפקה — כך אומרים יודעי דבר — גלוי רק לבדוד 1 והאינטרפרטציה . שלו לקפקה, — היא הנכונה, האמיתית _והמדו־ ייקת מבין כולן. שאלה: מר ברוד, אחרי כל אותם עשרות טפרים ואלפ־ מאמריט, ומחקרים, כלום יש עוד מח לחוש נטוגיח קסקח ? הוא: בוודאי. ב, היי ריבי' שלי , יש כמה וכמה גילויים, החושפים צדדים בלחי־ ידר עיט של פרגץ לגמרי, _קפקה באישיותו . אתן חיוצאח לך דוגמא מגדר : •לדעתי הרגיל , חיה קפקה ציוני , ואני יודע שהוא התנוון לעלות ארצה. הוא למד עברית וידע לכתוב עהריה!ואני משוכנע, לו זכה להגיע ל־ ארץ. ישראל, ולהשתקע בה — היה יוצר יצירות גאוניות בעברית!כן. אדוני!גט לקרוא עברית ידע. במיוחד מצא חן בעי־ ניו... ברנד'. ! יהיחד. אצלו תקופה, בה גילה עניין פחאומי בחסידות. נסע 'לראות איד הרבי מבלז עודך ?שולחן במרינבד, וחזר מלא הוויות!עשרים ושתייט שנה הכרתי את קסקה עשרים ושתיים שנה!פעם בש־ בוע חיינו. נפגשים לחצי יומומעיינים בפי־ טנורס במקור.., כדי שלא נשכח את השפה היוונית!אני נזנר—, כן אני נזנר חיטב: קפקח היה תלמיד גדוע במתמטיקה!•פעם סיפר לי, ני עבר את הבחיגות רק הודות לנער בשם הוגו נדגמן, שאיפ־ שר לו לחעתיק ממחברותיו. נבון: זהו הפרופיטור הוגו ברגמן שלנו 1 אתנתתא. אשה שחומת־עור, בשסלח צ־ חודה נכנפת-לקפח.
— הסתנל—! אומד מנט ברוד — איזו נושיה יפה!הסתנל!אהד־נד, הוא רומז למלצריה, ומבקש מנה נוטפח חלב. בעצל־ חיים היא זוחלת לדלפק, כמעס זורקת את הקנקן על השולחן. אני: כאן הקפה הקבוע שלך, מר בדוד ן הוא: בערך, ?_. אני _לאו : 'הוא ומכיריט :אומר _$ווונד —. •אינני ז יודע םבור י !ם4 כך! אתה , אבל ? זה לא_/איכפתלי פל _זמן_^י _ישהקטה טוב והריף! האמין _בנצחון !ד"גרמנים. "! הוזרים לפרנץ קפקה . —מעניין—! קונע. נדוד — מעניין, כי קפקה האמין שהגומנים ינצהו במלחמת העולם הוא־ שונה, הוא התפעל מנושר הארגון, הדקדקנות !הדייקנות שלהם. הם ינצחו במל־ חמה!אמד לי כמה פעמים, הגרמנים ינצחו—! והתבדח!אבל בודד כלל, קינן בקפקח מיו חוש נבואי עמוק ומםחורי. אני
מאמין, כי חש אי שם אצלו בפנים אח בוא חנאציזם, שלושים שנח לפני עלוח חיטלר לשלטון. זנור נא: תלבושת השוטרים ב־ . משפט" דומה עד להבהיל, למדי הס, ס. בבקשה, עוד: ב"משטט" אומרת פרידה, הבה נברח לצרפת הדרומית, או ספרד. זה היה נתיב הבריחה העיקרי של יהודים בימי מלתמת העולט השניה 1 אני: מה בדבר חטענה הישנה־נושנה, ני הפרת את צוואתו של קטקה, בנך שלא שרפת את כתביו ו בדוד (לראשונה — נרגש קמעא:( קודט נל: זאת לא היתה צוואה?, אלא פתקה קטנטנח. שנית: אני בטוח, ני הוא עצמו התחרט אח"כ על בקשחו זו. ועובדח: אחרי נתינת הפתקה, נתב את הנובלה . אמן הרעב. "שלישית: אני באה ני נתתי לספרות גאון שהעולם מציב אותו ליד גיטה ומטה! אני: האם יש אתך עוד נתבי־יד של קפקה ? הוא: לא!אנל ציורים של קפקה יש לי. הרבח מחברות מלאות רישומים שלו. יש לי. כמה הצעות. אבל אני הוכך עדיין בדעתי מה לעשות — אפשר לראיח אותם ? ברוד: אוה, לא!אני שומר אותם נכפפת בבנק!
מאה מכתבים לא ידועים — דרד אגב—הוא אומר לי , ככה., נלא־ הד יד—, ובדבריו טמונה טנטציה םפרותית של ממש: בשבועות האחרונים הודיעו לי בני־אחותו של הפקה כי גילו כ־100 מכלאחוחו תבים בלתי , אליה ידוציפ י היה שלו קטטה . , הם . קשור היו מיועדים במיוחד. חם מתיעציט אתי מח לעשוח במכחבים, אהרהר ?בדבר!נ־אהוהר;הרכה:!ז!ן_0 "זיין י :; ביח הקפה נבר הפךלשוק ' סואן — אנהנו_<לוצאיט ., נהנטים'לרחוביצירי , קטן, עוברים אוחו, באיפ לפתחו של בית גדול וישן, מטפםים לקומה השלישית, ברוד מחטט שעה ארוכה בנימו עד שהוא מוצא את חמפתח. בדירה — שלושה חדרים גדוליט וארונימ גדושי ספרים עבים, טובים, ונו־ שגיט, אצטנה על גבי אצטבה עד חתקרח. ריהוט חוט, נבד, עט טיפ־טיפה אבק דהוי פה ושט, שולחן. נתיבה רחב?ובתוכו המון תאיט זעיריט ומגירות, תיקי־קרטון גדושי נתני־יד ונתבי־עח, על נותל המזרת: דיוקנאות משפחחייט זקופימ, מנופתדיט, ח־ _מודי־אדשת, במסגרות עץ עגולות ומצר עצעות.
אני מציץ במדפים, _בנונניות, בעוייןות הספרים הנובשות את הדיוה מן הססדווו ועם המטה הצרה: גרמנית, גרמנית, המו גרמנית, ומעט אנגלית ועברית, אין ס5ן בכו: גרמניה צמאה ביום למכס בווו, הם מציפים אותו בהזמנות לסיבובי הוצאות' להופעות בתחנות שידוו, לנתינה בעתונות להוצאת טסויו". טינו בואו", נפוץ מחוש ב־120 אלף טפסים!הספר, "אשה אחויה מתגעגעים" — ב־100 ־אלף: הנובלה "אנריל" ב־175 אלף!ושאר כתביו. כולל הביוגרפיה של קסקה — בעשרות אלפי טפסים. בני נוער גרמניים נותניכ אליו, שופכים לבם לפניו דורשים בעצתו. והוא ? "שיי' - מגבלם... ברוד לא שנח מאומה. הוא לא שנח, ני ביום חולדת חחמישים שלו, הגיש לו שו התעמולה, יוזף גיבלס שי: םינשר ושמי הקורא לשרוף את םפויו של היהודי סם ברוד!הוא אף לא שנח, ני נאשד הנד מנים נננםו לפראג, טרחו לשלוח הוליית אנשי בולשת למשרד _העתון כו ענד. חינן בדוד?הם שאלו. נסע בשבוע שענו! השיבו חבריו. חבל מאד!הפטירו אנשי רוף "חגיםטפו . שתקף . "מאידך אח העם : "אינני _חגרמני חופם , פשוט פה אינני הסי• תופס, יש לי רושם, ני הנוער שלהם מתחרט על פשעי אבותיו — יש לי רועכ שהם פשוט אנולי מילננוליה קשה בגלל זה"! אנחנו מתישבים ליד שולחן האלון מהול והחשוף בחדר האורחים—. ענשיו א;י רוצה לשאול אותו משהו — אומד נחו — הגד לי: את גיטה טכיו הנועו שלנו ז אני: נדמה לי , כי מעט מאד, בדוד (בצער:( חבל, הבל. ואת היינו ^' ?!_ני,, ;גםכן, לאיכל, _כך, , -,... ־ ־ בדוד (בנעם:( ?למח?למד י , הדי הוא רה היה ! י "משלנו " . היחה, לו, נשמה יהודית?ניד אה"כ — הוא: מה הדיבורים שמדברי6 כאן בזמן האחוון על "דוו אספרסו" וד בדים כאלה?
אני: זאת המצאה של ארתוד קכזטלר. ברוד (_בהוסד סימפטיה:( הקסטלר וזו, אף פעם לא מצא חן בעיני. הייתי בין התר תמים על הפטיציה, שיתנו לו לצאת פן הכלא בספרד, אבל הוא לא מוצא חן בעיני. החליף יותר מלי דגלים בימי חייו. הנוער 1 הנועד לא צריד לשיט לב אליו, תמיד באיפ בטענות אל הנוער, זה גורל הצעירים.
_מסאגאן - עד יעל — ... מי הם סופרי העולם האהובים עליו ז נדוד צוהק ושואל: מבין החייט, או הט ינולים להיות נבר מחים 1 חתחלנו לענור על רשימה חטופה והוא היה פוסק הד וחלק. המינגווי-? סופר נעל שיעור קומה. גוהפ גדין0 -?ע0 היה טוב, עכשיו מתעסק בטנםציות, ת. 6. אליוט—? מצטער, לא מבין אותו. דיל! תומט—? נהדר נהדר!פולקנו וטנסי ויליאמט —? בההלט על דמה. שסעת על 'ליין גדין—? יוצא מן הכלל. סרנסואו סאגאןו — בלום, בלןם, טתט מנסחיה אוחה. קרל סנדבורג—? מי?מה?מ־ שורר אמריקאי?מצטער, לא שמעתי עליו. ועל שלנו: יזחד — ? מעניין מאד, מזכיר לי פח ושט את ג'יימט גיויס, אלחוטן. יוצא מו הנלל, אדיר, מזכיר לי את חסני' רות?של היינה, הה!לו אפשר היה _לתוגט אותו. ו... יעל דיין ן — קראתי אותה וחז? דעזעתי. אם כך מדברים ילדים על הוריט. אם זהו טבר היתטים בין דור לדור ניש־ ראל, המצב אינו מבשר טובות! — אבל תדגיש, אדוני — הוא אוסר - תוגיש בבקשה, כי אף אחו מםוטוי הוו־ רות חאחרוניט לא הגיע למחצית רמתם של _טולטטוי, דוסטוייבטקי ופלובר ו קלסיקאיט -איו היום ו
שר־החוץ - בובר... האוטוביוגרפיה־ של מנס ברוד. גדושה אהבת הארץ. הוא מהלל, ומשבח, ומקלס אח המדינה?, זה למעלה מעשריט שנח, אר מר האיש, אני הי את היי הארץ _ווזאוז, דואג בדאגחח., חרד בחרדחה, חש ננל מלוא הנסש את תקוותיה. עט כל זאת, יש למבט ברוד אי־אלו טענות _לבן־גוריון. האהת — ברוד טבור, כי המדינח חייבת לנהוג ביתר ליברליות בשאלת _הפליסינ העדבייט, השניה: מדוע לא ניתן לפה" סיטוד _מדטין ביבר, במשך נל השניפ, אף תפקיד ממלכתי אהד ? אני: איזח, למשל ז מבט בדוד: שד חחוץ, למשל. אני: ן?ז ני חוא בובר : הוא אל תטחכל דיטלימט עלי בהטד ננה, עליון אני ! הושב עקבי • לני חי , אחריו ני רק בקונגדםיט האיש , הזה ואני יונל משוכנע למצוא _בעוםיז או! _היןשר עם חעדביט ו כאשד מנט ברוד שומע, ני _מרטין בונד רחוק למיטחו מאז שיבחו מפירנצה, הוא הרד כולו: מהו מה ישן מה אירעו' מחלה קשה ו אני מקווה שיבריא להר אח''נ חוא שוקע עמוק בכורסא, וממלמל ביגון עצור: נו, אדוניו לאט, לאט, אני הולד ונשאר לגמרי לבו! קמתי ללבה, ליד הפתח מסטיק עוד מנט בדוד לשאול: מה נל הפרשה הזאו! עט לבון?אינני מבין כלוט!רק הטנו!' חזרתי מאירופה ו אחח טונדח לחסביו, ליו נו, לך ברח. "