מעריב, 10 אפריל 1959 — _, [כתבה]
_,
, ^ דמויות בו01וב_*ב של 11מול "
את הפילון העברי הגדול של יהודה גור יודעים וביפ גפ זד יופ, ולא פעם אחת חפ שואלים בעצת דפיו, אבל אותו, מי זונר אותו ז ביתו נהרס. חגן היפה שהיה פקיף אותו שוב אינו קייפ. כי הלנו העצים אחרי אדוניתט — וננרתו. . כשעולה לנגד עיני, היום, ל־ רגל יובל ה־50 של העיר וכאילו בפנחן הערניפ שעפדו בשני הזמן. דמותו של גה'זינפקי־גור, איני יבול שלא להרהר כשלימות הנפשית שלו, שהיוותה את אבן הפינה ואת אבן הנוהן של אישיותו. זו שעמדה לו ושהוא עמד לה תוך תקופה ארונה ר מנורנת של שמוניפ שנה ואר• בע מעניין שניט . , שנשקיעת חייי, קט. וללא נל קשר עט אופנה חולפת של יחידים או של מדנה, ששט מעליו את נרזובםקי וחיה לגור. גרזובסקי, באותה תקופה, היה לא דק תעודת זהות, איא שם דבר. ולמעלה פזה: היה בשם־דבר זה נם משפ התואר, תואר, שהתהייח והנבוד נוש* אים אותו. אלא. שיחודה גר־ זובסקי חש לשתע, שבשלימר תו תנפשית קיים פגם קטן. חיצוני ננינול, ואף עי טי נן מכביד. לא יהכן. הרהר ללא פפק אותה שעה הסווה ממקוה ישראל, לא יהנן, שיהודי הנו־ שם עברית, שדמי פזריפ עם עצמו את פניני הלשין מימי ע־ בד עתיק יהיהר אל מו. שגי ה־ ווי עברי של מהד ימתרחיימ, לא יחנן, שתהא לו איצסלה של זוב גרים ומסיים וששמו בסקי יהיה , פותוז נגו־ וכן נולד יהודה גור.
חייו ?הס שדקבתולדות - _הי־ עווב. משקפא המדינה התיישן הפרק, חחרחק וכאילו השקיף עלינו פשרפפקעיבה. פאר יצר־ בה ונראה לנו עתיק-עהיק. כי דוגמה לגבי אנשים דנים, שפ־ דעת ובהיפה הדעת שקדי על הפלאנה, מלאנת קוה המדינה, קפד, זי !העבירה מנט תיהה, שיאל, על היצירים השדיהיפטד דיים הללי. העתוניט פישרו בשעתו, ששר החיץ של הימים ההם היה בץ חמלוייט את. המת למנוהתו. אבל לא. משה שרת של מדינת ישראל צעד אחרי הארון. האיש הצועד היה משה שרתוק, לפנים גימנזיטט של הדצליה". ובנו של יעקב שרתוק המנות, שהיד, מתגודד ב־ פינת הרצל ויהודה?הלוי של חיפיפ חתם, המשתייניס, מפש נמו בית העלמץ שברחוב. טרימפלדיר, שם נקבר גרזוב־ סקי ז*ל, לתקיפה שפילקה י ־ בחנטה. הבה נאמר בנאב: נה־ נטה לפני זפנה. אני דואה אותי * חי לנגד עי־ ני• גם עמון, כתפיו ונענר > אייתי1 _טבי_^שהדצריהאי_^ני בו ביותר היה בדמיהרחוזיצול. גיוו. _־פמוג_^_ימ^'! ^* _! *?!(! לא שנות השיבה ולא אכזבות הנפש לא יבלילהשוד אה ה־ ברוש לן עייף הצמוק . מסורבל והחסון ידשן הזח . הקמ לאי - ־
טים, בפניי 'של האיש. נתרבי, יחשערית. שהחלו מלבינות עור בנעוריו' הלבינו לחלוטין. איעיניפ לם הגיף היו נשאר עירניות דק יגפיש הפיר ונזר יה* * קות לכאן ולכאן נכספית. הכרתי איתו ויצקתי מים על ידיו, לאי דיקא נשטה ה־ מחקר והלשון. היא, חוקר השפה, הבלשן, המתנו ואיש חדות, היה שבוי במשך שנים ד־ בית במהנה הנספים והקיפבי־ נציית. לא אנפה לימד, שנר־ זובסקי היה נעדר כשדין בשפת זה. להישד. הוא הישיב לפעיל ילעשות בעים של מהקימבינטירים השינאנסים. אבל המיש , אף ־ על פי כן היה האיש מחלד כזו ונננרי בסמטאות האפלות של הבנקאות. הוא לא יכול היה, כהבריו למקצוע, לגשת אל חקיפה מתיך איתי וחש חהע־ וצה אי עגל הזהב. אצל חבהיי היי הבנקניטיפ עיקר, מטרה פר פית, ואצלו לא היו אלא אמצי עי. אצי הבויו היה הלקוח לקוח פלאנה , ואצלו ענדי , היה חנווני היקוח עברי. בעל אבר עבוי. חקלאי עברי. בארץ ישראל. לפוקיס הייתי מגלה אותו ותומס אותו . בקלקלתו. " יחיד בהדרו, לאחר שהיו נל חשקידים פטחלקיפ, חיח פאחר שבת. המנורה הזעירה היחה מ־ פיצה נוגה הפיס עי השולחן. ספרי חהשנונות פויקו הצדה.
: — יודע אתה מה מצאתי הבוקר ב"תלפוד ירושימי"ז מ־ צאתי. ראש הילה' במובן של מצה על הסהויית ועל הריקר דיפ... + עברו י שניט, והוא פשט פעליו לחלוטין את איצטלת הכנעני ופרש סן הפופד הפינאנפי. על ביתו, הבנוי בצניעות, לא הקיט " _לפשדויטד * מומנהנלאנעשג _* , הדוהות -בו המנשמת פרצלציה > ' , , מזולי ו?ח1לשוה החיים לאיבלו " החדישים לו. , הוא הי . ונ חי . - שם במחקר העמוק של הלשון האהובה עליי כל לד. עם אחד העם זיל, ואהר כך עם רבניצקי זיל, היה הרחוב רואה אוחו מטייל בשמש. ונשנסתלקו איה ל־ עולמם — נסתנר בהוריו והעמיק בתורה. הוא היה אינדיבידואליסט עד שרשי השערות. שמו ונסיונו היי מאפשרים לו, בקלהת הבר* כה של זמנו, נל פיני הצלהית חמדיות ורוחניות. הוא מאס ב־ נל אלת. _מבונג למעמקים בחיר תיני נשמתו, המשיך לצרף אית לאות. קו לקו. נקודה לנקודה. הוא לא התערב בשום . חתדג* שות• פוליטית או הבוותית. הוא לא עלה על שוט. בפה ולא נשא שום גאופ. בני האוס של תקופתו. כאילו אינזבוהו. והוא עבד על ליטוש הלשון, לדורות הבאיט. בפשרי האומח ייחדו לו מקום, בוודאי _כבישן. יטוב הדבר ו
רק מלונים, ספרי מחקר, חוברות בלשנות וניירות, ניירות, ניירות לבלי קץ, _שנחב־יוו העצבני _והמוארך, _באלצטון, היה פשחיר עליחפ ומזרים לתונם דם ומטיח בהם נשמח. וזונדני מקרה מאלף, אופייני לו. היד. זה באחד הבקרים. אותי יומ חל זמן הפרעון של שטר. בחתיפת אנר ממושבה דרומית ועניה, ה* טביפ לא היה גדול: המש עשרה לירות ונפה פרוטות. נדם לגני האנר היפה זו מנסת נסף שאין . קוטפים" אותה בשדות המושבה". בשעה העשירית, מ* זיע. ומאובק, הופיע האנןג והוד חיל •נושא ונותן ומבקש לתת לו דה ארנה גרזובסקי עד , למחרת שהיה מנהל היום. יהד מחלקת ההלוואות לאנריפ, לא היה, אותה שעח, ניפו וחאנד חופנה אל מנחל אהד. חאנר טען, שחואיל וחיכו זמן כה רב , החליפר* את השפר כמה וכ־ פה פעמים, אין זה אפון, אם יתנו עוד עשרים וארבע שעות ... ברט הפקיד הנאמן טען בעקשנות קנאית, שדוקא משים ש. חינו זמן נה דב והתליטו את השטר נפר. ינפה פעמים• לא נוספת!והאנו ש
תתכן דחיה-, - בפניו נחרשו חריצים וקמטים שסיפרו את תוידות הישוב העברי בארץ, הלו לו. ופניו!ש־ יא חזר בשעה שתים עשרה לפרוע את שטרו, הוגש זה ל"פרד טאסט• ותשבונו של חאנר נת־ תייב נתוספת של שלוש לירות וכמה פריטות. למחרת בנוקר הופיע האנר נושם בכבדות 'והביא את מכסת הכסף. ברט השעם הודיעו לו, ניהשטרבשרוטאסט ועליולש* לפ גם את חהוצאות הנדונות פכך בפך שלוש הלירות וה־ פרוטות... גרזובסקי, שהזר בינתיים מירושלים, ניגש אל הפקיד ושמע את חילופי הדברים. ואז ואיתי לפתע את שניו הצתובים והנה חם משחיריפ ופחוויוים. וחוא קרא בקול: , מי עשה את הנב־ לח הזאת ז"! והוא הנה באנדו־ שו על השולחן ונננם בסערה אל חדר המנהל הראשי. שעה לאהד הדברים האלה קונת, אליו, בהגישי לו דוקומנט לי לחתיפה , כי . זכרתי צעדתי את על בהונות התפרצותו דג . ־ אבל הוא נראה שקט. ולאחד שחתם על _חמשמך אפר לי במאיר
, אבל דומני , שהמעמיק ראוה י פמל איתי בראש וראשונה, כ* _פתנך. ראשיתו היתח בחיניך. הוא חחל בנפושית. פפפיי עץ בבתי הסשד שי קיפטינה, מק' וה ישראל, זנוון יעקב וישו. סשסיי עץ, מנין תלמיוים, וס־ שרים שדיפיסיניים, שהוא עצ* מו חיבו אותם. צישוין וץול־ ביץ, זנרינט לנרגח, היו הב• דיו. יאיח חשיישה היו _מניהי _היסידיה לכי חהידאה המסועפת המצויה בידינו כיום, ההל נגן הילדים ופלה נאיניפדסיטה ד בטכניון. הס חיו פגיהי היסו־ דוח גפ לדינאמיקה הלשונית שי חעתונות פזת' וגפ ילשון העסיסית, חפיעית והשדשית של אהד פ. יזהר או אילדשפ* רוח אחד של דור אהרון ליי שוב וראשון למדינח, חוא חיח מחנך, יראשית _היניד חינד את ביתו. ביתו היח אהד היאשו* ניס, אשר נץ פתליי דיבוי ה• הוריפ ענרית עם יידיחט. אל תעלו נת צחוק, אבא יאפא צ* עידיפו היפים ההפ היה זח מחזה נדיר. יחיא עיצנ אח יל* דו ברוחו, רוח חענודה, _חנ־ נית' הפשטות והקו הישר. איח אינן מלים סתומות. אלח חן חנדרות, שעליחן מושתתת ומד הו של ה א ז ו ה, פושג מסושטש _פמקצת במקומנו זה, אבל מושג עליוו וננבד. ש* טשטושי חיח _עייי להיות גד ויי יני _ויבנינו. אופייניפ וסמייים _ידדך חייו ולקו החינודשיו חפ בני עצפ
, מעצפו ובשר פבשדו. אפשר יומר פלא היסוס, שהפ המצנח חחיח לפת היקר _שחיך. נעלי אופי ונעלי השניה, חופשי משרוח גננדות ונעיי יחופ, איו חאנשיפ חאיח ידועיפ נמעט נצמד., חצנע לנח" צווח אנא, וחפ נשארו נאפניפלצו. חפ לא נרשמו נשופ מפלגה, לא נפנפו לשופ נח. יא נדחקו לשופ נסא, חנ חיו חחייליפ ח־ _ןשוטיפ, האזרחים, ש• נל מדינה זקיקח לחפ, שמדינתנו זקוקח יחפ יוחד פנל פד־ נח אחרת, אפ נדעחח יחתור קדפח נקו ישר ולא _נעקיחון. חוא חיח קו ישר. _*0*0** 009999* **999999999